פרדס יוסף, ספר שמות י״ב:כ״א

« פרדס יוסף Exodus 12:20 פרדס יוסף Exodus 12:22 »

21 תוספות על גיטין פתח ↗

בשליחות בעל כורחה כו' - פי' בקונטרס והכי קתני בזו שוו גיטי נשים ושחרורי עבדים ששליח זה נעשה שליח אצלו בע"כ ואם רצה הבעל חוזר מה שאין כן בקדושין דאע"ג דחוזר לאו דומיא דהני הוא ואין נראה דאי מיירי בשליחות בעל כורחייהו רבנן נמי מודו דחוזר בעבד ואין זכין לו בעל כורחו ונראה כפר"ח דכיון דבעבד ואשה איכא שליחות בעל כורחייהו הוה אמינא דאין יכול לחזור דכיון דבא ליד השליח כאילו בא לידה דמי כיון שאין יכולים לעכב אבל קידושין דאין בע"כ פשיטא דחוזר ומילתא דליתא בקדושין היינו דליתא חידוש בקדושין וקשה ליתני דשוו לבע"כ והוו ארבע אפי' לרבנן:

21 פרדס יוסף פתח ↗

פרסה ערש"י וכ"כ בשבת פ"ה., ובתרגום מדעם וצ"ע:כי ממנו נקח לעבוד את ה', המלב"ם בס' ארץ חמדה פי' עפמ"ש בעירובין ק'. אלמלא לא ניתנה התורה הי' למדין צניעות מחתול גזל מנמלה עריות מיונה כו' וז"ש כי ממנו נקח מהבהמות נקח לעבוד ה' שאנחנו לא נדע עדיין במה לעבוד ה' עד בואנו על הר אלקים חורבה, ונלמד כעת מהבהמות ומעוף השמים יחכמינו, וז"פ בשה"ש א' ח' אם לא תדעו צאו לך בעקבות הצאן ללמוד מהם, וז"ש ביומא י"ח. ומעבירים לפניו פרים ואילים שיהא רגיל בעבודה:עי"ל עפמ"ש בע"ז כ"ד. לוקחין קרבן מנכרי ול"ח משום נעבד דאם עבדי לא מזבני, וז"ד אם מזבני לישראל שאינו עע"ז, ובמצרים גם ישראל עע"ז ומזבני, וז"ש ועשינו לה' אלקינו וממילא מותר קרבנות מעכו"ם, וז"ש משכו מע"ז וקחו דאל"כ אסור ליקח מעכו"ם, ובאוה"ח ממנו נקח בדמים וכו', ובקוי אור הביא ירו' פ"א ה"א מערלה ולקחתם לכם בדמים ולא מן המצוה, ועי' פ"מ וציון ירושלים שם, ובשו"ת בית נאמן סי' כ"א, הרי מבואר דולקחתם לכם פרי עץ הדר הוא בדמים, כן כאן ממנו נקח היינו בדמים, וע"ל פ' וארא ט' ח', ולקמן י"ב כ"א:

22 סוכה פתח ↗

אָמַר רַב חִסְדָּא: אֶיגֶד בְּחַד — לָא שְׁמֵיהּ אֶגֶד. שָׁלֹשׁ — שְׁמֵיהּ אֶגֶד. שְׁנַיִם — מַחְלוֹקֶת רַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן. דִּתְנַן: מִצְוַת אֵזוֹב, שְׁלֹשָׁה קְלָחִים וּבָהֶן שְׁלֹשָׁה גִבְעוֹלִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִצְוַת אֵזוֹב שְׁלֹשָׁה גִּבְעוֹלִין, וּשְׁיָרָיו שְׁנַיִם, וְגַרְדּוּמָּיו כׇּל שֶׁהוּא.

22 ויקרא רבה פתח ↗

זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע ויקרא יד, ב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב משלי ו, טז: שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, רַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֵׁשׁ וָשֶׁבַע הֲרֵי שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁבַע מְקַיְימִין, וְשֶׁבַע דִּכְתִיב זוֹ שְׁבִיעִית שֶׁקָּשָׁה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְאֵיזֶה זֶה משלי ו, יט: וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, וְאֵלּוּ הֵן משלי ו, יז יט: עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי, לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה, יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכֻלָּן לָקוּ בְּצָרַעַת, עֵינַיִם רָמוֹת, מִבְּנוֹת צִיּוֹן, דִּכְתִיב ישעיה ג, טז: יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, דִּכְתִיב ישעיה ג, יז: וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן, דְּהַוְּיָן שָׁיְפִין כְּרוֹמְחִין וּמְהַלְּכִין בְּגַסּוּת הָרוּחַ. ישעיה ג, טז: וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן, שֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן לוֹבֶשֶׁת תַּכְשִׁיטֶיהָ וְהָיְתָה מַטָּה גְרוֹנָהּ בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת אֶת תַּכְשִׁיטֶיהָ. ישעיה ג, טז: וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, רַבִּי מָנֵי דְקֵיסָרִי אָמַר שֶׁהָיוּ מְסַקְּרוֹת עֵינֵיהֶם בְּסִיקְרָא, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בְּקוֹלָרְיָא אֲדֻמָּה. ישעיה ג, טז: הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה, כְּשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲרֻכָּה הָיְתָה מְבִיאָה שְׁתֵּי קְצָרוֹת אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה אֲרֻכָּה, וּכְשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן קְצָרָה, הָיְתָה מְבִיאָה שְׁתֵּי קְצָרוֹת וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת בְּרַגְלֶיהָ קוּנְדִירִיקוֹן עָבֶה, כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה אֲרֻכָּה. ישעיה ג, טז: וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר שֶׁהָיְתָה צוּרַת דְּרָקוֹן בְּמִנְעָלֶיהָ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הָיְתָה מְבִיאָה שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וְהָיְתָה מְמַלְּאָה אוֹתָהּ אֲפַרְסְמוֹן וְנוֹתֶנֶת אוֹתָהּ תַּחַת עֲקֵבָה בְּמִנְעָלֶיהָ, וּכְשֶׁהָיְתָה רוֹאָה כַּת שֶׁל בַּחוּרִים הָיְתָה רוֹפֶסֶת עָלֶיהָ וְהָיָה אוֹתוֹ הָרֵיחַ מְפַעְפֵּעַ בָּהֶן כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לִישַׁעְיָה מָה אֵלּוּ עוֹשׂוֹת כָּאן יָקוּמוּ וְיִגְלוּ מִכָּאן, וְהָיָה יְשַׁעְיָה אוֹמֵר לָהֶם עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַד שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עֲלֵיכֶם שׂוֹנְאִים, אָמַר אִם יָבוֹאוּ שׂוֹנְאִים עָלֵינוּ מַה יִּהְיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ה, יט: הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה, דֻּכָּס אֶחָד רוֹאֵנִי וְנוֹטֵל אוֹתִי, אִפַּרְכוֹס רוֹאֶה אוֹתִי וְנוֹטֵל אוֹתִי, אַסְטְרָטִילָטִיס רוֹאֶה אוֹתִי וּמוֹשִׁיב אוֹתִי בְּקָרוֹן, הֱוֵי ישעיה ה, יט: וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה, וְנֵדַע דְּמַן הוּא דְּקַיָּמָא דִּילָן אוֹ דִילֵיהּ, כֵּיוָן שֶׁגָּדְלוּ עֲוֹנוֹת בָּאוּ הַשּׂוֹנְאִים הָיוּ מִתְקַשְּׁטוֹת וְיוֹצְאוֹת לִפְנֵיהֶם כְּזוֹנוֹת, דֻּכָּס רָאָה אוֹתָן וּנְטָלָן, אִפַּרְכוֹס רָאָה אוֹתָן וּנְטָלָן, אַסְטְרָטִילָטִיס רָאָה אוֹתָן וּנְטָלָן וּמוֹשִׁיב אוֹתָן בְּקָרוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָא קָיְמָא דִילִי וְקָיְמָא דִילְהוֹן, מֶה עָשָׂה ישעיה ג, יז: וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר הִלְקָן בְּצָרַעַת, כְּדִכְתִיב ויקרא יד, נו: וְלַשְּׂאֵת וְלַסַּפַּחַת. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר הֶעֱלָה עַל רֹאשָׁם מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל כִּנִּים. רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר עֲשָׂאָן שְׁפָחוֹת מְכוּדָנוֹת, מַהוּ מְכוּדָנוֹת, אַמְהָן מְשַׁעְבְּדָן. רַבִּי חִיָּא וְחִילְפָא בַּר אִידֵי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מַהוּ וְשִׂפַּח, שָׁמַר מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב זֶרַע קֹדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּדֵלִין מִן הַצָּרַעַת, מֶה עָשָׂה ישעיה ג, יז: וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה, רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְיְנֵיהֶם וְהִיא מוֹצִיאָה דַם וּמְמַלֵּא הַקָּרוֹן דַּם וְהָיָה אוֹתוֹ שִׁלְטוֹן נוֹעֲצָהּ בְּרֹמַח וְנוֹתְנָהּ לִפְנֵי הַקָּרוֹן וְהָיָה קָרוֹן עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן וּמְרַמְּסָן, הוּא שֶׁיִּרְמְיָה אוֹמֵר איכה ד, טז: סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לָשׁוֹן יְוָנִי הוּא סִירוֹן סִירוֹן. לְשׁוֹן שָׁקֶר, מִמִּרְיָם, דִּכְתִיב במדבר יב, א: וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקְתָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יב, י: וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי, מִיּוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א ב, לב: וְהֵשִׁיב ה' אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ג, כט: יָחֹלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע. לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, מֵעֻזִּיָּה, שֶׁבִּקֵּשׁ לָבוֹז כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים ב טו, ה: וַיְנַגַע ה' אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ. וְרַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לְרָעָה, מִגֵּיחֲזִי, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים ב ה, כ: וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי נַעַר אֱלִישָׁע, וּמִנַיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים ב ה, כז: וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ. וּמְשַׁלֵחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, מִפַּרְעֹה, שֶׁשִּׁלַּח מְדָנִים בֵּין אַבְרָהָם לְשָׂרָה, וּמִנַיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית יב, יז: וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ מִטְּבֶרְיָא לְצִפּוֹרִי, מְצָאַנִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵן, וְאֵין לְךָ קָשֶׁה לְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה חוּץ מִבַּעַל רָאתָן בִּלְבָד, אָמַר רַבִּי פְּדָת וּבוֹ לָקָה פַּרְעֹה, לְפִיכָךְ הָיָה משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי שָׂח לִי זָקֵן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵן וְכֻלָּן אָמְרוּ חֲכָמִים תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה קָשֶׁה לָהֶן, וּבַעַל רָאתָן קָשֶׁה מִכֻּלָּן, מִמַּאי הֲוֵי תָּנִינָא הִקִּיז דָּם וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ הַוְיָן לֵיהּ בָּנִים נִכְפִּין וכו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הִזְהֲרוּ מִזְבוּבֵי בַּעֲלֵי רָאתָן. רַבִּי זֵירָא לָא הֲוָה יָתֵיב בְּגַוֵּיהּ. רַבִּי אֶלְעָזָר לָא עָיֵיל בְּאָהֳלֵיהּ. רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסֵּי לָא הֲווֹ אָכְלִין בֵּיעָא דִילֵיהּ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: זֹאת תִּהְיֶה וגו'. דָּבָר אַחֵר, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים לד, יג: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים. מַעֲשֶׂה בְּרוֹכֵל אֶחָד שֶׁהָיָה מַחֲזִיר בָּעֲיָרוֹת שֶׁהָיוּ סְמוּכוֹת לְצִפּוֹרִי וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר, מַאן בָּעֵי לְמִזְבַּן סַם חַיִּים, אוֹדְקִין עֲלֵיהּ, רַבִּי יַנַּאי הֲוָה יָתֵיב וּפָשֵׁיט בְּתוּרְקְלִינֵיהּ שָׁמְעֵיהּ דְּמַכְרִיז מַאן בָּעֵי סַם חַיִּים, אֲמַר לֵיהּ תָּא סַק לְהָכָא זַבִּין לִי, אֲמַר לֵיהּ לָאו אַנְתְּ צָרִיךְ לֵיהּ וְלָא דְכַוָּותָךְ, אַטְרַח עֲלֵיהּ סָלֵיק לְגַבֵּיהּ הוֹצִיא לוֹ סֵפֶר תְּהִלִּים הֶרְאָה לוֹ פָּסוּק: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ תהלים לד, יד טו: נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב. אָמַר רַבִּי יַנַּאי אַף שְׁלֹמֹה מַכְרִיז וְאוֹמֵר משלי כא, כג: שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי כָּל יָמַי הָיִיתִי קוֹרֵא הַפָּסוּק הַזֶּה וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא פָּשׁוּט עַד שֶׁבָּא רוֹכֵל זֶה וְהוֹדִיעוֹ, מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, תּוֹרַת הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע. דָּבָר אַחֵר, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב איוב כ, ו: אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ. שִׂיאוֹ, לְרוּמָא. לָעָב, לַעֲנָנָא. איוב כ, ז: כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד, מַה גְּלָלִים הַלָּלוּ מְזֹהָמִין אַף הוּא מְזֹהָם. איוב כ, ז: רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ, חָמוּן לֵיהּ וְלָא מַכִּירִין בֵּיהּ, שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּרֵעֵי אִיּוֹב איוב ב, יב: וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר אָסוּר לֵילֵךְ בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל מְצֹרָע אַרְבַּע אַמּוֹת, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה, וְלָא פְּלִיגֵי מַאן דְּאָמַר אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין הָרוּחַ יוֹצֵא, וּמַאן דְּאָמַר מֵאָה אַמָּה, בְּשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ יוֹצֵא. רַבִּי מֵאִיר לָא אָכֵיל בֵּיעֵי מִן מְבוֹאָה דִּמְצֹרָע, רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסֵּי לָא הֲווֹ עָיְילֵי לִמְבוֹאוֹת שֶׁל מְצֹרָע, רֵישׁ לָקִישׁ כַּד הֲוָה חָמֵי חַד מִנְּהוֹן בִּמְדִינְתָּא מְרַגֵּם לְהוֹן בַּאֲבָנַיָא אֲמַר לוֹ פּוֹק לְאַתְרָךְ לָא תִּזְהוֹם בְּרִיָּיתָא, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּא ויקרא יג, מו: בָּדָד יֵשֵׁב, לְבַדּוֹ יֵשֵׁב. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כַּד חָמֵי חַד מִנְּהוֹן הֲוָה מִטַּמַּר מִנֵּיהּ, עַל שׁוּם דִּכְתִיב: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע. דָּבָר אַחֵר, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים נ, טז: וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ, בֶּן עַזַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו, אָמְרוּ לֵיהּ שֶׁמָּא בְּסִדְרֵי מֶרְכָּבָה אַתָּה עוֹסֵק, אָמַר לָהֶן לָאו, אֶלָּא מַחְרִיז דִּבְרֵי תוֹרָה לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים לִכְתוּבִים, וְדִבְרֵי תוֹרָה שְׂמֵחִין כְּיוֹם נְתִינָתָן בְּסִינַי, עִקַּר נְתִינָתָן בָּאֵשׁ נִתְּנוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דברים ד, יא: וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, אָמַר רַבִּי לֵוִי מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּקִלּוּסוֹ שֶׁל אָדָם רָשָׁע, מִן הַתּוֹרָה ויקרא יג, מה: וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. מִן הַנְּבִיאִים מלכים ב ח, ה: וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת וגו' זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע, וְדִלְמָא לַאֲחוֹרֵי תַּרְעָא הֲוָה קָאֵים. רַבָּנָן אָמְרֵי אֲפִלּוּ בְּסוֹף הָעוֹלָם הֱסִיטָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱבִיאָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְסַפֵּר אוֹתוֹ רָשָׁע בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בַּכְּתוּבִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים נ, טז: וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים יֵשׁ בּוֹ בָּאָדָם, מֵהֶם רְבוּצִין, מֵהֶם זְקוּפִין, וְלָשׁוֹן זֶה נָתוּן בֵּין שְׁנֵי לְחָיַיִּם וְאַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתָּיו, וּמְכֻפָּל כַּמָּה כְּפֻלּוֹת, בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה שְׂרֵפוֹת הוּא שׂוֹרֵף, אִלּוּ הָיָה זָקוּף וְעוֹמֵד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע. דָּבָר אַחֵר, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב קהלת ה, ה: אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָיָא בְּאֵלּוּ שֶׁפּוֹסְקִין צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵין נוֹתְנִין. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר בְּאִלֵּין שֶׁאוֹמְרִים לָשׁוֹן הָרָע. וְרַבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָיָא בַּחֲנִיפֵי תּוֹרָה. רַבִּי מָנֵי פָּתַר קְרָיָא בִּנְדָרִים וכו' כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת. רַבָּנָן פָּתְרִין קְרָיָא בְּמִרְיָם, אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ, אַל תִּתֵּן רְשׁוּת לְאֶחָד מֵאֵבָרֶיךָ לַחֲטִיא כָּל אֵבָרֶיךָ, אַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ, זֶה משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב במדבר כ, טז: וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִיאֵנוּ מִמִּצְרָיִם. שְׁגָגָה הִיא במדבר יב, יא: אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ. לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ, עַל אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יב, ט: וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ. וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּפִיהָ חָטְאָה וְכָל הָאֵבָרִים לָקוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב במדבר יב, י: וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִלָּה בְּסֶלַע וּמִשְׁתּוֹקָא בִּשְׁתַּיִם, דִּתְנַן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חָמֵשׁ תּוֹרוֹת כְּתוּבוֹת בַּמְּצֹרָע ויקרא יג, נט: זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת, ויקרא יד, ב: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, ויקרא יד, לב: זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת, ויקרא יד, נד: זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת, ויקרא יד, נז: זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הָאוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע עוֹבֵר עַל חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר וגו' ויקרא יד, ד, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אִלֵּין צִפָּרַיָּא קוֹלָנִין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבוֹא הַקּוֹל וִיכַפֵּר עַל הַקּוֹל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לֵוִי אָמַר צִפּוֹר דְּרוֹר שֶׁאוֹכֶלֶת מִפִּתּוֹ וְשׁוֹתָה מֵימָיו, וַהֲלוֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם צִפֳּרִים שֶׁאוֹכְלוֹת מִפִּתּוֹ וְשׁוֹתִין מֵימָיו מְכַפְּרִין עָלָיו, כֹּהֵן שֶׁנֶּהֱנָה מִיִּשְׂרָאֵל בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, בְּמַתְלָא אָמְרֵי דְּאָכֵיל בַּהֲדֵי קוֹרָא יִלְקֶה בַּהֲדֵי קִילָא. אָמַר רַבִּי אַחָא מֵאָדָם יְהֵא שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ חֳלָיִים עָלָיו, מַאי טַעְמָא דְּאָמַר רַב אַחָא דברים ז, טו: וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי, מִמְךָ הוּא שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ חֳלָיִים עָלֶיךָ. רַבִּי אָבִין אָמַר זֶה יֵצֶר הָרָע שֶׁתְּחִלָּתוֹ מָתוֹק וְסוֹפוֹ מָר. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַב אָמַר: וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי, זוֹ עַיִן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בְּעַיִן וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמָיִם. רַב וְרַבִּי חֲנִינָא, רַב כְּדַעְתֵּיהּ דְּאָמַר תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בְּעַיִן וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמַיִם, וְרַבִּי חֲנִינָא כְּדַעְתֵּיהּ, דְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי נָתָן אָמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בְּצִנָּה וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמַיִם. רַב עַל דַּהֲוָה שָׁרֵי בְּבָבֶל דַּהֲוָה עֵינָא בִּישָׁא שְׁכִיחָא, רַבִּי חֲנִינָא עַל דַּהֲוָה שָׁרֵי בְּצִפּוֹרִי וַהֲוָה תַּמָּן צִנָּתָא. אַנְטוֹנִינוּס אָמַר לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַלֵּי עָלַי, אָמַר לוֹ תִּשְׁתְּזֵיב מִן צִנָּתָא. אָמַר לֵיהּ יַתִּיר חָדָא כְּסוּ וְצִנָּתָא אָזְלַת, אָמַר לֵיהּ תִּשְׁתְּזֵיב מִן שְׁרָבָא, אָמַר לֵיהּ הָא כַּדּוּ צַלֵּי עָלַי, דִּכְתִיב תהלים יט, ז: וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן אָמַר תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בַּשָּׁרָב וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמָיִם. רַבָּנָן אָמְרִין תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בִּפְשִׁיעָה וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמָיִם. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת ויקרא יד, ה, לָמָּה שׁוֹחֵט אַחַת וּמֵנִיחַ אַחַת, לוֹמַר לְךָ כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַשְּׁחוּטָה לַחֲזֹר כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַנְּגָעִים לַחֲזֹר, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְיוֹנוֹת שֶׁלּוֹ וְאוֹמֵר לֹא עַל חִנָּם הִכֵּיתִי אוֹתוֹ, אֶלָּא ישעיה נז, יז: בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר חָזַר תּוֹבְיָה לְתוֹבֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר משלי כו, יא: כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הָדַר שַׁטְיָא לְאוֹרַח שְׁטוּתֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר משלי כו, יא: כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ. ישעיה נז, יח: דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו, אֵלּוּ אֵבָרָיו הַמִּתְאַבְּלִים עָלָיו. ישעיה נז, יט: בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר אִם הֵנִיבוּ שְׂפָתָיו שֶׁל אָדָם בִּתְפִלָּה, יְהֵא מֻבְטָח שֶׁנִּשְׁמַעַת תְּפִלָּתוֹ, מַאי טַעְמָא בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם וגו', רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נַחְמָנִי אוֹמֵר אִם כִּוֵּן לִבּוֹ בַּתְּפִלָּה הוּא מוּבְטָח שֶׁנִּשְׁמַעַת תְּפִלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים י, יז: תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ, כַּד שְׁלִימִין מִינֵיהּ זַכָּיָה ישעיה נז, יט: לָרָחוֹק, רַב הוּנָא וְרַב יוּדָן בְּשֵׁם רַב אַחָא, זֶה מְצֹרָע שֶׁהָיָה רָחוֹק וְנִתְקָרֵב, ישעיה נז, יט: אָמַר ה' וּרְפָאתִיו, וְאַסִּינֵיהּ לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה יז, יד: רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה וגו',

22 זבחים פתח ↗

וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי בְּנִתְעָרֵב בְּאַחַת; אִי הָכִי, אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל בַּל תּוֹסִיף – הָכָא בַּל תּוֹסִיף מֵהֵיכָא? אֶלָּא אָמַר רָבָא: בְּבָלוּל לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי – בְּכוֹסוֹת; לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אִית לֵיהּ רוֹאִין, לְרַבָּנַן לֵית לְהוּ רוֹאִין. וּבְבָלוּל לָא פְּלִיגִי?! וְהָתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים עַל דַּם חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדַם עוֹלָה – שֶׁיִּקְרַב, בְּרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע – שֶׁלֹּא יִקְרַב. עַל מָה נֶחְלְקוּ? עַל דַּם תְּמִימָה שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדַם בַּעֲלַת מוּם – שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִקְרַב, בֵּין בְּבָלוּל בֵּין בְּכוֹסוֹת; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא יִקְרַב. רַבִּי יְהוּדָה אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתְנֵי בֵּין בְּבָלוּל בֵּין בְּכוֹסוֹת, וְרַבָּנַן בְּכוֹסוֹת פְּלִיגִי. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תְּחִלַּת חַטָּאת וְעוֹלָה, אֲבָל סוֹף חַטָּאת וְעוֹלָה – דִּבְרֵי הַכֹּל מְקוֹם עוֹלָה מְקוֹם שִׁירַיִים. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף, הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה: שִׁירַיִם צְרִיכִין אִיצְטְבָא. וְכֵן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תְּחִלַּת חַטָּאת וְעוֹלָה, אֲבָל סוֹף חַטָּאת וְעוֹלָה – דִּבְרֵי הַכֹּל מְקוֹם עוֹלָה מְקוֹם שִׁירַיִם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר: עֲדַיִין הִיא מַחְלוֹקֶת. מֵתִיב רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה: ״קֹדֶשׁ הֵם״ – שֶׁאִם נִתְעָרֵב בְּדַם קָדָשִׁים אֲחֵרִים, יִקְרְבוּ. מַאי, לָאו סוֹף עוֹלָה וּבְכוֹר – וּשְׁמַע מִינַּהּ מְקוֹם עוֹלָה מְקוֹם שִׁירַיִם? לָא; תְּחִילַּת עוֹלָה וּבְכוֹר. וּמַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאֵין עוֹלִין מְבַטְּלִים זֶה אֶת זֶה? הַאי מִ״וְּלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר״ נָפְקָא! תַּנָּאֵי הִיא; אִיכָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵהָכָא, וְאִיכָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵהָכָא. מֵתִיב רָבָא: ״וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם״ – מָה

21 ויקרא משה, ערמב"ן מכילתא ר"י כו', ונודע שי' מהרי"ט ח"ב קכ"ז דבהקדש ל"מ שליח דהוי מילי, ועמח"א הל' שלוחין ז', ונבי"ת יו"ד קמ"ז שתמהו דמילי רק שאין השליח יכול לעשות שליח אחר במקומו כרש"י גיטין כ"ט. וס"ו. אבל מיד המשלח בעצמו יכול למסור דברים לשליח, ובנדרים ע"ב. ונזיר י"ב: דשליח יכול להפר אף דרק מילי, ועתו"ס רע"א ר"פ השולח, וחת"ס יו"ד שכ"א, וכתב סופר יו"ד ק"ג כ' וסמוכים למהרי"ט עשיתי מהמכילתא דר"י מפרש הדבר מפי משה לאמור לכל ישראל, ונ"ל פלוג' ע"פ הנ"ל דהנה הי' מצוה של מ"ר שיאמר לישראל ויצוום על מצות הפסח, והוא לו ככל המצות לעשות במעשה או בדבור כק"ש ובהמ"ז ובכל מצות יכול לעשות שליח חוץ ממצות שבגופו כתפילין דהן על קרקפתא דגברא, אבל במצוה זו שנצטוה משה לאמר לישראל אפשר לעשות ע"י שליח, רק למהרי"ט א"א למשה לעשות זקנים לשליחים שיאמרו בשליחותו כמו שהוא אומר דבמילי ל"מ, ולפמ"ש אאמ"ו בח"ס דבאמת אחר שיש לנו קרא בהפרה דוקא אישה ולא שליחה ילפי' בכ"מ דמילי ל"מ לשליח, ולולא הקרא הו"א דיכול, וא"ש דר' יאשי' ור"י לשי' בנדרים אזלו, דלר"י גילתה תורה בהפרה דבעל דוקא, וילפי' מיני' בכ"מ דמילי לא ממסרן, לכן ס"ל דמשה אמר לכל ישראל, ור"י לשי' בהפרה מהני שליח מפרש דמשה אמר לזקנים והם לישראל: ועי"ל ע"פ מכילתא דהביא רמב"ן מלמד שעשאם ב"ד, ובגיטין ס"ו: פליגו ר"מ ור"י בב"ד, וכ' הר"ן דר"מ ס"ל אלים כח ב"ד דמילי ממסרן, ור"י ס"ל לא אלים, וי"ל בהא פליגו ר"י ור"י כיון שעשאם ב"ד אי אלים. וע' שעה"מ פ"ו מאישות בשבועה ונדר ע"י שליח, וח"ס או"ח קט"ז, וקצה"ח קכ"ג סק"ד הביא תה"ד דמהני שבועה ע"י שליח, וראי' מגיטין מ"ו. כי נשבעו להם נשיאי העדה כו', ובס' משפט שלום קפ"ב חילק דהיכי דמהני שאלה להשבועה הוי מילי, דלא נגמר המעשה, והיכי דל"מ שאלה מהני וע' כה"ג בתוס' ב"ק ק'. וסנהד' ל"ג. בטעה בד"מ דהדין דחוזר ל"ה דיבורו כמעשה, ובשיקול הדעת דקם דינא הוי כעבד מעשה, ועש"ך חו"מ רנ"ה סק"ו בהא דאתי ליד גזבר ל"מ שאלה, דלא אתי דיבור ומבטל מעשה משא"כ בדיבור בעלמא וא"כ אין ראי' מגיטין דהתם ל"מ שאלה לכן מהני, ועשו"ת אבני מלואים בסופו, וע"ע תוס' גיטין י'. ד"ה בשליחות, ומעילה י"ד: ד"ה מותר כעין זה, וע"ע במנ"ח מצוה ה' אות ז' שהביא ראי' למהרי"ט מפסחים פ"ח: ובמצוה ש"ס תמה מבכורות ס"א., ולפמש"ל החילוק היכי דל"מ שאלה מקרי מעשה, ובמנ"ח שם כ' דמעשר בהמה ל"מ שאלה, ודלא כטו"א ר"ה כ"ח א"כ מיושב קושיתו:

22 משכו וקחו, רש"י מי שיש לו ימשוך משלו וקחו מי שאין לו, וכ"ה במכילתא וילקוט רמז ר"ו, ריה"ג אומר משכו מע"ז והדבקו במצוה, ע' תו"ת דיש סמך מזה למו"נ ח"ג פ"ל דקרבנות הי' להפריד ממנהגי אוה"ע, ונצטוו להתרגל בקודש, וע"ע מד"ר אחרי, בן מלך שהי' אוכל נבלות אמר המלך יאכל על שלחני ומעצמו יפריש, וז"פ בתמורה ל: להקריב לי במועדו לי ולא לאדון אחר. וע' יריעות שלמה ממהרש"ק בהגש"פ פסקא כמה מעלות טובות, ובזית רענן הק' אטו מי שיש לו אין רשאי ליקח משוק, ותי' ע"פ רפ"ב דע"ז ורמינהו לוקחין בהמה לקרבן, מהם, ומשני הא לכתחלה הא דיעבד ולקיחה מקרי דיעבד כיון שאין לו בהמה אחרת עכ"ל, וק' דהמעיין בסוגי' זו יר' דלא מקרי לכתחלה דאסור אלא להעמיד בהמה אצלו אבל לא ליקח מהם קרבן אלא דמותר לכתחלה אפי' כשיש לו בהמה אחרת. וי"ל קו' הזי"ר ע"פ שדקדק הרא"ם ושפ"ח דכאן פרש"י מי שיש לו משלו, ובפ"ו פ"י משכו ידיכם מע"ז. וי"ל דהב' דרשות א', די"ל סברא דמותר ליקח בהמה מגוי ול"ח לנעבד דא"כ ל"ה מכר וז"ד לישראל דיודע שינהג בבזיון, אבל למי שעע"ז מוכר, וע' ילקוט וטא"ח ת"ל שהי' קושרים בכרעי המטה, וכשראו מצרים עצבו, ומבזיון זה ראו מצרים שאינם עע"ז. ומשו"ה כ' מי שיש לו ימשוך, וכיון דע"י משיכה זו ראו מצרים שבנ"י אינם עע"ז, ומשו"ה לאחר משיכה זו מותר ליקח מנכרי בהמות דאי פלחו להו ל"ה מכרו, משא"כ קודם שמשכו אסור ליקח מחשש נעבד, ובהגהות רצ"ח חולין פ"ד. יכול יקח משוק ויאכל ת"ל מבקרך, לפ"ז י"ל המכילתא משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו, דאפי' לשם מצוה לא יקח משוק רק ממזומן, ולהורות דשלא במקום מצוה לא יקח משוק כלל, ובהדוה"ע הביא משכו וקחו הוא"ו של "וקחו" לא בוא"ו החיבור רק ו' החילוק כמו ומכה אביו ואמו שפי' או אמו, ודע דמצינו ג"כ בגמ' ו' החילוק ברפ"ד דמגילה הקורא המגילה עומד ויושב, כתו' מ"ב. אנסת ופתית את בתי, קידושין מ"ג: היא ואביה מקבלין גיטה, נזיר ג': הרינו נזיר מחרצנים וזגים, וב"ב נ"ז: הכניס תרנגולין ועשה מקום לגבלו ופרשב"ם או עשה מקום, וע"ע יבמות קט"ו: וחזינהו לאלתר וקאמרו סימנים, ופי' המרדכי הובא בב"ש אה"ע י"ז סקפ"ג או קאמרו סימנים, וע' ירו' פ"א ה"א מערלה ולקחתם לכם ביום הראשון ולקחתם בדמים, וכ' בציון ירושלים ערש"י הרא"ש כלל ל"ה, ובכ"ת סוכה מ"א תמה עלי', נר' שהבין ולקחתם היינו קניה, והא עיקר ולקחתם קאי על נטילה, ולא נזכר מירו' דהיינו בדמים, אף שירו' מפרש דולקחתם שיקנו משלכם ולא ממע"ש, אבל עכ"פ ולקחתם שהיא בדמים כן מפ' בירו', וערש"י בשם מכילתא שיקנו בדמים לכך גם ולקחתם יל"פ כן, וע"ל י' כ"ו: ובשו"ת הרד"ד או"ח מהדו"ב מ"ד הביא בשם חותנו הגה"ק ר' אלעזר ז"ל אבד"ק סוכוטשוב דהתרגם וארא ח' כ"ב כ' על תועבת מצרים בעירא דמצראי דחלין לי' והוא נעבד ואסור לגבוה, אכן אי' בע"ז דנכרי שמכרו לישראל ביטלו לכן נצטוו לקנות, והג' מקוטנא ז"ל כ' דבר"מ וכל הפו' מבואר דל"מ ביטול להכשיר לגבוה ע"ש, וברמב"ן ע"ז דמ"ז ונ"ב, ובהה"מ פ"ח מלולב ולח"מ פ"ד ממ"א, ע"ש אריכות, ונדפסה תשובה זו גם בחדושי מהרא"ך ח"ב ביו"ד סי' קמ"ה ורק בשינוי לשון:

23 בתרגום ות"י מן בני ענא, ויש גי' ענא ונכונה הגי' בני ענא דיש חשש נעבד כי גם ישראל עע"ז, כמחז"ל הללו עע"ז כו' אבל ילד נעבד מותר כתמורה כ"ח., וע' בפסוק ה' ת"א עזיא, ותיב"ע בני עזיא מטעם זה, וע' מרכבת המשנה ר"פ בא סי' ב' ופ"ה סי' ב', וחת"ס יו"ד רל"ה ע"פ הפני"פ כאן לחלק דהקרבנות שיעדו להקריב לה' בויחוגו לי במדבר, אותן היו קרבנות גבוה ממש ואסור נעבד בע"ח אפי' אחר ביטול משום מאוס לגבוה, והוצ"ל מדמסרם לישראל לא נעבדו מעולם אבל בפסח מצרים של"ה מזבח לזרוק דם, ונהי דנעבד לע"ז נאסר להם אבל אחר ביטול ל"ש מיאוס לגבוה משו"ה גבי משכו לא הזכיר הפני"פ אלא ביטול ולא שלא נעבדו כלל:

21 תוספות על בבא קמא פתח ↗

טיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו - א"א ליישב טיהר את הטמא בשום ענין אלא כשעירבו עם פירותיו כדמפרש במסקנא בפ' אחד דיני ממונות סנהדרין דף לג: ושם ובפרק עד כמה בכורות דף כח: ושם דאם הן בעין לא מה שעשה עשוי ולא ישלם מביתו שייך בהן והא דלא מפרש הכי אלא כי מוקי לה כשנשא ונתן ביד לאו משום דמעיקרא לאו בהכי עסקינן אלא דמעיקרא לא איירי כשעירבן חכם אלא הבעלים אבל במסקנא קאמר שהחכם בעצמו עירבן ובבכורות שבא ליישב וישלם מביתו בטיהר את הטמא כשערבו עם פירותיו איירי כשעירב עם פירות מועטים ובסנהדרין שבא ליישב מה שעשה עשוי איירי כשעירבו עם פירות מרובים ונתבטלו הטמאים ברוב דתרוייהו ליכא לאוקמי בענין אחד דפשיטא דבמקום מה שעשה עשוי שהוא טהור לא שייך ישלם מביתו וא"ת למאי דבעי לאוקמי כר"מ היכי מתבטלים הטמאים ברוב והא ס"ל לר"מ בהניזקין גיטין דף נד: גבי אגוזי פרך ורימוני באדן נפלו ונתפצעו אפילו שוגג לא יעלו וי"ל דשוגג כי האי שעשה ע"פ חכם לא קניס ר' מאיר א"נ התם דוקא שנתפצעו אחר הנפילה שנאסרו בתחילת תערובתן קאמר ר' מאיר דלא יעלו אבל אם נתפצעו קודם שנתערבו מודה ר"מ דשרי א"נ בהך מילתא דוקא דדאין דינא דגרמי אתיא כר"מ ותימה מאי בעי לאתויי מהכא דר' מאיר דדאין דינא דגרמי ואמאי מוקי לה נמי כשנשא ונתן ביד בלא נשא ונתן ביד חייב אפילו לרבנן דלא דייני דינא דגרמי כיון דבאמירה בעלמא קם דינא כדמוכח בפרק אחד דיני ממונות סנהדרין דף לג. ושם דקאמר אי אמרת בשלמא טעה בדבר משנה אין חוזר אלמא קם דינא היינו דקמפחד ר"ט אלא אי אמרת חוזר לימא ליה כיון דאילו הואי פרה קמן הוה הדרא השתא נמי דינך לאו דינא ולאו כלום עבדת והתם ע"כ אתי כרבנן דלר"מ דדאין דינא דגרמי אע"ג דאילו הואי קמן הוה הדר היה לו להתחייב כמו מראה דינר לשולחני דחייב אע"ג דאילו הוה קמן הוה מהדר ליה וי"ל דלעולם ההיא סוגיא כר"מ ולא דמי למראה דינר לשולחני דכיון שהראהו לשולחני שוב לא היה לו להראותו לאחר אבל גבי פרה כשאסרה. לו חכם זה לא היה לו למהר להאכילה לכלבים או לערבם עם פירות והיה לו לישאל עדיין לחכם אחר ומיהו קשה מטיהר הטמא אמאי מחייב חכם אפילו לר"מ במה שעירבו בעל הבית עם פירות נימא כיון דאילו לא עירבו הוה הדר השתא נמי לאו כלום עבד וכן ברישא דהך דדן את הדין בפ' עד כמה בכורות דף כח. דתנן מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר וישלם מביתו ואמאי נימא כיון דאילו לא נשחט היה מותר השתא נמי לאו כלום עבד וע"ק דע"כ סוגיא דהכא ודבכורות דלא כרב חסדא דהא משמע דאליבא דר"מ ניחא ליה בלא נשא ונתן ביד אלא כרב ששת וא"כ כיון דמה שעשה עשוי משום דאיירי דטעה בשיקול הדעת כדמוקי לה רב ששת בריש סנהדרין דף ו. למה נתחייב הדיין לרבנן במאי דנגע ביה שרץ הלא בלאו הכי מה שעשה עשוי ועוד היכא דקם דינא למה לא יתחייב אפילו לרבנן דלא דייני דינא דגרמי מ"ש מכהנים שפיגלו במקדש דמזידין חייבין בין לר"מ בין לרבנן אע"ג דבדבור בעלמא מיפסל ולא חשיב דינא דגרמי ונראה לפרש דכל היכא דקם דינא אפילו בדבור חשיב כמעשה ולא כגרמא ומחייב אפילו לרבנן אבל היכא דאילו הוה קמן הוה הדר כגון מראה דינר וכגון טעה בדבר משנה לר"מ חייב ולרבנן פטור דהא ודאי גרמא הוא מה שהאכילו אחרי כן על פיו או מה שעירבו עם פירותיו וסוגיא דסנהדרין כרבנן והא דבעי הכא לאוכוחי דר"מ דאין דינא דגרמי מטיהר את הטמא דייק דחייב חכם במה שעירבם בעל הבית עם פירותיו ומחייב את הזכאי דחייב חכם אמאי דשילם זכאי אחר כך אבל טימא את הטהור וזיכה את החייב דבדבורו של חכם מה שעשה עשוי חייב לשלם אפילו לרבנן דלא דייני דינא דגרמי וכן בפרק עד כמה בכורות דף כח: דקאמר לימא תנן סתמא כר"מ משום טיהר את הטמא וחייב את הזכאי קאמר ולא משום טימא את הטהור וזיכה את החייב והא דמפרש התם לשנויי מתני' כרבנן טימא את הטהור דנגע בה שרץ זיכה את החייב שהיה לו משכון ונטלו הימנו אגב אחרינא מפרש להו א"נ סוגיא דהתם כרב חסדא ומפרש האמת ורישא דמי שאין מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו לאו דוקא אלא הוא עצמו שחטו וצ"ע לרבנן מ"ש דפטרי בשורף שטרות חבירו מטימא הטהור וכהנים שפיגלו דלא חשיב דינא דגרמי דמה לי אם גורם לו הפסד ע"י ששורף שטרותיו ומה לי ע"י דיבורו וצ"ל דדיבור חשיב כמעשה והוי מזיק בגוף הממון בידים אבל בשורף שטר אינו נוגע בגוף הממון וניירא בעלמא הוא דקלי מיניה ואין אלא גרם בעלמא ועוד י"ל דסוגיא דהכא ודבכורות דלא כרב ששת אלא כרב חסדא דלא קם דינא בדיבורי' בעלמא ואיירי בנשא ונתן ביד כדמוקי התם רב חסדא אלא דס"ד דגמ' דנשא ונתן בעלי דינין ודחי דאיירי בנשא ונתן ביד הדיין עצמו:

22 שבת פתח ↗

גְּמָ׳ אָמַר רַב יוֹסֵף: אֵזוֹב — ״אַבְרָתָה בַּר הֲמַג״, אֵיזֹבְיוֹן — ״אַבְרָתָה בַּר הִינְג״. עוּלָּא אָמַר: מָרְוָא חִיוָּרָא. עוּלָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ מָרְוָא חִיוָּרָא. אֲמַר: הַיְינוּ אֵזוֹב דִּכְתִיב בְּאוֹרָיְיתָא. רַב פַּפֵּי אָמַר: שׁוּמְשׁוּק. אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: כְּווֹתֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי מִסְתַּבְּרָא, דִּתְנַן: מִצְוַת אֵזוֹב שְׁלֹשָׁה קְלָחִין וּבָהֶן שְׁלֹשָׁה גִבְעוֹלִין, וְשׁוּמְשׁוּק הוּא דְּמִשְׁתַּכְחָא הָכִי. לְמַאי אָכְלִי לֵיהּ — לְקוּקְאיָנֵי. בְּמַאי אָכְלִי לֵיהּ — בִּשְׁבַע תַּמְרֵי אוּכָּמָתָא. מִמַּאי הָוְיָא — מִקִּימְחָא דִשְׂעָרֵי בְּמָנָא דַּחֲלֵיף עֲלֵיהּ אַרְבְּעִין יוֹמִין.

22 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש. ובו ג סעיפים:אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד ואפי' ליקח רצועה מהם וליתן בשל יד אסור מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ושל ראש קדושתו חמורה שרובו של שדי בשל ראש אבל משל יד לשל ראש מותר לשנות ואם היו חדשים שעדיין לא הניחם מותר לשנות אפי' משל ראש לשל יד שטולה עליהם מכסה עור א' ונראים כבית א':

22 ערכין פתח ↗

רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כֹּל מִילְּתָא דְּמִיתְאַמְרָא בְּאַפֵּי תְּלָתָא, לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישָּׁנָא בִּישָׁא. מַאי טַעְמָא? חַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ, וְחַבְרָא דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: מַאי דִּכְתִיב ״מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבּוֹקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ״? כְּגוֹן דְּמִיקְּלַע לְאוּשְׁפִּיזָא וְטָרְחוּ קַמֵּיהּ שַׁפִּיר, לִמְחַר נָפֵיק יָתֵיב בְּשׁוּקָא וְאָמַר: רַחֲמָנָא נִיבָרְכֵיהּ לִפְלָנְיָא דְּהָכִי טְרַח קַמַּאי, וְשָׁמְעִין אִינָשֵׁי וְאָזְלִין וְאָנְסִין לֵיהּ. תָּנֵי רַב דִּימִי אֲחוּהּ דְּרַב סָפְרָא: לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ. אִיכָּא דְּאָמְרִי: רַב דִּימִי אֲחוּהּ דְּרַב סָפְרָא חֲלַשׁ, עָל רַב סָפְרָא לְשַׁיּוֹלֵי בֵּיהּ. אֲמַר לְהוּ: תֵּיתֵי לִי דְּקַיֵּימִי כֹּל דַּאֲמוּר רַבָּנַן. אֲמַר לֵיהּ: הָא מִי מְקַיְּימַתְּ — לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי גְּנוּתוֹ? אֲמַר לְהוּ: לָא שְׁמִיעָא לִי, וְאִי הֲוָה שְׁמִיעָא לִי — קַיֵּימְתַּהּ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִין — עַל לָשׁוֹן הָרָע, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, וְעַל הַגָּזֵל, וְעַל צָרוּת הָעַיִן. עַל לָשׁוֹן הָרָע — דִּכְתִיב: ״מְלׇשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית״. עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים — דִּכְתִיב ״וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וְגוֹ׳״. וְעַל שְׁבוּעַת שָׁוְא — דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם״, וּכְתִיב: ״וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וְגוֹ׳״. וְעַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת — דִּכְתִיב: ״וַיְנַגַּע ה׳ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים וְגוֹ׳״. וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ — דִּכְתִיב: ״וּבְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעוֹל בַּה׳ אֱלֹהָיו״, ״וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְּמִצְחוֹ״. וְעַל הַגָּזֵל — דִּכְתִיב: ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת״. תָּנָא: הוּא כּוֹנֵס מָמוֹן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, יָבֹא הַכֹּהֵן וִיפַזֵּר מָמוֹנוֹ. וְעַל צָרוּת הָעַיִן — דִּכְתִיב: ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִי שֶׁמְיוּחָד בֵּיתוֹ לוֹ. אִינִי? וְהָא אָמַר רַבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת בִּגְדֵי כְהוּנָּה לְפָרָשַׁת קׇרְבָּנוֹת? לוֹמַר לָךְ: מָה קׇרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין — אַף בִּגְדֵי כְהוּנָּה מְכַפְּרִין. כְּתוֹנֶת מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, דִּכְתִיב: ״וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם״. מִכְנָסַיִם מְכַפְּרִים עַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב: ״וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה״. מִצְנֶפֶת מְכַפֶּרֶת עַל גַּסֵּי הָרוּחַ — כִּדְרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּגּוֹבַהּ וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה גּוֹבַהּ. אַבְנֵט מכפרת מְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב, אַהֵיכָא דְּאִיתֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וְהָיָה עַל לֵב אַהֲרֹן״. חוֹשֶׁן מְכַפֵּר עַל הַדִּינִין — דִּכְתִיב: ״וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט״. אֵפוֹד מְכַפֵּר עַל עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: ״אֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים״. מְעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּקּוֹל וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הַקּוֹל. צִיץ מְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה עַזֵּי פָנִים — כְּתִיב הָכָא: ״וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן״, וּכְתִיב הָתָם: ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״. לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאַהֲנוֹ מַעֲשָׂיו, הָא דְּלָא אַהֲנוֹ מַעֲשָׂיו. אִי אַהֲנוֹ מַעֲשָׂיו — אָתוּ נְגָעִים עֲלֵיהּ, אִי לָא אַהֲנוֹ מַעֲשָׂיו — מְעִיל מְכַפֵּר. וְהָאָמַר רַבִּי סִימוֹן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שְׁנֵי דְבָרִים לֹא מָצִינוּ לָהֶם בַּקׇּרְבָּנוֹת כַּפָּרָה, בְּדָבָר אַחֵר מָצִינוּ לָהֶם כַּפָּרָה, שְׁפִיכוּת דָּמִים וְלָשׁוֹן הָרָע. שְׁפִיכוּת דָּמִים בְּעֶגְלָה עֲרוּפָה. וְלָשׁוֹן הָרָע — בִּקְטֹרֶת, דְּתַנְיָא רַבִּי חֲנִינָא: לָמַדְנוּ לִקְטֹרֶת שֶׁמְּכַפֶּרֶת, דִּכְתִיב: ״וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עַל מָה קְטֹרֶת מְכַפֶּרֶת — עַל לָשׁוֹן הָרָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּחֲשַׁאי וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה חֲשַׁאי. קַשְׁיָא שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְּׁפִיכוּת דָּמִים, קַשְׁיָא לָשׁוֹן הָרָע אַלָּשׁוֹן הָרָע! שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְּׁפִיכוּת דָּמִים לָא קַשְׁיָא: הָא דִּידִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ, הָא דְּלָא יְדִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ. דִּידִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ בַּר קְטָלָא הוּא! בְּמֵזִיד וְלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ. לָשׁוֹן הָרָע אַלָּשׁוֹן הָרָע לָא קַשְׁיָא: הָא בְּצִינְעָא,

« פרדס יוסף Exodus 12:20 פרדס יוסף Exodus 12:22 »