1 בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה שִׁנָּה הַכָּתוּב סֵדֶר הָרָגִיל לְהַקְדִּים זִכְרוֹן הַחֹדֶשׁ וְאַחַר כָּךְ זִכְרוֹן הַשָּׁנָה, שֶׁכֵּן תִּמְצָא בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר שֶׁאָמַר ״בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית״. גַּם כִּי בְּסֵדֶר זֶה שֶׁכָּתַב נִתְחַיֵּב הַכָּתוּב לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע זִכְרוֹן הַזְּמַן בְּמַאֲמַר לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מַה שֶׁלֹּא הָיָה עוֹשֶׂה כֵן אִם הָיָה מַקְדִּים זִכְרוֹן הַחֹדֶשׁ וְאַחַר כָּךְ זִכְרוֹן הַשָּׁנָה, שֶׁאָז יֹאמַר ״לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״ אַחֲרֵי כֵן. עוֹד יֵשׁ לְהָעִיר לָמָּה נִשְׁתַּנֵּית פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ כְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אָכֵן יִתְבָּאֵר בְּהָעִיר עוֹד אָמְרוֹ וַיַּעֲשׂוּ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו בִּתְחִלַּת עִנְיָן. עוֹד קָשֶׁה לָמָּה הֻצְרַךְ ה׳ לְצַוּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַפֶּסַח, וַהֲלֹא כְּבָר צִוָּה כָּאָמוּר בְּפָרָשַׁת בֹּא אֶל פַּרְעֹה שמות יב:מג. וְהָיָה נִרְאֶה לוֹמַר לָזֶה כִּי חָשׁ הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁאֵין מִצְוַת פֶּסַח אֶלָּא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְבוֹאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת וְלֹא בַּמִּדְבָּר, לָזֶה בָּא לוֹמַר בַּמִּדְבָּר וְיַעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח, וְזֶה דָּבָר רָחוֹק.
2 וְנִרְאֶה כִּי כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא, לְצַד שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה שמות י״ב:מ״ג ״כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ״, וְתַנְיָא בַּמְּכִילְתָּא וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״כָּל בֶּן נֵכָר״ – אֶחָד יִשְׂרָאֵל מוּמָר וְאֶחָד גּוֹי בְּמַשְׁמַע, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וּלְצַד שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל עָשׂוּ הָעֵגֶל וְכוּ׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חולין ה. כָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְיֵאָמֵר עָלָיו בֶּן נֵכָר, מֵעַתָּה יֵשׁ מָקוֹם לָדוּן בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינָם יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח. וַהֲגַם שֶׁנִּתְרַצָּה ה׳ לְמֹשֶׁה בִּתְפִלּוֹתָיו וּבְמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל, עִם כָּל זֶה עוֹדָם לֹא נִתְבַּשְּׂרוּ שֶׁנִּתְכַּפֵּר עֲוֹן הָעֵגֶל וְיֵשׁ סָפֵק בַּדָּבָר. לָזֶה בָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן רְשׁוּת וְאָמַר לָהֶם וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח, וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְיַעֲשׂוּ לוֹמַר מִלְּבַד מַה שֶׁהֻבְטְחוּ שֶׁנִּחַם ה׳ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת, עוֹד לָהֶם שֶׁהֻכְשְׁרוּ לִהְיוֹת רְאוּיִם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח.
3 וּמֵעַתָּה בָּאנוּ לְהַשְׂכִּיל לְהֵטִיב שִׁנּוּי הַקְדָּמַת זִכְרוֹן הַשָּׁנָה, כִּי כֵיוָן שֶׁכָּל עַצְמוֹ לֹא בָּא הַמַּאֲמָר כָּאן אֶלָּא לְהַכְשִׁירָם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח, לָזֶה פֶּתַח דְּבָרָיו הִזְכִּיר שָׁנָה הַשֵּׁנִית, לְהַשְׂכִּיל סוֹבֵב הַמַּאֲמָר, שֶׁהוּא לְצַד שֶׁהָיָה זֶה אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, מַה שֶׁאֵין הַדָּבָר מֻשְׂכָּל בְּהַזְכָּרַת זְמַן הַחֹדֶשׁ שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּיֵּם בָּזֶה הֶעָרַת הַדָּבָר. וְלָזֶה לֹא אָמַר ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ שֶׁלֹּא בָּא לְצַוּוֹת לָזֶה אֶלָּא לְרִשְׁיוֹן, וְדַי בְּהוֹדָעַת הַמִּשְׁפָּט לְמֹשֶׁה שֶׁכֵּן הוּא הַדִּין. וְאוּלַי לְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ בִּפְסָחִים ו. שֶׁמַּאֲמָר זֶה הָיָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, נוּכַל לוֹמַר כִּי זֶה הַמַּאֲמָר הָיָה קֹדֶם יְרִידַת שְׁכִינָה לַמִּשְׁכָּן בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, וְהִקְדִּים ה׳ מַאֲמָר זֶה לְבַשְּׂרָם שֶׁכְּשֵׁרִים הֵם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח וְאַחַר יָרְדָה שְׁכִינָה. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ אַחֲרֵי זֶה וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן.
