אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשרות ד׳:י״ג

מהדורה: מהדורת פרידברג

« אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשרות ד׳:י׳ אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשרות ד׳:ט״ז »

מקור משנה תורה, הלכות מעשרות ד׳:י״ג

13 הַמֵּבִיא תְּאֵנִים מִן הַשָּׂדֶה לְאָכְלָן בֶּחָצֵר הַפְּטוּרָה מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. שָׁכַח וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהוֹצִיאָן וְלֶאֱכל מֵהֶן עַרְאַי וְכֵן אִם שָׁכַח וְהֶעֱלָן לַגַּג אוֹכֵל מֵהֶן בַּגַּג עַרְאַי. הֱבִיאָן לְאָכְלָן בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ וְשָׁכַח וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ חֲצַר חֲבֵרוֹ נִקְבְּעוּ וְלֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר:

פירוש אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשרות ד׳:י״ג

13 ושכח והכניסן לתוך חצר חבירו נקבעו. אולי פירושו משום דלא היה צריך להכניסן רק בראש גגו ולא דרך חצר חבירו ומיחזי כמוליך למכור לבני החצר והוי כגומר פירותיו למכור בשוק שבדעת לקוחות הדבר תלוי, כן פירש בסברת התוספתא:

14 בכסף משנה למה לא יקבע כו' מן הבית כתיב. יעוין לקמן פ"ה הי"ח ובהשגות וירושלמי שם הד"א שביתו טובל לו לא לאחרים ועיין מע"ש פ"ג ה"ג בדין הי' שבתים שלהם לא יטבולו כו' שהן של כל ישראל:

« אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשרות ד׳:י׳ אור שמח על משנה תורה, הלכות מעשרות ד׳:ט״ז »