29ראו עמ"ש בשמות ה' ד', ורש"י כ' כאן תחומין דרבנן וסותר עצמו מחגיגה י"ז: ביו"ט תחומין דאו', וע"ע ביומא ס"ז. ות"י שם ומ"ש בזה במנ"ח מצוה כ"ד, ובס' ברית משה על הסמ"ג ל"ת ס"ו ובהסכמות שם בזה, ובשו"ת זכרון יצחק י"ז האריך בענין תוס' שבת אי דאו' וכ' ראי' מסופ"ק דעירובין לוקין על תחומין דאו' דכ' אל יצא, ורש"י בשלח כ' דרבנן וקרא על לוקטי המן כ', וברא"ם כ' דגמ' עירובין לר"ע דדרש מאל יצא תחומין ד"ת ואנן קיי"ל כרבנן, וי"ל פלוגתתם דכ' אל יצא ביום השביעי ולכאו' ביום הז' מיותר, ובר"פ ויקהל כ, ל"ת אש ביום השבת, וכ' בירו' משילין בשבת א"א מבעיר אבל אתה מבעיר ביו"ט, ואי תוס' שבת ל"ד י"ל דכוונת הכ' ביום הז' דוקא בשבת אבל א"צ להוסיף מחול, ולפ"ז אי אל יצא על לוקטי מן, ביום הז' מיותר, ואי"ל דאתי למשרי יו"ט דהא אף ביו"ט לא ירד מן כמ"ש תוס' גם ל"ש תוס' שבת דמן לא ירד רק בבקר וחם השמש ונמס, אבל אי הקרא לדורות א"ש דליכא למידרש דביום הז' אתי למשרי תחומין ביו"ט, דלמ"ד תחומין דאו' בשבת ה"ה ביו"ט ורק למעוטי תוס' שבת, אך כ"ז אי תוס' שבת ל"ד אבל אי דאו' אין מקום לדרוש ביום הז' כנ"ל, א"כ מה לנו להוציא קרא מפשוטו סו"ס יום הז' מיותר, יותר מהראוי לדרוש דקאי על לוקטי המן ותחומין ל"ד, והה"מ ולח"מ פ"א ה"ו משביתת עשור כ' דר"ע דס"ל כל אוכל בט' מעלה כהתענה ט' וי', ס"ל תוס' שבת ל"ד א"ש לר"ע דתחומין דאו' ע' סוטה ל': כיון דס"ל תוס' ל"ד שפיר דרש אל יצא לתחומין כדי דיום ז' יבא למעט תוס' שבת. דאם על לוקטי מן יום הז' מיותר, ורבנן דפליגו ס"ל תוס' דאו' ואין מקום למעט מיום הז' תוס' ע"כ דרשי קרא כפשוטו על לוקטי מן ותחומין ל"ד, א"כ אנן דקיי"ל תחומין ל"ד ממילא תוס' דאו' וע' בס' תוס' יה"כ דע"ה: שעה"מ פכ"ז משבת, ירחון קול תורה שנה ג' סי' ט', ובשו"ת חבלים בנעימים ח"ד סי' ד' בדברי הכ"מ פי"ד ה"א משבת בשם בן הרמב"ם ז"ל:30שבו בס' סדרי טהרות על כלים דק"ע: הביא טעם של קנית שביתה ד' אמות א"צ דעת אדם, והכנתי ולשביתת אלפים אמה צריך כי בשבת צריך שיכיר מקומו וכפי הכרתו כן מותר להתפשט, וכשבא למקום שלא מדעת אין ביכולתו לקנות רק ד"א, כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותי' ומניח תחת מראשותי', ורומז שצריך להמליך שכלו ודעתו על כל אבריו, ויכול לתקן עצמו שאף פעולת רגלי' היותר רחוקים מראש יהי' נכנעים תחת שכלו ויקרא שם חכמתו על כל פעולותי' וזה עבודת אדם בשכלו, אכן שיהי' לו סייעתא מהש"י שלא ע"פ שכלו מי שטרח בע"ש כו', וכשקונה שביתה זאת מצדו ומכין עצמו בע"ש מושיעו במדה טובה המרובה ה' מאות פעמים, כי האדם העובד ה' קדושתו נקבעת עד ד' דורות כמ"ש בההיפך פוקד כו', כי עד כאן רחמי אב על בן כדאי' בב"ר וירא, וכ' בעובד קדושתו מסתעפת עד ד' דורות כמ"ש בעדיות פ"ב מ"ד האב זוכה לבן כו', ובאברהם למען אשר יצוה כו' שהם ד' דורות לעצמו לבנו, ובן בנו ג"כ בכלל בנו ואתרי' הוא דור ד', ועפה"מ לר"מ וראב"ד בעדיות, ולכן ה' שנותן במדה טובה נוצר חסד לאלפים וכן אלפים אמה ממדה זאת דכשמברר עצמו בד"א מתרחב גבול שביתתו באלפים וה' מושיעו, ואם משלים יותר ה' מושיעו יותר ולזה תחומין י"ב מיל דאי' בירו' עירובין פ"ג ה"ד דאו' כמחנה ישראל, וישועות ה' להנחיל לאוהבי' נחלה בלי מצרים, ע"ז רומז שיתא אלפא פרסא עלמא כי ב' אלפים פעמים י"ב מיל הם כן עש"ה: והה"ק מריז'ין ז"ל אמר שבו איש תחתי' כל אדם צריך להחזיק עצמו קטן מאשר הוא באמת, ועכ"פ אל יצא ממקומו שלא יחזיק עצמו גדול מאשר הוא באמת: והגה"ק מאסטראווצי ז"ל אמר לדידן תחומין ב' אלפים אמה, ומדאו' י"ב אלף בפסחים צ"ד. שתא אלפי פרסי עלמא, וע"פ חשבון אם תרצה לדעת כמה פרסאות מרובעות מחזיק העולם, אם תכפיל ששה אלף פעמים ששה אלף יעלה ל"ו מיליאן פרסאות מרובעות וידוע דעולם עגול ומרובע יותר על עגול רביע כמ"ש בסוכה ח'. ומל"ו מיליאן יחסר ט' ישאר כ"ז, ובתוס' פסחים שם ד"ה כל הביאו הא דאמרי' דהעולם שליש ימים, שליש מדבר ושליש ישוב, וקיי"ל דאין דין תחומין בימים רק בישוב ואף במדבר שייך דין תחומין נמצא תחומין רק בשני שליש עולם ישוב ומדבר שעולה י"ח מיליאן פרסאות מרובעות, וישראל ס' רבוא, וכשנחלק י"ח מיליאן יגיע לכל א' מישראל ל' פרסאות כי ל' פעמים ס' רבוא הוי י"ח מיליאן, ובעירובין ג': כל אמות בת ו' טפחים ושל עירובין ה' טפחים, לפ"ז ל' פרסאות באמות בת ו' אם נעשה מהם פרסאות בחשבון אמה בת ה' טפחים כדין תחומין יתוסף שתות ויהי' ל"ו פרסאות, נמצא מכוון בחשבון למ"ד תחומין י"ב מיל דהוי ג' פרסאות לכל צד בד' רוחות העולם שהם ו' פרסאות על ו' פרסאות ועולה ל"ו, והוא פלא והפלא בזה מקומו של אדם כה עולה לחלק כל אדם מישראל. וע' בפ' תרומה כ"ה ב:
