אור שמח על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים י׳:ג׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

« אור שמח על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים ח׳:י״ט אור שמח על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים י׳:ה׳ »

מקור: משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים י׳:ג׳

3 פסחים פתח ↗

וּרְמִינְהוּ: חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק טוּמְאָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה מוּנַּחַת בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה — יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע, וְאִם הָיְתָה מְגוּלָּה יְכַסֶּנָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אִם הָיְתָה מוּנַּחַת בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע — יַנִּיחֶנָּה בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה, וְאִם הָיְתָה מְכוּסֶּה יְגַלֶּנָּה.

3 בכורות פתח ↗

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁשְּׁחָטוֹ לְהִתְלַמֵּד בּוֹ, וּבִפְלוּגְתָּא דְּנִימוֹס וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

3 משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

כָּל אֹכֶל אָדָם הַנִּשְׁמָר שֶׁגִּדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ חַיָּב בִּתְרוּמָה. וּמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ רֵאשִׁית לַכֹּהֵן שֶׁנֶּאֱמַר דברים יח ד "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" דברים יח ד "תִּתֶּן לּוֹ". מַה דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר מַאֲכַל בְּנֵי אָדָם וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ וְיֵשׁ לוֹ בְּעָלִים שֶׁנֶּאֱמַר דְּגָנְךָ אַף כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן חַיָּב בִּתְרוּמוֹת וְכֵן בְּמַעַשְׂרוֹת: הַכַּרְשִׁינִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מַאֲכַל אָדָם הוֹאִיל וְאוֹכְלִין אוֹתָן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן חַיָּבִין בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית שֶׁזְּרָעָן מִתְּחִלָּה לְאָדָם חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. זְרָעָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְלַךְ וְחִשֵּׁב עֲלֵיהֶן לְאָדָם כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין פְּטוּרִין שֶׁמַּחְשֶׁבֶת חִבּוּר אֵינָהּ כְּלוּם. עָלוּ מֵאֲלֵיהֶן בֶּחָצֵר. אִם הִיא חָצֵר הַמְשַׁמֶּרֶת פֵּרוֹתֶיהָ הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין שֶׁסְּתָמָן לְאָדָם וְאִם אֵינָהּ מְשַׁמֶּרֶת פֵּרוֹתֶיהָ פְּטוּרָה: זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִים כְּגוֹן זֶרַע לֶפֶת וְזֶרַע צְנוֹן וְזֶרַע בְּצָלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן פְּטוּרִים מִן הַתְּרוּמָה וּמִן הַמַּעַשְׂרוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן אֹכֶל אָדָם. אֲבָל הַקֶּצַח חַיָּב בִּתְרוּמָה וּבְמַעַשְׂרוֹת: תְּמָרוֹת שֶׁל תִּלְתָּן וְשֶׁל חַרְדָּל וְשֶׁל פּוֹל הַלָּבָן וְשֶׁל צָלָף וְהַקַּפְרִיסִין שֶׁל צָלָף פְּטוּרִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן פְּרִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁזְּרָעָן לְזֶרַע. אֲבָל זְרָעָן לְיָרָק הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים. וְכֵן הָאֶבְיוֹנוֹת שֶׁל צָלָף חַיָּבִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן פְּרִי: כֻּסְבַּר שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע יַרְקָהּ פָּטוּר מִן הַתְּרוּמָה וּמִן הַמַּעַשְׂרוֹת. זְרָעָהּ לְיָרָק מַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת מִן הַיְרָקוֹת וּמִן הַזֶּרַע. וְכֵן הַשֶּׁבֶת שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע יַרְקָהּ פָּטוּר. זְרָעָהּ לְיָרָק מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק. וְאֵינָהּ מִתְעַשֶּׂרֶת זִרִין. זְרָעָהּ לְזִרִין מַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת מִן הַזֶּרַע וּמִן הַיָּרָק וּמִן הַזִּרִין. וְכֵן הַשִּׁחֲלַיִם וְהַגַּרְגֵּר שֶׁזְּרָעָן לְזֶרַע מִתְעַשְּׂרִין זֶרַע וְיָרָק. כֵּיצַד מִתְעַשְּׂרִין לְזֶרַע וּלְיָרָק. שֶׁאִם לִקֵּט הַיָּרָק לְאָכְלוֹ מַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת וְאַחַר כָּךְ יֹאכַל. וּכְשֶׁיִּיבַשׁ וְיֶאֱסֹף הַזֶּרַע שֶׁלּוֹ מַפְרִישׁ מִן הַזֶּרַע: הַיְרָקוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַאֲכַל אָדָם אֵינָן חַיָּבִין בְּמַעַשְׂרוֹת אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶן. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֵׂר דברים יד כב "תְּבוּאַת זַרְעֶךָ". תְּבוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. אֲבָל הַיְרָקוֹת אֵינָן בִּכְלַל הַתְּבוּאָה. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא הַדִּין בִּתְרוּמָה. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהּ דברים יח ד "דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" כָּל הַדּוֹמֶה לְאֵלּוּ אֲבָל תְּרוּמַת הַיָּרָק מִדִּבְרֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂר: אֵין מַפְרִישִׁין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת מִן הַיָּרָק בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁמַּפְרִישִׁין בָּהֶן מַעַשְׂרוֹת. וְכֵן יָרָק הַבָּא מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָפָר בְּעִקָּרֶיהָ הֲרֵי זֶה פָּטוּר וְלֹא גָּזְרוּ עָלָיו. הַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִית שֶׁזְּרָעָן לְיָרָק בָּטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם. וְהַיָּרָק שֶׁלָּהֶן פָּטוּר. וְהַזֶּרַע חַיָּב בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת: הַתִּלְתָּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֹכֶל אָדָם כְּשֶׁיִּקְשׁוּ הוֹאִיל וְרֹב הָאָדָם אוֹכְלִין אוֹתָן בִּתְחִלָּתָן הֲרֵי הֵן חַיָּבִין בִּתְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר: וְאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַתְּרוּמָה וּמִן הַמַּעַשְׂרוֹת. הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה וְהַפֶּרֶט וְהָעוֹלֵלוֹת. אֲפִלּוּ הֶעֱמִיד מֵהֶן כְּרִי. וְאִם עָשָׂה מֵהֶן גֹּרֶן בַּשָּׂדֶה הֻקְבְּעוּ לְמַעַשְׂרוֹת וּמַפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. אֲבָל אִם עָשָׂה הַגֹּרֶן בָּעִיר פְּטוּרִין. שֶׁהֲרֵי קוֹל יֵשׁ לָהֶן שֶׁהַכּל יוֹדְעִין שֶׁהֵן לֶקֶט אוֹ שִׁכְחָה אוֹ פֵּאָה: הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה שֶׁל עַכּוּ"ם חַיָּבִין בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. אֶלָּא אִם כֵּן הִפְקִיר. וְכֵן הַתְּבוּאָה וְהַזֵּיתִים שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ פְּטוּרִין מִן הַתְּרוּמָה וּמִן הַמַּעַשְׂרוֹת. וּמִנַּיִן יוֹדֵעַ. כָּל שֶׁזּוֹרְעָהּ וּמַצְמַחַת בְּיָדוּעַ שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ. עָבַר וְהִפְרִישׁ מִתְּבוּאָה וְזֵיתִים שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ אֵינָהּ תְּרוּמָה: וְכֵן הַהֶפְקֵר פָּטוּר מִן הַתְּרוּמָה וּמִן הַמַּעַשְׂרוֹת. וַאֲפִלּוּ הִפְקִירוֹ הָעַכּוּ"ם לוֹ. אֲבָל הַזּוֹרֵעַ שְׂדֵה הֶפְקֵר חַיָּב בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת: הִפְקִיר קָמָה וְזָכָה בָּהּ וְעָבַר וְהִפְרִישׁ מִמֶּנָּה תְּרוּמָה הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה. אֲבָל אִם הִפְקִיר שִׁבֳּלִים וְזָכָה בָּהֶן וְעָבַר וְהִפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמָה אֵינָהּ תְּרוּמָה. וְכֵן כָּל הַמַּפְרִישׁ מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב תְּרוּמָה אֵינָהּ תְּרוּמָה. וְכֵן בְּמַעַשְׂרוֹת. דְּבָרִים שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב בְּנֵי אָדָם לְזָרְעָן בַּגִּנּוֹת וּבַשָּׂדוֹת אֶלָּא חֶזְקָתָן מִן הַהֶפְקֵר פְּטוּרִין מִן הַתְּרוּמָה וּמִן הַמַּעַשְׂרוֹת. כְּגוֹן הַשּׁוּם בַּעַל בֶּכִי. וּבָצָל שֶׁל רִכְפָּה. וּגְרִיס הַקִּלְקְלִי. וַעֲדָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: נִתְעָרֵב דָּבָר שֶׁחַיָּב בִּתְרוּמָה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב. כְּגוֹן זֵיתֵי נִקּוּף שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּזֵיתֵי מָסִיק וְעִנְבֵי עוֹלֵלוֹת בְּעִנְבֵי בָּצִיר. אִם יֵשׁ לוֹ פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת מוֹצִיא עַל הַחַיָּב לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא אֵלּוּ מַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הַכּל וּכְאִלּוּ הַכּל חַיָּב בִּתְרוּמָה. וּמַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן דָּבָר הַחַיָּב: הַתְּרוּמָה לַכֹּהֵן בֵּין טְהוֹרָה בֵּין טְמֵאָה אֲפִלּוּ נִטְמָא הַדָּגָן אוֹ הַתִּירוֹשׁ כֻּלּוֹ קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישׁ הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה בְּטֻמְאָה וְלִתְּנָהּ לַכֹּהֵן שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יח ח "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי", אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה. הַטְּהוֹרָה נֶאֱכֶלֶת לַכֹּהֲנִים וְהַטְּמֵאָה יֵהָנוּ בִּשְׂרֵפָתָהּ. אִם הָיָה שֶׁמֶן מַדְלִיקִין אוֹתוֹ. וְאִם הָיָה דָּגָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מַסִּיקִין בּוֹ אֶת הַתַּנּוּר: וְכֵן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר אִם נִטְמֵאת אוֹ נִטְמָא הַמַּעֲשֵׂר מַפְרִישִׁין אוֹתָהּ בְּטֻמְאָה וְנִתֶּנֶת לַכֹּהֵן לֵהָנוֹת בִּשְׂרֵפָתָהּ: וְכָל הַמַּפְרִישׁ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה אוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישׁ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל הַמִּצְוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּבְרָכוֹת: אֵין מוֹצִיאִין תְּרוּמָה מֵהָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ אֲפִלּוּ טְמֵאָה. וְאֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. וְאִם הֵבִיא לֹא תֵּאָכֵל מִפְּנֵי שֶׁהִיא טְמֵאָה בְּאֶרֶץ הַכּוּתִים. וְלֹא תִּשָּׂרֵף שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ רָאִינוּ תְּרוּמָה שֶׁלֹּא נִטְמֵאת נִשְׂרֶפֶת. וְלֹא תַּחֲזֹר לְחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁמָּא יֹאמְרוּ מוֹצִיאִין תְּרוּמָה לְחוּצָה לָאָרֶץ. אֶלָּא מַנִּיחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּטָּמֵא טֻמְאָה יְדוּעָה לַכּל אוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא עֶרֶב הַפֶּסַח אִם הָיְתָה חָמֵץ וְתִשָּׂרֵף:

3 הדם המנוי מן המשקין הוא הדם כו'. בסוגיא דבכורות דף י' הכא במאי עסקינן כגון ששחטו להתלמד בו כו', המעיין היטב במשנה ובתוספתא יראה דהא דתנן במשנה פ"ו מ"ז דר' אליעזר אומר דדם שחיטה בבהמה וחיה ועופות טמאין מכשירין ות"ק סבר דאינן מכשירין וכל רואה יבין דר"א לטעמיה אמר בתוספתא דם שחיטה לעולם מכשיר פירוש אף מכל הטמאין אם שחטן, דם שחיטה דידהו מכשיר, ולכן הנראה לי ברור דט"ס נפל בתלמודין דהוי ס"ד דנימוס ור"א פליגי אם לגופיה בעי מחשבה ואמר המתרץ ע"ז ממאי דילמא טעמא דנימוס התם הואיל ויש בו סימני טהרה, פירוש דלגבי עצמו סבר כולהו או דבעי מחשבה או לא וכאן פליגי אם הדם הוא משקה להכשיר אם נפל על הפירות, ונימוס סובר דדם שחיטת טמאים אינו מכשיר רק בעורב לפי שיש בו סימני טהרה סובר דדמו חשיב משקה להכשיר האוכלין לטומאה, ומנלן דסימני טהרה מילתא היא דקתני עלה דההיא אר"ש מ"ט הואיל ויש בהן סימני טהרה וכמו דסבר ר"ש לענין מחשבת אוכלין דסימני טהרה מילתא הוי כן סבר נימוס דסימני טהרה מועלין להחשיב את דמו למשקה להכשר אוכלין וזה הלשון מילתא היא ר"ל דחשוב לענין מה, וכ"ת אי משום סימני טהרה מאי אריא להתלמד אפילו להתעסק נמי אין ה"נ ומשום רבי אליעזר כצ"ל. ונתחלפו התיבות שבמקום שכתוב טעמא דר"א צ"ל טעמא דנימוס ובמקום שכתוב ומשום נימוס צ"ל ומשום רבי אליעזר, ופירוש דר"א סובר דם שחיטה לעולם אף בטמאים שאין בהם סימני טהרה מכשיר דדמן חשיב משקה ואימתי כגון ששחטן להתלמד ועשה בהן כעין שחיטת טהורים מכשירים דדם שחיטת טהורים מכשיר מקרא דתשפכנו על הארץ כמים, וזה דוקא היכי דהוי כעין שחיטה בטהורים אבל במתעסק דלא הוי רק נחירה בעלמא לא מכשירין גם לר"א, אבל לנימוס דמשום סימני טהרה לא שנא בין להתלמד בין להתעסק וכי פליגי רק לענין הכשר. וז"ב אצלי מאוד בגירסת ופירוש הגמרא ונקיט עורב דשאר עופות יש להן ג' סימני טומאה ורובן כטמאים וכפי' הר"מ בן יוסף ובעי דיהיה חצי סימני טהרה כמו גמל כו' ודוק:

4 השוחט וניתז דם על האוכלין ונתקנח הדם בין סימן לסימן ה"ז ספק לפיכך תולין עליו לא אוכלין ולא שורפין. חולין דף ל"ו רב אשי אמר תולין לעולם משמע ונתקנח כו' ספוקי מספקא ליה ומאי תולין לא אוכלין ולא שורפין ומאי בואו ונסמוך על דברי ר"ש לר"ש לא מכשיר ולר"ח ספיקא לענין שריפה מיהא שוה להדדי מר לא שרפיה ומר לא שרפיה כו' ואין דבריו של אחד במקום שנים והכי קאמר כגון זאת תולין לא אוכלין ולא שורפין, והנה על הלשון והכי קאמר כתב רש"י דגירסא שאינה צריכה היא. אמנם במאור פירש דדלעת הוי תרומתה מדברי סופרים וספק דברי סופרים להקל והיה מותרת לאכילה מספיקא, רק כגון זאת היינו כגון דלעת והוא מילי אוחרי דתרומתן הוי דאורייתא תולין. אולם לרבינו דסובר דתרומת כל פירות האילן הוי דבר תורה א"כ לא יתכן לפרש כך דתרומת דלועין הוי דבר תורה. אך נראה דדלועין מין ירק הוי ובנודר מן הירק אסור בדלועין דמין ירק הוא ואמר בירושלמי תמן דבדלעת יוונית כו"ע מודו דמין ירק הוי ותרומת דלועין דהוי מין ירק הלא כתב רבינו בפ"ב מהלכות תרומות דתרומת ירק הוי דרבנן שדוקא דגן תירוש ויצהר והדומה לאלו אבל תרומת הירק מדבריהם כמעשר. ובאמת הוא גמרא ערוכה בפרק כל הזבחים דף ע"ו בתרומת ירק דרבנן ודברי רבינו שכתב יראה לי בזה צריך ביאור אכ"מ, ולכן אפשר דייק רבינו ונתז דם על האוכלין ושינה לשון הגמרא משום שבירקות הוי ספק דדבריהם ולהקל. אך דחיקא לן מלתא טובא לומר בזה דספק דבריהם להקל כיון דרבנן חייבוהו בתרומה תו מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון ובפרט הכא שהספק אם הוכשר או לא. ונפק"מ אם נגעה בו בהדלעת טומאה מי נטמא הדלעת ותו מטמא אוכלין אחרים דתרומה וקודש, וא"כ הספק גם על דברי תורה מי הוי הדלעת מוכשר או לא וכיון דבמילי דהוי דבר תורה אתה מחמיר כן תחמיר גם במילי דהוי דברי סופרים: ולכך נ"ל מובן אחר בדברי הגמרא דבסוף פ"ק דפסחים ריב"ח רמי תרומה אפסחא ומשני מי א"ר יהושע שתיהן כאחת ורמינהו חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה כו' ר' יהושע אומר יניחנה במקום התורפה גרמא אין בידים לא ומשני הא ר"י אליבא דר"י הא ר"ש אליבא דר' יהושע, אלמא דלר"ש מותר לטמאותה ביד א"כ רשאי לשורפה והא דקרי לה תלויה פירוש לפי שאין מצוה לשורפה דבטמאה מצוה לשורפה כמו שפירשו תוס' שם, א"כ נוכל לומר להיפוך דלר"ש מותר לשרוף כל התרומות המסופקות ולרבי הלא הוכשר הדלעת של תרומה ונטמאת ונשרפת א"כ סברי תרווייהו דרשאי לשורפה, ע"ז אמר דזה לא אמרינן דכגון זאת תולין לא אוכלין ולא שורפין פירוש שאסור לשרוף וכמו בכל תלויה דעלמא אליבא דרבי דאסור לשרוף כן הכא אסור לשרוף התרומה, ומאין שורפין דרישא הו"א שאין מצוה לשרוף לכן מסיק דאסור לשרוף וכמו בכל תלויה דעלמא, וז"ב ודו"ק:

3 משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים פתח ↗

הַדָּם הַמָּנוּי מִן הַמַּשְׁקִין הוּא הַדָּם הַשּׁוֹתֵת בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה מִן הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהָעוֹפוֹת הַטְּהוֹרִין. אֲבָל דַּם הַקִּלּוּחַ אֵינוֹ מַכְשִׁיר שֶׁעֲדַיִן חַיִּים הֵן וַהֲרֵי הוּא דּוֹמֶה לְדַם מַכָּה אוֹ לְדַם הַקָּזָה. הַשּׁוֹחֵט וְנִתַּז דָּם עַל הָאֳכָלִין וְנִתְקַנֵּחַ הַדָּם בֵּין סִימָן לְסִימָן הֲרֵי זֶה סָפֵק. לְפִיכָךְ תּוֹלִין עָלָיו לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. תּוֹלְדוֹת הַדָּם דַּם הַקָּזָה שֶׁל אָדָם שֶׁהוֹצִיאוֹ לִשְׁתִיָּה אֲבָל אִם הוֹצִיאוֹ לִרְפוּאָה טָהוֹר וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר. וְכֵן דַּם שְׁחִיטָה בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה וּבְעוֹפוֹת הַטְּמֵאִין וְהַדָּם הַיּוֹצֵא עִם הַלֵּחָה וְעִם הָרְעִי וְדַם הַשְּׁחִין וְהָאֲבַעְבּוּעוֹת וְתַמְצִית הַבָּשָׂר כָּל אֵלּוּ אֵינָן מִתְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר מֵי פֵּרוֹת. וְדַם הַשֶּׁרֶץ כִּבְשָׂרוֹ מְטַמֵּא וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר. וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ:

3 חולין פתח ↗

רַב אָשֵׁי אָמַר: ״תּוֹלִין״ לְעוֹלָם מַשְׁמַע, וְנִתְקַנֵּחַ לְרַבִּי חִיָּיא סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ, אִי יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, אוֹ אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא בַּסּוֹף, וּמַאי ״תּוֹלִין״? לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין.

« אור שמח על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים ח׳:י״ט אור שמח על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים י׳:ה׳ »