1 וְלָמָה הֲבֵאתֶם וְגוֹ׳. תַּרְעוֹמֶת שְׁנִיָּה: לָמָּה הֱבִיאוּם דֶּרֶךְ מִדְבָּר שֶׁהוּא מְקוֹם סַכָּנַת מִיתַת צָמָא, שֶׁהָיָה לָהֶם לְהַעֲלוֹתָם שֶׁלֹּא עַל דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵין כֹּחַ בְּיַד מֹשֶׁה לָתֵת לָהֶם מַיִם בַּמִּדְבָּר, עַל מִי סָמַךְ לַהֲבִיאָם דֶּרֶךְ שָׁם?
2 וְאָמְרָם וְלָמָה הֶעֱלִיתוּנוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, וְאִם תָּשִׁיבוּ אוֹתָנוּ כִּי אֵין דֶּרֶךְ מֻבְטָח לְהַעֲבִיר אֶתְכֶם בּוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ מִדְבָּר, אוֹ הֶכְרֵחַ הָיָה הַדָּבָר שֶׁתַּעַבְרוּ דֶּרֶךְ מִדְבָּר, לָזֶה נִתְרַעֲמוּ וְאָמְרוּ: אִם כֵּן לֹא הָיָה לָכֶם לְהַעֲלוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, כֵּיוָן שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהָבִיא אוֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרַע הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה שֶׁאֵינוֹ מְקוֹם זֶרַע וְגוֹ׳, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חולין פח: מִדְבָּר אֵינוֹ מַעֲלֶה צְמָחִים.
3 וְאָמְרוּ אֶל הַמָּקוֹם בְּה״א הַיְדִיעָה, לוֹמַר שֶׁמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁבַּמִּדְבָּר יְדוּעוֹת הֵם שֶׁאֵינוֹ מָקוֹם וְגוֹ׳, וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ לִשְׁתּוֹת שֶׁהוּא דָּבָר הַהֶכְרֵחִי וְאַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִין לְהַמְצִיא לָנוּ מַיִם. וְלֹא הָיָה מַעֲנֶה בְּפִי מֹשֶׁה, וְעָמַד בִּתְפִלָּה לִפְנֵי ה׳ הוּא וְאַהֲרֹן, דִּכְתִיב ״וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם״.
