1שכם א'. פרש"י חלק בכורה מיד אמורי זה עשו, וצ"ב איך שייך כאן חלק בכורה למה שנתן ליוסף ב' חלקים בא"י, ובס' מאמר מרדכי כ' ע"פ גמ' ב"ב קכ"ג מה ראה יעקב שנטל כו' מה ראה ובחללי יצועי כ'. אך עדיין ק' הא קיי"ל לא יוכל לבכר ואי' לא תהוי עבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לטבא, וי"ל דברש"י תולדות כ"ה כ"ו בדין אוחז שיעקב נוצר מטפה ראשונה משל לשפופרת כו', ואי' במד' ותוס' ב"ב שם דתאומה נולדה עם כל שבט, ויעקב קרא לראובן ראשית אוני כלו' שנולד מטעה ראשונה שלו, וילפי' מזה דלא ראה קרי, וא"כ אותה תאומה פטרה רחם אמה ואח"כ ראובן כי הנכנס ראשון יצא אחרון, וז"ש ואני נתתי שכם א' זה בכורה, וא"ת וכי בידי ליקח מראובן, ואמר כי בפטר רחם תלה רחמנא ולא ביצירה, א"כ להא מילתא ראובן לאו בכור וראי' אשר לקחתי מיד האמורי הבכורה זה עשו ואי אזלי' בתר בכור ליצירה גם אני הייתי בכור מהדין ולא הייתי צריך ליקח אותו מעשו, וע"כ שאין זה בכור, וע"כ גם אנכי נותן לך חלק בכורה. וע"ש במהרש"א ובסוטה י"ג ב', ומ"ש לקמן נ' י"ט בשם פתחי שערים. ובס' ברית שלום ראיתי עפמ"ש במד' מ"ט קברו ליוסף בשכם, משכם גנבוהו לשכם החזירוהו ובב"ק ע"ט א', גנב שור ושה מבית בעלי' אינו חייב בכפל, ורז"ל דרשו כי יגנוב איש שור זה יוסף, וז"ש ואני נתתי לך שכם, כדי שיהי' לשבטים דין דגנבו מבית בעלים ופטור מכפל ר"ל שלא יתחייבו עונש בכפליים והיינו באחד על אחיך רמז בזה שיהי' עונש על אחיך רק פעם א' ולא כפל. והח"ס בתו"מ כ', דק' דאז הי' א"י ראוי ואין בכור יורש בראוי, רק הרשב"ם בפי"נ כ' בשם ר"ח דבכור בן בכור נוטל בראוי כבמוחזק ויעקב שקנה בכורה מעשו והי' ראובן בכור בן בכור היה נוטל גם בראוי, מיהו י"ל דבכה"ג ליכא לאו דל"י לבכר דדוקא במה שהקנו לו משמים אינו רשאי לבכר, ולא מה שקנה ויעקב קנה מעשו. אין איסור להעביר. וא"כ יעקב שרק לענין חלק בארץ נתן ליוסף חלק בכורה ויכול ליתן, וז"ש ואני נתתי שכם א' חלק בכורה והטעם אשר לקחתי מיד אמורי ע"ש. והנה אף דאי' בע"ז נ"ג ב' דא"י מוחזקת היינו נגד שאר אוה"ע, אבל עדיין מחוסר גוביינא דומי' דמלוה בודאי נגד כל העולם נקרא המלוה מוחזק ואפ"ה לענין בכור מקרי ראוי, ואע"ג שבב"ב קי"ט אי' דגם לחלק בכורה א"י מוחזקת היינו דור שבא לא"י. וע"ע בס' נפלאות מתהשי"ת פי"ד. ומרש"י כאן ע"ע בשו"ת חת"ס יו"ד סי' רכ"ו:2בחרבי ובקשתי. פרש"י חכמתי ותפלתי, ובתרגום בצלותי ובעותי, וכ"ה בב"ב קכ"ג וע' במהרש"א. וביערות דבש ח"א דרוש י"ב כ' עפמ"ש בפ' המדיר ע"ז ב', כשמת ריב"ל שאל לו רשב"י נראה קשת מימיך א"ל הן, א"ל לאו את בר לואי, וקאמר הגמ' לא היא רק לא לאחזוקי טיבותא לנפשי' אמר כן וק' בעלמא דקשוט הכי לא יאמר אמת, וי"ל דהק' על זכירת ברית בקשת הלא הוא דבר של טבע כשחזרה שמש מול עבים עכורים, והנסיון מורה בשומך נגד קוי השמש צלוחית מלא מים תראה כמו קשת, אבל בזהר יש דיש קשת טבעי, אבל מה שמראה תכלת לגמרי הוא קשת של ברית כי תכלת מל' כליון, ורשב"י כוונתו על קשת ממין השני, וריב"ל השיבו סתם וכוונתו לקשת הטבעי ולא כזב, וע"ש עוד בהספדו על שאול ויהונתן ש"ב א' י"ח ללמד בנ"י קשת ה"ה כתובה על ס' הישר להבחין בין קשת לקשת דבחייהם לא נראה קשת ממין הב' אבל במותם צריך ללמוד להבחין, וכתובה על ס' הישר שפירושה ספר בראשית נא את קשתי נתתי בענן וע"כ אין הכוונה על קשת הטבעי רק ילמדו להבחין למען דעת לשוב בתשובה. ועי' בס' תורת העולה להרמ"א ז"ל ח"ב פ"ד מזה. ובספר הברית מאמר י' פרק י"ב אריכות גדול. קחהו משם: עוד כ' שם דיש ב' כלי זיין ישמעאל ירש מאברהם קשת רובה קשת, ויצחק ביקש להוריש לעשו ג"כ מלחמת קשת וא"ל שא נא תליך וקשתך, ויעקב הקדימו ויצחק אמר רק על חרבך תחי' בעשו, ולכן נשא עשו מחלת בת ישמעאל כדי שיהי' לו שניהם ואין זרעו של עשו נופל רק ביד זרעו של רחל כי זכות בני עשו מתמנע שהי' בת מלך ורצתה להיות פלגש לעשו ולהיות בבית אברהם ויצחק ואין ה' מקפח שכר בריה ויצא ממנה ראשית גוים עמלק, ורחל עשתה יותר שהי' עקרת הבית ומחלה כבודה ונעשית פלגש והניחה ללאה להיות גבירה לכך זרעה כובשים לעשו, אמנם נצחון שאר עכו"ם ביד יהודה כי ירש מיעקב והוא ראש הלוחמים, וז"ש דוד עד עתה שהי' שאול מזרע רחל להם החרב כי הם בכחם ירשו לעשו והיו לוחמים בחרב. אבל עכשיו שמת שאול ואין לבני יהודה ממשלה בחרב שזה טכסיסו של עשו, ורק קשת כי ליהודה נתן קשת ואמר ללמד בנ"י קשת עש"ה, ובספרו נפש יהונתן פלפול גדול בכאן: וע"ד מהרש"א ב"ב קכ"ג שהק' על רש"י שכ' על בחרבי בחכמתי דהוא דלא כב"ר וגמ' כ' בס' מדרש פנחס מהרה"ק ר"פ מקאריץ ז"ל באות ו' שדברי רש"י מיוסדים על זהר בסוף חקת אר"ש כו' אלא סדורא בעלמא כו' עד כי ידע שמי ע"ש נמצא עיקר התפלה כשהוא בחכמה ע"ש. וזקיני ז"ל בחידושי הרר"ד על פסחים נדפס הספד על מחו' הגה"ק מראדזמין ז"ל דמי ידע להתכוון בתפלה רק הצדיק פותח שטר וימשוך עמו כל התפלות, וכמו ששרה שנפקדה עמה כל העקרות, וזה"פ ללמד בנ"י קשת כי אחר מות צדיקים האלה אמר שצריך כאו"א ללמוד ענין תפלה וכוונותי', דעכשיו אם אינם רצוים בכוונה לא יעלו למרום, אן להם תפלת הצדיקים שיטלו עמם, וקשת שנקרא תפלה הרי הוא כתובה על ספר הישר ס' בראשית שקשת לשון תפלה כמ"ש בגמ' ותרגום ע"ש אריכות:3בתרגום ירושלמי יהבת לך חולק חד יתיר על אחך לבושיה דאדם קדמאה וכו', וכתב לי אחי הרה"ג ר' שלמה וואלף נ"י דא"ש בזה, דאיך אחי יוסף הצדיקים התקנאו בו בדבר קטן ככתונת הפסים, ולהתרגום היה באמת דבר יקר מאד. אולם בש"ס דילן במגילה דט"ז פריך אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו, ולתרגום ל"ק דהתם שאני דקנאתם היה מה שנתן לו כתונת אדה"ר דבר יקר:
