פענח רזא, תולדות נ״ד

« פענח רזא Chayei Sara פענח רזא Vayetzei »

54 סוטה פתח ↗

חוּשִׁים בְּרֵיהּ דְּדָן תַּמָּן הֲוָה, וְיַקִּירָן לֵיהּ אוּדְנֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: מַאי הַאי? וְאָמְרוּ לֵיהּ: קָא מְעַכֵּב הַאי עַד דְּאָתֵי נַפְתָּלִי מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם. אֲמַר לְהוּ: וְעַד דְּאָתֵי נַפְתָּלִי מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, יְהֵא אֲבִי אַבָּא מוּטָל בְּבִזָּיוֹן? שְׁקַל קוּלְפָא מַחְיֵיהּ אַרֵישֵׁיהּ, נָתְרָן עֵינֵיהּ וּנְפַלוּ אַכַּרְעָא דְיַעֲקֹב, פַּתְחִינְהוּ יַעֲקֹב לְעֵינֵיהּ וְאַחֵיךְ. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב ״יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע״.

1 למה אשכל גם שניכם ביום אחד, וקשה הרי לא נתקיים זה דתניא בשעה שהלכו לקבור את יעקב בא עשו וערער על המערה והרגו חושים בן דן, והרי הי' מ' ימי החנוטים בנתים, ואיך אמרו בהמקנא ורש"י הביאו שנתקיים, אבל לפי הפשט י"ל שאמרה על יצחק ויעקב, שהי' בדעתו של עשו להרוג את יעקב ביום מיתת יצחק מיד, שזהו יקרבו ימי אבל וגו', כלומר תיכף כשיקרבו שעדיין לא יהיו ימי אבלו דהיינו תיכף למיתתו אבל באמת לא קשיא אסוגיא דסוטה שהביא רש"י, דס"ל לתלמודא דודאי מקרי זה ביום א', דאחר החנטה כיום מיתה דמי כאשר ראוי להם חנטה, וכן ימלאו ימי החנוטים הרי אין ראוי לקבורה עד שם והוי כיום מיתה דעלמא:

« פענח רזא Chayei Sara פענח רזא Vayetzei »