1אלה תולדות ערש"י. ובספר אמרי שפר להראנ"ח כ' ראב"ע פי' קורות, ורמב"ן הקשה עליו, ורש"י פי' ישוביהם כו' וכוונתו לפ' הכ' אחר שכתב ישובי עשו ותולדותיו פי' לך ישובי יעקב וישובי תולדותיו, תחלה כנגד ישובי יעקב וישב יעקב, ואח"כ כנגד ישובי תולדותיו, ורמב"ן כ' ע"ז ואין לשון לתולדות שיהי' על הישוב, ותמוהין דבריו שנראה שהבין מרש"י שמפרש תולדות על הישוב, וז"א שכוונת רש"י ברור מללו שלשון תולדות הוא כמשמעו אלא שאמר הכ' ואלה של תולדות יעקב, וירצה ואלה ישובי תולדות יעקב, והנראה בכוונת רמב"ן שודאי הבין ברש"י כמ"ש, אלא שמקשה ע"ד דאין מנהג הכ' להזכיר הבנים בשם תולדות, אלא כשבא לומר ענין תולדותם שאז יצדק לקראתם בשם תולדות, אבל כשמזכיר אותם לענין אחר לא יקראם רק בשם בנים והול"ל בלשון בני יעקב עש"ה:2ביקש לישב בשלוה. עי' רמתים צופים ח"ב ד"י דהי' מקבל באהבה אם גילה ה' שרצונו ליקח ממנו את יוסף, ואפי' להעלותו לקרבן כיצחק, רק דיעקב הצטער על זה שלא גילה לו וחשב שיש איזה רוגז עליו, וז"פ רוגזו של יוסף, וע"ע בס' לוית חן, ושליחות אלי', ומגדנות אליעזר ד"ז אריכות בכ"ז, ובכת"א כ' עפמ"ש בקידושין ל"ט ב' שכר מצוה בה"ע ליכא, דהרי א"ל אביו עלה לבירה ונפל ומת וכו', ופריך ודלמא לא הוי ומשני ר' יעקב מעשה חזי, נמצא קודם שראינו מעשה י"ל ש"מ בה"ע איכא ולא יזדמן שיקיים מצוה וימות תיכף, ויוסף הי' מקיים כבוד אב כמ"ש רש"י לך וראה מגיד שבחו אף שידע שאחיו שונאים אותו הי' הולך בשביל כבוד אב, וכשאמרו חיה רעה אכלתהו קשה היכן אריכות ימיו אע"כ לעוה"ב וש"מ בה"ע ליכא, וז"פ ביקש לישב בשלוה דסבר ש"מ בה"ע איכא, לכן קפץ רוגזו כו' שקיים כבוד אב ובחזירתו נטרף והיכן אריכות ימים אלא לעולם שכולו ארוך, וז"ש לא דיין כו' דש"מ בה"ע ליכא: ובס' ישועות מלכו מהג' מקוטנא ז"ל ראיתי כי בברכות דס"ד אי', הנפטר ממת צ"ל לך בשלום. מן החי לך לשלום. כי החי מוכן לשלימות לכן יש לברכו שילך אליו ואומרים לך לשלום משא"כ מת שחפשי ממצות ואינו הולך להשלימות. אלא עם השלימות שרכש לו בחייו אומרים לך בשלום עם השלימות. ויעקב סבר אחר שעבר עליו צרות כ"כ. שהשי"ת לא ינסה לו עוד ורצה לישב "בשלוה" עם השלימות שכבר רכש לו בימי חייו. וקפצו עליו רוגזו של יוסף להורות לו כי יש לפניו נסיון של יוסף שיעמוד בו בצדקו. ועליו לילך לשלום להתנוע לשלימות יותר גדול עיין שם: ובס' שתי ידות להגאון ר' אברהם חזקוני ז"ל כ' דאיתא במדרש וזהר דיוסף נמכר בשביל חטא ב' אחיות. ואיתא תירוץ על ב' אחיות שהאבות החמירו שלא לעבור על התורה בתחלה אבל באשר שהנשואין של יעקב הי' בהיתר שוב אינו מחויב לגרשה מכח שעתיד התורה לאסור כיון שהי' בהיתר. כי רחל קידש בשכר עבודה. ולאה קידש בביאה. והי' שוגג כי סבר שהיא רחל, ובקידושין דמ"ח המקדש בשכר שאעשה עמך ח"א מקודשת דשכירות אינו משתלמת אלא בסוף, וח"א א"מ דמשתלמת מתחלה ועד סוף והוי מלוה, וא"כ למ"ד דמשתלמת מתחלה ועד סוף קידושי דרחל ל"ה קידושין. וקשה איך יעקב עבר לכתחלה על ב' אחיות דלאה קידש תחילה בביאה ומיד נאסר עליו רחל, אלא צ"ל שסבר שכירות א"מ אלא בסוף הוי קידושי דרחל קידושין גמורים. ולאה נשא בשוגג, ואינו מחויב לגרשה, והאלשיך כ' דלמ"ד שכירות משתלמת מתחלה ועד סוף איכא ש"מ בה"ע. ולמ"ד א"מ אלא בסוף ש"מ בה"ע ליכא. וא"ש לא דיין כו' ומבקשין גם עוה"ז וע"כ דדעת יעקב דש"מ בה"ע איכא דשכירות משתלמת מתחלה עד סוף. וא"כ המקדש בשכר עבודה א"מ דהוי מלוה. וקידושי רחל בתחילה ל"ה קידושין וחטא ב' אחיות. לכך קפץ עליו רוגזו של יוסף שנמכר בחטא ב' אחיות: ובדרך פלפול י"ל המדרש ורש"י ביקש לישב בשלוה וכו' עפ"י מדרש ורש"י דדבה על אחין שמזלזלין בבני השפחות. והנה יש פלוגתא בראשונים בנושא שפחתו אי אמרינן דבודאי שחרר אותה מקודם דלא יעשה בעילתו בעילת זנות, או לא שחרר אותה, עי' רמב"ם פ"י הי"ט מגירושין. ואה"ע סי' קנ"ו סעיף ב'. ויו"ד סי' רס"ז סעיף ס"ט. ויוסף היה סבר דבודאי אביו שחרר אותם, ואחיו היו סוברים שעדיין הם בני שפחות ופליגי בפלוגתא הנ"ל. וזה הפשט דבתם רעה אל אביהם שהדבה נוגעת רעה אל אביהם שלא שחרר ועשה בעולתו בע"ז, ועשו"ת הרדב"ז ח"א סי' מ"ח. ובתוס' שבת דף יו"ד ע"ב ד"ה ה"ג נתגלגל, הקשו על הגמ' שקאמר דירידתן למצרים היה בשביל חטא מכירת יוסף. וקשה הא הקב"ה אמר לאברהם כי גר יהי' זרעך ועבדום ועינו אותם בפ' לך ט"ו י"ג הרי דגלות לא מצד מכירת יוסף ע"ש. והנה יעקב ביקש לישב בשלוה וק' קו' תוס' ולכאורה י"ל דקיים כי גר יהי' זרעך בבני ישמעאל דגם הוא זרע של אברהם. אך אי בן שפחה לא הוי ישראל לא הוי מזרע של אברהם. וממילא ניחא דבשביל שרצה יעקב לישב בשלוה וקשה הא צריך לקיים כי גר יהיה זרעך. אע"כ דס"ל דיכול לקיים בזרע ישמעאל. ועכצ"ל דשחררה, ומשו"ה דיבר על אחיו דמזלזלים בבני השפחות ובאמת ל"ה בני שפחות ושפיר קפץ עליו רוגזו של יוסף. וא"ש קו' תוס' הנ"ל דלולי החטא של מכירת יוסף ל"ה צריך כלל יעקב לירד למצרים דהא יוכל לקיים כי גר יהיה זרעך בזרעו של ישמעאל. אבל עכשיו שמכרו ליוסף בשביל שדיבר עליהם שמזלזלים בבני שפחות שסוברים שיש להם דין שפחות, ולא אמרי' שבודאי שחררם. וממילא ישמעאל ל"ה זרע של אביהם וע"כ צריכים לירד למצרים: ובס' דרוש שמואל כ' אהא שאכלו אבמה"ת עפמ"ש בס' התמונה דיעקב הי' לו תירוץ על ב' אחיות דלא הי' מאם א'. ואיתא ביו"ד סרס"ט ס"ג בגיורת ב' אחיות מאב ולא מאם מותרים מדינא ואין איסור רק משום מראית עין, ואיתא בשל"ה דשבטים בראו עגל ע"י ס' יצירה דמותר לאכול חי. ויוסף סבר דאסור מחמת מראית עין. וז"ש ויבא יוסף דבתם רעה שאכלו אבמה"ח. וקשה הא בהיתר אכלו אע"כ דאסור משום מראית עין. ואיסור זה רעה אצל אביהם. דאם יש איסור משום מראית עין. גם אביהם חטא בב' אחיות: עוד כ' המפו' לפמ"ש הרא"ם שאכלו מפרכסת וסברו דדין ישראל להם, ויוסף סבר דלהם דין ב"נ ואסור, ורמב"ן כ' בפ' תולדות כ"ו ה' דיעקב לקח ב' אחיות הי' בחו"ל. ולא קיימו התורה רק בא"י, ולכן מתה רחל בדרך שלא יבא לא"י עם ב' אחיות, וכל זה אם דין ב"נ להם ורק האבות החמירו עליהם והוא רק בא"י, אבל אי נאמר שדין ישראל להם א"כ מה לי הכא ומה לי התם, וז"פ דבתם רעה אל אביהם שהדבר נוגעת לרעה לאביהם שלפי דעתם שמפרכסת מותר וע"כ דדין ישראל להם, א"כ אין לו תירוץ על ב' אחיות שאסורין מהדין אף בחו"ל: ובמדרש פפ"ד מה דבתם רעה ר"מ ור"י ור"ש, רמ"א חשודין על אבמה"ח, רש"א תולים הם עיניהם בבנות הארץ, רי"א מזלזלין בבני השפחות ויל"ד דכ' ר"מ ור"י ור"ש וכשפירש דבריהם הכנים דברי ר"ש באמצע, ונ"ל ליישב עפ"מ שראיתי בזה, לפמ"ש הרא"ם דאכלו מפרכסת ויוסף החזיק בדין ב"נ והם ס"ל דדינם כישראל, וקשה על יוסף הא יחיד ורבים הלכה כרבים ומחויב להטות דעתו לדעת הרבים, ועי' בקונטרס הספיקות לאחי הקצה"ח כלל ו' סי' ב' ובפמ"ג יו"ד סי' ס"ב נסתפק אי אזלי' בת"ר בב"נ, ומרמב"ם בפ"ט ה"ו ממלכים ב"נ חייב על אשת אביו אפי' אחר מיתת אביו, וקשה דלמא לאו אביו הוא, וכקו' גמ' חולין די"א ומוכח דגם בב"נ אזלינן בתר רוב, וי"ל משום הא לחוד דאכלו מפרכסת לא הי' תופס אותם כנ"ל אלא מדראה בהם דברים אחרים שהביאו ר"ש ור"י תפס עליהם ממ"נ דברמב"ם ריש ה' אישות כ' קודם מ"ת הי' פוגע באשה בשוק ותהי לו לאשה ולאחר מ"ת יקנה אותה בפני עדים ע"ש, ויוסף ראה שלוקחים אשה ביחוד בעלמא ולא בחופה וקידושין, וז"ש ר"ש תולים עיניהם בבנות הארץ וכלשון הרמב"ם הי' אדם פוגע אשה בשוק, ותפס יוסף לדעתכם שמפרכסת מותר דדין ישראל לכם א"כ איך תקחו נשים בלא חופה וקידושין, ולכן הביא המדרש דברי ר"ש תיכף, אך מ"מ אין זה תפיסה עליהם, דהרמב"ם בפ"א ה"ד מאישות ס"ל דפלגשים בקידושין בלא כתובה, והראב"ד סובר ביחוד בעלמא בלא קידושין ובלא כתובה, וא"כ י"ל אף דלקחו בלא כתובה וקידושין דלמא בתורת פלגש ם נשאו ומותר אף לישראל כראב"ד, אבל קשה איך הי' מזלזלים לקרותם עבדים הא הי' בני פלגשים של יעקב והוי נשים ממש ובניהם לא הי' עבדים, וע"כ מוכח דס"ל כרמב"ם דפלגשים בקידושין בלא כתובה, וא"כ קשה איך לקחו ביחוד בעלמא, וע"כ ס"ל דדין ב"נ להם, וא"כ קשה איך אכלו מפרכסת, ושפיר מכל ג' דברים תפס עליהם יוסף ממ"נ: וע"ע בבינה לעתים דרוש ס"ה דכוונת יוסף הי' לשמים להחזירם למוטב והי' רועה אחיו בצאן מדריך אותם במקום מוצנע במרעה הצאן, והם לא קבלוהו בסבר פנים יפות ורק ביזו אותו, וע' בקובץ דרושים ח"ב כרך א' סי' ו' דרוש ארוך מהגה"צ מסאקאלוב שליט"א, ובספר משכיל לדוד כ' דיוסף אמר תולין עיניהם בבנות הארץ, דפליגי בפלוגתת דר"ח ור"א בפ"ק דע"ז י"ז א', ח"א ניזל אפיתחא דע"ז דנכים יצרא, וח"א ניזל אפיתחא דזונות דנכפי' ליצרא, וכן השבטים אזלי אפתחי' דזונות, ויוסף ס"ל דאסור, ויוסף חשב אולי נתנחמו על מכירתו וחזרו משיטתם ואז יכול להתודע להם, משא"כ כשנודע לו דנמצאו בבתי זונות בבואם למצרים ראה שלא חזרו משיטתם, ולדעתם הוציא יוסף דבתם רעה בחנם, וא"כ כשיתודע להם יהרגוהו לכן אמר מרגלים אתם ולהרגני באתם, וכשאמרו לו שהלכו לבקש את יוסף, א"ל א"כ הוא הדבר אשר דברתי כי מרגלים אתם, כי לדעתכם גם יוסף חזר בו וגם הוא הולך אפתחא דזונות וכשתדעו שהוא עוד מחזיק בשיטתו תהרגוהו, ועי' בקובץ דרושים חוברת ד' סי' כ"ט אריכות בזה:3ברש"י שאוכלים אבמה"ח, והק' המפו' איך להאמין זה על שבטי יה, ואם לא עשו כן הוציא יוסף שקר בפיו, וגם ויבא דבתם משמע שאמת בפיו, דזה החילוק בין מוציא דבה הוא על שקר ומביא הוא שמגלה האמת וכמ"ש בכלי יקר ע"ש, וכ' בשל"ה כאן דאברהם עשה ס' יצירה ומסרו ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב לבניו דאין מוסרין סתרי תורה רק למיוחסי ישראל, ע"כ מסרו לבני הגבירה ולא לבני השפחות, ובסנהדרין ס"ה א' דר"ח ור"ה בראו עגלא תלתא בכל ע"ש ע"י ס' יצירה, ובודאי א"צ שחיטה ומותר לאכלו חי וכן עשו השבטים ויוסף סבר שהי' נולד מאב והביא דבה שאכלו אבמה"ח, ועי' קדושת לוי בהעלותך י"א י"ג ומה שכתבתי שם בחיבורי עוד איתא שם בגמ' רבא ברא גברא, ויש שמות שמצירופם נולד זכר ויש נקבה ואפשר דהשבטים בראו נקבה והי' מטיילין עמה ויוסף סבר שהיא נקבה מאב ואם, וגם כשעסקו השבטים בצירוף סודות ורצו להתחבר להם בני השפחות, אמרו להם בני הגבירות, אתם בני שפחות וכוונתם הי' לשם שמים דלא נמסרו סודות רק למיוחסים, ויוסף לא ידע וסבר שמזלזלים בכבוד אחיהם א"כ השבטים וגם יוסף הי' אמת בפיהם: ועי' ג"כ בפר"ד דרוש א' בשם היפ"ת שאכלו בן פקועה בלא שחיטה דשרי ויוסף לא ידע דהוא ב"פ, והק' עליו דב"פ דכשרה בלא שחיטה דוקא לדידן דבשחיטה תליא ואפי' מפרכסת שרי, ב"פ חשוב כשחיטה, אבל לב"נ דבמיתה תליא ומפרכסת אסור א"כ גם ב"פ אסור, והעלה דמחלוקתם הי' דשבטים סברו שיצאו מכלל ב"נ אף להקל, ויוסף סבר דלא יצאו להקל, וחייבים בחומרת ישראל וב"נ עש"ה, ועי' בפ' וירא י"ח ח' דאברהם האכיל למלאכים בשר בחלב מן בן הבקר שברא ע"י ס' יצירה, וא"כ לא הוי בב"ח ושרי, ועי' בס' וימהר אברהם מערכת ס' סי' קכ"ג: והא דכ' במד"ר יתרו דטענו המלאכים שלא יתנו התורה לבנ"א, ואמר להם ה' הלא אכלתם בב"ח אצל אברהם, וי"ל דאליבא דאמת לא הוי בב"ח רק המלאכים לא ידעו מזה וסברו דהוי חלב ממש, והנה חלב מבת פקיעה הוי כחלב שחוטה דמותר ג"כ עי' בשעה"מ פ"ג הי"א מאיסורי מזבח, וחדושי רעק"א יו"ד ספ"ז, ובפתחי תשובה שם סקי"ד, ובנוב"י מ"ת יו"ד סי' ל"ו ע"ש, וע"ע בכרו"פ סי' פ"א סק"ז שהק' לילף דחלב מותר מדנתן אברהם למלאכים דנדמו לו כערביים,, והא ב"נ אסור באבמה"ח, וכה"ק ברי"ט אלגאזי והבאתי לעיל בפ' וירא, ולהנ"ל א"ש דהי' ע"י ס' יצירה ול"ש בב"ח, ועי' של"ה וירא, שאברהם האכילם מדוגמת בשר מן השמים שצלו המלאכים לאדה"ר כמ"ש בסנהד' נ"ט ב' וא"כ בבשר כזה ל"ש איסור בב"ח: וראיתי בזה שנסתפקו בבהמה הנוצרה ע"י ס' יצירה אי כשרה להקרבה, ועי' בפ"ה דאבות ופסחים נ"ד דאילו של אברהם נולד בין השמשות. וכ"כ רש"י וירא כ"ב י"ג ובתרגום יונתן, א"כ שמעינן דאף בלא לידה כשר להקרבה, ועי' זבחים צ"ז ב', ומנחות פ"ב ב' למדו שחיטת עולה צריכה כלי מהפסוק ויקח את המאכלת ע"ש, ובחולין ט"ז מנין לשחיטה בתלוש שנ' ויקח את המאכלת. ועי' רמב"ם פ"ד ה"ז ממעה"ק, ובמנ"ח בקומץ מנחה מצוה קל"ב, ובס' מקיץ נרדמים דמ"ה. ועי' רש"י ותוס' חולין פ"ד ב', ובכורות י"ד א', אי בן פקועה כשר להקרבה, ועשעה"מ פ"ג מאיסורי מזבח בזה. וברי"ט אלגזי בכורות סי' יו"ד, ומנ"ח מצוה כ"ב ורצ"ג, וע"ע בשו"ת חכם צבי סי' צ"ג באדם הנוצר ע"י ס' יצירה אי מצטרפין למנין ע"ש, ולפי התרגום אונקלוס ויונתן בראשית לנפש חיה לרוח ממללא. וא"כ ע"י ס' יצירה אין לו כח הדיבור, ועי' שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' פ"ב כ' ג"כ דהוי בכלל חרש דאין מצרפין, ועי' מהרש"א סנהדרין ס"ד ברבא דברא גברא שלא הי' לו כח הדיבור, ועי' בירושלמי סופ"א דסנהדרין. וב"ר לך פל"ט סי' י"ד אם מתכנסין כל באי עולם לברא אפי' יתוש אחד א"י לזרוק בו נשמה ע"ש: וע"ע בס' ויקן יוסף אות יו"ד אם יוכל לפדות בכור בהמה בשה שנברא ע"י ס' יצירה, והק' מהא דלא מצאו פרה אדומה כי אם אחת ושקלוה כל משקלה זהב, ואמאי לא בראו ע"י ס' יצירה, וי"ל כיון דבעי שחיטה לשמה וכאן ל"ש שחיטה ועוד דבעי שתים או בת שלש וארבע מ"ש, ועי' בתורת חיים חולין ע"ד שבן פקועה כשר לקרבן פסח אע"ג דל"צ שחיטה וע"ש אות ל' שחקר באלמנה כזו. ואשת אליהו אי אסורה לכה"ג ואם צריכה יבום להקים שם אחי', וע"ע בברכי יוסף או"ח סי' נ"ה דהביא ראי' מגיטין ל"ח בר"א ששחרר עבדו. ולא ברא ע"י ס' יצירה, וראיה מזה דלא מצטרף למנין. ועי' בחתן סופר ח"ב דק"ח, ובס' עט סופר כלל פ' פרט ב' מ"ש בזה, ועי' ב"ש אה"ע סי' ו' סקי"ז הנרבעת לרוח או לשד אע"פ שפרים ורבים אינה אסורה לבעלה, והוא מתשו' מהר"ם מלובלין סי' קט"ז, ועתשו' ר' חיים כהן סי' ח' ובשו"ת חיים שאל סי' נ"ג, ובשו"ת מחנה חיים אה"ע ח"ג סי' נ"ה ע"ש מעשה נורא. ועמ"ש בפ' ויקהל ל"ה כ"ז. ובפ' לך י"ג כ"ד, ובדברי הפר"ד בבן פקועה בב"נ עי' אריכות בס' אמרי הצבי על ב"ק דמ"א אות ל"ו, ובקונטרס פלפול חברים שם מ"ש בזה, ועי' מה שכתבתי בזה בפ' בראשית א' כ"ז הערה חדשה: והנה על קו' רא"ם איך אכלו השבטים אבמה"ח דהוא מז' מצות. י"ל שאכלו ע"י תערובות חד בתרי דמדאו' בטיל כמ"ש הרא"ש פ"ז דחולין סי' ל"ה ורק מדרבנן ל"ב, ואף דאבות קיימו כל התורה אפי' ע"ת כמ"ש ביומא דכ"ח, זה דוקא גופי תורה, ועירוב שאני שבא לכבוד שבת ויו"ט. אך לשאר מצות דרבנן לא חששו, וכ"כ הג' חיד"א בפתח עינים חולין ד"ה, והובא בשד"ח כללים סי' קפ"ו, ובפאת השדה סי' א' דלא קיימו תקנות חז"ל כמו מציאת אשה לבעלה, וכ"כ ברדב"ז ח"ב סי' תרצ"ו הא דנשא יעקב ב' אחיות דנתגיירו ומה"ת מותר ב' אחיות מאב ורק מדרבנן ולא חששו, ובני הרה"ח ר' דוד נ"י אמר לפמ"ש החת"ס עה"ת דמפרש עירובי תבשולין שלא עירב בשר בחלב, והרשב"א בתשו' סי' צ"ד כ' שנפל ט"ס בגמ' שלפנינו וצ"ל עירובי תחומין וכן גרס בס' האשכול, ועי' בס' דברי דוד מהטו"ז. ולפי"ז לק"מ דהא תחומין ג"כ דאורייתא הוא והנכון אתו ויש בזה באחרונים הרבה. ועמ"ש בזה בפ' תולדות כ"ו ה'. ומקץ מ"א נ' ויחי מ"ט ל"א, ועי' במהרש"א ב"ב ט"ז א', שהק' הא הנה ידעתי כי אשה יפת מראה את והביאו רש"י ומד' דעד עתה לא הכיר בה, הא אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה. כמ"ש בקידושין מ"א א' ע"ש, ולפמ"ש א"ש דלדרבנן לא חשש והאיסור רק מדרבנן: ועי' ג"כ בתשו' הרמ"א סי' י' דאפי' אי אברהם קיים אפי' מצות דרבנן מ"מ האבות אחרי' לא הי' זהירין בדרבנן ע"ש. ויש ראי' לזה ממד' ויצא וישק יעקב לרחל ויבך למה בכה שאנשים מלחשים מפני שנשקה בחוץ, וזה ודאי אסור מדרבנן משום פריצות וכמו שרב מנגיד למקדש בביאה ועוד בקידושין די"ב, ומוכח דלא חשש יעקב לאיסור דרבנן. וא"ש דהשבטים אכלו אבמה"ח שביטלו דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה ג"כ מדרבנן לרוב פוסקים עי' יו"ד סי' צ"ט ולזה לא חששו ואין להשיב מדברי הנוב"י מ"ת יו"ד סי' מ"ה דביבש ביבש אין מבטלין לכתחילה מדאו' וכ"כ החת"ם או"ח סי' קכ"ט ויו"ד סי' שי"ט. ועי' בפתחי תשובה יו"ד סצ"ט סק"ג. ובנחלת צבי שם. אך דבריהם צע"ג דברש"י בגיטין נ"ד ב'. בנטיעה של ערלה שנתערבה, ה"ז לא ילקט וכ' רש"י וכיון דלא שכיחא לא החמירו רבנן אבל נפילת אבמה"ח שכיח ע"ש, ומוכח דגם ביבש אינו רק מדרבנן ביטול לכתחילה. וכן מפורש בטו"ז או"ח סי' תרכ"ז סק"ב בסכך פסול דמערב עם סכך כשר דרק מדרבנן ורק במקום שנהנה ומצות לאו לה"נ ע"ש, הרי מפורש דגם. יבש ביבש א"מ רק מדרבנן. וע"ע בזה בשואל ומשיב תנינא ח"ב סי' ס"ד אריכות: וי"ל דבזה נחלקו יוסף ושבטים אי אזלי' בת"ר בב"נ כמו שחקר הפמ"ג יו"ד סי' ס"ב. ועי' נוב"י מ"ת אה"ע סי' מ"א דל"א בת"ר, והרבה אחרונים חלקו עלי' מהא דסנהד' נ"ח ב"נ נהרג על א"א וזה רק מטעם רוב דדילמא לאו אבי' וכמ"ש לעיל בזה. ועי' ברית יעקב או"ח סי' כ"א, ובחת"ס יו"ד סי' ט' וע', ומנ"ח מצוה ע"ח אות ה', ובתשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' קל"ה, ומהר"ם שיק יו"ד סי' כ"ו, ובשו"ת פאת השדה סי' ל', ושו"ת ברית אברהם יו"ד סי' כ"ד אות א', וי"ל דשבטים ס"ל דגם בב"נ אזלי' בת"ר. ויש ראי' מהא דאמר יהודה הוציאוה ותשרף ל"ח כ"ד וברש"י בתו של שם הי' וק' דילמא לאו אביה. ומ"ט דנוה בשריפה וכמ"ש האחרונים, ומוכח דשיטת יהודה והשבטים דגם בב"נ אזלי' בת"ר, ועי' ג"כ ברש"י ל"ט ט' וחטאתי לאלקים ב"נ מצווה על עריות ע"ש ולפיכך אכלו אבמה"ח, ויוסף חלק דל"ש ביטול ברוב בב"נ וע"כ הביא דבתם רעה לאבי' ששיטתו ג"כ כיוסף, דהנה בשבות יעקב ח"א סי' ד' במעשה דתאומות וכמו שהבאתי בפ' בראשית א' כ"ז וכ' האחרונים בטריפות ליכא איסור שתי אחיות דכ' אשה אל אחותה לא תקח לצרור בחי' וטריפה אינה חי', ועי' פתחי תשובה אה"ע סי' ט"ו סקי"א, ובית יצחק סי' ב' ול"ט, וברכ"י שם, ושד"ח אישות סי' ג', ועוד יש ראי' משעיר יו"כ דכ' הר"ם בפ"ה הי"ח מעבודת יו"כ דטרפה פסול דכ' יעמד חי ע"ש, וע"ע בקהלת יעקב חלק מד"ח אות קכ"ב שהקשה מרמב"ם פי"ג הי"ז מגירושין, ולפי"ז ק' הא דאשה אל אחותה ל"ת לצרור בחיי' דילמא היא טריפה וליכא איסור, וצ"ל דאזלי' בת"ר ורוב נשים לאו טריפות, וא"כ בב"נ דל"א בת"ר שוב ליכא איסור ב' אחיות וכדין נשא יעקב דס"ל דל"א בת"ר ומשו"ה הביא דבתם רעה: ואין להשיב דאפי' אי ל"א בת"ר בב"נ מ"מ נשאר ספק שקול ואיך נשא ב' אחיות, ז"א דספק מותר לב"נ וכמ"ש בפירוש הפמ"ג או"ח בפתיחה של הנהגת הנשאל עם השואל סדר שני אות מ"ג ובחת"ס ח"ו סי' כ"ה, ומהר"ם שיק על מצות מצוה ע"ח וא"כ בהיתר נשא ב' אחיות, וגם אין לדחות מדחיו והולידו בנים מוכח דלאו טריפה היו דטרפה אינה חי' ואינה יולדת, אך ז"א דכבר כ' המהרש"ל פא"ט סי' פ' ביש"ש דטרפה א"ח רק מטעם רוב אבל מיעוטין חיין ומולידין, ועי' ש"ך יו"ד סי' נ"ז סקמ"ח בזה, וא"כ אי בב"נ ל"א בת"ר שוב אין ראי' דלאו טרפה הן וספק ג"כ מותר כנ"ל, ועפי"ז א"ש המד' הובא בס' ישמח משה כששמע יעקב שנמכר יוסף בכה ואמר אוי לי שנשאתי ב' אחיות, דכששמע שנענש על שהביא דבה רעה על אחיו ומוכח דהדין עם השבטים דגם בב"נ אזלי' בת"ר, ובדין אכלו אבמה"ח שנתבטל ברוב, ונפל ההיתר דב' אחיות כיון דאזלינן בת"ר ורובא לאו טריפות ובכה דעבר על איסור ב' אחיות, וע"ע בפרדס דוד פלפול גדול בענין זה:
