1 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן וְגוֹ׳ אִם תֵּחָלְצוּ וְגוֹ׳. קָשֶׁה, לָמָּה כָּפַל לוֹמַר אִם תַּעֲשׂוּן וְגוֹ׳ אִם תֵּחָלְצוּ וְגוֹ׳ וְלֹא הִסְפִּיק בְּאַחַת מֵהֵנָּה. וְלִכְשֶׁנְּדַיֵּק לֹא הָיָה צָרִיךְ לַהֲשִׁיבָם, אֶלָּא יַסְכִּים לְדִבְרֵיהֶם בְּמַה שֶׁיִּקְרָא לִיהוֹשֻׁעַ וּלְאֶלְעָזָר וִיצַו אוֹתָם כָּאָמוּר בְּסָמוּךְ. עוֹד, לָמָּה דִּקְדֵּק לוֹמַר ״הַזֶּה״. עוֹד, מַה כַּוָּנָתוֹ בְּאָמְרוֹ בְּסָמוּךְ ״לִפְנֵי ה׳״?
2 אָכֵן כַּוָּנַת מַאֲמַר מֹשֶׁה הִיא, לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁדַּעַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן שֶׁרוֹצִים לַעֲבוֹר עִם יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתְרַצּוּ וְיַחְלִיטוּ לָהֶם נְתִינַת הָאֲרָצוֹת וְלֹא לְתַכְלִית אַחֵר, וְדָבָר זֶה אֵין נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן לְעִנְיַן הַצְלָחַת הַמִּלְחָמָה, כִּי צְרִיכִין בְּנֵי הַמִּלְחָמָה שֶׁתִּהְיֶה מִלְחַמְתָּם לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבֵי ה׳ לְהַכְרִית לָהֶם כָּל נְשָׁמָה, וְתִקָּרֵא מִלְחֶמֶת חוֹבַת מִצְוַת ה׳, וְזֶה לְךָ לְשׁוֹן רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ז׳ מֵהִלְכוֹת מְלָכִים: כָּל הַנִּלְחָם בְּכָל לִבּוֹ וְכוּ׳ וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְקַדֵּשׁ ה׳ בִּלְבַד, מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא לוֹ שׁוּם נֶזֶק וְלֹא תַּגִּיעֵהוּ רָעָה וְכוּ׳ וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, עַד כָּאן.
3 עַל כֵּן הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, כֵּיוָן שֶׁאֵין הוֹלְכִים אֶלָּא לְהִתְקַיֵּם בְּיָדָם הָאָרֶץ, יֵשׁ מֵחוּשׁ בַּחֲלִיצָתָם שֶׁלֹּא תּוֹעִיל, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ נִזּוֹקִים מֵהֶם. אֲשֶׁר עַל כֵּן נִתְחַכֵּם מֹשֶׁה וְאָמַר לָהֶם אִם תַּעֲשׂוּן וְגוֹ׳ אִם תֵּחָלְצוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, כְּנֶגֶד מַה שֶׁאָמְרוּ הֵם ״וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים״ וְגוֹ׳, אָמַר ״אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה״, וְתֵיבַת ״זֶה״ חוֹזֶרֶת לַמַּאֲמָר הַנֶּאֱמָר בְּסָמוּךְ. וּכְנֶגֶד מַה שֶׁכַּוָּנָתָן בַּהֲלִיכָה לְקִיּוּם הַתְּנַאי אָמַר ״אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה׳ לַמִּלְחָמָה״. דִּקְדֵּק לוֹמַר לִפְנֵי ה׳ כְּמַאֲמַר רַמְבַּ״ם שֶׁכָּתַב שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְקַדֵּשׁ ה׳, וּכְמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אוֹיְבָיו, פֵּרוּשׁ, אוֹיְבָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵין לְפָרֵשׁ אוֹיְבָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי לֹא הֻזְכַּר בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה מִתְּחִלַּת דְּבָרָיו עַד עַתָּה זִכְרוֹן יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שֶׁעָלָיו חוֹזֵר מַאֲמַר אוֹיְבָיו, אֶלָּא וַדַּאי כִּי לַה׳ חוֹזְרִים הַדְּבָרִים, שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתָם לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבֵי ה׳ לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְפֵרוּשׁ זֶה הִרְוַחְנוּ גְּזֵרַת דִּבְרֵי מֹשֶׁה שֶׁלֹּא נוֹדַע מְקוֹמָהּ, שֶׁכָּל הַמַּאֲמָרִים הִטִּיל לָהֶם וָא״ו בִּתְחִלָּתָם, וְלִדְבָרֵינוּ הַגְּזֵרָה הִיא ״לִפְנֵי ה׳״.
4 עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה׳ לַהֲשִׁיבָם לְהַמּוּבָן בְּדִבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ ״נֵחָלֵץ וְגוֹ׳ לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁזֶּה יַגִּיד שֶׁיִּשְׂרָאֵל צְרִיכִין עֵזֶר טִבְעִי. לָזֶה אָמַר ״אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה׳״, ״תֵּחָלְצוּ״ פֵּרוּשׁ, לְהַרְבּוֹת זְכוּתְכֶם לִפְנֵי ה׳, שֶׁאֵין דּוֹמָה זְכוּת מֵאָה לִזְכוּת מֵאָה וְאֶחָד:
