אור החיים על במדבר ט״ז:כ״ח

1 בְּזֹאת תֵּדְעוּן וְגוֹ׳ כִּי לֹא מִלִּבִּי. צָרִיךְ לָדַעַת אֵיךְ יַחְשֹׁב מֹשֶׁה לְעַם ה׳ שֶׁעֲדַיִן לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ לִנְבִיא אֱמֶת? עוֹד לָמָּה כָּפַל לוֹמַר לֹא מִלִּבִּי? וְאוּלַי כִּי צַד הַחֲשָׁד הָיָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי לְצַד שֶׁמָּצָא מֹשֶׁה חֵן בְּעֵינֵי ה׳, כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה חָפֵץ לָתֵת גְּדֻלָּה לְאֶחָד מִקְּרוֹבָיו, כְּגוֹן הַכְּהֻנָּה לְאַהֲרֹן וְהַנְּשִׂיאוּת לֶאֱלִיצָפָן וְכַדּוֹמֶה, הָיָה עוֹשֶׂה וְנִמְלָךְ בַּה׳ וְהָיָה ה׳ מַסְכִּים עַל יָדוֹ, אוֹ הָיָה חָפֵץ וְחוֹשֵׁק בְּלִבּוֹ לָתֵת לְאָחִיו וְכַדּוֹמֶה וַה׳ נָתַן לוֹ תַּאֲוַת לִבּוֹ, אֲבָל לֹא לְצַד שֶׁיֵּשׁ עִכּוּב בַּדָּבָר כִּי הוּא זֶה הָרָאוּי לַכְּהֻנָּה. לָזֶה אָמַר בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה׳ שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֶת וְגוֹ׳, לֹא שֶׁהָיִיתִי עוֹשֶׂה וְהוּא מַסְכִּים עַל יָדִי לְמַה שֶׁהָיִיתִי חָפֵץ בְּדַעְתִּי. וּכְנֶגֶד חֲשָׁשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה חוֹשֵׁק בְּלִבּוֹ עַל הַדָּבָר, אָמַר כִּי לֹא מִלִּבִּי, פֵּרוּשׁ, לֹא הָיִיתִי אֲנִי חָפֵץ בַּדָּבָר וַה׳ מַסְכִּים עַל מַה שֶׁבְּלִבִּי. וְשִׁעוּר תֵּבַת כִּי הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: טַעַם שֶׁאֵינִי צָרִיךְ לְהוֹכִיחַ שֶׁה׳ שְׁלָחַנִי לִשְׁלֹל שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מַה שֶׁלֹּא הִסְכִּים ה׳ עָלָיו, אֶלָּא לִשְׁלֹל שֶׁלֹּא מִלִּבִּי הָיוּ הַדְּבָרִים כַּנִּזְכָּר, וְהָבֵן.

2 אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם. פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּפָסוּק ״אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם״ אֲפִילוּ גּוֹי בבא קמא לח., וְכָאן נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁאֲפִילוּ בְּמִיתַת הָאוּמּוֹת שֶׁהִיא מִיתָה מְנֻוֶּלֶת, זֶה בְּעֵרֶךְ הַמִּיתָה עַצְמָהּ. וּכְנֶגֶד הַגּוּף אָמַר וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ מלכים ב ט:לד ״פִּקְדוּ אֶת הָאֲרוּרָה וְקִבְרוּהָ״, קְבוּרָה כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. לֹא ה׳ שְׁלָחָנִי, פֵּרוּשׁ, אֶלָּא מִלִּבִּי, וַה׳ לֹא מִיחָה בִּי. וְאִם בְּרִיאָה וְגוֹ׳, שֶׁבָּזֶה תִּהְיֶה לָהֶם מִיתָה רָעָה וְיֹאבְדוּ גּוּף כְּנֶפֶשׁ.