אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין 19 פרקים

אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ב׳:י׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

« Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit 2:9 Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit 2:11 »

מקור: משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ב׳:י׳

10 זבחים פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת״ – מִגּוּף הַחַטָּאת. הָא כֵּיצַד? אוֹחֵז בָּרֹאשׁ וּבַגּוּף, וּמַזֶּה עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ; וְלֹא עַל קִיר הַכֶּבֶשׁ, וְלֹא עַל קִיר הֵיכָל, וְלֹא עַל קִיר אוּלָם. וְאֵיזֶה? זֶה קִיר הַתַּחְתּוֹן.

11 אור לישרים על תלמוד ירושלמי יומא פתח ↗

ומציעים מקור תנאי נוסף שיש להסיק ממנו בקשר לנושא שנידון לפני כן: אמר רבי יוסה מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי: מתניתא אמרה – המשנה אומרת מן המשנה נובעת המסקנה, שאין השיריים מעכבין – נתינת שיירי הדם של קורבן חטאת פנימית על היסוד של מזבח החיצון אינה מעכבת. דתנינן: – ששנינו בעניין פר ושעיר של יום הכיפורים ובעניין פרים הנשרפים פר כוהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירים הנשרפים שעירי חטאת של עבודה זרה משנה זבחים ה,א; ה,ב: אם לא נתן – אם לא שפך את שיירי הדם של החטאות הפנימיות על היסוד המערבי של מזבח החיצון, - לא עיכב – את הכפרה. - מכאן שאין השיריים של חטאות פנימיות מעכבים. ומציעים מקור תנאי נוסף שיש להסיק ממנו בקשר לנושא שנידון לפני כן: רבי בורקיי אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי אמר בשם רבי יוחנן גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני: מתניתא אמרה – המשנה המקור התנאי, והוא הברייתא שלהלן אומרת מן המקור התנאי נובעת המסקנה, שהשיריים מעכבין – נתינת שיירי הדם של קורבן חטאת פנימית על היסוד של מזבח החיצון מעכבת. דתנינן: – ששנינו: "וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ" ויקרא טז,לג - זה לפניי לפנים – זה הזאות הדם בקודש הקודשים, "וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד" שם - זה ההיכל – זה הזאות הדם על הפרוכת שבהיכל, "וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ" שם - זה מזבח במסירה שלפנינו הוסיף מגיה 'הזהב'. ההוספה נכונה, אך אין בה צורך, ראה במקורות המקבילים – זה נתינת הדם על קרנות המזבח הפנימי וההזאות על גג המזבח, "יְכַפֵּר" שם - אף על העזרות. - ומציעים הסבר המבהיר את היסוד למסקנה העולה מן המקור: מה אית לך – מה יש לך, כפרה בעזרות? – איזו דוגמה יש לעניין הזה? איזו נתינת דם של קורבן חטאת פנימית יש בעזרה שבחוץ? לא השיריים?! בתמיהה – וכי הדוגמה לעניין הזה אינה שפיכת שיירי הדם על היסוד של מזבח החיצון שהוא בעזרה?! שאלה מליצית שמשמעה שזו הדוגמה לעניין הזה - הרי שלמדים מהכתוב שהשיריים של חטאות פנימיות מעכבים. 'דתני' רגיל להציע ברייתות, ואילו 'דתנינן' משמש בעיקר להצעת משניות. אולם במקומות ספורים כמו כאן פעמיים 'דתנינן' מציע ברייתות, ואפשר כמובן שבמקומות אלה צריך לגרוס 'דתני' במקום 'דתנינן', והצורה שלפנינו נובעת מפתיחה מוטעית של קיצור כגון 'דתנ'', או מאשגרה ממקום אחר בסוגיה "הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 145 והערה 171. ספרא "אחרי מות" פרשה ה: "וכיפר את מקדש הקודש" - זה לפניי לפנים, "אהל מועד" - זה ההיכל, "המזבח" - זה המזבח, "יכפר" - אף לעזרות. בבלי יומא סא,א: תנו רבנן: "וכיפר את מקדש הקודש" - זה לפניי לפנים, "אוהל מועד" - זה היכל, "מזבח" - כמשמעו, "יכפר" - אלו עזרות. ומציעים כמה בעיות. רבי בון בר חיא אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי בעי – שואל מסתפק: כמאן דמר: – כמי שאומר: השיריים מעכבין – לפי הדעה שנתינת שיירי הדם של קורבן חטאת פנימית על היסוד של מזבח החיצון מעכבת, מתעוררות שלוש בעיות כמוצע להלן, מקומן מעכב? – האם נתינת שיירי הדם על היסוד המערבי של מזבח החיצון מעכבת, או שמא הוא רשאי לתת על היסוד הדרומי? נותנן בלילה? – האם הוא רשאי לתת את שיירי הדם על היסוד של מזבח החיצון בלילה, או שמא אינו רשאי לתת בלילה, כדין כל מתן דמים על המזבח שאין לעשותו בלילה? שוחט עליהן כתחילה? – כשנשפכו שיירי הדם אחרי נתינת הדמים בפנים ולפני נתינת שיירי הדם על היסוד של מזבח החיצון, ובשל כך הוא צריך לשחוט קורבן חטאת אחר, האם הוא רשאי לשחוט את הקורבן האחר כדי שתחילת נתינת דמו תהיה על היסוד, או שמא תחילת נתינת דמו תהיה בפנים ואחר כך על היסוד? במסירה שלפנינו השמיט הסופר מ-'השיריים' במאמר לעיל עד 'השיריים' במאמר כאן בשל שוויון סופות, ומגיה השלים בבבלי זבחים נב,ב אמר רבי יהושע בן לוי, שלדברי האומר שיריים מעכבים, אחרי המתנות שבפנים ולפני נתינת השיריים על היסוד בחוץ, מביא פר אחר ושוחטו ומתחיל כתחילה במתנות שבפנים ולא בנתינת השיריים על היסוד בחוץ, שאם כן, אין הם שיריים. חברייא בעיי: – החברים קבוצת תלמידי החכמים בבית המדרש שואלים מסתפקים: מחשב להן? – לפי הדעה ששיירי הדם של חטאות פנימיות מעכבים, האם מחשבה בשעת נתינת שיירי הדם על היסוד מועלת לפגל או לפסול את הקורבן? כגון שבשעת נתינת השיריים על היסוד חשב להקטיר את האימורים של הקורבן שלא בזמנם או שלא במקומם. לפי בבלי זבחים לט,א, לדעה ששיריים של חטאות פנימיות מעכבים, מפגלים בהם בשעת נתינתם על היסוד. 'מחשב להן' אין הוא 'מחשב עליהן' - שבשעת אחת מעבודות הקורבן חשב לשפוך את שיירי הדם של הקורבן שלא בזמנם או שלא במקומם. מחשבה זו מועלת לפגל או לפסול את הקורבן. רבי יודן אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי בעי – שואל מסתפק: אבדו? – לפי הדעה ששיירי הדם של חטאות פנימיות מעכבים, אם אבדו שיירי הדם, שנשפכו שיירי הדם לפני שנתן אותם על היסוד, האם הם מעכבים, וצריך לשחוט קורבן אחר כדי לתת את שיירי הדם על היסוד, או שמא אין הם מעכבים, כיוון שאין אומרים שהשיריים מעכבים אלא כשישנם ואין נותנים אותם על היסוד? מהירושלמי בהמשך עולה שחסרה כאן בעיה נוספת, וצריך להשלים: חסרו? "שערי תורת ארץ ישראל" – לפי הדעה ששיירי הדם של חטאות פנימיות מעכבים, אם חסרו שיירי הדם, שנשפך חלק מהדם ולא נשארו שיריים לאחר שנתן את מתנות הדם בפנים, האם הם מעכבים, או שמא אין הם מעכבים? ומצמצמים את תחולת הבעיה האחרונה למקרה מסוים: מה הן צריכה צריך לומר: 'מה צריכה' "שערי תורת ארץ ישראל"; "הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 414, הערה 274 ליה? – מה הדבר שנצרך לו? מה הוא הדבר שהוא מסופק בו? באיזה מקרה מדובר בבעיה האחרונה? - כשהתחיל ליתן וחסרו צריך לומר: 'בשלא התחיל ליתן וחסרו' "שיירי קורבן", "שערי תורת ארץ ישראל" – הבעיה היא במקרה שנשפך מהדם לפני שהתחיל לתת ממנו את המתנות שבפנים. אבל אם לא התחיל ליתן צריך לומר: 'אם התחיל ליתן' "שיירי קורבן", "שערי תורת ארץ ישראל" – במקרה שנשפך מהדם אחרי שהתחיל לתת ממנו את המתנות שבפנים, - כל עמא מודיי – כל העם כל החכמים מודים, משהוא משייר שהן שיריים – רק אחרי שהוא מתחיל לתת מהדם בפנים, חל על הדם שהוא משאיר דין שיריים. ולכן במקרה שנשפך מהדם אחרי שהתחיל לתת ממנו בפנים, ולא נשארו שיריים לאחר שנתן את מתנות הדם בפנים, השיריים מעכבים, כיוון שכשנשפך מהדם כבר חל על הדם דין שיריים. אבל במקרה שנשפך מהדם לפני שהתחיל לתת ממנו בפנים, עדיין לא חל על הדם דין שיריים כשנשפך מהדם, ולכן יש להסתפק האם השיריים מעכבים פירושנו לקטע זה שונה מפירושיהם של מפרשי הירושלמי, אך הוא דומה לפירושו של "אור שמח" הלכות פסולי המוקדשין פרק ב הלכה יא, אלא שלא הגיה את הירושלמי. אין פושטים את הבעיות. בבבלי יומא סא,א אמרו, שאם גמר את כל מתנות הדם שבפנים ונשפך הדם לפני שנתן אותו על היסוד של מזבח החיצון, לדברי הכול אין השיריים מעכבים. בבבלי זבחים פא,ב אמרו, שאולי אפילו לדעה ששיריים של חטאות פנימיות מעכבים, אם חסרו דמים מהשיריים לפני שנתן מהם על היסוד ונשאר חלק מהם כדי ליתן על היסוד - אינם מעכבים. המקרה בבבלי שונה מהמקרה בירושלמי לפי פירושנו.• • •

12 משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין פתח ↗

וְאִם לֹא שָׁאַל אֶלָּא נָתַן מִן הַתַּעֲרוֹבוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. נָתַן לְמַעְלָה וְשָׁאַל יִתֵּן לְמַטָּה וְאֵלּוּ וְאֵלּוּ עָלוּ לוֹ:

10 דם שמצותו ליתן אותו למעלה כו' או שמצותו ליתנו בפנים בהיכל ונתנו על מזבח החיצון כו'. מלשון רבינו מבואר דדוקא הדמים הניתנין בהיכל על מזבח הזהב וכן אם נתן הניתנין בחוץ בפנים על מזבח הזהב שמקומו הוא על המזבח, בזה דריש מקרא ואני נתתי לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח פירוש אותו דם שמצותו לתת אותו במזבח ורק במקום מוגבל, בזה גילתה תורה שבכל המזבח כשר הקרבן רק שהבשר אינו נאכל, אבל הדם הניתן על הפרוכת או בין הבדים שנתנן על המזבח ודאי לא כיפר כיון שאין מקומו על המזבח, ובזה א"ש מה דאמר ור"י אי שלא במקומו לאו כמקומו דמי ליהוי כי נשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו, דמוכח דלמ"ד כמקומו דמי ניחא דהניתנין בפנים שנתנן בחוץ א"ש דקאי על הנך מתנות דמזבח הזהב שבהיכל אם נתנו על מזבח החיצון, ובסוף כל הפסולים ליתן את הניתנים למעלה למטה ר"י סבר שלא במקומו כמקומו דמי, וליפלוג בניתנין כו' ליתנן בחוץ ובהא ליפליג ר"י דבכי האי גוונא צ"ל פסול לדידיה דבהא ודאי פסול הקרבן ולא כיפרו בעלים. ולפ"ז יש לפרש בדף כ"ז קתני מיהא כו' ולא פליג ר"י מ"ט לאו משום דקלטיה מזבח וש"מ לא יאספנו, דדייק מניתנין בפנים שנתנן בחוץ דמיירי ר' שמעון אפילו בנתן מתנות שבין הבדים ועל הפרוכת בחוץ, וא"כ לא שייך לומר כמקומו דמי וליהוי כי נשפך על הריצפה וכמו שפירש הר' יוסף בתוספות, וזה הכרעה נכונה במה שגימגמו בתוס' בזה ועיין פירוש המשנה לרבינו ודוק:

11 הרי בשר הזבח פסול. נראה דהוה"ד האימורים ג"כ אינן נקטרין על המזבח דגם הם פסולים וכדמוכח מהך דתנן בדף ק"ט מנין לרבות פסולין כגון כו' הניתנין למטה שנתנן למעלה והניתנין למעלה שנתנן למטה כו' כל המתקבל בפתח אוהמ"ע דכיון דאם עלו לא ירדו חייב, אלמא דגם האימורים והאברים פסולים להקטרה, ורבינו בפרק י"ט ממעה"ק השמיט הך דניתנין למעלה כו' משום דבעי לחייבו גם על זריקת דמים פסולים יעו"ש ודוק. אמנם בפסח כיון דעיקרו לאכילת אדם ונטמא הבשר אם זרק לא הורצה לפ"ז צריך להיות הפסח פסול וא"ש לשון תוספתא דפסחים פרק תמיד נשחט שלא כנגד היסוד פסול וזהו לכו"ע בפסח לא כפר, ולזה העירני חתני אברהם שיחי' ופירש עפ"ז דברי המשנה בפסחים ונאכל שם מן הפסחים וכו' אשר יגיע דמם על קיר מזבחך זה קיר תחתון וכדאמר בזבחים דף ס"ד ע"ב עיי"ש ודוק:

12 לא נפסל בשר הזבח. נ"ב פירוש שאין זריקתו מכפרת ולא נפסל בשר הזבח דמעשיו אינם מועילים כלום ויחזור ויקבל דם הנפש, ועיין בפירוש המשנה:

10 משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין פתח ↗

דָּם שֶׁמִּצְוָתוֹ לִתֵּן אוֹתוֹ לְמַעְלָה מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנְּתָנוֹ לְמַטָּה. אוֹ שֶׁמִּצְוָתוֹ לִתְּנוֹ לְמַטָּה וּנְתָנוֹ לְמַעְלָה. אוֹ שֶׁמִּצְוָתוֹ לִתְּנוֹ בִּפְנִים בַּהֵיכָל וּנְתָנוֹ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אוֹ הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁנְּתָנָן לִפְנִים בַּהֵיכָל. אוֹ שֶׁנָּתַן דַּם הַנִּתָּנִין בַּחוּץ עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. הֲרֵי בְּשַׂר הַזֶּבַח פָּסוּל. וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים בּוֹ כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ דָּם לַמִּזְבֵּחַ. אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ שֶׁלֹּא לִמְקוֹמוֹ הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ לְכַפֵּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה זֶה הַזּוֹרֵק כָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה. אֲבָל אִם קִבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל וְנָתַן הַפָּסוּל אֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה. וְאֶת הַנִּתָּנִין בִּפְנִים בַּחוּץ. וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים. אוֹ שֶׁנָּתַן עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. לֹא נִפְסַל בְּשַׂר הַזֶּבַח אִם נִשְׁאַר דַּם הַנֶּפֶשׁ. אֶלָּא יַחְזֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל שְׁאָר דַּם הַנֶּפֶשׁ וְיִזְרֹק הַדָּם בִּמְקוֹמוֹ:

12 בבא בתרא פתח ↗

וְלָא?! וְהָאָמַר רַבִּי זֵירָא: כׇּל הָרָאוּי לְבִילָּה, אֵין בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ; וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבִילָּה, בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ!

« Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit 2:9 Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit 2:11 »