אור החיים על במדבר י״ט:ב׳

« אור החיים על במדבר י״ח:ל״א אור החיים על במדבר י״ט:ג׳ »

1 ברכות פתח ↗

תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא הָיָה אוֹמֵר: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מְקַבְּלִין טוּמְאָה. מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מְגַמְגֵּם לְמַעְלָה מֵרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. אָמַר לֵיהּ: בְּנִי, פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְבָרֶיךָ, שֶׁאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מְקַבְּלִין טוּמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳״, מָה אֵשׁ אֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה אַף דִּבְרֵי תוֹרָה אֵינָן מְקַבְּלִין טוּמְאָה.

2 נזיר פתח ↗

יָצָא גּוֹי שֶׁאֵין לוֹ טוּמְאָה. מְנָלַן דְּלֵית לְהוּ טוּמְאָה? דְּאָמַר קְרָא: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָהִיא מִתּוֹךְ הַקָּהָל״, בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קָהָל, יָצָא זֶה שֶׁאֵין לוֹ קָהָל. מִמַּאי? דִּלְמָא כָּרֵת הוּא דְּלָא מִיחַיַּיב, אֲבָל אִיטַּמּוֹיֵי מִיטַמּוּ? אָמַר קְרָא ״וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא״, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ טׇהֳרָה — יֵשׁ לוֹ טוּמְאָה, וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ טׇהֳרָה — אֵין לוֹ טוּמְאָה. וְאֵימָא: טׇהֳרָה הוּא דְּלָא הָוְיָא לֵיהּ, טוּמְאָה הָוְיָא לֵיהּ! אָמַר קְרָא: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא״. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: שָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר קְרָא: ״וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם״. כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחֲלָה — יֵשׁ לוֹ טוּמְאָה, וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ נַחֲלָה — אֵין לוֹ טוּמְאָה. אִי הָכִי עֲבָדִים נָמֵי לָא! אֶלָּא אָמַר רָבָא: בִּשְׁלָמָא גַּבֵּי עֲרָכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ — בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲרִיכִין, וְאֵין הַגּוֹיִם מַעֲרִיכִין. יָכוֹל לֹא יְהוּ נֶעֱרָכִין, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״. הָכָא, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹזְרִין וּמְבִיאִין קׇרְבָּן, וְאֵין הַגּוֹיִם נוֹזְרִין וּמְבִיאִין קׇרְבָּן. יָכוֹל אַף לֹא יְהוּ נְזִירִין כְּלָל — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״? אָמְרִי: אִי מִשּׁוּם קׇרְבָּן לָאו מֵהָכָא נָפְקָא לֵיהּ, אֶלָּא מֵהָתָם: ״לְעוֹלָה״ — פְּרָט לִנְזִירוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי! אֵימָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹזְרִין נְזִירוּת עוֹלָם, וְאֵין הַגּוֹיִם נוֹזְרִים נְזִירוּת עוֹלָם. יָכוֹל לֹא יְהוּ נְזִירִים — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִי כְּתִיב ״נְזִיר עוֹלָם״? אֵימָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַדִּירִין בְּנֵיהֶם בְּנָזִיר, וְאֵין הַגּוֹיִם מַדִּירִין בְּנֵיהֶם בְּנָזִיר. יָכוֹל לֹא יְהוּ נְזִירִים — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״! הָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר. אֵימָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְגַלְּחִין עַל נְזִירוּת אֲבִיהֶן, וְאֵין הַגּוֹיִם מְגַלְּחִין עַל נְזִירוּת אֲבִיהֶן.

2 בבא מציעא פתח ↗

מִנַּיִן לְעָרוֹם שֶׁלֹּא יִתְרוֹם? דִּכְתִיב: ״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר״. אֲמַר לֵיהּ: לָאו כֹּהֵן הוּא מָר? מַאי טַעְמָא קָאֵי מָר בְּבֵית הַקְּבָרוֹת! אֲמַר לֵיהּ: לָא מַתְנֵי מָר טְהָרוֹת? דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: קִבְרֵיהֶן שֶׁל נׇכְרִים אֵין מְטַמְּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם״. אַתֶּם קְרוּיִין ״אָדָם״, וְאֵין נׇכְרִים קְרוּיִין ״אָדָם״. אֲמַר לֵיהּ: בְּאַרְבְּעָה לָא מָצֵינָא, בְּשִׁיתָּא מָצֵינָא? אֲמַר לֵיהּ: וְאַמַּאי? אֲמַר לֵיהּ: דְּחִיקָא לִי מִילְּתָא. דַּבְרֵיהּ וְעַיְּילֵיהּ לְגַן עֵדֶן. אֲמַר לֵיהּ: פְּשׁוֹט גְּלִימָךְ, סְפִי שְׁקוֹל מֵהָנֵי טַרְפֵי. סְפָא שְׁקַל. כִּי הֲוָה נָפֵיק, שְׁמַע דְּקָאָמַר: מַאן קָא אָכֵיל לְעָלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהּ. נְפַץ שְׁדָנְהוּ. אֲפִילּוּ הָכִי אַתְיֵיהּ לִגְלִימֵיהּ, סְחַט גְּלִימָא רֵיחָא. זַבְּנֵיהּ בִּתְרֵיסַר אַלְפֵי דִּינָרֵי, פַּלְגִינְהוּ לְחַתְנָווֹתֵיהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ״, הָא עָשִׁיר – שְׁכַיב. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכִי קָאָמַר: ״וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא״ – לֹא תִשְׁכַּב וַעֲבוֹטוֹ אֶצְלְךָ. הָא עָשִׁיר – שְׁכַב וַעֲבוֹטוֹ אֶצְלְךָ. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְמַשְׁכְּנוֹ, וְאֵינוֹ חַיָּיב לְהַחְזִיר לוֹ, וְעוֹבֵר בְּכׇל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכִי קָאָמַר, הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְמַשְׁכְּנוֹ, וְאִם מִשְׁכְּנוֹ – חַיָּיב לְהַחְזִיר לוֹ. וְעוֹבֵר בְּכׇל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ – אַסֵּיפָא. רָבָא אָמַר: הָכִי קָאָמַר: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְמַשְׁכְּנוֹ, וְאִם מִשְׁכְּנוֹ – חַיָּיב לְהַחְזִיר לוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ, אֲבָל מִשְׁכְּנוֹ בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ – אֵינוֹ חַיָּיב לְהַחְזִיר לוֹ. וְעוֹבֵר בְּכׇל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ – אַרֵישָׁא. תָּנֵי רַב שֵׁיזְבִי קַמֵּיהּ דְּרָבָא: ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״ – זוֹ כְּסוּת לַיְלָה, ״הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״ – זוֹ כְּסוּת יוֹם. אֲמַר לֵיהּ: דִּימָמָא בְּלֵילְיָא לְמָה לִי, וּדְלֵילְיָא בִּימָמָא לְמָה לִי? אֲמַר לֵיהּ: אִיסְמְיַיהּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, הָכִי קָאָמַר: ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״ – זוֹ כְּסוּת יוֹם שֶׁנִּיתְּנָה לַחֲבוֹל בַּלַּיְלָה, ״הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״ – זוֹ כְּסוּת לַיְלָה שֶׁנִּיתְּנָה לַחֲבוֹל בַּיּוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִשְׁכְּנוֹ וּמֵת, שׁוֹמְטוֹ מֵעַל גַּבֵּי בָנָיו. מֵיתִיבִי, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: וְכִי מֵאַחַר שֶׁמְּמַשְׁכְּנִין לָמָּה מַחְזִירִין? לָמָּה מַחְזִירִין?! רַחֲמָנָא אָמַר אַהְדַּר! אֶלָּא: מֵאַחַר שֶׁמַּחְזִירִין,

3 פניני הלכה, טהרת המשפחה פתח ↗

ישנה טומאה נוספת והיא באה בעקבות לידה, שבעה ימים ליולדת זכר ושבועיים ליולדת נקבה, ואף בה יש ביטוי לאובדן החיוניות שהיתה ברחמה של היולדת. ואמנם הלידה היא ברכה ושמחה, אולם בפועל היולדת עוברת משבר, שהביטוי הרוחני שלו הוא טומאת היולדת, כפי שיבואר להלן ט, ח. כלומר, יחד עם לידה של חיים חדשים, נוצרים קשיים שצריך להתמודד עמם, ועל ידי המצווה אנו לומדים למקד את החיסרון שבטומאה ולהיטהר.3. על טומאת שכבת זרע ראו בפנה"ל שמחת הבית וברכתו ג, ח. וראו לבוש יו"ד קצו, יא, שבמקום שיש התגברות חיים, כוחות הטומאה מתאמצים יותר להידבק. ועי' אור החיים במדבר יט, ב, שבעקבות שישראל קיבלו את התורה, הכוחות השפלים מתאווים יותר להידבק בהם, ועל כן רק במת ישראל יש טומאת אוהל.

4 פסחים פתח ↗

לְמֵימְרָא דְּכוּלְּהוּ מִ״מּוֹעֵד״ אָתוּ, מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה׳״ — מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ אֶלָּא לְתָמִיד וּפֶסַח שֶׁנֶּאֱמַר בְּהוּ ״בְּמוֹעֲדוֹ״, ״בְּמוֹעֲדוֹ״ וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת, ״בְּמוֹעֲדוֹ״ וַאֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה.

4 נזיר פתח ↗

תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: זֶה לִפְנֵי בִּיאַת מַיִם חַיִּים וְזֶה לְאַחַר בִּיאַת מַיִם, זֶה לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וְזֶה לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים. שֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע וְכוּ׳. בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: הָנֵי אַרְבַּע תִּגְלָחִיּוֹת דְּקָאָמַר, מִשּׁוּם מִצְוָה, אוֹ מִשּׁוּם אַעְבּוֹרֵי שְׂעַר טוּמְאָה? לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְעַבּוֹרֵי בְּנָשָׁא. אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם מִצְוָה — לְעַבּוֹרֵי בְּנָשָׁא לָא, וְאִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם אַעְבּוֹרֵי שְׂעַר טוּמְאָה — אֲפִילּוּ סַכְיֵהּ נָשָׁא נָמֵי. מַאי? אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: וּמְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחִיּוֹת. אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִשּׁוּם עַבּוֹרֵי שְׂעַר טוּמְאָה, אֲפִילּוּ בְּשָׁלֹשׁ נָמֵי סַגְיָא לֵיהּ! שְׁמַע מִינַּהּ מִשּׁוּם מִצְוָה: שְׁמַע מִינַּהּ. הַדְרָן עֲלָךְ שְׁנֵי נְזִירִים הַגּוֹיִם אֵין לָהֶם נְזִירוּת. נָשִׁים וַעֲבָדִים יֵשׁ לָהֶן נְזִירוּת. חוֹמֶר בַּנָּשִׁים מִבָּעֲבָדִים, שֶׁהוּא כּוֹפֶה אֶת עַבְדּוֹ, וְאֵינוֹ כּוֹפֶה אֶת אִשְׁתּוֹ. גְּמָ׳ קָתָנֵי: הַגּוֹיִם אֵין לָהֶם נְזִירוּת. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ — וְלֹא לַגּוֹיִם. ״וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם״ — לְרַבּוֹת אֶת הָעֲבָדִים. לְמָה לִי קְרָא? הָאָמְרַתְּ: כׇּל מִצְוָה שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּיבֶת בָּהּ — עֶבֶד חַיָּיב בָּהּ! אָמַר רָבָא: שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא ״לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ״, בְּמִי שֶׁנַּפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ. יָצָא עֶבֶד, שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ. הוֹאִיל וְאֵין נַפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ, אֵימָא גַּבֵּי נָזִיר נָמֵי לָא. קָמַשְׁמַע לַן. אָמַר מָר: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְלֹא לַגּוֹיִם. וְכׇל הֵיכָא דִּכְתִיב ״יִשְׂרָאֵל״, גּוֹיִם לָא? וְהָא גַּבֵּי עֲרָכִין, דִּכְתִיב ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְתַנְיָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲרִיכִין, וְאֵין הַגּוֹיִם מַעֲרִיכִין. יָכוֹל לֹא יְהוּ נֶעֱרָכִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״. שָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר קְרָא: ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא״, בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָב, יָצָא גּוֹי שֶׁאֵין לוֹ אָב. לְמַאי? אִילֵימָא לְעִנְיַן יְרוּשָּׁה, וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גּוֹי יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו דְּבַר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר״! אֶלָּא בְּמִי שֶׁמּוּזְהָר עַל כִּיבּוּד אָבִיו. מִי כְּתִיב ״כַּבֵּד אָבִיךָ״ גַּבֵּי נָזִיר? אֶלָּא: אָמַר קְרָא ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא״ — בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טוּמְאָה, יָצָא גּוֹי שֶׁאֵין לוֹ טוּמְאָה. מְנָלַן דְּלֵית לְהוּ טוּמְאָה? דְּאָמַר קְרָא: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָהִיא מִתּוֹךְ הַקָּהָל״, בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קָהָל, יָצָא זֶה שֶׁאֵין לוֹ קָהָל. מִמַּאי? דִּלְמָא כָּרֵת הוּא דְּלָא מִיחַיַּיב, אֲבָל אִיטַּמּוֹיֵי מִיטַמּוּ? אָמַר קְרָא ״וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא״, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ טׇהֳרָה — יֵשׁ לוֹ טוּמְאָה, וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ טׇהֳרָה — אֵין לוֹ טוּמְאָה. וְאֵימָא: טׇהֳרָה הוּא דְּלָא הָוְיָא לֵיהּ, טוּמְאָה הָוְיָא לֵיהּ! אָמַר קְרָא: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא״. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: שָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר קְרָא: ״וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם״. כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחֲלָה — יֵשׁ לוֹ טוּמְאָה, וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ נַחֲלָה — אֵין לוֹ טוּמְאָה. אִי הָכִי עֲבָדִים נָמֵי לָא! אֶלָּא אָמַר רָבָא: בִּשְׁלָמָא גַּבֵּי עֲרָכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ — בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲרִיכִין, וְאֵין הַגּוֹיִם מַעֲרִיכִין. יָכוֹל לֹא יְהוּ נֶעֱרָכִין, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״. הָכָא, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹזְרִין וּמְבִיאִין קׇרְבָּן, וְאֵין הַגּוֹיִם נוֹזְרִין וּמְבִיאִין קׇרְבָּן. יָכוֹל אַף לֹא יְהוּ נְזִירִין כְּלָל — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״? אָמְרִי: אִי מִשּׁוּם קׇרְבָּן לָאו מֵהָכָא נָפְקָא לֵיהּ, אֶלָּא מֵהָתָם: ״לְעוֹלָה״ — פְּרָט לִנְזִירוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי! אֵימָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹזְרִין נְזִירוּת עוֹלָם, וְאֵין הַגּוֹיִם נוֹזְרִים נְזִירוּת עוֹלָם. יָכוֹל לֹא יְהוּ נְזִירִים — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִי כְּתִיב ״נְזִיר עוֹלָם״? אֵימָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַדִּירִין בְּנֵיהֶם בְּנָזִיר, וְאֵין הַגּוֹיִם מַדִּירִין בְּנֵיהֶם בְּנָזִיר. יָכוֹל לֹא יְהוּ נְזִירִים — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״! הָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר. אֵימָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְגַלְּחִין עַל נְזִירוּת אֲבִיהֶן, וְאֵין הַגּוֹיִם מְגַלְּחִין עַל נְזִירוּת אֲבִיהֶן.

11 במדבר רבה פתח ↗

שָׁאַל עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אִלֵּין עוֹבָדַיָּא דְּאַתּוּן עָבְדִין נִרְאִין כְּמִין כְּשָׁפִים, אַתֶּם מְבִיאִים פָּרָה וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ וְכוֹתְּשִׁין אוֹתָהּ וְנוֹטְלִין אֶת אַפְרָהּ וְאֶחָד מִכֶּם מִטַּמֵּא לְמֵת, מַזִּין עָלָיו שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ טִפִּין וְאַתֶּם אוֹמְרִים לוֹ טָהַרְתָּ. אָמַר לוֹ לֹא נִכְנְסָה בְּךָ רוּחַ תְּזָזִית מִיָּמֶיךָ, אָמַר לוֹ לָאו. רָאִיתָ אָדָם שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ רוּחַ תְּזָזִית, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וּמָה אַתֶּם עוֹשִׂין לוֹ, אָמַר לוֹ מְבִיאִין עִקָּרִין וּמְעַשְׁנִין תַּחְתָּיו וּמַרְבִּיצִים עָלֶיהָ מַיִם, וְהִיא בּוֹרַחַת. אָמַר לוֹ יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ, כָּךְ הָרוּחַ הַזּוֹ, רוּחַ טֻמְאָה, דִּכְתִיב זכריה יג, ב: וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ, מַזִּין עָלָיו מֵי נִדָּה וְהוּא בּוֹרֵח. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבֵּנוּ, לָזֶה דָּחִית בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתָּה אוֹמֵר, אָמַר לָהֶם חַיֵּיכֶם, לֹא הַמֵּת מְטַמֵּא וְלֹא הַמַּיִם מְטַהֲרִין, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֻקָּה חָקַקְתִּי גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי אִי אַתָּה רַשַׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי, דִּכְתִיב: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. וּמִפְּנֵי מָה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת זְכָרִים וְזוֹ נְקֵבָה, אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ מָשָׁל לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ תָּבוֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ אֶת הַצּוֹאָה, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּבוֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.

12 ברכות פתח ↗

וְהַיְינוּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: נֶאֱמַר ״בְּרִית״ בְּמֶלַח, וְנֶאֱמַר ״בְּרִית״ בְּיִסּוּרִין, נֶאֱמַר ״בְּרִית״ בְּמֶלַח, דִּכְתִיב: ״וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית״ וְנֶאֱמַר ״בְּרִית״ בְּיִסּוּרִין, דִּכְתִיב: ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית״, מַה ״בְּרִית״ הָאָמוּר בְּמֶלַח — מֶלַח מְמַתֶּקֶת אֶת הַבָּשָׂר, אַף ״בְּרִית״ הָאָמוּר בְּיִסּוּרִין — יִסּוּרִין מְמָרְקִין כׇּל עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם.

13 ספרי זוטא פתח ↗

דבר אל בני ישראל, משל צבור היתה פרה באה אינה באה לא משל יחידים ולא משל גרים ולא משל נשים ולא משל עבדים ומנין לרבות את כולם שישקלו או שישתתפו אמרת וידבר ה' אל משה לרבות את היחידים דבר אל בני ישראל לרבות את הגרים ואמרת אליהם ריבה נשים ועבדים ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר הגדולים על ידי הקטנים להנהיגם במצות: ויקחו אליך, יביאוה אליך ותהא גזבר עליה יכול שאין לי שהיה משה גזבר אלא על הפרה ומניין אף על השמן ת״ל ויקחו אליך שמן זית זך שמות כז כ. יכול שאין לי שהיה גזבר על הפרה אלא משה ומניין אף אהרן אמ' וידבר ה' אל משה ואל אהרן הקיש אהרן למשה מה משה גזבר על הפרה אף אהרן גזבר על הפרה ומניין שימנו גזברין לדורות ת״ל ואתה תצוה את בני ישראל שמות כ״ז כ'. לפה שנ' ושרף את הפרה לעיניו שיהיו עיניו בה שלא יעשה בה מלאכה ואם עשה בה מלאכה פסלה כשאמר חקה רבה הממלא והמקדש שיהיו עיניו בה שלא יעשה בה מלאכה ואם עשה בה מלאכה פסלה יכול אף האוסף כשאמר חקה ריבה אמ' זאת יכול אף המקדש והממלא אמ' אשר צוה ה' את משה: - ויקחו פרה, שלא יקחו עגלה ויגדלו אמרו מעשה שלקחו פרה עוברה אדומה מן הגוים והיו משמרין אותה עד שהיתה יולדת אם היה ולדה כשר לפרה והיו משמרין אותה עד שהיתה בת שלש שנים וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה לקיים מה שנאמר ויקחו אליך פרה שלא יקחו עגלה ויגדלוה. ר' אליעזר אומר אין לוקחין אותה מן הגוים וחכמים מכשירין אמרו מעשה שלקחו מפרה מן הערביים והיו קורין אותה דמת דמת והיא רצה ובאת: ויקחו פרה, יכול מולבנת או מושחרת ת״ל אדומה או אדומה יכול בזמן שרובה מאדים ת״ל תמימה אם לומר שהיא תמימה מן המומין והלא כבר נאמר אשר אין בה מום אלא מה אני מקיים תמימה אם אינו ענין למומין תנהו ענין לאדומות: מכמה יהא בה ותהא פסולה ר' אליעזר אומר משתים ועד שלש הרי זו פסולה ר' יהושע אומר מחמש ועד חמשים הרי זו כשרה. - ר' יהושע בן בתירא אומר אפילו אחת בראשה ואחת בזנבה ה״ז פסולה ר' עקיבא אומר אפילו יש בה הרבה כשרה ובלבד שיעבירם במכחול אבל אם היו שתים לתוך גומא אחת פסולה מפני שהיא נראית כמין קרחת. השיניים והלשון אין פוסלין בפרה הקרנים והטלפים הרי זה יגוד ואם גרר בזכר הרי זה פסולה פרה שגלגל עיניה משחיר היו מביאין פרות אחרות ומעמידין אותה בתוכן אם דומה גלגל עיניה לאחת מהן הרי זו כשרה ואם לאו הרי זו פסולה: אשר אין בה מום, מגיד שהיא נפסלת במום מיכן אמרו כל המומין הפוסלין במוקדשין פוסלין בפרה. אשר אין בה מום לרבות שהיה בה מום וחיה ומקומו ניכר הרי זה מום: - אשר לא עלה עליה עול, פוסלה נתן עליה ידו ועבר מכאן ולהלן הרי זו פסולה היתה עוברת בנהר או עולה במעלה או יורדת בירידה נתלה בזנבה לסעדה כשרה שתסעדנו פסולה קשרה במוסרה הרי זו כשרה קיפלה ונתנה בין קרניה הרי זו פסולה פירש טליתו עליה מפני החמה ומפני הדבורים הרי זו כשרה עשה לה סנדלין בשביל שלא תחליק הרי זו כשרה שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר לדעת הבעלים פסולה שלא לדעת הבעלים כשרה מעשה שירדו זקני ירושלים אצל גוי אחד ששמעו שפרה אדומה אצלו ושמה עליהם באלף זהובים אמ' למחר היהודים אומרין אשר לא עלה עליה עול היה מניח עליה עול על צוארה א״ל הוציאה אלינו ונתנו לו אלף זהובים הוציאה להן א״ל אפילו אתה נותנה לנו חנם אין לנו בה הנאה החזר לנו את הדמים כיון שלקחו הימנו את הדמים עלה לראש הגג ונפל ומת. סימן היה לחכמים ששתי שערות היו בכתפה שתי וערב ובשעה שעולה עול על צוארה היו נושרות והיו עיניה בולטות למקום הניר:

1 זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כִּנָּה לְמִצְוָה זוֹ שֵׁם כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״זֹאת חֻקָּה״ וְגוֹ׳, אוֹ ״זֹאת חֻקַּת הַטֻּמְאָה״ אוֹ ״חֻקַּת הַטַּהֲרָה״, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ שמות יב:מג ״זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח״. וְאֵין לוֹמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַצְרִיךְ טַהֲרַת אֵפֶר פָּרָה לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, כִּי לֹא כֵן מָצִינוּ לְרַזַ״ל שֶׁאָמְרוּ ברכות כב. שֶׁאַדְרַבָּא אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וּלְכָל סְבָרוֹת רַזַ״ל שם אֲפִלּוּ לְהַמַּחְמִירִים בְּבַעֲלֵי קְרָיִין מִטַּעַם שֶׁצָּרִיךְ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וְכוּ׳ מוֹדִים בִּטְמֵאֵי מֵת שֶׁמֻּתָּרִים בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה.

2 וְיִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק בַּתְרָא דְּנָזִיר נזיר סא:, וּפָסְקוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת, שֶׁאֵין הַכּוּתִי נַעֲשֶׂה טְמֵא מֵת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״שֶׁאִם נָגַע בַּמֵּת אוֹ נְשָׂאוֹ אוֹ הֶאֱהִיל עָלָיו הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁלֹּא נָגַע, הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לִבְהֵמָה שֶׁנָּגְעָה״ וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְהִנֵּה הַהֶבְדֵּל שֶׁבּוֹ הוּרְמוּ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשְּׁאָר הַגּוֹיִם הוּא בְּאֶמְצָעוּת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁזּוּלַת זֶה הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יִשְׂרָאֵל. וּמֵעַתָּה טָעַמְנוּ צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי אֵל בְּמַה שֶׁאָמַר זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, פֵּרוּשׁ, חֻקָּה זוֹ שֶׁל הַטֻּמְאָה וּתְנָאֵי טַהֲרָתָהּ תְּסֻבַּב מֵהַתּוֹרָה, כִּי עַל יְדֵי שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה נַעֲשׂוּ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר שֶׁהָרוּחָנִים הַשְּׁפָלִים תְּאֵבִים לְהִדָּבֵק בָּהֶם, לֶהֱיוֹתָם חֲטִיבָה שֶׁל קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה בְּחַיֵּיהֶם גַּם בְּמוֹתָם. בְּחַיֵּיהֶם – שֶׁבְּנוֹגֵעַ בַּמֵּת אוֹ יַאֲהִילוּ עָלָיו וְכַדּוֹמֶה תִּדְבַּק בָּהֶם הַטֻּמְאָה שֶׁבַּמֵּת וְלֹא תַחְפּוֹץ לְהִפָּרֵד אִם לֹא בְּכֹחַ גָּדוֹל אֲשֶׁר חָקַק ה׳ בַּמִּצְוָה הָאֲמוּרָה בָּעִנְיָן שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה, וּבְמוֹתָם גַּם כֵּן תִּתְרַבֶּה הַטֻּמְאָה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בבא מציעא קיד: בַּפָּסוּק ״אָדָם כִּי יָמוּת״ וְגוֹ׳ – יִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִים בָּאֹהֶל וְאֵין אֻמּוֹת מְטַמְּאִין בָּאֹהֶל.

3 וּכְבָר הִמְשַׁלְתִּי בְּמָקוֹם אַחֵר עִנְיָן זֶה לִשְׁנֵי כֵּלִים שֶׁהָיוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אַחַת מְלֵאָה דְּבַשׁ וְאַחַת מְלֵאָה זֶבֶל, וּפִנָּה אוֹתָם וְהוֹצִיאָם לַחוּץ מֵהַחֶדֶר. אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה דְּבַשׁ מִתְקַבְּצִים לָהּ כָּל הַזְּבוּבִים וְהָרְמָשִׂים, וְאוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה זֶבֶל, הֲגַם שֶׁיִּכָּנְסוּ לָהּ קְצָת מֵהָרְמָשִׂים לֹא יִשְׁוֶה לְשֶׁל דְּבַשׁ. כְּמוֹ כֵן אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁמֵּת, לִהְיוֹתוֹ מָלֵא קְדֻשָּׁה הַמְּתוּקָה וְהָעֲרֵבָה, בְּצֵאת הַנֶּפֶשׁ וְנִתְרוֹקֵן הַגּוּף, יִתְקַבְּצוּ הַקְּלִפּוֹת לְאֵין קֵץ שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה הַתְּאֵבִים תָּמִיד לְהִדָּבֵק בַּקְּדֻשָּׁה לֵהָנוֹת מֵהֶעָרֵב. וְלָזֶה יְטַמֵּא בְּאֹהֶל, וַאֲפִלּוּ אֶלֶף בָּתִּים מְקוֹרִים וְאַחַת פְּתוּחָה לַחֲבֶרְתָּהּ הַטֻּמְאָה תְּמַלֵּא כָּל הֶחָלָל הַמְּקוֹרֶה. מַה שֶׁאֵין כֵּן אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹתוֹ מְשֻׁלָּל מֵהַקְּדֻשָּׁה אֵין כָּל כָּךְ הִתְקַבְּצוּת הַטֻּמְאָה אֶלָּא חֵלֶק הַמֵּמִית הַנִּדְבָּק בַּגּוּף. וַאֲשֶׁר יְסוֹבֵב הַכֹּל הִיא הַתּוֹרָה.

4 וּבָזֶה מָצָאתִי נַחַת רוּחַ לָמָּה כְּשֶׁצִּוָּה ה׳ פֶּסַח בְּמִצְרַיִם, הִקְפִּיד ה׳ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד, דִּין עָרֵל וְצִוָּה לָמוּל, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שמות רבה יז,ג בְּפָסוּק ״וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ״ וְגוֹ׳ – דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, וְהַשֵּׁנִי עַל דִּין בֶּן נֵכָר, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שמות רבה פט״ז בְּפָסוּק ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם״ וְגוֹ׳ – מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁבָּזֶה יָצְאוּ מִכְּלַל בֶּן נֵכָר. וְעַל דִּין שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא הַטֻּמְאָה לֹא מָצִינוּ שֶׁהִקְפִּיד ה׳. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ פסחים עז. שֶׁהַפֶּסַח בָּא בְּטֻמְאָה בְּנִטְמָא צִבּוּר, עִם כָּל זֶה הָיָה ה׳ יָכוֹל לְצַוּוֹת קֹדֶם שֶׁיִּזָּהֲרוּ מִטֻּמְאַת מֵת וְלַעֲשׂוֹת מֹשֶׁה אֵפֶר פָּרָה, וְאֵין מַעְצוֹר לַה׳ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וַהֲגַם שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר בָּזֶה דְּחִיּוֹת, אַף עַל פִּי כֵן לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְנוּ יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לִשְׁבָח, כִּי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ טְמֵאֵי מֵת הֲגַם שֶׁנָּגְעוּ וְהֶאֱהִילוּ עַל הַמֵּת כִּי עֲדַיִן לֹא קִבְּלוּ הַתּוֹרָה, וְדָנוּ בָּהֶם אָז דִּין גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁשּׁוֹחֲטִין עָלָיו וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְטֻמְאָה שֶׁנִּטְמָא קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּר. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ בִּפְסָחִים פסחים צב. וּכְתָבוֹ הָרַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ו׳ מֵהִלְכוֹת פֶּסַח וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וּמָל וְטָבַל, אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו אֶת הַפֶּסַח, גְּזֵרָה דִּלְשָׁנָה הַבָּאָה יִהְיֶה טְמֵא מֵת וְיִטְבּוֹל לָעֶרֶב וְיֹאמַר אֶשְׁתָּקַד מִי לֹא טָבַלְתִּי״ וְכוּ׳, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. מִמַּה שֶׁנָּתַן הַטַּעַם מִשּׁוּם גְּזֵרָה דִּלְשָׁנָה הַבָּאָה, מִזֶּה אַתָּה לָמֵד כִּי זוּלַת גְּזֵרָה זוֹ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְטֻמְאַת מֵת, וּכְמוֹ כֵן יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁעָשׂוּ פֶּסַח מִצְרַיִם אֵין בָּהֶם דִּין טֻמְאַת מֵת, וְהוּא מַאֲמַר ה׳ ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״.

5 וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ חֻקַּת הַתּוֹרָה, שֶׁאִם יְקַיְּמוּ מִצְוָה זוֹ, הֲגַם הֱיוֹתָהּ חֻקָּה בְּלֹא טַעַם, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיְּמוּ הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר, כִּי קִיּוּם הַמִּצְוָה בְּלֹא טַעַם יַגִּיד הַצְדָּקַת הָאֱמוּנָה וְהַסְכָּמַת הַנֶּפֶשׁ לְקַיֵּם כָּל מִצְוֹת הַבּוֹרֵא, וְזֶה לְךָ הָאוֹת. וְאוּלַי כִּי לְטַעַם זֶה רָצָה ה׳ שֶׁתִּתְמַסֵּר לָהֶם הַמִּצְוָה בְּדֶרֶךְ חֻקָּה.

6 אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר מַאֲמָר זֶה, וַהֲלֹא רוֹאַנִי כִּי ה׳ הוּא הַמְּצַוֶּה לֵאמֹר, שֶׁכֵּן אָמַר ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. עוֹד אָמְרוֹ לְשׁוֹן נִסְתָּר אֲשֶׁר צִוָּה וּפִי ה׳ הוּא הַמְדַבֵּר, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר״. עוֹד לָמָּה לֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁאָמַר לֵאמֹר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן וְחָזַר לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה לֵאמֹר. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא הִקְדִּים מַאֲמַר ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ קוֹדֶם מַאֲמַר ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״דַּבֵּר וְגוֹ׳ זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״.

7 אָכֵן לְצַד שֶׁכָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה הֵם שִׂכְלִיּוֹת וְשִׁמְעִיּוֹת: שִׂכְלִיּוֹת – שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיְּבָם, כְּגוֹן כִּבּוּד אָב וָאֵם, גְּנֵבָה, גְּזֵלָה, אוֹנָאָה, רְצִיחָה וְכַדּוֹמֶה. שִׁמְעִיּוֹת – שַׁבָּת כִּי בּוֹ שָׁבַת הַבּוֹרֵא, יוֹם טוֹב עַל הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לָנוּ בָּהֶם, עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּא לַעֲבֹד זוּלַת אֱלֹהֵינוּ כִּי הוּא הַמּוֹצִיא אוֹתָנוּ וְגוֹ׳ וְכַדּוֹמֶה לָזֶה, וְזֶה הוּא טַעַם הַנִּגְלֶה. וְאֵין לְךָ מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁאֵין בָּהּ עוֹד סוֹדוֹת נֶעֱלָמִים הַנִּגְלִים לְמֹשֶׁה וּלְאָדָם רָאוּי הַמַּשִּׂיג לִקְנוֹת קִנְיַן הַתּוֹרָה בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְּבָרִים הַשְּׁנוּיִים בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים אבות פ״ו, שֶׁאָז מְגַלִּין לוֹ רָזֵי הַתּוֹרָה שֶׁגִּלָּה ה׳ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, וּמֹשֶׁה גַּם כֵּן גִּלָּה לְיִשְׂרָאֵל בְּנֵי דּוֹרוֹ סוֹדוֹת הַנִּסְתָּרִים וְטַעֲמֵי הַמִּצְוֹת וִיסוֹד כָּל דָּבָר.

8 וּבְמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ צִוָּה ה׳ אֵלָיו שֶׁיִּסְתֹּם הַדְּבָרִים וְיֹאמַר לָהֶם הַדָּבָר בְּחֻקָּה בְּלֹא טַעַם, וְהוּא מַה שֶׁהֵעִיר אוֹתָנוּ בְּאָמְרוֹ וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, וּמַה הוּא הַמַּאֲמָר שֶׁצִּוָּה לוֹ לוֹמַר לָהֶם, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה פֵּרוּשׁ, מִצְוָה זוֹ הִיא חֻקַּת הַתּוֹרָה כֵּן צִוָּה ה׳ לֵאמֹר לָכֶם, וּכְאִלּוּ אָמַר הַכָּתוּב אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר לָכֶם הוּא זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. וּמִתּוֹךְ הַדְּבָרִים אַתָּה לָמֵד שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה דְּבָרִים מֻטְעָמִים בְּמִצְוָה זוֹ אֶלָּא שֶׁמַּה שֶׁצִּוָּה עָלָיו לֵאמֹר הוּא חֻקָּה, וּבָזֶה לֹא יִתְבָּעוּהוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר לָהֶם טַעַם הַדָּבָר כֵּיוָן שֶׁה׳ צִוָּה עָלָיו לוֹמַר הַדָּבָר בְּחֻקָּה.

9 וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ הַדִּקְדּוּקִים. גַּם נִתְיַשֵּׁב לָמָּה לֹא הִקְדִּים מַאֲמַר ״דַּבֵּר״ וְגוֹ׳ לְמַאֲמַר ״זֹאת חֻקַּת״ וְגוֹ׳, כִּי מַאֲמַר ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ הִיא מִצְוַת ה׳ עַל מִצְוָה שֶׁיֹּאמַר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁה׳ צִוָּה לוֹ שֶׁיֹּאמַר לָהֶם מִצְוָה זוֹ בְּחֻקָּה, וּמַאֲמַר ״דַּבֵּר״ בָּא עַל עִקַּר הַמִּצְוָה מִצְוַת ה׳ לְיִשְׂרָאֵל. וּלְצַד שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הָעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּלֹא יְדִיעַת טַעְמָהּ וְסוֹדָהּ נֶחְשֶׁבֶת הַמִּצְוָה כְּגוּף בְּלֹא נְשָׁמָה, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, יִקְחוּ לְמַה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ וּמְכַוֵּן בַּדָּבָר לִהְיוֹתְךָ יוֹדֵעַ סוֹד הָעִנְיָן וּפְלָאָיו, וּבָזֶה תִּהְיֶה הַמִּצְוָה נַעֲשֵׂית שְׁלֵמָה בְּמַעֲשֶׂה וּבְמַחְשָׁבָה הַצְּרִיכָה. וּכְפִי זֶה יְדֻיַּק עַל נָכוֹן אָמְרוֹ וְיִקְחוּ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו בִּתְחִלַּת הַצִּוּוּי לָהֶם, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁמִּלְּבַד הַלְּקִיחָה עַצְמָהּ שֶׁיִּקְחוּ הַפָּרָה עוֹד יוֹסִיפוּ שֶׁיְּכַוְּנוּ בִּלְקִיחָתָהּ לְמַה שֶׁאֵלֶיךָ כָּאָמוּר.

10 וְאִם תֹּאמַר, תֵּנַח אוֹתָהּ פָּרָה שֶׁל אוֹתוֹ דּוֹר, פָּרָה שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא מִכֻּלָּן הֶעֱלִים ה׳ סוֹדָהּ אֶלָּא מִכְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לַמְּיֻחָדִים שֶׁהֵם אַהֲרֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נִמְסְרוּ סוֹדוֹתֶיהָ וְהֵם יִמְסְרוּ לַמְּיֻחָדִים הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר יְכַוְּנוּ לְמַה שֶׁיָּדַע מֹשֶׁה. וּמָצָאתִי שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ במדבר רבה כאן וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״ – לְלַמֵּד שֶׁכָּל הַפָּרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ יִהְיוּ נִקְרָאִים עַל מֹשֶׁה. וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה עָשָׂה ה׳ שִׁנּוּי בְּמִצְוָה זוֹ מִכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁתִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ. וְלִדְבָרֵינוּ יֵשׁ טַעַם נָכוֹן בַּדָּבָר כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי.

11 אוֹ יֹאמַר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה במדבר רבה יט,ח שֶׁאָמְרוּ שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִים אֶת יִשְׂרָאֵל: ״מַה מִצְוָה הִיא זוֹ״ וְכוּ׳, לָזֶה בָּא מַאֲמַר הַכָּתוּב כָּאן וְאָמַר זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל לָאוּמּוֹת כְּשֶׁהֵן מְקַנְטְרִים אוֹתָם וְאוֹמְרִים לָהֶם: ״מַה מִצְוָה הִיא זֹאת״ וְכוּ׳, יֹאמְרוּ לָהֶם: ״חֻקָּה חָקַק ה׳ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵין אָנוּ מְהַרְהֲרִין אַחֲרָיו״. וּלְפִי זֶה אֶפְשָׁר שֶׁהוּרְשָׁה מֹשֶׁה לוֹמַר לָהֶם טַעַם הַמִּצְוָה וְסוֹדָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַטַּעַם לָאוּמּוֹת כְּשֶׁיִּדְחֲקוּ אוֹתָם בְּדִבְרֵי קִנְטוּר: ״מַה מִצְוָה הִיא זֹאת וּמַה טַעַם יֵשׁ בָּהּ״?

12 פָרָה אֲדֻמָּה וְגוֹ׳. רוֹאֶה אֲנִי כִּי כָל סִימָנֶיהָ מוֹכִיחִים עַל הַדִּינִים: ״אֲדֻמָּה״ – כִּי הוּא זֶה סִימַן תִּגְבֹּרֶת הַדִּינִים, ״תְּמִימָה״ – בְּאֵין שֵׂעָר שָׁחוֹר, וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פרה ב,ה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת פּוֹסְלוֹת אוֹתָהּ, וְלֹא שְׂעָרוֹתֶיהָ לְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ קַרְנֶיהָ וּטְלָפֶיהָ צְרִיכִים לִהְיוֹת אֲדֻמִּים, אֲבָל שְׁחוֹרוֹת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְבָנוֹת פּוֹסְלוֹת. ״אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל״ – כִּי הָעֹל יַמְתִּיק הַדִּינִים, בְּסוֹד מַאֲמָרָם ברכות ה. יִסּוּרִין מְמָרְקִין כָּל עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַדִּינִים. גַּם שְׂרֵפָתָהּ בָּאֵשׁ הוּא בְּחִינַת הַדִּינִים, וּבְהִתְקַבְּצוּת הַדִּינִים בָּאֵפֶר יַעֲשׂוּ הַבְרָחָה לַטֻּמְאָה הַדְּבוּקָה בָּאָדָם מֵהַמֵּת, שֶׁגַּם הִיא אֵינָהּ אֶלָּא רְצוּעָה רָעָה מִצַּד יִסּוּרֵי הַמִּשְׁפָּט.

13 וְרָאִיתִי בְּסִפְרֵי זוּטָא ספרי זוטא יט:ב, וּפָסְקוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה: אֵין לוֹקְחִין עֶגְלָה וּמְגַדְּלִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיִקְחוּ וְגוֹ׳ פָרָה״ – וְלֹא עֶגְלָה, עַד כָּאן. וּלְפִי מַה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיהָ הֵם בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט, יֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר, כִּי שֵׁם פָּרָה יַגִּיד מִסְפָּר הַיָּדוּעַ לְמִסְפַּר בְּחִינַת הַדִּינִים כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, לָזֶה צִוָּה ה׳ שֶׁיִּקְנוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁיֵּשׁ בִּבְחִינַת מִסְפָּרָהּ מִסְפָּר אֲשֶׁר תְּכַוֵּן אֵלָיו. אֲבָל אִם יִקְנוּ עֶגְלָה, קוֹנִים דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ הַמִּסְפָּר אֲשֶׁר אָנוּ צְרִיכִין לוֹ, וַהֲגַם שֶׁמְּגַדְּלִין אוֹתָהּ עַד שֶׁנִּקְרֵאת פָּרָה, אַף עַל פִּי כֵן יַקְפִּיד ה׳ עַל שְׁעַת הַקִּנְיָן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קוֹנִים דָּבָר שֶׁהַכַּוָּנָה בּוֹ שֶׁהֵם רפ״ה דִּינִים.

2 משנה תורה, הלכות טומאת מת פתח ↗

וְאֵין הָעַכּוּ"ם מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וְדָבָר זֶה קַבָּלָה הוּא וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמִלְחֶמֶת מִדְיָן במדבר לא יט "כּל נֹגֵעַ בֶּחָלָל" וְלֹא הַזְכִּיר שָׁם אֹהֶל. וְכֵן הָעַכּוּ"ם אֵינוֹ נַעֲשֶׂה טְמֵא מֵת אֶלָּא עַכּוּ"ם שֶׁנָּגַע בְּמֵת אוֹ נְשָׂאוֹ אוֹ הֶאֱהִיל עָלָיו הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא נָגַע. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לִבְהֵמָה שֶׁנָּגְעָה בְּמֵת אוֹ הֶאֱהִילָה עַל הַמֵּת. וְלֹא בְּטֻמְאַת הַמֵּת בִּלְבַד אֶלָּא בְּכָל הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן אֵין הָעַכּוּ"ם וְלֹא הַבְּהֵמָה מִתְטַמְּאִין בָּהֶן:

4 שמות רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, כְּלוֹמַר אֲנִי עוֹשֶׂה אֶתְכֶם אֲגֻדָּה לְעַצְמִי, אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם שְׁפָלִים כְּאֵזוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יט, ה: וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים. וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף, מַה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָגֵן עֲלֵיהֶם בְּדָם, כְּדֵי לִזְכֹּר לָהֶם דַּם מִילַת אַבְרָהָם. וּבִשְׁנֵי דָּמִים נִצּוֹלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּדַם פֶּסַח וּבְדַם מִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל טז, ו: וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, בְּדַם פֶּסַח וּבְדַם מִילָה. וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף, בִּזְכוּת אַבְרָהָם. וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, בִּזְכוּת יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִזְכוּתָם רָאָה אֶת הַדָּם, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית.

4 משנה תורה, הלכות קרבן פסח פתח ↗

יִשְׂרָאֵל עָרֵל שֶׁמָּל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח שׁוֹחֲטִין עָלָיו אַחַר שֶׁמָּל. אֲבָל גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וּמָל וְטָבַל אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל לָעֶרֶב וַהֲרֵי הוּא כְּפוֹרֵשׁ מִן הַקֶּבֶר שֶׁצָּרִיךְ שִׁבְעָה יָמִים וְאַחַר כָּךְ יִטְהַר. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטָּמֵא גֵּר זֶה לְמֵת לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וְיִטְבּל וְיֹאכַל לָעֶרֶב וְיֹאמַר אֶשְׁתָּקַד כָּךְ עָשׂוּ לִי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁמַּלְתִּי טָבַלְתִּי וְאָכַלְתִּי לָעֶרֶב. וַהֲלֹא גְּזֵרָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם וּפֶסַח בְּכָרֵת וְהֵיאַךְ הֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם כָּרֵת בְּיוֹם הַקָּרְבָּן שֶׁהוּא יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַגֵּר מִתְחַיֵּב בְּמִצְוֹת עַד שֶׁיָּמוּל וְיִטְבּל. וְאֵינוֹ טוֹבֵל עַד שֶׁיֵּרָפֵא מִן הַמִּילָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן הַגֵּרוּת. לְפִיכָךְ הֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם בְּמָקוֹם זֶה. שֶׁהֲרֵי זֶה הַמָּל יֵשׁ לוֹ שֶׁלֹּא לִטְבּל עַד שֶׁיַּבְרִיא וְלֹא יָבוֹא לִידֵי חִיּוּב כְּלָל:

13 משנה תורה, הלכות פרה אדומה פתח ↗

מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹ בַּת אַרְבַּע. וְאִם הָיְתָה זְקֵנָה כְּשֵׁרָה אֶלָּא שֶׁאֵין מַמְתִּינִין לָהּ שֶׁמָּא תַּשְׁחִיר וְתִפָּסֵל. וְאֵין לוֹקְחִין עֶגְלָה וּמְגַדְּלִין אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יט ב "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה" וְלֹא עֶגְלָה. לֹא מָצְאוּ אֶלָּא עֶגְלָה פּוֹסְקִין עָלֶיהָ דָּמִים וְתִהְיֶה אֵצֶל בְּעָלֶיהָ עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֵעָשֶׂה פָּרָה. וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה:

« אור החיים על במדבר י״ח:ל״א אור החיים על במדבר י״ט:ג׳ »