4אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, רש"י אסר להם אבמה"ח, עי' בס' איי הים פסחים דמ"ט בכל הפרשה, ועתוס' סנהדרין נ"ו ב' ד"ה אכל הא דלא נאסר להם בשר רק להמית ולאכול, אבל מתה מאלי' שרי, ואבמה"ח אפי' נפל מאלי' אסור ועי' ברא"ם אע"פ שכבר נצטוה אדה"ר על אבמה"ח, הוצרך להזהיר גם לב"נ דל"ת כיון דהותר בשר הותר גם אבמה"ח. וראי' מסנהדרין נ"ט ב' אריא"ר יכול לא יהי' אבמה"ח נוהג. וכ' המהרש"א בתד"ה אף, דאין ראי' רק דריא"ר ס"ל כתנא דבי מנשה דלא יליף ז' חצות מקרא ויצו ע"ש: ואחי הרה"ג ר' שלמה ואב נ"י הק' דבדף נ"ז ע"א פריך ואידך לר"י דדריש מויצו ומשני האי למשרי בשר ופרש"י כדא' ריא"ר אדם הראשון לא הותר לו בשר כו' והוזהרו על אבמה"ח מאכל תאכלו וכו' הרי בפירוש דר"י א"ר דאדה"ר לא הותר לו בשר ע"כ ס"ל כר' יוחנן מויצו איסור אבמה"ח לאדה"ר מן אכל תאכל, ולתנא דבי מנשה דיליף מקרא כירק עשב לאיסור גזל א"כ לא יכול למילף מיני' להתיר בשר לב"נ ומסתמא ס"ל דגם לאדה"ר הותר בשר, דאל"כ מנין דאשתרי לב"נ, וצ"ע דברי המהרש"א ז"ל: ועי' בהגהות מהר"צ חיות דמרש"י דנ"ז ד"ה למשרי כ' ג"כ כן. וערמב"ם פ"ט ה"א ממלכים דאדם לא נצטוה רק על ששה מצות, והוסיף לנח אבמה"ח, וכ"ה בב"ר פי"ז וכ"ד, ובפ' משפטים ואתחנן, ועי' חי' הר"ן כאן ועי' בס' חמרא וחיי דהק' בשם המאירי ותוס' שאנץ, לתוס' למה דחיק הש"ם דנ"ט ע"ב לאוקמי בבשר היורד מן השמים. הרי בפשיטות נוכל לומר דהמלאכים המיתו הבהמה ונתנו לאדה"ר לאכול, ותי' דדוחק לומר דהם עשו עבורו דבר האסור לו ע"ש. ובכלי חמדה פ' יתרו נסתפק אי דגים בכלל שביתת בהמתו ומחמר ודין שור הנסקל, ולכאו' מה נפק"מ בין מינים דים שביבשה, וערמב"ן נח ט' ה' דחקר במיתות בע"ח שהרג אדם אם בגדר עונש אע"פ שא"ב דעת או מצד עונש הבעלים ועי' לקמן בזה. וענין שביתת בהמתו ומחמר משום שבע"ח של ישראל יש להם קדושה, וערש"י ותוס' ריש בכורות, וירו' פ"א ה"ו מע"ז איסור מכירה לעכו"ם בע"ח דמפקיע אותם ממצות, נראה דגם בע"ח יש להם שייכות למצות, ובשבת ק"ח, אי כותבין סת"ם על עור הדג דמספקא לן אי פסקה זוהמתן, וכ' בחי' הר"ן דכשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא וישראל בה"ס פסק זוהמתן וה"ה בהמה חיה ועוף דעמדו אצל ה"ס משא"כ דגים ע"ש, ולפי"ז אינם בכלל ש"ב ומחמר, וממילא אין להם דין שוה"נ, דאין להם שייכות במצות, אך למ"ש רמב"ן פ' נח בטעם היתר אכילת בשר לנח דבע"ח נגזר שימחו במבול שניצלו רק בזכות נח לכן מותרין לו באכילה, וא"כ בדגים דלא נמחו בדור המבול ואין קיומן בזכות אדם אין לדון בהם דין שוה"נ: ובעניני אבמה"ח כתבתי בחידושי לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ט ה"י ממלכים דבן נח מוזהר על אבמה"ח ובשר מה"ח, ומפורסם הקו' בשם הגאון שאג"א הא אין שיעורין לב"נ. ואבמה"ח צריך משהו בשר וא"כ בלא אבמה"ח מחויב מטעם בשר מה"ת דאף בכל שהוא חייב בב"נ, ולמ"ל הא דאבמה"ח תיפוק לי' החיוב משום במה"ח ועי' חת"ס יו"ד סי' ע' ואו"ח סי' ק"מ ובשערי שמחה שער ה' סי' ו' וברית יעקב או"ח סי' כ"א ושאר אחרונים ונלפענ"ד דתוס' בחולין דל"ג ד"ה אחד הק' אהא דאין שיעורין לב"נ דמי איכא מידי דלישראל שרי דפטור אח"ש וב"נ יחייב ותי' דאף לישראל אסור דח"ש אסור מה"ת, ואף דאין בו מלקות ל"ש מא"מ וכו' ולר"ל דח"ש מותר מה"ת לא ס"ל הא דמא"מ כו' ונעלם זאת במח"כ מהיד המלך בפ"ט ממלכים ע"ש. ובסופג"ה דק"ג איתא חלקו בחוץ פטור דאבמה"ח אינו מצטרף בכדא"פ משום דחידוש דגידין ובשר מצטרפין לכזית ואין לך בו אלא חידושו דרק בב"א ולא בכדא"פ. וזה פשוט אם חתך בשר מן הטחול דליכא גידין ועצמות דליכא חידוש שוב מצטרפין בכדא"פ ככל איסורין שבתורה, וכ"כ בפירוש במנחת חינוך מצוה תנ"ב ע"ש והפמ"ג ביו"ד סי' ס"ב בשפ"ד סק"ג חקר להפוסקים דח"ש מטעם חזי לאצטרופי היינו בכדא"פ אי יאכל עד כשיעור כמ"ש בשאג"א סי' פ"א לענין ב"י וע' פמ"ג בפתיחה לבב"ח לענין בישול והנאה ע"ש ובכתב סופר יו"ד סי' ל"ד יש אריכות בזה וא"כ באבמה"ח דלא מצטרף, בכדא"פ ח"ש מותר מה"ת דל"ש חז"ל ע"ש. ולפי"ז נמצא דהמשהו בשר שעל האבר מן החי מותר לב"נ דאף דאין שיעורין לב"נ מ"מ כאן שוב יקשה קו' תוס' דמא"מ כו' ול"ש תירוץ דח"ש אסור מה"ת דבאבמה"ח ח"ש מותר מה"ת כנ"ל וא"כ מותר המשהו בשר שעל האבר אף לב"נ אבל בשר מן הטחול אסור לב"נ משהו דאף בישראל אסור ח"ש דשייך חזי לאצטרופי בכדא"פ דליכא חידוש וכמ"ש. וא"ש קו' הנ"ל דשפיר הוצרך בב"נ לאסור אבמה"ח, ול"ק דבלא"ה אסור משום המשהו בשר ז"א דמותר לב"נ דמא"מ, ולישראל מותר דל"ש חז"ל, ולא דמי לבשר מה"ח כגון טחול דאסור ח"ש לישראל ואף לב"נ אסור, ושפיר הוצרך לאסור אבמה"ח לב"נ: עונלע"ד לפמ"ש הפמ"ג בסי' ס"ב בשפ"ד סק"א דאבמה"ח אסור אף שלא כדרך הנאתן כיון דאף גידין ועצמות מצטרפין אף דליכא בהו טעם והוי שלכה"נ, ושפיר הוצרך בב"נ משום אבמה"ח אף דיש בו משהו בשר מ"מ משום הבשר מותר שלכדה"נ, אבל משום אבר מה"ח אסור שלכדה"נ. ומצאתי אחז"ר שהערה קצת בזה הגרע"א בדרו"ח לפסחים דכ"ד בתוד"ה פרט. ועי' באור חדש שם, ובשו"ת בית יצחק יו"ד ס' פ"ו, ובשו"ת בנין ציון סי' קי"א ובחי' הארכתי מאד בזה ואכ"מ:5בשר בנפשו דמו לית. פרש"י דמו זה דם מן החי, וזה כרחב"ג בסנהדרין דנ"ט ורבנן פליגי עליו ע"ש. וכ"פ הרמב"ם בפ"ט ה"ט ממלכים דב"נ מותר בדם מה"ח, ובקובץ דרושים חוברת ששית ח"א סי' כ"ח הובא בשם הרב הגאון מו"ה יעקב מאיר בידערמאן שליט"א חתנא דבי נשואה לאדמו"ר הגה"ק מגור זצ"ל בעל השפת אמת, שהקשה דאפילו בלא קרא ראוי לאסור דם מה"ח כיון דיוצא מה"ח, וכדאי' בבכורות ד"ו. דמה"ט ס"ד לאסור חלב משום דליכא דאתי מהחי ומותר, ויש להוכיח מכאן כמ"ש הכו"פ סי' פ"א סק"ז דדוקא לישראל הי' ס"ד לאסיר חלב משום דכ' הטמאים לאסור צירן ורוטבן וחלב נמי הוי רוטב היוצא מאבמה"ח, אבל לב"נ ליכא קרא לאסור היוצא עש"ה, ונלפע"ד ליישב קושייתו, דמן התורה לא יהי' אסור היוצא אף בישראל, דאף בהקדש היוצא אין כמותו מה"ת וכמ"ש הרמב"ם בפ"י הכ"ב ממ"א דבהקדש ועוד משקה היוצא מהם אסור ואין לוקין עליהם, וכ' שם בכ"מ דאינו אוסר רק מדרבנן, וקראי דמייתי ש"ם חילין דק"כ ב' אסמכתא בעלמא הן, וע"ש בלח"מ ומ"ש עליו הפנ"י בקידושין בקונטרס אחרון לסוגיא דחדש והעלה דרק מדרבנן משקין היוצאין ע"ש אריכות. ואם כן אתי שפיר דכאן צריך קרא דדם מן החי יהי' אסור, אבל משום יוצא רק דרבנן: והנה תוס' זבחים צ"ו א' ד"ה ואם, וחולין קי"ב א' ד"ה והלכתא, הקשו מהא דפ"ז דפ"ו דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו וקשרי לבשל חטאת ואח"כ שלמים הרי ממעט באכילתן ואסור למעט זמן אכילת קדשים לפי שמביא קדשים לבית הפסול, וכאן נמי השלמים שמבשל אח"כ לא יהי' רשאי לאכול רק יום ולילה כחומר חטאת, והוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא דחטאת חשוב איסור דאסור לנשים זרים ונותן טעם בקדרה, וקדרה בשלמים, ותי' כיון דמב"מ מדאו' ברובא בטיל ורק מדרבנן בעינן ס' וכאן בקדשים אוקמי' אדורייתא, ומאד קשה לרש"י שכ' דרבא ס"ל מב"מ במשהו ורש"י ג"כ פסק כן בחולין דק"ט. וא"כ שוב יקשה קו' תוס' האיך אמר רבא שם כל יום נעשה גיעול כו' הא ממעט באכילת קדשים, ואי"ל אוקמי' אדאורי' כיון דמב"מ ל"ב. ועוד הק' בכרו"פ סי' צ"ג הא במתני' זבחים צ"ו ב' תנן מריקה ושטיפה בצונן ומבואר בגמ' דאתיא כרבי, וא"כ סיפא דמתני' השפוד ואסכלא מגעילין נמי אתיא כרבי, ורבי ס"ל בחולין דק"ח מב"מ ל"ב ול"ש תי' תוס' אוקמי' אדאורייתא: ונלפענ"ד ליישב ע"פ הרמב"ם הנ"ל דמשקים היוצאים רק מדרבנן וראיתי בחתם סופר יו"ד סי' קי"ד דמשקים הנבלעים בתוך אוכל מודה הרמב"ם דאסור מה"ת ואף לוקין ע"ש וכ"כ הפנ"י שם, ובחולין דצ"ט ב' אי' והאמר ר"י מב"מ ל"ב ומשני שאני ציר דזיעה בעלמא הוא, וכתב בתוס' דציר לא אסור רק מדרבנן, והוכיחו מזה המפו' דאף למ"ד מב"מ ל"ב זה דוקא באיסור דאו' אבל באיסור דרבנן אף מב"מ בטיל, ועי' בחוו"ד סי' ק"ה סק"ב וז"ל ואלו הי' הטעם גופי' מדרבנן ל"ה במשהו כדמוכח בחולין צ"ט גבי צירו ע"ש, א"כ מיושב הב' קושיות דאף למ"ד מב"מ ל"ב, מ"מ כאן בטיל דהנפלט מהחטאת לתוך הקדרה מותר מה"ת דמשקים היוצאים מהקדש מותר מה"ת ואח"כ כשמבשלין שלמים בטיל טעם החטאת ברוב, ול"ש דהוי מב"מ ובמשהו, ז"א דכאן הוי איסור דרבנן ובטיל ברוב לכ"ע ושייך תי' התוס' אוקמי' אדאו'. אך זה אינו כיון דאח"כ יוצא החטאת מקדרה לשלמים והוי משקין לתוך אוכל דאסור מה"ת, ותדע דאל"כ היאך צותה התורה מריקה ושטיפה בקדשים הא מה"ת משקין היוצאים אינן כמותן, וכאן הטעם יוצא לכלי ומה איכפת לן שיבלע אח"כ בקדשים אחרים, אע"כ כיון דאח"כ יוצא לתוך אוכל אסור מה"ת, וכ"כ באמת החת"ס שם א"כ כאן אסור מה"ת טעם חטאת היוצא לשלמים דהוי משקה לאוכל ושוב מב"מ ל"ב והדק"ל. ונ"ל עפ"מ שחידש הנוב"י מ"ת או"ח סי' ס"ו דהא דטכ"ע דאור' דוקא היכי שמקבל טעם מן דבר שיש בו מלקות אבל בנבלע איסור שאין בו מלקות לא אמרי' טכ"ע דאו', ועי' בפתחי תשובה סי' צ"ח סק"ה וקי"ח סק"א וכמו כן חידשו האחרינים דהא דמין שנבלע במינו ל"ב רק היכי דהמין הראשון יש בו מלקות, אבל באין בו מלקות לכ"ע מב"מ בטיל ברוב, וא"כ א"ש דכאן בשלמים אחר הטאת אין ממעט באכילתן דבטיל ברוב אף למ"ד מב"מ ל"ב כיון דבעודו הטעם חטאת בכלי אין בו רק איסור דרבנן דהוי משקה בתוך כלי ואף שאח"כ כשנבלע בשלמים הוי לתוך אוכל מ"מ כיון דהשלמים מקבלים טעם מדבר שאין בו מלקות לכ"ע בטיל ברוב: ואין להקשות למה צריך כלל מו"ש אי משקין היוצאים רק מדרבנן, ז"א דאח"כ נבלעין באוכל, ואי דאינו במשהו דמקבל טעם מדבר שא"ב מלקות מ"מ עכ"פ רוב צריך וציוותה התורה מו"ש על האיסור דילמא לא יהי' רוב אח"כ, ואפי' יהי' הא אין מבטלין איסור לכתחילה, וכמו לרבנן דמב"מ בטיל ברוב ואפ"ה צריך מו"ש, וא"ש ב' הקושיות דאף אי מב"מ ל"ב בכה"ג בטיל דמקבלין טעם מדבר שא"ב מלקות, ובזה יש לתרץ קו' תוס' חולין דק"ח ב' ד"ה בשקדם. דהאיך הגעילו כלי מדין למ"ד חנ"נ כשאין במים ס' הא המים נעשה נבלה ונבלע אח"כ שוב בהכלי, ולהנ"ל י"ל דהפנ"י שם כ' דה"ה בשאר איסורין משקה היוצא אין כמותן רק בנבלעין בתוך אוכל, ולפי"ז כשהטעם הבלוע בכלי נבלע במים לא אמרי' טכ"ע מה"ת ול"ש הקו' דנ"נ מדאו' ושפיר הגעילו כלי מדין: ובסוף ע"ז דע"ו רמי לי' השפוד ואסכלא מלבנין באור והא תנן בקדשים מגעילין בחמין, ופרש"י שצלה בשר קודש, משום דכי אתי למחר הוי נותר וכי הדר מבשל בשר קודש למחר פליט שפוד בגו' טעמא ונותר איסור כרת הוא, ותמהו המפו' דמה בעי רש"י בזה דאיסור כרת אף אי הוי איסור לאו בעלמא הי' צריך מו"ש, ועי' בברוך טעם מ"ש בזה. ונלפע"ד דבחולין דק"כ ב' אי' והא דתני' הטבל וחדש והקדש ושביעית וכלאים משקין היוצא כמותן מנ"ל וכ"ת ליגמר מהנך מה הנך שכן איסור הבא מאלי', ופרש"י והקדש לא אתיא מינייהו, אלא אתיא מתרומה וחד מהנך, והדר מסיק הגמ' פלוגתא ר"א ור"י, דר"י ס"ל בתרומה אין משקין כמותן, ור"א ס"ל כמותן ע"ש. נמצא דלר"י אף בקדשים אין כמותן, וא"כ ק' הא דהוצרכה תורה מו"ש ושבירה בכלי חרס הא הנבלע בכלי מפליטת קדשים אינו כמותן ועי' חו"ד סי' ק"ה סק"ב דהיכי דאין משקין כמותן לא אמרי' בי' טכ"ע ע"ש והנה לפי איבעיא בזבחים צ"ה ב' בישול בלא בלוע מה, ואי נימא דצריך מו"ש. אחי שפיר דאף דהנפלט מקדשים אינו כמותן, אפ"ה כיון דבישל בשר קדשים בהכלי בעי מו"ש, אך קשה דא"כ ליפשוט דבישול בלי בלוע נמי צריך מו"ש אליבא דר' יהושע שס"ל משקה היוצא אין כמותן, ונראה ליישב דתוס' ד"ה היכי כ' וז"ל ומה שפי' בקו' דכולהו קרי איסורא מאלי' לבד מהקדש א"א לומר כן אלא אכלאים קאמר שאין זה איסור הבא מאלי' שע"י מעשה של זריעה נאסרין הכלאים וגם העבירה הי' בשעת הזריעה ע"ש והנה סברות רש"י להיפך דכלאים הוי איסור הבא מאלי' דאף דע"י המעשה שלו שזרע כלאים ואסרו, אפ"ה הוא לא הוה רק גורם. אבל לאחר שזרע כלאים רמא רחמנא איסורא אכלאים ולהכי הוי כאיסור הבא מאלי'. אבל בהקדש לא נסתלק אמרי פיו שהוקדש הדבר ומכח זה אסור. ומוכח כן בבירור שהרי מתפיס בהקדש הוי דבר הנידר ש"מ דלא נסתלק אמרי פיו ומכח זה הוי דבר הנידר משו"ה סובר רש"י דהקדש ל"ה איסור הבא מאלי': והנה בנדרים די"א ב' כגון דמחית בשר שלמים ומחית דהתירא גבי' ואמר זה כזה מה בעיקרו מתפיס או בהתירא. וכ' הר"ן ואיכא דק"ל אפי' את"ל בהתירא מתפיס כלו' שיהי' זה כזה ממש דנחית קמי' אכתי ליתסר דהא אסור לטמאים מחמת נדרו. תו אקשי והא איכא חזה ושוק שאסור לזרים מחמת נדרו, ולדידי ל"ק דאי מחמת נדרו ראוי הי' שיהי' אסור לכל דהא אקדשי' ואסרו אכ"ע אלא דבתר ז"ד פקע נדרו וכו' עיין שם וברשב"א ביתר ביאור. נמצינו למדין דקדשים לאחר זריקת דמים אסתלק נדרי' והו"ל כמתפיס בדבר האסור. ולפי"ז הוי גם לשיטת רש"י איסור הבא מאלי' כמו כלאים אף דע"י גרמותו הוי איסור מ"מ אח"כ נעשה מאלי' דבר איסור. ולפי"ז הא דסובר רש"י דהקדש ל"ה איסור הבא מאלי' הוא רק בקדשי בדק הבית. אבל לא בקדשי מזבח דנעשה לאחר זריקה איסור הבא מאלי': ומצאתי בחתם סופר יו"ד סי' ק"י שכ' דדברי רש"י רק בקדשי בדק הבית ולא בקדשי מזבח רק לא ביאר טעם הדבר. ולענ"ד הנכון כמו שביארתי הטעם לחלק. ולפי"ז ניחא הא דציוותה תורה מו"ש בקדשים כיון דהי' גם קדשי מזבח ונעשה איסור הבא מאלי' לאחר זריקה ושפיר משקין היוצאין כמותן דילפינן מחלב חמץ ונבלה דשווין להדדי דהוי איסורי הבאה מאלי' וכמ"ש. אך עדיין ק' נהי דקדשי מזבח הוי כאיסור הבא מאלי'. אפ"ה לכאורה לא יוכל לילף מחלב חמץ ונבלה דהא כיון דתרומה אין משקין כמותן איכא למימר תרומה יוכיח, וכ"כ הפנ"י שם לענין חדש, דלפי המסקנא גם בשאר איסורין הבא מאלי' לא יוכל למילף מהנך דתרומה יוכיח ע"ש. אמנם ניחא דרק איסור לאו לא יוכל למילף מהנך די"ל תרומה יוכיח אבל איסור כרת יוכל לילף מהנך דכרת חמור מאיסורי תרומה דהוא במיתה בידי שמים. ול"י לומר תרומה יוכיח, וממילא באיסור כרת באיסור הבא מאלי' משקין כמותן, וא"ש רש"י דלהכי הוצרך הגעלה בקדשים דפליט שפוד בגוה טעמא ונותר איסור כרת. והוי הפליטה היוצא מהם כמותן להכי אוסר המתבשל אחרי' אבל אי הוי נותר איסור לאו אין המשקין כמותן דהו"א תרומה יוכיח ולמה צריך מו"ש הא היוצא אין איסור כלל: ובזה יש ליישב קו' תוס' זבחים צ"ו וחולין קי"ב דהוכיחו דנ"ט בר נ"ט אפי' בנתבשלו שרי מהא דכל יום נעשה גיעול ול"א דממעט באכילת קדשים דהאידנא דטעם ב' הוא ונתבשל קודם שבא איסור כו' אך ק' דמותר לבשל שלמים אחר חטאת הרי ממעט באכילתן דמיתסרי לנשים זרים ועבדים, גם מיפסלי ביוצא כחטאת ולפמ"ש א"ש דלענין איסור לאו לא הוי כקדשים משקין כמותן דאמרי' תרומה יוכיח וא"כ לא ממעט באכילה, דלענין נותר הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא חטאת בכלי כלי בשלמים ועדיין מותר ורק הקו' על יוצא ונשים זו"ע וזה ל"ה רק איסור לאו שוב ל"ה משקין כמותן מה"ת ואינו אוסר כלל בנו"ט וא"ש ובחי' כתבתי בזה קונטרס מיוחד, ה' יעזרנו להוציא לאור:6ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש פרש"י השופך דם עצמו, וערמב"ן, עשו"ת מהרי"ט בכתובות דק"ג בהאי כובס דרמי מאיגרא ומת דיצא ב"ק דמזומן לעוה"ב אף דאיבד עצמו לדעת, והביא מירו' דחילל שבת ויצא בת קול דאיבד עוה"ב והפיל עצמו ונרצה לו, משמע דשרי להמית עצמו לכפרת עוונותיו וכ"מ בשטמ"ק שם, וכ"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קי"א, וביפ"ת ב"ר פס"ה כ' דאסור וכל עובדי דאתמרי במדרשא ואגדתא לאו כדין עבדו. ובברכי יוסף יו"ד סי' שמ"ה כ' אף להיפ"ת דהוי נמי בכלל את דמכם כו' הוי רק איסורא אבל ליתא בכלל מאבד שאין מתאבלין עליו, ועי' חרעק"א ופת"ת שם, ובספר בנין יחזקאל כתובות שם תירץ קו' מהרי"ט שי"ל דנפל שלא במתכוון, דאיתא בירושלמי דהי' בע"ש ועמד השמש י"ב שעות שיהי' זמן להספד רב ואח"כ עלה עמוד השחר והכובס עסק כל היום במלאכה וחילל שבת ומי שנתחייב סקילה נופל מגג, וא"ש קו' תוד"ה מזומן מ"ש: ועי' בפני יהושע ב"מ דנ"ט אהא דנוח לאדם להפיל לכבשן אש ולא ילבין פני חבירו ברבים. דמזה נמי מוכח דמלבין אין לו חלק לעולם הבא. דהא מאע"ל הוא עון גדול שנאמר בו כל המאע"ל אין לו חלק לעה"ב ואפ"ה התירו לו כדי שלא ילבין ע"ש. ובהגהות יד שאול יו"ד סי' שמ"ה תמה עליו שלא מצא מפורש דמאע"ל אי"ל חלק לעוה"ב. ועמ"ש בזה ביד המלך פ"ג מאבל ובהוספות שם. ועי' ברמב"ם פ"ב ה"ב מרוצח וז"ל השוכר להרוג את חבירו כו' וכן ההורג את עצמו כו' חייב מיתה לשמים ואין בהם מיתת ב"ד ומנין שכן הדין שנא' שופך כו' זה ההורג בעצמו שלא ע"י שליח ותמוה דאיך שייך בהורג עצמו חייב מיתה ביד"ש. ומזה יהי' ראי' דמאע"ל אין לו חלק לעוה"ב ומיתה בידי שמים היינו מיתת הנפש, ומצאתי שכ"כ בכל"ח כאן אית ג'. אך עדיין קשה הלשון ואין בו מיתת ב"ד איך יתכן בהורג עצמו מיתת ב"ד. וכ' בכוונת הרמב"ם אם עושה את עצמו טרפה, דזה הוי כהורג את עצמו ממש חייב מיתה ביד"ש ע"ש, ודבר זה נסתפק בספר לימודי ד' סי' קס"ח אי עשה חבירו טריפה אם חייב מיתת ב"ד קודם שמת חבירו ועי' בישועות ישראל סי' ל"ג סק"ט דאינו חייב מיתה. וע"ע בתוס' חולין דמ"ב ב' ד"ה ואמר, וכן לענין אם עשה לחבירו טריפה, ועי' מהר"ם לובלין שהבין דעת תוס' דאם עשאו לחבירו טרפה חייב מיתה ע"ש. ועמש"ל בפ' בראשית א' כ"ז בענין זה. וע"ע בכסא דהרסנא סי' שמ"ה בשם הרא"ש אם עושה מחמת צער ל"ה מאע"ל, ועשו"ת בית אפרים יו"ד סי' ע"ו, ובית יצחק יו"ד סי' קנ"ט סק"ז, ובשדי חמד מערכת אבלות אות קכ"א ובשם הגדולים מערכת גדולים אות יו"ד סי' י"ז: ועי' ברא"ש סוף מו"ק סי' קמ"א דמצינו בגדול שאע"ל מחמת שמפקירין אותו כגון בשאול וכ"כ כ"י בשם רמב"ן. וגם נענשו עליו שלא הספידוהו כהלכה כדאי' ביבמות דע"ח. ועי' בית הלל בשם מ"ר פל"ד אך את דמכם להביא חונק עצמו יכול כשאול המלך ת"ל אך בשמואל א' ל"ד וע"ע בב"ה בב"י יו"ד סי' קנ"ז דרשאי לאע"ל היכי שיתקפוהו יצרו ולא יעמד בנסיון וכן מצאתי בשבו"י ח"ג סי' יו"ד דאם ירא שיתעללו בו מותר לאע"ל אפי' על הספק נשאול ודומה לס"ת שנשרף, וערש"י פ' אלו מגלחין דאין לך ריק מישראל שאין בו תורה ומצות, וכ' דמה"ט אמרו כל המכבד התורה גופו מכובד בין הבריות כי זה הוא מדה כנגד מדה שגופו דומה לס"ת ומשו"ה כ' דמותר לשרוף כתבי קדש הבלויים וקרועים ואין בזה ביזוי שאם התירו לאדם לאע"ל כדי שלא יבא לידי בזיון כשאול. ומכ"ש לכ"ק הנקראים שמות, ומ"מ היכי דאפשר לגנזם עדיף טפי וסיים שם דראוי לשרפם ולהצניע האפר עד מות ת"ח ואז יגנזו האפר אצל ת"ח ובזה נראה ג"כ כבוד התורה עש"ה. ובסי' י"א השיג עליו הגאון מ' יחזקאל אבד"ק האמבורג. והביא יש"ש פ"ק דב"ק סי' נ"ט דשאול כיון דאם יפול חי בידם יתעללו בו וישראל לא יהי' שוקטים ע"ז ויבואו וילחמו ויוכל ליפול מישראל כמה רבבות. וגם ידע ודאי דיהרג לכן הותר לו לאבד עצמו, אבל כ"ק שספק שמא ישרפו וגם ספק שיתעללו אין לשרפם, ושנים בעינן ודאי יהרג וספק יתעללו, ועוד הא דוד הרג את הנער, וא"ל איך לא יראת לשלוח יד במשיח, ועי' רש"י ורד"ק אע"כ שהם רשאים ולא אתה עש"ה וספרים הנדפסים ג"כ יש בהם קדושה עי' משאת בנימן סי' צ"ט וטו"ז יו"ד סי' רע"א סק"ח ושו"ת חות יאיר סי' קפ"ז. ופת"ת סק"כ, וע"ש בשבו"י סי' י"ב מה שהשיב לו. ועיקר יסודתו על תשובת באר שבע סי' מ"ג שכ' מנהג לשרפם ושרפת כ"ק לא דמי ממש לשריפת אדם, וראי' דספק פק"נ דוחה שבת משא"כ להצלת ס"ת עי' או"ח סי' של"ד ועמד בדבריו הראשונים ע"ש באריכות: ועי' בכ"מ פ"א מרוצח בשם ירושלמי דמחויב להכניס עצמו בספק סכנה עבור חבירו שהוא בודאי סכנה, והובא ג"כ במנחת חינוך מצוה רצ"ז, ובקומץ מנחה שם הביא רדב"ז ח"ש סי' תרכ"ה להיפך דכל העושה כן הרי זה חסיד שוטה ע"ש. ובקומץ מנחה מ' רל"ז חידש דאם א' מאע"ל ויכול אחר להצילו אינו מוזהר על הלאו לא תעמוד על דם רעך ע"ש. ובסמ"ע חו"מ סי' תפ"ו סק"ב הביא ג"כ דברי הירושלמי ע"ש דיש פלוגתא בזה וע"ע בפת"ת יו"ד סי' קנ"ז סקט"ו, ובפמ"ג או"ח סי' שכ"ח במשבצות סק"ז מ"ש בזה. ובמאסף קול תורה היו"ל בפה פאביאניץ שנה ב' חוב' א' סי' ז' נדפס קצת מזה ממני, וע"ש בשנה ג' סי' מ"ש בזה הגאבד"ק לוקאטש נ"י והעיר מכתובות דס"א ב' בעובדא דמ"ז ור' אשי שכ' המהרש"א שם דמשמע דשפיר עביד ר"א דהכנים עצמו בספק סכנה להציל את מר זוטרא ע"ש ובעיון יעקב שם העיר ג"כ בזה. וע"ע בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ר"י. וע"ע בלח"מ פ"ה ה"ד מיסוה"ת בשם הר"ן ראי' מדניאל שסיכן עצמו בתפלה. וע' ברכות ל"ב ב' מעשה בחסיד אחד, ובטו"ז או"ח סי' ס"ו סק"א. וברדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' ג'. ובספר חסידים סי' תשפ"ט. ועמ"ש בפ' וישב ל"ח כ"ה:
