1 זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת. אָמְרוֹ זֹאת הַתּוֹרָה, יִתְבָּאֵר גַּם כֵּן עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״, וְהוּא לְצַד שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר אָדָם כִּי יָמוּת וְגוֹ׳, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בבא מציעא קיד. אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם, יִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל וְאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְכוּ׳, לָזֶה הִקְדִּים לָתֵת הַטַּעַם שֶׁסוֹבֵב הַדָּבָר וְאָמַר זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁמְּסִבָּתָהּ הוּא שֶׁאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא אָדָם מְטַמֵּא בְּאֹהֶל, אֲבָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה וְכוּ׳. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״.
2 כָּל הַבָּא אֶל וְגוֹ׳ וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל. קָשֶׁה, אִם הַבָּא טָמֵא, מִי גָּרַע מִמֶּנּוּ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל? וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בִּפְסִיקְתָא זוּטַרְתִּי וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל״ – שֶׁבָּא מִקְצָתוֹ, עַד כָּאן. וּכְפִי זֶה, אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב אֶלָּא ״כָּל הַבָּא״, הָיִיתִי אוֹמֵר הַבָּא כֻּלּוֹ, הַבָּא מִקְצָתוֹ מִנַּיִן? וּמִמַּה שֶׁאָמַר ״כָּל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל״ הֲרֵי כֻּלּוֹ אָמוּר, מָה אֲנִי מְקַיֵּם ״כָּל הַבָּא״ וְגוֹ׳? זֶה הַבָּא מִקְצָתוֹ. עוֹד שָׁם בַּפְּסִיקְתָא וְזֶה לְשׁוֹנָם: דָּבָר אַחֵר ״כָּל הַבָּא״ וְגוֹ׳ – לַעֲשׂוֹת קַרְקָעוֹ שֶׁל בַּיִת כָּמוֹהוּ עַד הַתְּהוֹם, עַד כָּאן. נִרְאֶה שֶׁהֻכְרְחוּ לִדְרָשָׁא זוֹ, כִּי לִסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה הָיָה לוֹ לוֹמַר הַכָּתוּב ״כָּל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וְכָל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל״, וְיִהְיֶה הַכָּתוּב מִתְפָּרֵשׁ בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ, אֲבָל מִמַּה שֶׁהִקְדִּים ״כָּל הַבָּא״, זֶה יַגִּיד שֶׁמַּאֲמַר כָּל אֲשֶׁר וְגוֹ׳ הוּא דִּין חָדָשׁ.
3 אֶלָּא שֶׁבְּסִפְרֵי רָאִיתִי שְׁנֵי הַדְּרָכִים: דֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן תַּנָּא קַמָּא, וְדֶרֶךְ שֵׁנִי רַב אַחָא בַּר יֹאשִׁיָּה. וְגָמַר אוֹמֶר תַּנָּא קַמָּא שֶׁטַּעַם שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר ״כָּל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל״ הֲגַם שֶׁאָמַר ״כָּל הַבָּא״, שֶׁהוּא בָּא מִקְצָתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין. וְקָשֶׁה לִי, הֲלֹא מַה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים ״אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״ הוּא עַל עֹנֶשׁ מִיתָה שֶׁל בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה, וְכָאן לוּ יִהְיֶה שֶׁנִּטְמָא וְנִכְנַס לַמִּשְׁכָּן טָמֵא – מִיתָתוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם. וְעוֹד לְבַד מִזֶּה, כְּשֶׁנַּשְׂכִּיל עַל דָּבָר נִרְאֶה כִּי מַה שֶׁלְּפָנֵינוּ אֵינוֹ נִקְרָא ״עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״, כִּי בִּכְלַל הַבָּא כֻּלּוֹ יֵשׁ מִקְצָתוֹ, וַהֲרֵי מִתְחַיֵּב הוּא עַל מִקְצָתוֹ, כִּי כָל חֵלֶק וְחֵלֶק שֶׁבּוֹ יִקָּרֵא מִקְצָתוֹ, וְאֵין אָנוּ עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ מִן הַדִּין אֶלָּא מִן הַכָּתוּב. וְאוּלַי שֶׁסּוֹבֵר תַּנָּא זֶה שֶׁכָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נִקְרָא ״עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״.
