1וירא רש"י לבקר את החולה והק' הרא"ם דבפ' מפנין קכ"ז דייק דגדולה הכנססת אורחים יותר מקבלת פני שכינה. משום שהמתינה עד שפטר האורחים ואח"כ אמר לו על עסקי סדום זעקת סדום וגו' בפסוק י"ח וא"כ היה אמירה ג"כ. ולא רק בקו"ח. ובס' מעיני החכמה על ב"מ דפ"ז כ' דלק"מ, דהא אברהם שביקש מה' אל נא תעבור משמע שנתיירא פן תסתלק ממנו השכינה, ולמה ירא כיון שמסתמא בא ה' על איזה דיבור ומסתמא ל"ה השכינה מסתלקת בטרם ידבר ה' אשר זמם, א"ו כוונת התגלותו ית' הוא לבקר החולה שאם בשביל הודעת סדום לבד הי' השכינה באה אחר שפטר האורחים ולמה הקדימה להתגלות לו א"ו לבקר החולה בא. וע' מהרש"א בב"מ מ"ש בזה ובכל הפרשה. ובס' בית ישראל הביא בשם הבעש"ט קו' למה הי' א"א חולה הא שומר מצוה לא ידע דבר רע, ואין להקשות לפי"ז בכל רך הנימול מדוע חולה הא שומר מצוה ל"י ד"ר, אך ל"ק דמצות מילה רק על האב או ב"ד והילד אינו בכלל שומר מצוה משא"כ אברהם הוא עצמו הי' המצווה ועמ"ש בפ' לך י"ז כ"ז וי"ל דשכיח היזיקא שאני. ופי' בפ' וישב ל"ח י"א בשם אא"ז החכ"צ סי' א' דאף ביבמה שייך קטלנית וראי' מתמר דשכיח היזיקא וע' בעקרי הו"ט יו"ד סי' י"ד. ובס' שבעים תמרים על צואת רי"ח בשבעה עינים עין ה' אות ז' ובהמאסף הי"ל בירושלים ש' תרס"ח כרך ב' סי' ס"ב. והטעם דבאמת מצוה גמורה מצלת גם מהזיקא דשכיח, ורק אם עושה בכוונה בלי שום פניה, אבל אם לא יעשה המצוה בשליחות לא יוכל לעמוד עצמו במקום סכנה. וראי' מתענית ד"ה ר"נ ור"י יתבו בסעודתא א"ל לימא מר מילתא א"ל אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט. וק' דבודאי הי' עסוקין בסעודת מצוה. ורק דשכיח הזיקא שאני. וחשש ר"י בעצמו פן הו תורה שלא לשמה, ועי' בזה בקובץ וילקט יוסף תרס"ו סי' ס"ג. ובני יקירי הרה"ח מו"ה דוד נ"י אמר ליישב עפ"ד זקיני הגאון מלאסק ז"ל באור דוד על מג"א ד' א' טעם ששימר מצוה ליד"ר כרי שלא לבלבל מחשבתו מן המצוה, אבל לצדיקים גדולים כמרדכי ואסתר לא יבלבל אף בעת צרה ולכן הי' רשאים לדעת גז"ד שנגזר עליהם ע"ש, וא"ש גם באברהם הצדיק: ועי' בחת"ם יו"ד סי' רמ"ה דבכל מילה איכא סכנה אך התורה צותה לסמוך על זכות המצוה שתגין עש"ה. ופ' בקונטרס זכרון מררכי מהגאון ר"י פייגענבלאש ז"ל מווארשא על ה' חילה קונ' א' אות י'. הביא דראב"ע סובר דכל זמן שלא נימול נקרא מחוסר אבר, ולפי"ז קודם שנימול הוא בעל מום, וכ"כ רש"י לך י"ז א' והי' תמים, וכ"כ במד"ר אחר ה' העבר הערלה ובטל המים, ובפדר"א פכ"א שהערלה מום. ובב"ר לך ומלכי צדק מלך שלם שנולד מהול והק' למה צריך ר"ח בזבחים כ"ב ב' ללמוד דערל מוזהר שלא לעבוד עבודה וגם מחלל עבודה מקרא דיחזקאל תיפוק לי' דהוי בפ"מ, וי"ל דר"ח אינו סובר כראב"ע ורק כר' יוסי והמדרשים אזלי אליבא דראב"ע. וכעין זה כ' הרשב"א ר"פ הערל דר"ח אינו סובר כר"ע, דלר"ע ערל בכלל טמא ול"צ קרא דיחזקאל ע"ש אריכות: והנה בנדה ל"א ב' אר"ש מפני מה מילה בח' שלא יהי' הכל שמחים ואביו ואמו עצבים, ולפי"ז אם חל בדיעבד קודם ח' יצא. אבל אם נשמע מקרא י"ז י"ב ובן שמנת ימים ימול פסולה אפי' בדיעבד ויובן בזה המד' תנחומא תצוה, ילמדנו רבינו קטן לכמה נימול לשמונה מ"ט כשם שנימול יצחק אבינו, ותמו' דמה זה שאלה ותשובה הלא מקרא מלא וביום השמיני ימול, ולהנ"ל א"ש דלא שאל אימתי מלין רק שאל אי דרשי' טעמא דקרא כר"ש א"כ הקטן מצד עצמו יכול להמהל וכשר בדיעבד אף קודם ח' או דמצד עצמו ל"מ מילה קודם ח', דאי כר"ש תלי' בטומאת לידה א"כ אחאי נימול יצחק בח' דאז ל"ה עדיין טומאת לידה, והיא קו' אביי בשבת לר' יוסי דורות הראשונים יוכיחו ועי' מה שכתבתי בפ' לך י"ז כ"ז:2רש"י יום ג' הי', והק' המפו' דילמא ביום א' או ב' דאיכא יותר סכנה כמ"ש בפ' ראד"מ ובס' שמע שלמה כ' דהיא הנותנת דבג' הי' דאי מקודם האיך יצא אברהם לחוץ ורץ אחריהם דאז מסוכן וא"י לרוץ, וגם אי' במו"ק דכ"ז לכל אומר שבו חוץ מאבל וחולה דמשמע שב בחולך, והכא כ' והוא ישב חסר ואי' שביקש לעמוד א"ל ה' שב כפרש"י ואי קודם איך א"ל שב דמשמע שב בחולך, אע"כ בג' דליכא סכנה ועי' בכת"א. ובקובץ הבאר כרך ב' ח"ג סי' מ"ד הביא בשם הרה"ק ר"י מווארקא ז"ל על המחו"ל גדולה הכנסת אורחים מקבלת שכינה ומקשין דאברהם גופא מנא ידע זה לעזוב השכינה ולרוץ לאורחים, ורק דכ' ביקש לעמוד א"ל שב, וק' מה ביקש תיכף הי' לו לעמוד קודם שא"ל ה' שב, ורק דה' לא נתן לו חיזוק שיוכל לעמוד וזה בעצמו הציווי שב, דאי' במו"ק כ"ז דלחולה לא יאמר כן, אך בביאת המלאכים מיד שביקש לעמוד נתן לו ה' כח עז וירא וירץ לקראתם ומזה בעצמו מוכח שגדולה הכנ"א יותר מקבלת שכינה שאז לא נתן לו ה' כח והתאמצות. ובס' מעיני החכמה ב"מ כ' דביום א' ל"ש וירא כי דרשי' במד' וכרת עמו הברית דהי' ידיו מרתתין וסייע לו ה', א"כ כבר הי' אצלו ה' בברית, וא"כ ק' למה לא הי' מהדר אחר אורחים ביום א' דאדרבה ביום מילתו יש להדר יותר כי חביבה מצוה בשעתה מצות שקיבלו עליהם בשמחה, ומה דביום ג' לא רצה ה' להטריחו באורחים כ"ש ביום מסתמא ל"ה אורחים לו אז, ונר' שביום א' לא נצטער דנתפרסם שהי' חולה מכאב ואין דרך ארץ לבקר אז ותלה מניעת ביאת אורחים בשביל שידעו בצערו. וכן ביום ב' דאין דרך לבקר עד יום ג' כמ"ש ביו"ד סי' של"ה, לכן לא הוצרך ה' להוציא חמה שגלוי וידוע לפני ה' שלא יצטער אותו צדיק דיש לו במה לתלות, אבל בג' שצריך לבקר החולה בודאי יבואו אורחים, וה' חפץ שלא להטריחו הוצא חמה, וא"כ ע"כ ביום ג' הי' יושב ומצטער על שביום זה נעשה סבה מניעת האורחים. וע' בישמח משה ודברי יוסף. ובס' קהלת משה כ' דבכל מקום שנראה ה' אל אברהם דבר עמו וכאן לא דבר כלום, ולכן פרש"י לבקר החולה ואסור לדבר עם חולה שמא יכבד חליו, אבל ק' הא עד יעקב ל"ה חולשא כמ"ש בב"מ דפ"ז לכן אמר יום ג' הי' ולזה חלה. ובס' טעמי המנהגים ח"א סי' תתר"ו כ' דאי' הנכנס לבקר לא יזכור אותו בשמו כי פן נגזר על שם הזה שימות וצריך שינוי השם שהוא אחד מהדברים הקורעים גז"ד של אדם ובזה יש רמז כאן שכ' וירא אליו ה' ולא כ' אל אברם. ורמז חזה שהלך לבקר את החולה ולכך לא הזכיר שמו. ובס' באר שלמה מער' א' אות י"ב כ' ע"פ גמ' גיטין ל"ו והשמחים ביסורים עלי' הכ' אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, וזה ביום ג' דהי' יסורים ואברהם שמח, וכשהקב"ה ביקר אותו וראה ששמח הוציא חמה מנרתיקה להורות שהוא מאוהביו שנ' כצאת השמש בגבורתו:3רש"י ממרא. הוא שנתן לו עצה על החילה, והק' דאברהם ראש המאמינים ישאל עצה מממרא, ובס' רמתים צופים ח"ב אות קי"ח כ' בשם הרר"ב מפרשיסחא ז"ל דצניעות משובח מאד דפ"י בפרהסיא יכול לבוא לגיאות, וא"א הי' מהראוי להראות לעיני כל העמים ולא יתבייש מהמלעיגים עליו כי בזה יתפרסם אלקותו ית' וזה הי' שאלתו. והשיבו ממרא למול בפרהסי', וז"ש וירא אליו. שהי' נראה בעיני אברהם, ה' באלוני ממרא. כי ממרא צדיק גדול ביותר. ואליו הוא השראת השכינה, והוא יושב בפתח האהל שהוא עדיין בפתח האהל על הפתח שלא עשה עדיין כלום, וע"ז פרש"י שהי' נראה שעיניו כ"כ מפני שהשיאו עצה על המילה בפרהסי' ע"ש ובס' אוהב ישראל. ובס' טעמי המנהגים ח"ג דפ"ד כ' דהי' מסופק אם יברך על החילה או למול. כמ"ש ביו"ד סי' רס"ה וחמרא נתן לו עצה לברך על המילה כמו שפסקינן וז"ש רש"י הוא שנתן ו עצה על המילה ר"ל לברך על המילה. וכ"כ בס' פינות הבית סי' קי"א. ועמ"ש בזה הגה"צ מסאקאלוב שליט"א בקובץ חדושים חוברת ט' סי' ס"ז ומהאריכות לא העתקתי: ובס' ברית אברם כ' שנתן לו עצה היינו כמ"ש בשבת ע"ו א' עצה כמלא פי גמל ע"ש והוא שנתן לו "עצה" שיעשה ממנו איזה רפואה ליתן על המילה כדי שיתרפא מהר, וכ"פ בחזקוני, ובס' גרש כרחל הנספח לרה"ז, ובס' זרע ברוך. וע' בפתיחה לס' תפארת מנחם על כתובות שכ' ע"פ תוס' ר"ה י"א בשם פדר"א דא"א מל עצמו ביוה"כ והק' להרמב"ם דחילה בנכרי כשרה למה מילה דוחה שבת יחול ע"י נכרי, ותי' דמ"מ מצוה המוטלת על האב לא יקיים ע"י עכו"ם דא"ש לעכו"ם, ולהמ"ב הובא במג"א סי' תמ"ח סק"ג דמעכו"ם לעכו"ם יש שליחות, וא"כ אף אי נימא דמילת א"א ביוה"כ חשוב מילה בזמנו מ"מ היה יכול לחול פ"י עכו"ם אי נימא דדינו כב"נ, ורק אי דינו כישראל שפיר צריך שימול בעצמו, והר"ן ריש פסחים כ' דלכך מברכינן על המילה ולא למול משום דמצות מילה יוכל לקיים ע"י שליח, והפר"ד הביא ראי' דדינו כישראל ממה דהציל ה' לאברהם מכבשן האש דאי דינא כב"נ הא ב"נ אינו מוזהר על קידוש ה' והרמב"ם פסק דמי שאינו מצווה ועבר וקידש השם הוא מתחייב בעצמו בנפשו ולמה הצילו ה' וע"כ דדינו כישראל. וי"ל דאברהם ראה דנוסח הברכה על המילה א"כ מהני שליחות ונסתפק אם דינו כב"נ א"צ שימול בעצמו ביוה"כ דיכול למול פ"י עכו"ם דב"נ לב"נ יש שליחות. או דינו כישראל וצריך ע"כ שימול בעצמו, ובא ממרא ונתן לו עצה על המילה היינו אף דמברכין על המילה ומהני שליחות מ"ח צריך אתה למול בעצמך דדינך כישראל דהרי ה' הצילך מכבשן האש מזה מוכח דדינך כישראל ול"מ שליחות לב"נ עש"ה. ובפ' לך י"ז כ"ג ועי' בחת"ס יו"ד סי' שכ"א. ובבשמים ראש סי' ח', ושפה"מ פ"ח מעכו"ם: עי"ל דענר ואשכול הלכו בשיטת ר' אשי בב"מ ע"א ב', דדוקא בתרומה אין שליחות לעכו"ם אבל בכל התורה יש שליחות ומשו"ה אמרו לו שלא ימול ע"י עצמו ורק ע"י שליח וממרא כוון אל הלכה דאף בכל התורה א"ש לעכו"ם כדדחי בגמ' שם דר"א בדותא היא. וע"ע בשעה"מ וטעה"מ, וכל"ח פ' תזריע מזה:4רש"י, עובר ושב ויכניסם לביתו. הנה האורח שהי' פעם א' אצל אברהם הי' בוש לבוא עוד הפעם אליו בזמן קרוב, וישב אברהם על פתח ביתו לאספהו עוד הפעם, וז"ש אם יש עובר ושב היינו שכבר עבר דרך ביתו ועתה שב בחזרה וזה"פ ויהי' עניים בני ביתך, כמו בני בית אכלו אתמול ואוכלים היום:5כחם היום. ראיתי בכתבי הגה"צ ר' צבי הירש הכהן ז"ל האבד"ק זגיערש עי' ברכות כ"ז א' מדלא כ' כחום השמש אלא היום, דבשעה ששית כל המקומות חמים ואף בצל ע"ש, ועי' בנדרים ד"מ ע"א, שלא לבקר חולה בג' שעות ראשונות דאז החולי אינו בתוקפו כל כך ולא יבקש רחמים, ולא בג' שעות אחרונים דתקיף חולשי' ומתייאש מרחמים ע"ש. ומשום זה בא השי"ת כחום היום בחצות היום, אף דלא שייך כאן הטמאים, מ"מ למד איך להתנהג באיזה זמן לילך לבקר החולה, ופי' רש"י בראשית א' כ"ו נעשה לימד וכו':
