פלגי מים על איכה ד׳

1 איכה יועם זהב וגומר. אמר להפליג הקינה הגם כי ידוע ששפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים על הביהמ"ק ולזה אמר איכה היה ההפלגה גדולה כל כך כי אף שכבר שפך חמתו על הביהמ"ק עד שיועם הזהב של הביהמ"ק היינו הארון שנגנז ונשתנה הכתם הטוב היינו מה שהוא במדרגה קטנה מזהב נשתנה לגמרי והאבנים של הביהמ"ק נשפכו בראש כל חוצות לזאת מפליג התמיה שאחר כל אלה גם בני ציון היקרים נחשבו לנבלי חרש אשר כמעט אין להם תקנה:

2 תנין חלצו שד. אמרו חז"ל כי התנינים היו מגלין שדי הנשים הניקו גוריהן וכמו זר יחשב שינוי דרך הטבע כזה. לזה נראה כי חז"ל קראו להצרים הצוררים בשם תנינים וגוריהן וכמש"ה יחזקאל כט התנין הגדול והיינו שחלצו האויבים שדי הנשים למען יניקו בניהם של האויבים ומחמת זה:

3 בת עמי לאכזר. היו נחשבים נגד הילדים שלהם לאכזר:

4 כיענים. ששמעו אותן בוכין ולא לקחום לעצמם לינק אותן כי לא נשאר להם חלב בדדיהן. ולזה אמר:

5 דבק לשון יונק. מחמת שלא היה להם מה לינק. ועוללים שהיה אכילתם לחם שאלו לחם פורש אין להם:

6 נשמו בחוצות. מחמת שראו כל טוב בחוצות ולא היה להם במה לקנות.

7 חבקו אשפתות. נשקו האשפה כשמצאו אותה לשכב עליה:

8 ויגדל עון וגו'. זהו תשובת הקב"ה לכך בא עליך כל זאת היות שגדול עון בת עמי מחטאת סדום כי עיקר חטאת סדום היה מה שיד עני ואביון לא החזיקו. כדכתיב יחזקאל טז ולהם היה נחשב רק לחטאת שלא ניתן להם עדיין תורה משא"כ בבת עמי נחשב לזדון ולכך בסדום נהפך כמו רגע ולא סבלה יסורין הרבה וגם לא חילו בה ידי אויב מה שלא היה כן בירושלים מגודל העון:

9 זכו נזיריה וגו'. מספר גודל העון שהיה להם כי הלא היה ביניהם צדיקים גמורים שנזרו מכל תאות העולם הזה עד שזכו משלג וגם היה ביניהם בעלי תשובה ועליהן הושאל שם לובן החלב שעיקרו דם ונהפך ללובן וכמו כן היה ביניהם שופטים העושין דין ברשעים ולהם הושאל אדימת עצם כי האדום נמשל לדין וגם היה ביניהם אנשים שהיו מוסרים נפשם על קדושת השם ולהם הושאל גזרת הספיר כמאמר חז"ל כי הספיר לא ישבר בכל הכאות ונכנס בהסדן של ברזל ועם כל זה אף על אותן הצדקים לא חמלת. עד:

10 חשך משחור תארם. כ"כ היית כאכזר עליהם בשלותך עד שחשך משחור תארם של הצדיקים מחמת עוני ורעב:

11 לא נכרו. לא היה שום אדם מרחם עליהם עד שצפד עורם וניכרו מלשון יהי מכירך ברוך רות ב׳:י״ט ומחמת זה בא העונש הכתוב למטה:

12 מחללי רעב. לכך נענשו מדה כנגד מדה ומתו ברעב שהוא יותר מאוס וגרוע מחללי חרב:

13 נשים רחמניות. מפני שהיו אכזרים על הצדיקים ולכך התאכזרו מגודל הצרות על בניהם:

14 ויצת אש בציון. אמר הנביא כל כך היה האף והחימה גדול עד שאחר כל הצרות שכלה ה' את חמתו ושפך חרון אפו הוכרח עוד לשפך חמתו ולהצית אש בציון כי אם לא היה שופך חמתו על הביהמ"ק היה ח"ו כליה לכל הכלל:

15 לא האמינו מלכי ארץ. כלומר הנך רואה שנחרב בחטאך כי הלא אפי' מלכי ארץ לא האמינו כי היה מחוץ לדרך הטבע וע"כ שהיה מחטאת נביאיה וגומ':

16 נעו עורים. עורים נקראים אותן שהן עורים בדעת כדכתיב ולפני עור:

17 בחוצות. שעברו בפרהסיא ולא היה מוחה בידם כמו שאמרו חז"ל שחרבה ירושלים על שלא מיחו זה בזה:

18 נגאלו בדם וגו'. כל כך נכשלו על שנגאלו בעון. שפיכת דמים וכל כך הרבו לשפוך דם עד שלא יוכלו ליגע בלבושיהם מרוב ליכלוך הדמים:

19 סורו. אמר הנביא מאחר שכל זה היה מחטאת נביאים ע"כ סורו מהם:

20 טמא קראו למו. קראו אותן טמאים:

21 סורו אל תגעו כי נצו וגו'. סרס המקרא ודרשהו אמר הנביא תפרשו עצמיכם מאותן הנביאי שקר תיכף כי אחר שתראו כי נצו לשון סרחון כשתראו שנסרחה עצתם של נביאי שקר אשר אמרו לכם תמיד:

22 בגוים לא יוסיפו לגור. וגם נעו. שתלכו בגולה ותהיו נדים ונעים אז תקראו בעצמיכם בקול בחפזון ותאמרו להנביאי שקר סירו סירו אל תגעו לכן שמעו לעצתי שתסירו תיכף מהם וטמא קראו למו:

23 פני ה' חלקם. אותן הנביאים והכהנים אשר החטיאו הרבים והכעיסו לה' במעשיהם אותו הכעס של הקב"ה חלק אותן מכלל ישראל שלא יוסיף להביטם מחמת העון אשר פני כהנים לא נשאו וגו':

24 עודינה תכלינה עינינו. כלומר בעוד אשר עדיין כלתה נפשינו לעזרת מלכים שיבואו לעזרתינו תיכף צדו וגו':

25 צדו. מלשון צידה כלומר פתאום צדונו אויבינו:

26 קרב קצנו. בתוך סיפור הצרות מזכיר חסדי ה' ואמר קרב קצינו כלומר הקב"ה קירב את הקץ של הגלות שהיה לנו להיות עוד שני שנים בארץ ישראל כמנין ונושנתם והקב"ה הקדים שני שנים ואמר טעם לזה מלאו ימינו כי בא קצנו שאם היה ממתין עד עת בא הקץ של מנין ונושנתם היה מלאו ימינו שהיו נשלמין ימינו לגמרי ולא היינו עוד בעולם כלל שהיה מקוים בנו ח"ו כי אבד תאבדון כאמרם ז"ל צדקה עשה הקב"ה שהקדים שני שנים לונושנתם. וזה שאמר כי בא קצינו ובא מלשון שקיעה כמו ובא השמש והיינו שהיה הקץ שלנו שקעה לגמרי:

27 קלים היה רודפינו. בשביל הצדקה זו שמיהר את הגלות קלים היו רודפינו לרוץ בכדי למהר הגלות:

28 על ההרים. בזכות אבות הנקראים הרים:

29 דלקונו. רדפו אותנו במהרה בכדי שלא יקויים ח"ו כי אבד תאבדון:

30 במדבר. על עון שעשו במדבר והוא עון העגל בחטא זה ארבו לנו:

31 שישי ושמחי. כלומר הנך עתה שש ושמח במפלתינו כי הציווי נאמר לפעמים בלשון הוה וכמו וראה בטוב קהלת ב והוא כמו וראות בטוב. וכן וראה עניי משפטו וראות עניי אבל דע כי גם עליך תעבור כוס של פורעניות:

32 תם עונך וגו'. אחר ההפרש שבין ישראל לאדום שבישראל אחר שנתייסרו נתכפר עונם וזה שאמר תם עונך לא יוסיף להגלותך מחמת שמקבלין היסורין מאהבה משא"כ האומות כאשר נפקדו על עונם ויסורים באין עליהם יקללו במלכות ובאלהיו ואז יתגלה החטאים הטמונים בלבם וזה שאמר פקד עונך גילה על חטאתיך כשתפקד על עונך ותענש מיד תגלה חטאתך הטמונה בקרבך וזה ג"כ מה שאמר למעלה תשכרי ותתערי כשתשכר מחמת כוס הפרעניות שיגיע עליך אז תתערי תתגלה כל האפקורסות הטמונה בלבך לעיני כל: