7וייצר ערש"י ב' יצירות כו' אבל בבהמה לא נכתב ביצירתה ב' יודין, עי' מהרש"א ברכות דס"א דב' יודין כאלו נכתב וי כמ"ש במגילה ד"י ב' גבי ויהי, ובדרך צחות כאלו נכתב וי צדיק וי רשע, וי מצדיק שהוא יוצרו, וי מרשע שהוא היצה"ר שנא' צופה רשע לצדיק ע"ש. ובספר שמנה לחמו כ' עפמ"ש בזוה"ק דבבריאת כל ששת ימי המעשה כ' אלקים, ובשמים וארץ כ' ה' אלקים, משום דאין הקב"ה מייחד שמו שם הוי' על דבר הנפסד וכלה וכל הברואים כלים ומשו"ה לא כ' ה' משא"כ שמים וארץ דקיימים ועומדים, ולפי"ז ק' דהא גם האדם כלה ונפסד ולמה כ' וייצר ה' לכך כ' רש"י ב' יצירות א' לעוה"ז וא' לעוה"ב נמצא דל"ה דבר נפסד לכך ייחד ה' שם הוי' בבריאותו. ובס' חות יאיר כ' בזה דבר נחמד לתרץ הגמ' סנהדרין ד"צ מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע עתידות א"ל הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה,, ודילמא וקם העם הזה וזנו, א"ל נקוט מיהא פלגא בידייכו, וק' דשאל ב' ולא השיב רק א' אידך מה תהי' עלה, ועוד מעיקרא יליף תרוויי' ואח"כ חזר דרק א' נשמע, ולהנ"ל י"ל דזה הי' השאלה, ב' שאלות בב"א דמנין לתה"מ הי' יכול לפשוט מדחזינן בכל הברואים לא כ' שם הוי' ובאדם כ' ע"כ דיש יצירה גם לתחה"מ, לכן שאלו מנ"ל ג"כ עתידות, וי"ל שאין הקב"ה יודע עתידות אם יחטא האדם, א"כ לעולם י"ל דאין מחיה מתים ומ"מ שפיר כ' הוי' באדם ויצירת אדם הי' שלא ימות, רק אחר החטא נגזר מיתה, והשיב כיון דעכ"פ מוכח מקרא דקם העם הזה וזנו דיודע עתידות ממילא ידע שעתיד אדם לחטוא ויגזור עליו מיתה, ממילא מוכח תחה"מ מקרא וייצר ה' שנאמר שם הוי' וא"ש דקאמר תרוויי' דבאמת תרתי ש"מ, וזה דבר חריף פ"ש בפ' בראשית ובהפטרת מטות, וע"ע בהקדמה לים התלמוד על ב"ק שתי' ג"כ גמ' הנ"ל עפ"י אופן זה פ"ש שדבריו מתוקים כדבש ומרוב האריכות לא העתקתי: והנה מרש"י הנ"ל יש תימה על המהרש"א שם שכ' דאע"ג דבהמה לית לה יצ"ט ולא ה"מ למיכתב וייצר בב' יודין מ"מ ויצר ביו"ד אחת הול"ל שיש לה יצה"ר ע"ש משמע דבבהמה לא נכתב כלל יצירה, וק הא כ' ויצר את חית השדה בפסוק י"ט. ומצאתי כאוצר בלום על הפ"י דפוס ווילנא מהגאון ר"י פיק הקשה על מהרש"א מנדה דכ"ב ב' דנאמר יצירה בבהמה וצע"ג, ולפי"ז ע"כ הא דאי' שם בגמ' למה ל"נ יצירה בבהמה, היינו בב' יודין, וחוזר הרגשת המהרש"א דבהמה ל"ל יצ"ט ולא הוי מצי למיכתב בב' יודין: וי"ל לפמ"ש בס' איי הים ברכות סי' קל"ב דיצ"ט האמור כאן אינו על קיום המצות כשם שיצה"ר ל"ש בבהמה על העברת הציווי רק על מדות המגונות דמנשכא ובועטת וג"כ שייך במדות הגונות יצ"ט כמ"ש בעירובין ד"ק צניעות מחתול זריזות מנמלה כו' וכ"כ הרא"ם דגם בהמה יש לה ב' יצרים ע"ש, אולם ח"ש רש"י ב' יצירות באדם א' עוה"ז וא' עוה"ב בגמ' לא משמע כן וצ"ע, וע"ע באבות דר' אלעזר אבות פ"ג מט"ו: ועוד שמעתי לפרש בשם אא"ז הגה"ק ר' אלעזר הכהן ז"ל מסאכאטשוב, הא דויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, דיש עצם אחד ושמו ניסכא ואותו עצם אינו נרקב לעולם וממנו עתיד להצמח גוף בתחיית המתים, וערש"י מקץ מ"א מ"ח הנותן בתבואה מעפרו מעמיד התבואה שלא תרקב, משו"ה צבר מכל עפר לשמור אותו עצם שלא ירקוב. ומשו"ה כ' כאן ה' אלקים כמ"ש ביום עשות ה"א ארץ ושמים יען דעומדת לעולם אבל בשאר נבראים כ' ויאמר אלקים אבל שם הוי' לא כ', דשם הוי' כ' רק על דבר שלא יהי' כלי' וכן כאן לעולם יתקיים משום דעצם ניסכא אינו נרקב לעולם:8לנפש חיה ערש"י ותרגום לרוח ממללא, עי' מהרש"א גיטין נ"ו ב', שעונש טיטוס שיתוש נכנס בחוטמו בא לו לפי שחטא וחירף וגידף בדבורו שבא מכח הנשמה שבא דרך החוטם למוח כמ"ש התרגום כאן פ"ש. ועי' בס' המדות להמגיד מדובנא שער הדעת פ"ט בשיורי המדות שם, שהביא זוה"ק בראשית ד"ה דקב"ה עבד עובדין ולא גמר ואמר בורא שמים, כי בשעת הבריאה המציאם יש מאין, ועוד אתה שא ומקיים אותו הבריאה וע"ד גרגיר זרע הניתן בארץ וצומח והולך כן הנשמה סבה להמשיך החיים ממקור חיים, וזה ויהי האדם לנפ"ח דעלול לקבל חיים מאת המחי' חיים, ועי' אהל יעקב משפטים על מאמר וכי ימכור בתו לאמה, ובדברי הרמב"ן כאן עי' בס' עבודת הבורא שער ב' נתיב א', ובדרשות מהר"י מינץ דרוש ב', ובס' נחל נובע מאמר חשיבות האדם:9ויפח רש"י עשאו מתחתונים ועליונים שלא יהי' קנאה, ועי' בספר בכור שור להתבו"ש סנהדרין דל"ח אהא דאדה"ר בלשון ארמי סיפר, וצ"ב הטעם וי"ל ע"פ המדרש הנ"ל דעשה מעליונים ותחתונים של"י קנאה, היינו דאחז"ל בחגיגה דט"ז. ו' דברים נא' בבנ"א ג' כמלאכים וג' כבהמה, אוכלים ושותים ופו"ר, ומתים, ויש בהם דעת והולכים בקומה זקופה ומספרים בלה"ק, וק' דקודם החטא דהי' חי לעולם במה יסולק הקנאה ולכן סיפר בלשון ארמי ולא בלה"ק שיהי' רק בשנים כמה"ש, ול' ארמי הוא החשוב מכל הלשונות חוץ מלה"ק, ואחר החטא שנגזר מיתה התחיל בלה"ק ע"ש. וע"ע בשי"ת זכרון יצחק בח"ת בראשית אות י"ג, ובס' מים קדושים על זבחים דקט"ז ד"ה פתחו. וע"ע ברמב"ן בשער הגמול ובאיי הים שם סי' כ"ח:
