1 וּמֵת כָּל בְּכוֹר. וְלֹא אָמַר ״וְהָרַגְתִּי כָּל״ וְגוֹ׳, לֶהֱיוֹת כִּי ה׳ בָּרוּךְ הוּא פּוֹעֵל הַטּוֹב בְּיָדוֹ, אֲבָל פְּעֻלַּת הָרַע יְצַו לִמְשָׁרְתָיו עוֹשֵׂי דְבָרוֹ וְהֵם יַעֲשׂוּ, לָזֶה לֹא אָמַר ״וְהָרַגְתִּי״ אֶלָּא ״וּמֵת״, פֵּרוּשׁ, עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. וּמַעֲשֵׂה ה׳, הֵמָּה הַזְכָּרַת הוֹדָעַת הַבְּכוֹרוֹת זֶה הוּא, וְזֶה גּוֹרֵם כִּי הַמַּשְׁחִית יַשְׁחִיתֶנּוּ וּמֵת, וּמִזֶּה יִתְגַּלֶּה פֵּרוּשׁ אָמְרוֹ ״וְהִכֵּיתִי״ שֶׁהוּא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ.
2 עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שבת לד,א יָהַב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וְקַטְלֵיהּ, גַּם אָמְרוּ וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת. וְהִנֵּה דְּבָרִים אֵלּוּ בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה יְרַחֲקֵם הַשֵּׂכֶל, כִּי אֵיךְ תִּהְיֶה רְאִיַּת צַדִּיק לְרָעָה, וַהֲלֹא כְּתִיב משלי כב:ט ״טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ״, גַּם צִיֵּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה זהר ח״ג ריא,א לְרַע עַיִן הַמַּזִּיק בְּעֵינוֹ כִּי הוּא חֵלֶק רַע. אָכֵן אַחַר הַהַשְׁקָפָה בְּדִקְדּוּק אָמְרָם ״יָהִיב עֵינֵיהּ״, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״רָאָה בּוֹ בְּעֵינָיו״, אֶלָּא לֶהֱיוֹת כִּי כָל חֵלֶק רַע שֶׁבָּעוֹלָם בְּהֶכְרֵחַ כִּי יִהְיֶה לוֹ דָּבָר הַמַּעֲמִיד כָּל שֶׁהוּא מֵהַחִיּוּנִי שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטּוֹב, כִּי חֵלֶק הָרַע שֵׁם מִיתָה יֵשׁ לוֹ וְאֵיךְ יִחְיֶה וְיִהְיֶה בַּמְּצִיאוּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ וְיֵלֵךְ כְּבַעֲלֵי חַיִּים. לָזֶה בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ חֵלֶק כָּל שֶׁהוּא מִבְּחִינָה הַנִּקְרֵאת חַיִּים וְזֶה חֵלֶק טוֹב. וּבָזֶה תַּשְׂכִּיל לְהָבִין מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סוכה נב,א כִּי לֶעָתִיד לָבֹא יָבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסמא״ל וְיִשְׁחָטֵהוּ בְּמַעֲמַד הַצַּדִּיקִים וְכוּ׳ עַד כָּאן. וּדְבָרִים אֵלּוּ אֵין לָהֶם מַשְׁמָעוּת כִּי לֹא יֻצְדַּק שְׁחִיטָה לְמַלְאָךְ, וּלְמַה שֶׁהִקְדַּמְנוּ תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה כִּי יָסִיר מִמֶּנּוּ חֵלֶק הַמְחַיֵּהוּ, וּבַהֲסָרַת מִמֶּנּוּ חֵלֶק הַטּוֹב זוֹ הִיא שְׁחִיטָתוֹ.
3 עוֹד יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי כָּל מָקוֹר יִשְׁאַף לְמִינוֹ וְיִשְׁאָבֶנּוּ, וְזֶה הוּא סוֹד בְּחִינַת בֵּרוּרֵי נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה בְּאֶמְצָעוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל וְעֵסֶק תּוֹרָתָם, וְהַצַּדִּיקִים הָעֲצוּמִים קַדְמוֹנֵינוּ יַכִּירוּ בְּהַבִּיטָם בְּאָדָם רָשָׁע לְבָרֵר מִמֶּנּוּ כֹּחַ הַחִיּוּנִי שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטּוֹב בְּאֶמְצָעוּת הָרְאִיָּה הַדַּקָּה אֲשֶׁר יַבִּיטוּ בְּעֵין הַחָכְמָה לְהוֹצִיא חֵלֶק הַטּוֹב הַהוּא, כִּי כְּשֶׁיִּתְכַּוֵּן לְמוּל עֲנַף הַקְּדֻשָּׁה תַּעֲשֶׂה בּוֹ נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק כְּמַעֲשֵׂה אֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת לַבַּרְזֶל הַנִּקְרֵאת קאלמיט״ע בְּלַעַ״ז שֶׁתּוֹצִיאֶנּוּ מִמָּקוֹם שֶׁנִּקְבַּע שָׁם בִּרְאִיָּה, וַה׳ עָשָׂה דִּמְיוֹנוֹת בָּעוֹלָם לְהַאֲמִין אָדָם בְּתוֹרַת חָכָם. וּמֵעַתָּה נִמְצָא דַּעַת אֱלֹהִים בְּאָמְרוֹ ״וּמֵת כָּל בְּכוֹר״, פֵּרוּשׁ כִּי בְּאֶמְצָעוּת שֶׁאֲנִי עוֹבֵר בְּתוֹךְ מִצְרַיִם בָּזֶה יָמוּת מֵעַצְמוֹ כָּל בְּכוֹר, כִּנְתִינַת עַיִן שֶׁל חֲכָמִים בָּרְשָׁעִים וְעוֹשִׂים אוֹתָם גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת, כִּי בְּאֶמְצָעוּת כֵּן יֵצֵא מֵהֶם הַחִיּוּנִיּוּת, כְּמוֹ כֵן הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁיַּפְרִיד מֵהֶם בְּאֶמְצָעוּת הַעֲבָרָתוֹ שָׁם כָּל נִשְׁמוֹת הַבְּכוֹרוֹת, וְהָבֵן הַדְּבָרִים.
4 וְאָמְרוֹ כָּל בְּכוֹר, פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁתֵּצֵא הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף לְבַד, אֶלָּא שֶׁגַּם בְּחִינַת נֶפֶשׁ תָּמוּת – גּוּף וְנֶפֶשׁ שֶׁל קְלִפַּת בְּכוֹר מִצְרַיִם. וְאוּלַי כִּי בָּזֶה לֹא נִתְעַצֵּם שׁוּם גָּלוּת עוֹד כִּבְחִינַת גָּלוּת וְשִׁעְבּוּד מִצְרַיִם, כִּי אָבַד כֹּחַ הַקְּלִפָּה הֶעָצוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּכוֹר:
5 וְרָאִיתִי לָתֵת טַעַם לָמָּה לֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת מַכַּת בְּכוֹרוֹת. עוֹד לָמָּה ה׳ הִכָּה אֲפִילוּ בְּכוֹר שֶׁאֵינוֹ מִצְרִי, דִּכְתִיב שמות יב:כט ״בְּכוֹר הַשְּׁבִי״. וְאוּלַי כִּי הַטַּעַם הוּא לְצַד שֶׁמָּצִינוּ שֶׁקָּרָא ה׳ לְיִשְׂרָאֵל שמות ד:כב ״בְּנִי בְכוֹרִי״, וּכְבָר הוֹדִיעוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה זהר חלק ב רסג כִּי כָל מַה שֶׁבָּרָא ה׳ בְּמִדַּת הַטּוֹב גַּם זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים בִּבְחִינַת הָרַע, וְכָל בְּחִינָה וּבְחִינָה שֶׁיֵּשׁ בַּקְּדֻשָּׁה יֵשׁ כְּנֶגְדָּהּ בַּקְּלִפָּה, וְהַקְּלִפָּה מִתְאַמֶּצֶת וּמִתְחַזֶּקֶת לֶאֱחֹז בָּהּ. וְלָזֶה כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַבְּכוֹרָה שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה הָיְתָה בְּחִינַת בְּכוֹרָה שֶׁבַּקְּלִפָּה אוֹחֶזֶת וְתוֹקֶפֶת בָּהּ לְבַל שַׁלַּח, עַד אֲשֶׁר הָרַג ה׳ כָּל שֵׁם הַבְּכוֹרָה שֶׁבִּקְלִפַּת מִצְרַיִם, בֵּין שֶׁל מִצְרַיִם בֵּין שֶׁל הָאֻמּוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, דִּכְתִיב ״עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי״ וּ״בְכוֹר הַשִּׁפְחָה״ ״וְכׁל בְּכוֹר בְּהֵמָה״. וְגַם בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל קִדֵּשׁ אוֹתָם ה׳ כְּאָמְרוֹ במדבר ח:יז ״כָּל בְּכוֹר וְגוֹ׳ הִקְדַּשְׁתִּי אוֹתָם לִי״, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשָּׁאֵר בְּכוֹרָה זוּלַת שֶׁל קֹדֶשׁ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ ה׳. וְלָזֶה מֵת אֲפִילוּ בְּכוֹר בְּהֵמָה, וְכֵיוָן שֶׁנֶּעֱקַר שֵׁם זֶה נָפַל עָנָף הָרַע שֶׁהָיָה מַחְזִיק בִּבְכוֹר הַקְּדֻשָּׁה, וְלָזֶה תֵּכֶף יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיָּצְאוּ וְרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם, חָשְׁבוּ שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ בָּהֶם כֹּחַ לֶאֱחֹז בָּם, וְצֵא וּלְמַד מַה עָלְתָה בְּיָדָם – לֹא נוֹתַר בָּהֶם עַד אֶחָד.
