1פרו ורבו, עי' בחינוך מצוה א' כדי שיהי' העולם מיושב ובסבתה מתקיימת כל המצות וכו' ועי' בס' אזור אלי' מבעל השבט מוסר בדף נ"ח שכ' כמו שדרשו חז"ל סוטה די"ד אחרי ה' תלכו אחר מדותיו מה הוא חנון כו' כן שורש מצוה זו שידמה לבוראו מה הוא מהוה הוית גם האדם וכמו שה' ברא בן ובת ר"ל אדם ואשתו כן מצות פו"ר בבן ובת, ואי' במד"ר בראשית דאדה"ר כבן עשרים שנה נברא ובו ביום נברא לו זווגו, כן אחז"ל בקידושין דכ"ט ב' עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה מתי ישא אשה ואח"כ תיפח עצמותיו ע"ש, וערמב"ם פט"ו מאישות ואה"ע סי' א', ואם באנו לכתוב בזה לא יספיק הגליון ורק איזה הערות: בפו"ר נשים פטורות דפסקינן כחכמים יבמות ס"ה, ועי' בס' המצות מ' רמ"ח, ומצוה לקדש אשה בכתובה וקידושין והוא בכלל מצות שאי נשים חייבות, ובחינוך מ' תקנ"ב כ' סתם דנוהגת בכ"מ ולא כ' אין נוהגת רק בזכרים, וי"ל דאינה מצוה חיובת באשה דלא נצטוות על פ"ו אבל אם חפצה להנשא ג"כ נצטוות שתהיה ע"י כתובה וקידושין וכמו מצות שחיטה אינה חיובת רק כשירצה לאכול בשר מצוה לשחוט וכן בקידושין וגירושין והגם דאין הפעולה ממנה דהא גט הוא בע"כ, וכן בקידושין למ"ש הר"ן בנדרים ד"ל ע"א דאשה לא מצי לקדש עצמה לאיש אלא שמשוות עצמה הפקר והבעל קונה אותה מהפקר ע"ש מ"מ י"ל המצוה כשתרצה להתיחד לבעל המצוה רק ע"י כתובה וקידושין, וכן אם תרצה להיות גרושה מבעלה להנשא לאחר המצוה רק ע"י גט כריתות כמשפט התורה: ואי פ"ו צריך כוונה, עי' בשדי חמד מערכת מ' שהביא דעת הר"מ בס' המצות דצ"כ ועי' מהר"ם שיק על תרי"ג מצות מצוה א'. ובס' דרך פקודיך כ' דלא בעי כוונה לפמ"ש הר"מ בפ"ו מחמץ דיצא באכל מצה בלא כוונה, או משום דעשק מעשה להה"מ. או דמתעסק בחלבים ועריות לפמ"ש הכ"מ בפ"ב ה"ב משופר. והר"מ בס' המצות כ' שיכוון לקיום המין, וי"ל דילפינן זה מקרא פרו ורבו ומלאו את הארץ, ר"ל דהכוונה יהיה למלאות הארץ ולא למלא תאוותו: ועי' בב"י ס', א' בשם ירו' פ"ב דיבמות דבבן ממזר יצא פ"ו, ועי' ברמ"א וב"ש סקי"א בשם ס' חסידים סי' ת"ק ועי' בחיים שאל סי' ע"ד. ובמהרי"ט אלגזי בפ"ח דבכורות אות ס"ב הק' דהוי מצהב"ע ומביא ירו' פי"ג משבת בקורע בשבת על מתו יצא דלא גופו עבירה וכן במוציא מרה"י לרה"ר מצה עי"ש ובשעה"מ ה' לולב. ובמנ"ח מצוה א' כ' דמהב"ע רק אם בשעת המצוה עושה ג"כ עבירה כמו בלולב הגזול בשעת הנטילה עובר על והשיב את הגזילה אבל בהוציא מצה מרה"י לרה"ר דבשעת קיום המצוה ליכא עבירה לא הוי מהב"ע, וא"ש בפ"ו המ"ע רק הבנים והבעילה רק הכשר מצוה, וראיה דאם לא הוליד או במתו הבנים לא קיים המצוה, ובעת לידת הבנים ליכא עבירה ע"ש. וע"ע בשו"ת שבו"י ח"א סי' ב' מזה, ואם אדם טרפה חייב בפ"ו תלי' אי טרפה מוליד חייב בפ"ו, עי' בפר"ח בס' מים חיים והביאו בשעה"מ פי"א ממ"א, וכרו"פ סי' נ"ז: ועי' בשאילתות דר"א גאון סי' קס"ה דאפילו נכרים מיפקדי אפ"ו ע"ש. ובסנהדרין נ"ו א'. לא חשיב פ"ו בין ז' מצות וע"ש בדנ"ט, ב'. ובתוס' חגיגה ב'. ב'. ד"ה לא כתב ג"כ דפ"ו אכולהו ב"נ כ' אף לכנען, וכבר תמה שם ע"ז במהרש"א, ועי' בשאילת שלום אות קמ"ג, ובתשו' ש"י ח"ב סי' קי"ד ע"ש. ובפשוט י"ל דלק"מ דנכרי מחויב בפ"ו אבל לא לישא אשה, וישראל חייב ליקח אשה לפ"ו: ובשו"ת אבני נזר אה"ע ח"א סי' א' ראיתי דבר נפלא דהקשה הא דאם לא קיים פ"ו ושהה עשר שנים דמחויב לגרשה, הא אין מחויב ליתן הין רב עבור מ"ע אפילו מצוה עוברת כמ"ש באו"ח סי' תרנ"ו והא לגרש אשתו הוא יותר מהון רב כמ"ש בסנהדרין דכ"ב א' לדוד התירו יחוד ולא לגרש, וק' למה יגרש בלא קיים פ"ו אף אם יעבור אמ"ע דפו"ר ל"צ ליתן הון רב, ואשה היא הון רב, ותירץ דכל א' מישראל מחויב לקיים תרי"ג מצות ובא בגלגול עד שיקיים כל תרי"ג מצות, ולכן אף במצוה עוברת כגון לולב אם לא יקיים בשנה זו יקיים בשנה הבאה וכן בכל המצות יוכל להיות זמן שיקיים אותו המ"ע. אבל אם אינה בת בנים ימות בלא בנים ולא יקיים מ"ע דפ"ו ויוצרך לבוא בגלגול עי"ז במצוה כזו צריך ליתן כל הונו, ואף לגרש אשתו צריך עש"ה. ועמ"ש בפ' ויחי מ"ט א':2ויברך עי' בעה"ת הקונה דבר חדש מברך שהחיינו, עי' בס' חסידים סי' אלף כ' כשאדם גומר דבר צריך ברכה שהרי לאחר שברא העולם ברכו שר העולם שנ' ישמח ה' במעשיו, ובפי' אזולאי כ' דמי שגמר ספרו או נותן לדפוס מברך ועי' מה שכתבתי בזה בהקדמה:
