26מאחריו, רש"י מאחריו של לוט, וק' מה בעי רש"י בזה, וכ' בשם הג' ר"ש מאסמראפאלי ז"ל דאי' ברש"י מה ראה קרח לחלוק עינו הטעתו, וכאן באשת לוט ג"כ ק' הא אמר לה אל תביט אחריך ולמה לא השגיחה על דברי המלאך, ורק שראתה ברוה"ק שמשיח יוצא ממנה רות ודוד, וזה שפרש"י מאחריו של לוט שהסתכלה מה שעתיד לצאת מלוט:27נציב מלח, עי' בס' יבין שמועה בשם הג' מטה משה דמלח סדומית מסמא ענים. וידוע שהי' מחטיר גפרית ומלח וכמ"ש בפ' נצבים וכאן קיצר הכ', ואפשר שמלח סדומית הוא מורכב מגפרית ולכן קראו כאן בשם גפרית, ואותו מטר בא אחורי לוט כי אילו הי' בא לפניו ל"ה יכול ללכת, כי לא יוכל אדם ללכת ופניו אל הרוח אשר משם המטר ושלג, ומכ"ש כאן שהי' המטר גפרית ומלח סדומית ולהכי צוה לו אל תביט מאחריך, ועוד צוה לו שלא יעמוד בכל הככר כי ידוע כאשר יוליך רוח שלג וימצא אים עומד אזי השלג יכסוהו משא"כ כשרץ והילך, והנה לאשת לוט קרה כזה כאשר הביטה לאחור אז המלח סימא עיני' ולא יכלה ללכת והרוח הוליך עליה את המלח ונעשית גל של מלח, ולכך הי' האזהרה במקום שהוא עמק שוה שאין שם מקום גבוה להתעכב שם המלח, אל יעמוד עד ההרה שהוא חקים גבוה ושם לא יתעכב המלח, ולכן כ' ותהי נציב מלח ותהי מלח. ועי' בנדה ד"ע ע"ב דלא משמע כן. ועי' בספר דחיים לאחי המהר"ל ז"ל ח"ג פ"ד דמ"ש חז"ל חדל להיות לה אורח כנשים, כלומר של"ה לה דרך שאר נשים שהם קמצניות, והנה דרך מלח להיפך מדבורה כי מלח נתגדל בקרקע המקולקלת ועם כ"ז הנאתה מרובה, כך לא ימשך אדם אחר שכניו שהם צרי עין ולכך צריך להיות על שלחנו ברית מלח כדי שיעורר אותו על הנדיבות, וזה ענין אשת לוט שלא נתנה מלח לאורחים, וכן אותה ריבה שהמיתו אנשי סדום ע"י שמשחוה בדבש עד שהיתה למאכל דבורים ע"ש: ובעיקר הדבר במחז"ל במלח חטאת ובמלח בא להנהיג, צ"ב כי עשה משתה להם ומסתמא האשה אופית ומבשלת ולא הקפידה ועל מעט מלח הקפידה, וי"ל דדרך בעל אכסניאות משתדלים שיהי' המאכלים מבושמים ומלוחים שיערב לאורחים ויבואו עוד הפעם, וכן אם א' יעשה משתה רוצה שהקרואים יהנו, אבל הנותן בע"כ אם מעמידים אנשי חיל בבית בעה"ב ומוכרח ליתן להם לאכול מובן כי בעה"ב אינו מקפיד אם חסר מעט מלח, כי לא חושש שיבואו עוד הפעם, וכן אברהם חפץ שיבואו עוד הפעם. אבל לוט כשבאו האורחים היתה אשתו מוכרחת לעשות שלא תתביישה שיאחרו לה אשת אברהם נותנת לאורחים לאכול ואתה לא, אבל התבשיל הי' כחו לפני אנשי חיל בלא טעם ומלח ותבלין, וכאשר טעם לוט וראה שאי אפשר לאכול, וא"ל ליתן מעט מלח, אז נתנה בקולה אף מנהג רש הזה כו' היינו לעשות מאכלים סובים כדי שיחזרו ויבואו. ואם כבר באו באו אבל לא להרגיל אותם לבוא, ואי' דאשת לוט עד היום עומדת נציב מלח וכל יום באים העזים ומלקקים כולה ולמחרת צומחת החדש ובאים עוד העזים כו' וזה חדה כנגד חדה דכל כוונתה שלא נתנה מלח שלא יבואו עוד הפעם, כנגד זה העזים מוטעם להם המלח ובאים כל יום ללקקה ועי' בזה בספר אורה ושמחה בהשמטות: ובקובץ קהלת אשר סי' כ"ה ראיתי שהקשה אמאי חשיב לבורות בנדה ד"ע כ"ב שתהי' אשתו של לוט מטמא דמת מטמא ואין נציב מלח מטמא. לרש"י פ"ז דח"ו דבאה"נ לא חהני שינוי. והא מת אסור בהנאה ואפי' מת עכו"ם עי' במשל"מ ה' אבל, וישועות יעקב אה"ע סי' כ"א וא"כ מה בכך שנשתנית למלח, וי"ל דלא היה מקודם מיתה רק תיכף נציב תלח. ואף לראב"ע פכ"ז דהי' חיתה מקודם. י"ל דקודם מ"ת לא הי' חת מטמא ואסור בהנאה ורק משנתנה תורה ואז היתה נציב מלח ודומה לחמץ שנפל בדבש קודם הפסח דנשתנה לדבש ומותר בפסח, ופי' בספר אתוון דאורייתא כלל ד': ועי' במג"א סי' רט"ז סק"ד בהוסק ובח"י ומקו"ח סי' תס"ז סק"ד בזה, וע"ש במגן האלף סי' תס"ז שהביא ג"כ ראי' מאשת לוט כשנעתק לענין אחר שאינו מענינו הראשון בטל שמי' מיני' וכן באיסור שנתהפך לדבש ע"ש. ובקובץ חדישים היו"ל ע"י אגודת הרבנים חוברת ט' סי' ס' הובא בשם אחי הרה"ג הר' שלמה ואב שליט"א דאין ראי' דשאני התם דמעולם לא הי' האיסור טומאה דמקודם היתה חי ואח"כ נתהפכה לנציב מלח, אבל בנבלה לדבש שהי' מקודם איסור. י"ל דאזלינן בתר מעיקרא. אבל להראב"ע הנ"ל דהי' מיתה לקודם שפיר יש ראי' דבתר השתא אזלי'. וכ"מ הזה"ק וירא דק"ח ע"ב דמתה מתחילה ממחבלא ואח"כ נתהפכה לנציב הלח, וע"ע בפסקי מהרא"י מהתה"ד סי' ק"ב באשת אלי' הנביא אם מותרת להנשא והביא ראי' מאשת לוט דמתה ונתהפכה לגוף אחר אעפ"כ אינה מטמאה כן אשת רעהו ולא אשת מלאך ע"ש ובב"ש אה"ע סי' י"ז סקי"א:
