פרדס יוסף, בראשית כ״ד:א׳

1 ואברהם זקן בא בימים ערש"י, ובמדרש א"ר יצחק באותן הימים שכ' קהלת י"ב עד אשר לא יבואו ימי הרעה וי"ל דעושר הוא ברכה לאדם כמ"ש יברכך בממון, אולם קודם ימי מיתה אין לו חפץ בהם, ול"ה ברכה אצלו, ורק אם עשה טוב בחייו נהנה אז ג"כ בזה, ולכן אברהם שהכניס אורחים בילדותו העונג הי' לו גם בימי הזקנה, וז"ש ואברהם וגו' וה' ברך כו' וגם בזקנותו כאשר בא בימים הי' לו העושר לברכה, ומפרש המד' אותם הימים שכ' בהם עד אשר לא יבואו ימי הרעה דאז יבטל כל התענוגים הי' אצל אברהם לברכה. וכן כ' בפ' וירא כ"ב ג' וישכם אברהם בבוקר, בוקר נקרא ימי ילדות ערב ימי זקנה. אדם בילדותו יאמר יש לי עוד זמן לעשות טוב בעולם. וכשיזקין יחרט על מה שלא עשה טוב בילדותו, אבל אברהם השכים תיכף בילדותו לעשות טוב, וז"פ ויקח את שני נעריו אתו" את השנים מנערותו לקח אתו לעוה"ב, וכמ"ש ואברהם זקן בא בימים כי יש אדם כשיבא אחר מותו לעולם האמת בא בשנים מעטים ויש שבא בימים מיעוטים, כי מכל ימיו הי' רק מעט טובים והשאר עשה עבירות אבל אברהם זקן בא בימים, היה בא בכל הימים שחי. ועמ"ש בפ' מקץ מ"א א' בשם הר"מ מפרעמישלאן ז"ל: ואא"ז ז"ל בנחלת יעקב כ' כל החושים נחלשו בעת זקנה, רק שכל מתגבר דזקני ת"ח וכו' ששכל חלק ממעל, ואברים מורכבים בחומר וכשנחלש החומר נחלשו האברים אבל השכל נתחזק וז"ש אין זקן אלא מי שקנה חכמה ע"ש, וזה י"ל הפשט אל תאמר שימים הראשונים הי' טובים מאלה כי לא מחכמה כו', כי לעת זקנתו דרכו לומר ימים ראשונים הי' טובים, אמנם חכמה תעיד שימי זקנה יותר טובים מימים ראשונים. ועי' בפני יהושע בקידושין דל"ב זקן זה שקנה חכמה. אף דמנוטריקון לא שמעי' רק זה קנה אבל חכמה מנ"ל, רק דאמרי' דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית עכצ"ל שקנה חכמה ע"ש, ולפי"ז י"ל ברך את אברהם בכל שלא הי' חסר לו מאומה. דעה קנית מה חסרת ל ועי' לקמן בפ' ויחי מ"ז כ"ט: עי"ל עפמ"ש בקידושין ד"ל ע"ב אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד כו' אי לאו יזכיר לו יום המיתה. והנה נער שבכחו ללמוד וגם ימי מיתה רחוקים אצלו. יוכל בקל לכבוש יצרו ע"י ליחוד התורה. משא"כ זקן וחלש שאינו יכול ליגע ולעמול בתורה. אבל אם המיתה קרובה לו יכול לכבוש יצרו ע"י הזכרת מיתה, וז"ש יש דרך ישר לפני איש' ר"ל כל זמן שנקרא איש בילדותו בדרך הישר" תורה שנקראת ספר הישר, וכן ישרים דרכי ה', אבל "ואחריתה" פי' בזקנותו דרך מות' הזכרת יום המיתה, וכן באברהם אף שבא בימים שהי' זקן והי' יכול לכבוש יצרו בימים של מיתה, לא בזה כבשו אלא זקן זה שקנה חכמה ובתורה נצח ליצה"ר: ובב"מ דפ"ז אי' עד אברהם ל"ה זקנה כו', הנה אם יבא א' לעיר ורוצה לדעת טבעם אם הם דורשים חכמה או רק בכסף כסלם. צריך להתבונן איך הם מתייחסים אל הזקנים אם נותנים כבוד להם. ראיה שדעת וחכמה העיקר אצלם. כי ברוב שנים יוודע חכמה וזקני ת"ח דעתם מתישבת, אולם אי רק ממון העיקר אצלם. אז יבוזו לזקנים כי רק נערים שיש כח במתנם לעבוד ולסחור ינחלו כבוד ולא זקנים וחלשים. וכמ"ש בקהלת ז' י' אל תאמר שהימים הראשונים הי' טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת. וכן אם בא איש לבית המסחר ומצא הסוחר הזקן ויתחיל לדבר עמו מעניני המסחר וענה: אדוני! המתן ואקרא לבני כי הוא צעיר ויודע יותר בעניני המסחר ממני בימים האלה, אבל אם יבא איש מלומד לאיזה חכם ויתחיל לדבר עמו מעניני חכמות אז יענה: המתן ויבא אבי הזקן והוא ישיב על כל שאלותיך כי הוא יודע יותר ממני, והנה הדורות בימי אברהם לא ידעו תורה וחכמה כי חיו רק חיי הוללות וטפשות וממילא לא חשבו לכלום להזקנים, וז"ש עד אברהם ל"ה זקנה של"ה נחשבת כלום אצלם ורק אברהם חפץ בחכמה ומאז הי' זקנים חשובים:

2 בכל רש"י בכל עולה בגימטרי' בן. עי' בב"ב דט"ו ב' ובמהרש"א ובס' ווי העמודים פרק כ"ו הביא מאביו השל"ה ז"ל דק' על רש"י שאמר ב' לשונות שעולה בגימ': היינו עולה, היינו בגימ', וכ' שהוא כעין קשיא ותירוץ ע"י שתחילה רצה לגלות בכל עולה בן והוקשה לו א"כ לפ"ז הול"ל וה' ברך א"א בבכל, ויהי' פירושו שה' ברך אותו בבן, ובא כמתרץ ואמר בגי' בן כלומר אלו לא הי' לו פירוש אחר רק הגימ' אז הוי קשיא. אבל יש עוד פירושים אחרים זולת הגימ' ולפירושים ההם יוצדק הל' בכל לכן אמר עולה בן עש"ה ובס' מלין דרבנן אות א' באי אפשר בלי בנים. ובס' באר שלמה מערכת ב' אות ס"ז. ובס' שמע שלמה כ' כיון דיש מחלוקת ר"מ ור"י אי הי' לו בת הכריע רש"י מגימ' של"ה לו בת, תדע דהגימ' דבכל הוא בן שזו הוא הברכה שאין לו בת, וכ' עוד ואחר שהי"ל בן צריך להשיאו אשה, ר"ל דהדין ביבמות ס"ב דלקיים פ"ו צריך בן ובת, ואי' מיתיבי' בני בנים ה"ה כבנים ומשני ההוא להשלים ופרש"י של"ה לו אלא בן ונשא הבן אשה והוליד בת קיים אביו פ"ו, וזה הוקשה בפ' דלמ"ל להקדים של"ה לו רק בן ושעי"ז יוצרך לשליחות להשיא אשה ליצחק דסמיך לי' לזה תי' ומאחר דהי' לו בן ולא בת, וראה הזקן שלא קיים פ"ו הי' צריך להשיא ליצחק אולי יוליד בת וקיים גם הזקן פ"ו, ולכן נקט הל' הי' צריך להשיאו אשה ולא חייב כלשון הגמ' משום דאם הי' לאברהם בן ובת הי' חייב להשיאו אשה, אבל משום של"ה לו בת נוסיף על החיוב הי' צריך להשיא אשה לבנו שיקיים גם אברהם פ"ו, ובס' טעם מן מבעל זרע ברוך הביא מ"ש תוס' ב"ב. קמ"א א' אהא דבת הי"ל ובכל שמה וא"ת למ"ד ב"נ מותר באחותו הי' לו להשיאה ליצחק ותי' שמא קטנה היתה, ומקשין העולם הא רבקה נולדת אחר מיתת שרה וג"כ הי' קטנה. וי"ל דאי' בקידושין מ"א א' אסור לאדם להשיא בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה, ונ' הא דל"א סתם אסור להשיא את הקטנה ורק אסור להשיא בתו קטנה, משום דיתומה שמשיאין אותה אחי' מותר להשיאה בקטנותה דתוכל למאן וע"כ דייק בלישנא בתו דהיינו כשהוא מקבל קידושין דל"ש מיאון, ושפיר לבכל ל"ה יכול להשיאה בקטנותה דאברהם הי' משיאה. אבל רבקה הי' יתומה כמ"ש במדרש ניחא אף דהי' בת ג' שנים הי' יכול להשיאה. ובס' קהלת משה תי' דרש"י כ' בפ' וירא כ"ב כ' בשובו מהר המורי' אברהם מהרהר אלו הי' בני שחוט כבר הייתי הולך בלא בנים הי' לי להשיאו מבנות ענר אשכול וממרא. ובאותו פעם נמי קשה למה לא השיא ליצחק את אחותו ותי' שפיר שמא אז הי' קטנה, ועל הפי' דהי' לו בת ובכל שמה ג"כ הק' המפו' דמה שייכות לזה שאמר לאליעזר שישא אשה ליצחק, וכ' בס' אמרי בינה דהדין אם הוא צריך לאשה ובנו צריך בנו קודם. בד"א כשקיים האב פ"ו אבל אם לא קיים, האב קודם, ומצות פ"ו זכר ונקבה כב"ה, וק' דהא אברהם ל"ה לו אשה ולמה צוה שיקח אשה ליצחק ולא לעצמו כי ל"ה לו בת ולא קיים פ"ו, לזה מס ים וה' ברך א"א בכל בת הי' לו ובנו קודם. ועי' בתוספתא פ"ז דבכורות וקידושין דכ"ט ב' ובחי' רד"ל במד"ר פ"ס סי' ט"ז בשם ס' חסידים. ובס' קרבן שבת פ"א אות ד' אריכות גדול: ועשו"ת כתב סופר יו"ד סי' קט"ו די"ל שה' נתן לו בת מפני שהי' אומרים מאבימלך נתעברה וגם שרה צחקה, וכ' רמב"ן שתמהה שהי' שניהם זקנים, ועד עתה לא הצמיחו פרי רק עתה, ונ"ל משו"ה נענשה שרה ואמרו דמאבימלך נתעברה, וז"ש ה' למועד אשיב אליך כעת חיה ולשרה בן, ובתחלה אמר המלאך והנה בן לשרה אשתך שיהי' נקרא על שמו ושחה, לשרה שהוא אשתך בן כדרך איש ואשה ואחר שצחקה נענשה ולשרה בן. שיאמרו שבנה לבד הוא ולא ממך, וי"ל וה' פקד את שרה כאשר אמר היינו שנפקדה ברחמים באמירה רכה. ויעש ה' לשרה כאשר דבר קשות. ואמרי מאבימלך ולהוציא מלב בנ"א ילדה אח"כ בת ויאמינו למפרע כי גם יצחק מאברהם. ואח"כ מתה הבת וכל דברי חכמים אמת. וה' ברך א"א בכל שהי' לו בן ע"י הבת שהי' לו נתאמת שיש לו בן, ומ"ד דל"ה לו בת היינו בת של קיימא ולא נצרכה אלא להעדפה לאמת שיצחק בנו, ועי' אלשיך שישמעאל מצחק על שעשה אברהם משתה גדול, דהא מאבימלך נתעברה וע"י ששילח ישמעאל מעל פניו נתברר דיצחק בנו. דאל"כ ל"ה שולח את ישמעאל בנו יחידו וז"פ כל אשר תאמר שרה שמע בקולה, ועי"כ יהי' כי ביצחק יקרא זרע ויאמינו שיצחק בנך, וזה המשך עקדה דמקודם שגירש ישמעאל הי' אומרים מדרצה לשחטו ש"מ דלאו בנו הוא ולכן המתין עד אחר ששלח ישמעאל ונתברר דיצחק בנו. ועתה ה' נסה כו' וכ"ז כדי שילמדו ממנו אע"פ שהוא בנו יחידו קיים מצות ה' ורצה לשחטו: ובס' שער יהודא בפתיחה כ' עפי"ד האר"י ז"ל ואלה תולדות יצחק בן אברהם, כי יצחק כשנולד הי' נשמתו מסטרא דנוקבא ול"ה ראוי להוליד, וע"כ אמרו המלאכים והנה בן לשרה אשתך לשרה דייקא ולא לאברהם כי הי' מסטרא דנוקבא, אבל בעקדה פרחה נשמתו ונתנו לו נשמה מסטרא דדכורא ומאז הי' ראוי להוליד. וז"ש וא"ת יצחק בן אברהם שנעשה בן לאברהם, וז"ש רש"י כי עד עכשיו הי' נקרא בן לשרה ומעכשיו בן אברהם ומאחר שהי' לו בן לו דייקא לאברהם והי' ראוי להוליד ע"כ הי' צריך להשיאו אשה. ועי' בהגהות חשק שלמה בש"ס ווילנא ב"ב דט"ז בפלוגתא אי הי' לו בת ויש נפק"מ בזה לדינא, דביבמות ס"ב שהה י' שנים ולא ילדה כופין להוציא ולישא אחרת, וילפי' מאברהם שנשא להגר מקץ עשר שנים, ונחלקו המפו' באם ילדה לו בנים אך דלא קיים פ"ו כגון זכר א' או נקבה א' אם כופין אותו לישא אחרת, ולכאו' למ"ד של"ה לו בת היינו של"ה בת כלל אפי' מהגר דהא למ"ד שהי"ל בת כ' תוס' בדקמ"א א' שהוליד מהגר יש ללמוד דעל פ"ו אין כופין לישא אחרת דאל"כ למה לא נשא אברהם עוד אשה אחרת לאחר ששהה י' שנים עם הגר ולא הולידה לו בת. אבל למ"ד שהי' לו בת תו אין ראי' מאברהם, וע"ע בס' בחירת אברהם על מד"ר בראשית מש"כ שם בריש הספר דבר נחמד דר"מ ור"י אזלו לשיטתייהו בסנהד' דנ"ח עש"ה, וע"ע בקובץ דרושים חוברת ד' סי' כ"ט ע"פ החת"ס שכ' שהצדיק שכבר השלים נפשו בעוה"ז ואין לו עוד עבודה להשלמת נפשו בעוה"ז ה' מאריך ימיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ע"ש: ויל"פ בזה מ"ש אל תירא אברם וגו' שכרך הרבה מאד, אמר מה תתן לי וגו' דשכר מצוה בה"ע ליכא. והטעם דעדיין לא השלים מה שהוטל עליו ושכירות אינה משתלמת אלא בסוף אחר מיתה, וז"ש וא"ת כבר השלמתי חובתי ומה שאני חי למען אשר אצוה את בני אחרי. והרי אנכי הולך ערירי. וע"כ עדיין לא השלמתי פעולתי ואיך אתה מבטיח לי שכר וא"ל ה' אשר יצא ממעיך וגו' ובאמת כבר השלמת פעולתך והנך חי בשביל בנך, והנה אחז"ל והדרת פני זקן זה שקנה חכמה וכ' החת"ס לכאורה זקן ר"ת זה קנה אבל חכמה היכן נרמז ועי' לעיל בשם פנ"י אך דקאי אשיבה דרישא דקרא, דהיינו שהגיע לשיבה כי חי הרבה שנים והרבה הרפתקאי דעדו עלי' ובישישים חכמה. ויש שיגע בכ"ח שנים מה שלא יגע תלמיד ותיק במאה וזה קנה חכמה בקנין אף כי לא הגיע אלי' בעצם. מ"מ כבר הגיע לדעת זקנים ע"ש, ולפי"ז זקן היינו שכבר פעל ועשה אשר יעשה האדם ע"י שיבה וז"ש ואברהם זקן היינו שכבר פעל בשנותיו אשר חי עד הנה כל אשר עליו לעשות ועכ"ז עוד בא בימים וחי עוד ימים רבים כי וה' ברך א"א בכל שהי' לו בן וחי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו: ובהפלוגתא בב"ב דט"ז דרמ"א של"ה לו בת, ור' יהודה אומר שהי' לו בת, ואחרים אומרים בת הי' לאברהם ובכל שמה, ותמו' דלר"מ הברכה מה של"ה לו בת, ולר"י בהיפך ולאחרים מה נפק"מ שמה. וי"ל דתיבת כל ריבוי וכמו בכל השפות בחפצינו שיבין הקורא מה שלא כותב בפירוש כותב נקודות אשר מרמז שהקורא יבין. כן בלה"ק מלת כל במקום נקודות. ור"מ העמיק והבין כי לאברהם הזקן אחרי היאוש מבנים אם נולדה לו אפי' בת בטח הי' אין קץ לשמחתם, אך השמחה הי' רק לפי הערך שזקנים כמותם הי' להם אפי' בת אבל לצעירים יותר שמחה בזכרים כמ"ש אשרי מי שבניו זכרים. וה' חפץ לזכות אברהם בשמחה אשר גם לצעירים יש שמחה לא רק לפי הערך ונתן לו בן יצחק, וז"ש רש"י של"ה לו בת במקום הבן. ור"י הוסיף אף שבן יותר ברכה מבת. זה רק למי שאין לו בן אבל מי שיש לו בן משתוקק ג"כ לבת גם מצות פ"ו דוקא בלידת שניהם, ואחרים מוסיפים דשמחה שלימה רק אם בניו הולכים בדרך הישר. ועל יצחק ידענו שכ' יצחק בן אברהם ואברהם הוליד את יצחק. שכל המעלות שהי' לאברהם הי' ליצחק. אך על מדות הבת לא כ' בתורה מעלותיו, וז"ש ובכל שמה כעין אשכולת, איש שהכל בו והי' שמחתם שלימה שהי' להם בת בכל המעלות, ועל הדרש בכל בגי' בן קשה מאד הכי גילה חדשות הלא כ' מקודם דהי' לו בן. וגם לרבות עקידה וי"ל דרצו לרמז על אב שיש לו בנים שאינם הולכים בדרך הישר וכל זמן שהם סמוכים על שלחנו ישמעו בקולו. אבל כשגדלו והלכו מאביהם. מהרו להשחית דרכם, באופן שגם האב אין מכיר אותם ואומר "אחר" הוא. והודיע כאן ברכת אברהם ושמחתו. שגם בהיותו זקן הי' לו בן הדומה לו בכל. ואין לך ברכה גדולה מזה לאב. וז"פ יבמות ס"ב עה"פ קהלת י"א ו' בבוקר זרע את זרעך, הי' לך בנים בילדות יהי' לך בנים בזקנה, שיחנך בניו באופן שיהי' לו בנים גם בזקנותו ולא יהי' לב האב נוהם לעת זקנותו שאין לו בן. והגר"א מווילנא ז"ל בפי' על משלי כ"ט עה"פ יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך כ' אף שאב צדיק אם בנו רשע יקחו אותו מג"ע ויבילו אותו לגיהנם שיראה יסורי בנו, וז"פ יסר בנך ויניחך על מקומך, וגם יהי' לך תענוג ממנו. ועי' לעיל בפ' לך י"ב ב' בשם ס' וחשב לו הכהן:

3 ברמב"ן שיש בהקב"ה מדה שנקראת כל שיסוד הכל וכו' ע"ש בדרך נסתר, ועי' בס' תורת חיים ב"ב דט"ז מ"ש בדבריו, וע"ע בהקדמה לשו"ת אגודת אזוב מדברי בזה באריכות: