פרדס יוסף, בראשית י״ג:ג׳

« פרדס יוסף Genesis 12:20 פרדס יוסף Genesis 13:7 »

3 סוטה פתח ↗

וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין — לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה. וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי״, וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת ״אֵינִי שׁוֹתָה״. אָמַר בַּעְלָהּ ״אֵינִי מַשְׁקָהּ״, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ — נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת. מֵתוּ בַּעְלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּתָן. מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמְנִיקַת חֲבֵירוֹ — לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחְזִירָהּ לְאַחַר זְמַן. אַיְילוֹנִית וּזְקֵינָה, וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד — לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יָכוֹל הוּא לִישָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה. וּשְׁאָר כׇּל הַנָּשִׁים — אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה. אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה — וּמוּתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה. עַל יְדֵי כׇּל עֲרָיוֹת מְקַנִּין, חוּץ מִן הַקָּטָן וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ. וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן: מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ, אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ, אֶלָּא לְפוֹסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ. לִכְשֶׁיֵּצֵא בַּעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֶנָּה. גְּמָ׳ מִישְׁתָּא הוּא דְּלָא שָׁתְיָיא, הָא קַנּוֹיֵי מְקַנֵּי לַהּ: מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ״ — לְרַבּוֹת אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לְקִינּוּי. וּמַתְנִיתִין מַנִּי — רַבִּי יוֹנָתָן הִיא. דְּתַנְיָא: ״תַּחַת אִישֵׁךְ״, פְּרָט לַאֲרוּסָה. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אַף שׁוֹמֶרֶת יָבָם, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ אִישׁ״, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: ״תַּחַת אִישֵׁךְ״ — פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אוֹצִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם וְלֹא אוֹצִיא אֶת אֲרוּסָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ״ — פְּרָט לַאֲרוּסָה. מָר אַלִּימָא לֵיהּ אֲרוּסָה, דְּקִידּוּשֵׁי דִּידֵיהּ, וְסוֹקְלִין עַל יָדוֹ. וּמָר אַלִּימָא לֵיהּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם, דְּלָא מְיחַסְּרָא מְסִירָה לְחוּפָּה. וְרַבִּי יוֹנָתָן, הַאי ״אִישׁ אִישׁ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת אֵשֶׁת חֵרֵשׁ, וְאֵשֶׁת שׁוֹטֶה, וְאֵשֶׁת שַׁעֲמוּם. וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, הַאי ״תַּחַת אִישָׁהּ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהַקִּישׁ אִישׁ לְאִשָּׁה וְאִשָּׁה לְאִישׁ. אֶלָּא, טַעְמָא דִּכְתִיבִי הָנֵי קְרָאֵי, הָא לָאו הָכִי, הֲוָה אָמֵינָא אֲרוּסָה שָׁתְיָא? וְהָא כִּי אֲתָא רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא מִדָּרוֹמָא, אֲתָא וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ: ״מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ״, מִשֶּׁקָּדְמָה שְׁכִיבַת בַּעַל לַבּוֹעֵל, וְלֹא שֶׁקָּדְמָה שְׁכִיבַת בּוֹעֵל לַבַּעַל. אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ — כְּגוֹן שֶׁבָּא עָלֶיהָ אָרוּס בְּבֵית אָבִיהָ. דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי שׁוֹמֶרֶת יָבָם — כְּגוֹן שֶׁבָּא עָלֶיהָ יָבָם בְּבֵית חָמִיהָ. הָא שׁוֹמֶרֶת יָבָם קָרֵית לַהּ? אִשְׁתּוֹ מְעַלַּיְיתָא הִיא, דְּהָאָמַר רַב: קָנָה לַכֹּל! כִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר: לֹא קָנָה אֶלָּא לִדְבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה. אִי הָכִי, לֵימָא רַב דְּאָמַר כְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹנָתָן? אָמַר לָךְ רַב: אֲנָא דַּאֲמַרִי — אֲפִילּוּ לְרַבִּי יוֹנָתָן. מִדְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטַהּ — מִכְּלַל דְּאִשְׁתּוֹ מְעַלַּיְיתָא הִיא.

3 בבא קמא פתח ↗

בְּמַעְרְבָא אָמְרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא: עַד שְׁלִישׁ – מִשֶּׁלּוֹ. מִכָּאן וְאֵילָךְ – מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

3 וילך למסעיו, ערש"י וכ' הרא"ם וקרי חניותיו בשם מסעיו לפי שאין חניי' בלא מסט. ועי' מהרש"א ערכין ט"ז ב'. דאין צורך אלא כדקאמר הכא דלמסעיו משמע אפי' באקראי ולא כן חניי' דמשמע קבועה ואולי נעלם ממנו סוגיא דשמעתין:

4 שם ברש"י בחזירתו פרט הקפותיו, הובא בשם הר"ר שמעלקא ז"ל דביעקב כ' ויצא ל"ב ג' מחנים פרש"י שתי מחנות מלאכים של א"י שבאו לקראתו ומלאכי חו"ל שבאו עמו, וכן באברהם הי' ב' מחנות מלאכים שיצאו עמו מא"י ללותו וכשבאו לחו"ל הלכו ובאו מלאכי חו"ל וכשהלך ממצרים לא"י ליווהו מלאכי חו"ל, ונמצא שהי' שורה עליו אויר חו"ל שהי' מקיפין אותו, וז"פ פרע הקפותיו מלשון ופרע ראש האשה שפרע מעליו הקפותיו של חו"ל. ועי' בס' פתגמין קדישין בשם הקדושת לוי בדף ח', ובשו"ת מהרש"ם ח"א בהקדמה אות מ' הביא בשם החת"ס, דבא"א הי' כל קניניו הגשמיים רק לעול ולמשא ובכסף וזהב עשה מצות ובהליכתו למצרים מפני רעב הי' הכל שואלין אותו איך איש כזה אשר מסר נפשו על קדוש ה'. יצטרך להיות נע ונד ולא יכלכל ה' אותו בביתו ולא הי' יודע מה לענות, ועתה בבואו טעון בכסף וזהב וז"ש ואברם כבד מאד בכסף וזהב שהי' עליו למשא, רק וילך למםעיו בזה פרע הקפותיו כלומר מה שהי' נשאר חייב תשובה על שאלותיהם ופח"ח, והוא ביאר ע"פ העקדה שער ל"א ואברבנאל ר"פ וישב דאברהם הקיף כל העולם להתקרב בני דורו אל הקדושה והאמונה, ואחר שהשלים הקפתו וחזר פרע ר"ל נתגלה הקפותיו כלומר התנועה והקפה שלו עש"ה. ובספר בני יששכר סיון מאמר ה' אות כ"ח כ' עפמ"ש האזולאי דהא דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. ז"ד שכר המצוה גופא אבל התוספות ודקדוקי מצוה ומילי דחסידות שאדם מוסיף מה שלא נצטוה נהנה גם בעוה"ז וכן במצוה דרבנן, וע"י המצוה שעושה מתקנים אור הפנימי של הנשמה, וע"י התוספות ומילי דחסידי מאירים האור המקיף של הנשמה, כי כל נשמה יש בו מקיף ופנימי. ועד היום ל"ה לאברהם גדולת עוה"ז כםף וזהב והיום שנתעשר לא יחשבו בני דורו שכל פעולת התורה ומצות רק לקבל שכר בעוה"ז, פרע הקפותיו גילה לעין כל אורות המקיפים שיש בו על שעושה כל מצות בחומרות ומילי דחסידות ממילא מקבל שכר גם בעוה"ז ע"ש: והנה מ"ש בשם אזולאי, כן כ' הריטב"א, דעל מצות ליכא שכר בעוה"ז כמ"ש כי לי בנ"י עבדים וחובה עליו לעשות, אבל על דקדוקי סופרים עם הידור מצוה יש שכר בה"ע, ועי' ב"ק ד"ט ב'. עד שליש מכאן ואילך משל הקב"ה, פרש"י מה שהוסיף על שליש אוכל פירותיהן בעוה"ז וקרן קיימת לעוה"ב, וע"ע בשטמ"ק ב"ק קט"ו דמשו"ה אין מכריחין לאדם לעשות לפנים משה"ד דדמי לכל מצוה שמתן שכרה בצדה דאין ב"ד כופין עלי'. וז"פ בפנחס בדין שיטול שכרו, דבבועל ארמית שרק קנאין פוגעין בו והלכה ואין מורין כן ולמי שלא יעשה כן ליכא עבירה. ולכן מי שהמיתו שפיר מגיע שכר בעוה"ז ובדין שיטול שכרו, ועי' בכתב סופר פ' בחוקותי דעל העמלה ג"כ יש שכר בה"ע וזה שפרש"י תהיו עמלים בתורה ונתתי גשמיכם בעתם. ובפ"ד מ"ב דאבות שכר מצוה מצוה, וכ' הרע"ב מה שאדם מתענג בעשיית מצוה נחשב לו כמצוה בפ"ע, והנה על השמחה שיש לו במצוה שעושה יש לו שכר בה"ע, וזה"פ בפ' ראה נתן תתן לו ואל ירע לבבך "כי" בגלל הזה יברכך ה', תיבת כי אין לו דיבוק. ולהנ"ל א"ש ואל ירע לבבך "כי" אם תעשה בשמחה יברכך, וכן שכר עבירה נמי כנ"ל, וז"פ חטא חטאה ירושלים חטאה בכפלים ולקתה בכפלים, והפי' דהי' שמחים בעשיות עבירות ונחשב כב' עבירות וכשיעשו תשובה בשמחה נחשב ככפלים, וז"פ נחמו בכפלים. ובשל"ה כ' הטעם דשכר מצוה בה"ע ליכא שמא יחטא אח"כ ועבירה א' דוחה מספר רב מזכיותיו, ובבעה"ת פ' ראה אנכי נותן "את הברכה אשר תשמעו" ס"ת תורה, ועל זה יש שכר בה"ע, וקשה למה על התורה יש שכר בה"ע ולא על מצות, וכן בפאה אלו דברים כו' ות"ת כנגד כולם, וי"ל עפמ"ש בסוטה כ"ד עבירה מכבה מצוה ואין מכבה תורה, ושפיר ליכא שכר על מצות שמא יחטא אח"כ ויכבה אבל בתורה ל"ש זה, וא"ש בפנחס בדין שיטול שכרו, דבפ"ה מכ"א דאבות כל המזכה רבים אין חטא בא ע"י, ופנחס קנא את קנאתו ואין לך מזכה רבים מזה. ואין חטא בא לידו ויש שכר בה"ע, וז"פ אם בחקותי תלכו פרש"י תהי' עמלים בתורה ויש שכר: עוי"ל דכ' המפו' דשכירות אינה משתלמת רק לבםוף וכל ימי אדם רק כפועל ושכיר. רק כשמת נעשה חפשי ממצות, וז"פ יצא אדם לפעלו שיצא לעוה"ב לקבל שכר פעלו ואשר לא קיבל בעוה"ז הסבה "ולעבודתו עדי ערב" כי כל ימי חייו עובד קונו עד בא ערב השלמת קצו, ובסוף ברכות ומו"ק ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנא' ילכו מחיל אל חיל, הרי דגם בעוה"ב שייך ת"ת, ומשו"ה דייק שכר מצוה בה"ע ליכא דאינה משתלמת אלא בסיף, אבל לימוד דאין לה הפסק ישולם גם בעוה"ז דאין סוף לפעולה זו. וערמב"ם ותוס' יו"ט ריש פאה דבמצות שבין אדם לחבירו יש שכר בה"ע, ובתויו"ט מסיים ות"ת כנגד כולם. דגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וי"ל הפשט בדבריו דהי' ק' לי' הא ת"ת אינו בין אדם לחבירו ואמאי יש שכר בה"ע, ולכן פי' תלמוד מביא לידי מעשה ובמעשה איכא בין אדם לחבירו, ועי' מהרש"א סופ"ק דקידושין דלרבים יש שכר אף בה"ע, ועי' באור חדש שם דז"פ ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה דייק שאני נותן לפניכם "הרבים" היום אפי' בעוה"ז, וז"פ רש"י סוף ואתחנן אשר אנכי מצוך היום לעשותם. היום לעשותם ולמחר לקבל שכר, היום לעשותם ולא למחר לעשותם, ולהנ"ל חדא תליא באידך מדלמחר לקבל שכר היינו משום דאין שכירות משתלמת רק בסוף, וש"מ דמחר לאו זמן פשי' הוא דאל"כ אין עדיין זמן לשלם שכר ומתי ישתלם, וכשם שמשתלמין לעתיד כך ה"ל לשלם מיד, אע"כ ממילא נשמע לא למחר לעשותם, ובחי' כתבתי הרבה בזה: ובדברי רש"י שפרע הקפותיו הקשו המפו' וכי לוה מעות בעת שלא ידע שיהי' בידו לפרוע, ועוד מי פתי להניח מעותיו על קרן הצבי וילוה לאיש נודד מארצו בעת הרעב, וי"ל דהקפה הוא כשאינו מחזיר לו דבר שלקח כגון ליקח סחורה בחנות לפרוע ממון והלואה שמחזיר אותו דבר שלוה מעות לחזור מעות, וכן במזונותיו של אדם פעמים ישיג מה' אותו דבר בעצמו, ופעמים דבר אחר כמ"ש השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א וכ' לה' הארץ ומלואה ומשני בברכות דל"ה. כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, הרי דאם מברך על הפת הוא תשלומין בעד הפת ונקרא הקפה דאינו מחזיר אותו דבר שקיבל, וכשנותן לעני מפתו אז הוא מחזיר אותו דבר שלקח ונקרא הלואה כמ"ש "תן לו משלו" וכמובן שיותר טוב ליתן צדקה, וז"ש בחזירתו פרע הקפותיו ברדתו מצרימה והי' חסר לחם והיה מסתפק במה שבירך על הפת, אבל בחזירתו וה' ברכו בעושר אז פרע הקפותיו שלם בעד החזון אשר השיג אז בתורת הקפה. עי"ל דמכבדי עשיר רבים אבל מכבדי עניים מועטים, ועשיר שבא לעיר מכובדים שבעיר רצים אחריו שילין אצלם. אבל עני שבא אין לו אכסניא, ורק עניי העיר מרחמין עליו, וכן היה כשהלך אברהם למצרים הי' עני, ועכ"פ ל"ה עשיר גדול ורק מועטין נחנו לו אכסניא, וכשחזר הי' עשיר ובאו כנגדו כל העשירים ורצו שילין אצלם. אבל אברהם הלך להאכסניות של עניים שלן מקודם, ועי"ז עשה להם כבוד גדול, ובזה פרע להם הקפותיו שהי' חייב להם תודה על שקירבו אותו, וז"ש ואברהם כבד מאד במקנה בכסף וזהב, עתה הי' לו כבוד מאד, וגם העשירים רצו להכניסו אבל אברהם "וילך למסעיו" הלך ולן באכסניות שלן מקודם ובזה פרע הקפותיו: עי"ל דבחו"ה שער הבטחון בפתיחה הביא בחסיד א' שנסע למרחקים לבקש טרף ועלי הדרך התוכח עם א' על דבר אמונתו, וא"ל האיש אתה תאמן בה' שהוא הזן ומפרנס לכל, ומדוע לא נתן לך פרנסה במקומך שלא תצטרך לנדד ללחם ואי' אמונתך? ויכלם החסיד ולא מצא מענה, ויקבל עליו לשוב העירה ע"ש, כן באברהם בכל מקום בואו שהוכיח להם צחקו עליו ואמרו מדוע אנחנו יושבים שלוים ואתה נודד? והי' חייב להם תשובה, וכשחזר ואברם הי' כבד מאד במקנה בכסף וזהב וה' עשה שפטים במלך חצרים שרצה להרע לו, והנס הזה הי' נשמע בכל מקום. וז"פ פרע הקפותיו ר"ל התשובות שהי' חייב להם עתה ענה להם. מספרים כשהי' גזירות בימי הקיסר הרוסי אלכסנדר השלישי וע"י השתדלות הבאראן גינזבורג השיגו הרבנים מרוסיא ראיון אצל שר הפניה, וזה הודיע להצורר פאביפדאנאסואוו ימ"ש. שיהי' אצלו בשעה הראיון. ושפך זעמו על עם ישראל ואמר אני מבין תועלת כל הנבראים מהדומם עד המדבר מביאים קיום לעולם. רק קצרה בינתי תועלת עם ישראל להעולם בקיומם, המה כצרעת ממארת לארצנו רוסיא הקדושה וגדולה ולמה נברא עם כזה? דברי הצורר כמובן פעלו על לב השר יותר מתחנוני גדולי ישראל, והגזירות נשארו בתקפם. כשהלכו בפחי נפש הכירו הרבנים שצחוק עבר על פני הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל הרב מקאוונא ושאלו סבתו. א"ל שעתה מבין פשט הפסוק בחומש ורואה שישועה גדולה קרובה לבוא דבפ' בלק כ"ג כ"ג כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" והוא קושי הבנה, רק הפי' כך הוא כעת ר"ל כאשר תגיע עת שיאמרו כל עם ישראל "מה פעל אל' ר"ל למה ברא עם כזה? אז תתחיל התקופה של הן עם כלביא יקום, והדברים הי' כמים קרים על נפש עיפה וכן היה באמת שהתחילה תקופה חדשה. ומלכות רוסיא החלה לרדת מטה עד שנפלה ולא תוסיף קום. ומי מלל אז שדברי הצורר יאמרו כל עמי התבל על אותו עם ומדינה של הצורר צא טמא! אסורים אתם לבא בקהל. וכולם מביטים עליהם כצרעת המתדבקת. ואותם הנסיכים שרי הפלכים ומחוזות. מוכרים עתה עתונים בחוצות ערים הגדולים בחו"ל, כן יאבדו!

3 ברכות פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה כְּאִילּוּ נֶהֱנָה מִקׇּדְשֵׁי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״. רַבִּי לֵוִי רָמֵי: כְּתִיב ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״, וּכְתִיב ״הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם״! לָא קַשְׁיָא כָּאן קוֹדֶם בְּרָכָה,

3 מועד קטן פתח ↗

אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין לָהֶם מְנוּחָה אֲפִילּוּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן״.

« פרדס יוסף Genesis 12:20 פרדס יוסף Genesis 13:7 »