1 מִבֶּן֩ שְׁלֹשִׁ֨ים שָׁנָ֜ה וָמַ֗עְלָה עַ֛ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּפְקֹ֣ד אוֹתָ֑ם כׇּל־הַבָּא֙ לִצְבֹ֣א צָבָ֔א לַעֲבֹ֥ד עֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
1 תִּפְקֹד אוֹתָם. כָּפַל לוֹמַר תִּפְקֹד, פֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת בַּמִּדְבָּר בְּעִנְיַן בְּנֵי קְהָת במדבר ד:כ.
2 לִצְבֹא צָבָא וְגוֹ׳. וּבִבְנֵי קְהָת אָמַר ״לִצְבֹא״ לְבַד, כִּי הֵם הָיוּ נוֹשְׂאִים כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ הַפְּנִימִיִּים, לָזֶה אָמַר ״לִצְבֹא״, מַה שֶׁאֵין כֵּן מַה שֶׁלְּפָנֵינוּ הֵם צוֹבְאִים צָבָא הַצּוֹבֵא קֹדֶשׁ שֶׁהֵם הַיְּרִיעוֹת וְגוֹ׳ וְהַקְּרָשִׁים וְגוֹ׳ שֶׁהֵם צְבָא הַקֹּדֶשׁ, לָזֶה אָמַר לִצְבֹא צָבָא, מֵעַתָּה הֵם צוֹבְאִים הַצָּבָא.
