1 וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֹּ֣אמֶר לְיוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָבִ֖יךָ חֹלֶ֑ה וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י בָנָיו֙ עִמּ֔וֹ אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־אֶפְרָֽיִם׃
1 שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּאָמְרוֹ ״שְׁנֵי בָנָיו״ וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הֵם מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, אוֹ לוֹמַר ״מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם״ וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הֵם בָּנָיו הָרְשׁוּמִים בְּפָרָשַׁת מִקֵּץ, גַּם הִפְסִיק בֵּין הַזְכָּרַת הַבָּנִים וְהוֹדָעַת שְׁמָם בְּתֵיבַת ״עִמּוֹ״, גַּם אָמְרוֹ ״אֶת״ שְׁתֵּי פְּעָמִים.
2 אוּלַי כִּי יוֹדִיעַ הַכָּתוּב טַעַם יוֹסֵף בִּלְקִיחָתָם, שֶׁהָיְתָה לָקַחַת כָּל אֶחָד בִּרְכָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִלְּבַד מַה שֶׁיַּגִּיעַ אוֹתָם בְּבִרְכַּת אֲבִיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ – זֶה מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַחֵלֶק שֶׁיִּהְיֶה נוֹגֵעַ לָהֶם בְּבִרְכָתוֹ, גַּם אֶת מְנַשֶּׁה שֶׁיְּבוֹרַךְ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֶת אֶפְרַיִם וְגוֹ׳:
3 אוֹ יִרְצֶה כִּי רְאוּיִים הֵם לִבְרָכָה מִשְּׁנֵי צְדָדִין: לְצַד שֶׁהֵם בָּנָיו, וּלְצַד שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם רָאוּי לִבְרָכָה מִצַּד עַצְמוֹ. וְלָזֶה אָמַר בָּנָיו עִמּוֹ, גַּם לְצַד הֱיוֹתָם מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם צַדִּיקִים. וְאָמַר ״עִמּוֹ״ לְהַפְסִיק שֶׁלֹּא תָבִין שֶׁמְּפָרֵשׁ מִי הֵם הַבָּנִים, וְאָמַר ״אֶת״ וְ״אֶת״ לוֹמַר שֶׁכָּל אֶחָד חָשׁוּב בִּפְנֵי עַצְמוֹ:
