אור שמח על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב 12 פרקים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב א׳:ט״ז

מהדורה: מהדורת פרידברג

« Ohr Sameach on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat 1:7 Ohr Sameach on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat 2:1 »

מקור משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב א׳:ט״ז

16 תִּשְׁעָה מַשְׁקִין בְּזָב שְׁלֹשָׁה מֵהֶן אָב טֻמְאָה וְהֵן רֻקּוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּכָל שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שְׁלֹשָׁה מֵהֶן כִּוְלַד הַטֻּמְאָה וְאֵלּוּ הֵן דִּמְעַת עֵינוֹ וְדַם מַגַּפְתּוֹ וַחֲלֵב הָאִשָּׁה. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ כְּמַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁאֵין מְטַמְּאִין אָדָם אֲבָל מְטַמְּאִין כֵּלִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּשְׁלֹשָׁה מֵהֶן טְהוֹרִין וְאֵלּוּ הֵן זֵעָתוֹ וְלֵחָה סְרוּחָה הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ וְהָרֵעִי. הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה מִן הַזָּב וַחֲבֵרָיו כְּמוֹתָן מִשְּׁאָר הָאָדָם. כִּיחוֹ וְנִיעוֹ וְרִירוֹ וּמֵי הָאַף שֶׁלּוֹ הֲרֵי הֵן כְּרֻקּוֹ לְכָל דָּבָר וּבִכְלַל הָרֹק הֵן חֲשׁוּבִין. דָּם הַיּוֹצֵא מִפִּי אַמָּה וְדָם הַשּׁוֹתֵת מִפִּיו הֲרֵי הֵן בִּכְלַל דָּם מַגַּפְתּוֹ. הָיָה מוֹצֵץ וְרוֹקֵק דָּם הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא כְּרֹק. שֶׁהַדָּם שֶׁמּוֹצֵץ אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא צִחְצוּחֵי רֹק:

פירוש אור שמח על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב א׳:ט״ז

16 כמשקין טמאין שאין מטמאין אדם אבל מטמאין כלים. פירוש שאין מטמאין אדם במגע רק על ידי שתיה ברביעית וזה פסול הגויה ומשקין טמאים מטמאין כלים במשהו ולקמן פרק ז' מאבות הטומאה לא זכר רבינו שיעורא דרביעית כלל דאפילו במשהו מטמא וכן בפרק י' מטומאת אוכלין הלכה ח' עיי"ש. אלא בפרק ח' מאה"ט זכר שיעור שתיה לפסול הגויה ברביעית וכן מוכח מדברי רבינו בהקדמה לפירוש המשנה והיא שיטת ריב"א בתוספות פסחים י"ד ד"ה דאיכא משקין בהדי בשר והא דאמרו גבי יין נסך דמטמא ברביעית דעשאום כמשקין טמאים אינו לטמא במגע אלא בפסול גויה אם שתה ברביעית ולכן בפרק ששי מאה"ט הלכה ח' כתב רבינו סתם יינן של עו"ג כו' כשאר כל משקין טמאין הוא לטמא במגע כלים ואוכלין אף בכל שהוא ולפסול הגויה הוא ברביעית וכן מפורש בתוספתא הנדפס מכת"י צוקקער מאנדל זבים פרק ה' יין שראה את הגוי שהוא מנסכו אם יש בו כזית מטמאין טומאה חמורה ואם לאו אין מטמאין אלא טומאת משקין פירוש אם אין בו כזית אינו מטמא רק טומאת משקין טמאים לטמא כלים ואוכלין בכל שהוא ואינו מטמא במשא ואינו מטמא אדם וכ"ח ושאר יינו של גוי אעפ"י שאסר משום נסך אין טמא אלא טומאת משקה בלבד פירוש כדין משקין טמאים וזה מפורש כשיטת רבינו דבמגע משקין טמאים אין שיעור דרביעית וכן שיטת הריב"א.

17 כיחו וניעו ורירו ומי האף שלו הרי הן כרוקו לכל דבר. פסק רבינו כר' יוחנן דאף בנגררין דרך החוטם ורב פליג ואמר בנגררין דרך הפה שא"א למי האף בלא צחצוחי רוק, וצ"ע דבשכבת זרעו שא"א בלא צחצוחי רוק פירש המרדכי דמשו"ה לא בטל משום שמתחלת ברייתו הוא מעורב, משא"כ כאן שמן האף הן יוצאין בלא רוק רק הואיל ונגררין דרך הפה מתערבין עם צחצוחי רוק א"כ ליבטל בהן הרוק. ואולי משום דרב אזיל לטעמו דסבר מין במינו לא בטל כר"י דלא שאני ליה בין איסור לטומאה כדאמר פרק תינוקת דף ע"א גבי דם תבוסה לכן נטמאין ביוצאין דרך הפה ודוק:

« Ohr Sameach on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat 1:7 Ohr Sameach on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat 2:1 »