פרדס יוסף, בראשית ל״ג:י״ח

« פרדס יוסף Genesis 33:17 פרדס יוסף Genesis 33:19 »

18 שבת פתח ↗

אֲמַר: הוֹאִיל וְאִיתְרְחִישׁ נִיסָּא אֵיזִיל אַתְקֵין מִילְּתָא. דִּכְתִיב: ״וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם״, וְאָמַר רַב: שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ. ״וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר״, אָמַר רַב: מַטְבֵּעַ תִּיקֵּן לָהֶם, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שְׁוָוקִים תִּיקֵּן לָהֶם, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֶרְחֲצָאוֹת תִּיקֵּן לָהֶם. אֲמַר: אִיכָּא מִילְּתָא דְּבָעֵי לְתַקּוֹנֵי? אֲמַרוּ לֵיהּ: אִיכָּא דּוּכְתָּא דְּאִית בֵּיהּ סְפֵק טוּמְאָה

18 בראשית רבה פתח ↗

וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר בראשית לג, יח, חָנַן אֶת הַפָּנִים שֶׁבָּעִיר, הִתְחִיל מְשַׁלֵּחַ לָהֶם דּוֹרוֹנוֹת. דָּבָר אַחֵר, וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר, הִתְחִיל מַעֲמִיד הַטְּלִיסִין וּמוֹכֵר בְּזוֹל, הֲדָא אָמְרָת שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה מִמֶּנּוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ הֲווֹ טְמִירִין בִּמְעָרְתָא י"ג שָׁנָה בְּיוֹמֵי דִּשְׁמָדָא, וְהָיוּ אוֹכְלִין חֲרוּבִין שֶׁל גָּרוֹדָא עַד שֶׁהֶעֱלָה גּוּפָן חֲלוּדָה. לְסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנִין נְפַק יְתֵיב עַל תְּרַע מְעָרְתָא, חֲמָא חַד צַיָּד קָאֵים וְצָיֵד צִיפֳּרִין, וְכַד הֲוָה שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַת קָלָא אָמְרָה מִן שְׁמַיָא דִּימוֹס דִּימוֹס, פַּסְגָּא. וְכַד הֲוָה שָׁמַע בְּרַת קָלָא אֲמָרַת סְפֶקוּלָא, הֲוַת מִתָּצְדָה וְנִלְכָּדָה. אָמַר, צִפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שְׁמַיָא לָא מִתָּצְדָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה נֶפֶשׁ דְּבַר נָשׁ, נְפַק וְאַשְׁכַּח מִלַּיָא מְשַׁדְּכָן, וְנִתְבַּטְּלָה הַגְּזֵרָה. אֲתוֹן וְאַסְחוֹן בַּהֲדָא בֵּי בָּנֵי דְּבֵית מוֹקֵד דִּטְבֶרְיָא, אֲמַר לֵיהּ בְּרֵיהּ כָּל הֲדָא טַבְתָא עֲבָדַת לָן טְבֶרְיָא וְלֵית אֲנַן מְדַכָּן יָתָהּ מִן קָטוֹלַיָא, אָמַר צְרִיכִין אָנוּ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ עוֹשִׂים, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים אִיטְלוּסִין וּמוֹכְרִין בְּזוֹל, אָמַר צְרִיכִין אָנוּ לְדַכָּיָא טְבֶרְיָא, מָה עֲבַד, נְסַב תֻּרְמוּסָא וַהֲוָה מְקַצֵּץ תֻּרְמוּסָא וְשַׁדֵּי קְצוֹצוּתֵיהּ וּמְקַלֵּק בַּשּׁוּק, וְכָל אַתְרָא דַּהֲוָה קְטִילָא סָלֵיק וְאִינוּן מַפְקוּן וְנָפְקִין, וְכָל מָקוֹם שֶׁלֹא הָיְתָה שָׁמָּה טֻמְאָה תֻּרְמְסָא עוֹמֶדֶת, וְהוּא מְצַיֵּן אֵיזֶה מְקוֹם טֻמְאָה וּמְקוֹם טָהֳרָה, עַד זְמַן דְּדַכֵּי יָתָהּ מִן קָטִילַיָא. חֲמְתֵיהּ חַד כּוּתִי עַם דְאַרַע, אֲמַר לֵית אֲנָא אָזֵיל וּמַדְחַךְ בַּהֲדֵין סָבָא דִּיהוּדָאֵי, אִית דְּאָמְרֵי מִן הָדֵין שׁוּקָא דְּגַרְגִּינָא וְאִית דְּאָמְרֵי מִן הָדֵין שׁוּקָא דְּסַקָּאֵי, נְסַב קְטִיל וּטְמָרֵיהּ בְּשׁוּקָא דַּהֲווֹ מְדַכֵּי, בְּצַפְרָא אֲזַל אֲמַר לְהוֹן אַמְרִיתוּן דְּדַכֵּי בֶּן יוֹחָאי טְבֶרְיָא אֲתוֹן חֲמוּן הָדֵין קְטִילָא נסח אחר: אזל לגביה אמר ליה לא דכיתא שוק פלן, אמר ליה הין, אמר ליה ואין אפיקת לך מיתין מן בתרך, אמר ליה גוד חמי ליה, צָפָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא נְתָנוֹ שָׁם, אָמַר גּוֹזֵר אֲנִי עַל הָעֶלְיוֹן שֶׁיֵּרֵד וְעַל הַתַּחְתּוֹן שֶׁיַּעֲלֶה, וַהֲוָה כֵן. וּסְלֵיק וּשְׁבַת בְּבֵיתֵיהּ, וַעֲבַר בְּהָדֵין מִגְדְּלָא דְּצַבָּעַיָא שְׁמַע קָלָא דְּנַקָּאי סַפְרָא, אָמַר לָא אַמְרִיתוּן דְּדַכֵּי בֶּן יוֹחָאי לִטְבֶרְיָה, אָמְרִין אַשְׁכְּחוּן חַד קְטִילָא, אָמַר יָבוֹא עָלַי אִם אֵין בְּיָדִי הֲלָכוֹת כִּשְׂעַר רֹאשִׁי עַל טְבֶרְיָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה חוּץ מִזֶּה וּמִזֶּה וְאַתָּה לֹא הָיִיתָ בַּמִּנְיָן עִמָּנוּ שֶׁנִּטְהֲרָה, פָּרַצְתָּ גְּדֵרָן שֶׁל חֲכָמִים, וְעָלֶיךָ נֶאֱמַר קהלת י, ח: וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ, מִיָּד נַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת. עָבַר בַּהֲדָא בִּקְעַת דְּבֵית נְטוֹפָא, חֲמָא חַד בַּר נָשׁ קָאֵים וּמְלַקֵּט סְפִיחֵי שְׁבִיעִית, אָמַר לוֹ וְלֹא סְפִיחֵי שְׁבִיעִית הֵן, אָמַר לוֹ וְלֹא אַתָּה הוּא שֶׁהִתַּרְתָּ, לֹא כָךְ תְּנֵינַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַסְּפִיחִין מֻתָּרִין חוּץ מִסְּפִיחֵי כְּרוּב שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה, אָמַר לוֹ וַהֲלוֹא חֲבֵרַי חוֹלְקִים עָלַי, פָּרַצְתָּ גְּדֵרָן שֶׁל חֲכָמִים וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ, וְכֵן הֲוַת לֵיהּ. דָּבָר אַחֵר, וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר, נִכְנַס בְּעֶרֶב שַׁבָּת עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה מִבְּעוֹד יוֹם, וְקָבַע תְּחוּמִין מִבְּעוֹד יוֹם. הֲדָא אָמְרָת שֶׁשָּׁמַר יַעֲקֹב אֶת הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁנִּתַּן.

19 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

לשאול מן השד מה שמותר בחול מותר בשבת:

18 ויבא יעקב שלם. רש"י שלם בגופו בממונו ובתורתו והוא משבת ל"ג ב' ועי' במהרש"א, וי"ל דג' העמודים שעולם עומד עליהם תורה עבודה וג"ח, אברהם גמ"ח. יצחק עבודה יעקב תורה. ועמ"ש בפ' לך י"ב ב', וז"פ שלם בגופו עבודה מצות שבגופו שלם. בממונו בדברים הנוגעים לממון גמ"ח, בתורתו כפשוטו והמובחר שבאבות הי' שלם בכל ג'. עי' בשל"ה כאן, ובס' דברי גאונים כ' דק' למה בא עשו להלחם בדרך דוקא, רק דברכת יצחק לעשו והי' כאשר תריד., ואם אין יעקב עוסק בתורה יתגבר ידי עשו, ואי' אל תרגזו בדרך אל תעסקו בדבר הלכה, וז"ש בעמלק אשר קרך בדרך, וכן הי' כוונת עשו אם ימתין עד בא יעקב לביתו א"א להלחם בו, כי יעסוק בתורה ולא יגביר עלי' ולכך מיהר להלחם בו בדרך, ונמצא דמקודם ל"ה יכול ללמוד מחמת טרדת הדרך, אבל כשבא לשכם הי' שלם בתורתו, ובשם הגר"ש מאוסטריפאלי ז"ל כ' דאי' במו"נ דז' כוכבים שצ"ם חנכ"ל ד' מהם מורים על הטובה, חמה נוגה צדק כוכב. וג' על הרעה שבתאי מאדים לבנה. שבתאי מכה אדם בגופו, לבנה בתורה כי לא איברי סיהרי אלא לגירסא, מאדים מכה בממון, וז"ש ויבא יעקב שלם ר"ת שבתאי לבנה מאדים, ודחז"ל שלם בגופו נגד שבתאי, בתורתו נגד לבנה. בממונו נגד מאדים, עי"ל דאי' בפרקי היכלות שגביא"ל להציא"ל מטטרו"ן הלכו עם יעקב לשכם ואלו מלאכים גימ' גוף ממון תורה תתל"ח, וז"ש שלם ר"ת "שגביאל "להציאל מטטרו"ן. וז"ש שלם בגופו בממונו בתורתו:

19 ויחן בשבת ל"ג ב', שתיקן להם מטבע שווקים ומרחצאות עי' במהרש"א, ומאד ק' על יעקב שלא הי' לו לתקן רק אלו דברים: וי"ל שמדתו של יעקב אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב. ותקן כל דבר לפי מדתו, ולא כ' עשה רק תיקן, שתיקן שיהי' המטבע נקי משמץ גזל כמ"ש הנביא כספך הי' לסיגים, ושווקים תיקן כי ע"פ רוב השווקים בערמה ותיקן שיהי' המסחר באמת ויושר, ומרחצאות כמ"ש רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם ותיקן להם שירחצו ממעשיהם הרעים. ובמד"ר פע"ט, תיקן להם תחומין. הד"א ששמר יעקב שבת. ותמו' למה זה לב"נ והחת"ס אמר דב"נ ששבת חייב מיתה, ועשירים דאינם רגילים לעשות מלאכה ושובתים בשבת. וממילא יתחייבו מיתה, ולזאת תיקן להם תחומין שיטיילו בכל יום יותר מתחום שבת ושוב לא שבתו בשבת ולא יתחייבו מיתה למ"ד תחומין דאו', וזה ויחן פני העיר פי' העשירים שנקראים פני העיר, ועי' בפרדס דוד. ועי' ביד משה על המ"ר מה רבותא דיעקב שמר שבת הא קיימו האבות כל התורה: ובדב"ש כ' דכ' הקדמונים דיש מקומות שבמקום אחד הוא יום, ובשני הוא לילה באותו זמן ואיך ינהגו לענין שבת, וכ' בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' ע"ו. כי שבת ניתן לכל אחד לפ"מ שהוא שם ישבות ואף שבמקום אחר הוא חול עכשיו, ויש לעיין האבות ששמרו שבת ואם ירצו לקיים כמו שיהי' אחר מתן תורה, אז יצטרכו לשבות ב' ימים שיש חילוק במקומות ורק הם קיימו כפי שהוא בירושלים שנקרא טבור הארץ, וכמ"ש במדרש מעולם לא זזה שכינה אפי' בשבת שהוא חול, ותמוה, ובפר"ד דרוש כ"ג פי' דעיקר שבת בשמים כפי שהוא בירושלים. ומ"מ בכל מקום שהוא שבת לישראל לא זזה השכינה אף שהוא באמת חול ע"ש, ולפי"ז האבות קיימו שבת כפי ירושלים. וז"ש מה שהק' המפו' איך קיימו הא ב"נ ששבת ח"מ והם לא יצאו מב"נ רק להחמיר ולא להקל ולהנ"ל א"ש דקיימו כפי שהוא בירושלים ובמקום שישבו ל"ה שבת אז ועשו מלאכה, וזה"פ ב"נ ששבת ח"מ אפי' בשני בשבת והק' למה נקט שני, ולהנ"ל דיש הבדל בין שבת האמת בין האינו אמת כשיעור מעל"ע. אבל שני בשבת הוא חול באמת, וי"ל דיעקב כשבא לשכם וקבע תחומין מבעוד יום ושמר שבת ולא עבר על יום ולילה לא ישבותו. כי באמת הוא שבת לפי"מ שהוא בירושלים, ועכ"פ במקום שהי' שם לא שבת מעל"ע. ועי' בתפארת ישראל על משניות סיפ"א דברכות מ"ש בזה לענין ק"ש ותפלה במקומות שאין שם לילה כלל. מתי יהי' אצלם זמן ק"ש וציצית ושבת. ובמח"כ לא הביא הרדב"ז הנ"ל, וע"ע בספר הברית ח"א מאמר ד', ובארצות החיים להמלבי"ם בארץ יהודה סק"ג, ובס' אהל מועד ח"ב סי' ק"ד, ובקובץ כנסת חכמי ישראל סי' ב' אריכות בזה. ועי' לקמן בפ' ויגש מ"ה ט':

18 תשובות הרדב"ז חלק א פתח ↗

תשובה דע כי שאלה זו נבוכו בה רבים ונכבדים אבל אודיעך דעתי בה דע כי השבת נמסרה לכל אחד מישראל שנאמר כי אות הוא ביני וביניכם וכמו שאות הברית הוא לכל א' וא' כן השבת נמסר לכל א' וא' וכיון שהשבת נמסר לכל א' בכל מקום שהוא מונה ששה ימים ובסוף הששה עושה שבת שהוא זכר למעשה בראשית שנאמר כי ששת ימים עשה ה' וגו' שאם אין אתה אומר כן אפילו בארץ ישראל יש חילוק קצת: ואפי' תרצה לומר שע"י התוספת שאנו מוסיפין בכניסתו וביציאתו מתוקן מ"מ התוספת הזה דאורייתא היא ונמצא שאין כל בני א"י שוין בתוספת זה שהרי יש מהלך קרוב לד' ימים בא"י מן המזרח למערב ואפי' בעירות הסמוכות יש חילוק בזה בין טבריה לציפורי כדאמר ר' יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריה ועם מוציאי שבת בציפורי אלא מאי אית לך למימר כי השבת ניתן לכל אחד כפי מקומו אשר הוא דר בו לפי שכבר נשלמו במקומו ששה הקפים שלמים ונכנס השביעי לקודם קודם ולמאוחר מאוחר. וגדולה מזו אמרו המהלך במדבר ולא ידע מתי הוא שבת מונה ו' ימים מיום שטעה ומקדש שביעי ומברך בו ברכת היום ומבדיל במוצאי שבת ע"כ ואעפ"י שאינו עושה בכל יום אלא כדי חייו ה"מ מפני שהוא ספק שמא הוא שבת לכל בני אותו המחוז אשר הוא בו וחל עליו איסור שבת א"נ משום דאם הוא שבת הרי יש בו איסור שבת לכל בני העולם שאין חילוק בין השוכנים בקצה המזרח לשוכנים בקצה המערב אלא י"ב שעות או פחות ונמצא שזה עושה מלאכה בזמן שהוא שבת לכל מ"מ למדנו מדחייבוהו לקדש שביעי משמע דלכל אחד נמסר לעשות זכר למעשה בראשית כל חד וחד כי אתריה תדע שאח' שהגיע לישוב וידע שטעה ועשה מלאכה בשבת לא חייבוהו להביא קרבן לא חטאת ולא אשם ולא וידוי משמע שקיים מצות שבת. עוד ראיה מהא דאמרינן עכו"ם ששבת חייב מיתה ולאו דוקא יום השבת אלא שקבע לו יום א' לשבות בו משמע שכל מי שעושה מלאכה ששה ושובת יום א' סוף סוף שובת נקרא. עוד ראיה שהרי השבת ניתן במרה וממרה לא"י יש קצת חילוק שהרי מרה לדרום וא"י לצפון נמצא שלא היה השבת מצומצם בין מרה לא"י אלא שהוא ית' צוה את השבת לישראל לכל אחד מהם או לכלם בכל מקום שימצאו שהרי גלוי וידוע לפניו ית' שעתידין בניו לגלות לקצוי הארצות ויהיה ביניהם מרחק גדול וטעם זה אנו צריכים לכל המועדות ויום הכפורים לפי שגם בהם תפול השאלה ודע כי נפל מחלוקת בין הראשונים מאי זה מקום מתחיל היום וגם מאי זה מקום מתחיל יום השבת עיין במ"ש בספר הכוזרי ובעל יסוד עולם ולדעת כולם השוכנים בקצה המזרח השבת להם קודם השוכנים במערב ונמצאו אלו מותרים במלאכה בזמן שאלו אסורים אלא צריכים אנו לומר כי השבת נתן לכל א' מישראל כפי מקומו שימנה ו' ימים שלמים וישבות בשביעי ובזה יש שכר למעשה בראשית:

19 נדרים פתח ↗

וְהָא מִן מַאֲכָל נָדַר! אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: בְּאוֹמֵר ״הֲנָאַת מַאֲכָלְךָ עָלַי״. אֵימָא שֶׁלֹּא יִלְעוֹס חִיטִּין וְיִתֵּן עַל מַכָּתוֹ! אָמַר רָבָא: בְּאוֹמֵר ״הֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָלְךָ עָלַי״. אָמַר רַב פָּפָּא: שַׂק לְהָבִיא פֵּירוֹת, וַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלָיו פֵּירוֹת, וַאֲפִילּוּ צַנָּא בְּעָלְמָא, הֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָל הוּא. בָּעֵי רַב פָּפָּא: סוּס לִרְכּוֹב עָלָיו וְטַבַּעַת לֵירָאוֹת בָּהּ, מַהוּ? מִיפְסַק וּמֵיזַל בְּאַרְעֵיהּ, מַאי? תָּא שְׁמַע: אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק וְטַלִּית נְזָמִים וְטַבָּעוֹת. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא שֶׁלֹּא לֵירָאוֹת בָּהֶן, צְרִיכָא לְמֵימַר? אֶלָּא לָאו, אֲפִילּוּ לֵירָאוֹת בָּהֶן, וְקָתָנֵי ״מַשְׁאִילוֹ״! לָא, לְעוֹלָם שֶׁלֹּא לֵירָאוֹת, וְאַיְּידֵי דְּקָתָנֵי רֵישָׁא ״לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ״, תְּנָא סֵיפָא ״מַשְׁאִילוֹ״. מַתְנִי׳ וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ, מָקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כְּיוֹצֵא בָּהֶן — אָסוּר. גְּמָ׳ מִכְּלָל דְּרֵישָׁא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשְׂכִּירִין. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא. מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ, שׁוֹקֵל לוֹ אֶת שִׁקְלוֹ וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ, וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵידָתוֹ. מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר — תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ. גְּמָ׳ אַלְמָא אַבְרוֹחֵי אֲרִי בְּעָלְמָא הוּא, וּשְׁרֵי. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא: זוֹ דִּבְרֵי חָנָן הִיא. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא דִּבְרֵי הַכֹּל, גַּבֵּי מוּדָּר הֲנָאָה דְּיָהֵיב עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִפְרוֹעַ. מַאי חָנָן? דִּתְנַן: מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם, וְעָמַד אֶחָד וּפִירְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ. חָנָן אָמַר: אִיבֵּד אֶת מְעוֹתָיו. נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, וְאָמְרוּ: יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא, וְיִטּוֹל. אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס כְּדִבְרֵיהֶם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: יָפֶה אָמַר חָנָן, הִנִּיחַ מְעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי. רָבָא לָא אָמַר כְּרַב הוֹשַׁעְיָא, דְּקָא מוֹקֵים לָהּ לְמַתְנִיתִין כְּדִבְרֵי הַכֹּל. רַב הוֹשַׁעְיָא לָא אָמַר כְּרָבָא, גְּזֵירָה שֶׁלֹּא לִיפָּרַע מִשּׁוּם לִיפָּרַע. מַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵידָתוֹ. פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי, חַד אָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁנִּכְסֵי מַחְזִיר אֲסוּרִין עַל בַּעַל אֲבֵידָה, דְּכִי מַהְדַּר לֵיהּ — מִידַּעַם דְּנַפְשֵׁיהּ קָא מַהְדַּר לֵיהּ. אֲבָל נִכְסֵי בַּעַל אֲבֵידָה אֲסוּרִין עַל מַחְזִיר — לָא קָא מַהְדַּר לֵיהּ, דְּקָא מְהַנֵּי לֵיהּ פְּרוּטָה דְּרַב יוֹסֵף. וְחַד אָמַר: אֲפִילּוּ נִכְסֵי בַּעַל אֲבֵידָה אֲסוּרִין עַל מַחְזִיר מַהְדַּר לֵיהּ, וּמִשּׁוּם פְּרוּטָה דְּרַב יוֹסֵף לָא שְׁכִיחַ.

« פרדס יוסף Genesis 33:17 פרדס יוסף Genesis 33:19 »