אור הצפון, בראשית, חומר המדות י׳

« אור הצפון Bereshit, XIV אור הצפון Bereshit, XVI »

10 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, שָׂפָה אֶחָת. לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן, פָּתַח חָבִית רִאשׁוֹנָה וּמְצָאָהּ חֹמֶץ, שְׁנִיָּה וּמְצָאָהּ חֹמֶץ, שְׁלִישִׁית מְצָאָהּ חֹמֶץ, אָמַר, הָא מִיסְתְּיָא דְּכֻלָּא בִּישָׁא אֵיזֶה מֵהֶן קָשֶׁה, זֶה שֶׁהוּא אוֹמֵר לַמֶּלֶךְ אוֹ אֲנִי אוֹ אַתְּ בַּפְּלָטִין, אוֹ זֶה שֶׁהוּא אוֹמֵר לַמֶּלֶךְ אֲנִי וְלֹא אַתְּ בַּפְּלָטִין, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה שֶׁהוּא אוֹמֵר אֲנִי וְלֹא אַתְּ, כַּךְ דּוֹר הַמַּבּוּל אָמְרוּ "מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנוּ", דּוֹר הַפְּלָגָה אָמְרוּ לֹא כָּל הֵימֶנּוּ לָבוּר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְכוּ' אוֹתָן לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶן פְּלֵטָה, וְאֵלּוּ נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶן אֶלָּא דּוֹר הַמַּבּוּל עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִין בְּגֶזֶל איוב כד, ב "גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ" לְפִיכָךְ לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶן פְּלֵטָה, אֲבָל אֵלּוּ עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִין זֶה לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת, לְפִיכָךְ נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶן פְּלֵטָה. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל יַעֲבְדוּ עֲבוֹדַת אֱלִילִים וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶן כִּבְיָכוֹל אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלוֹט בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר הושע ד, יז "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַח לוֹ", אֲבָל מִשֶּׂנֶחְלְקֶוּ מַהוּ אוֹמֵר "חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ". בראשית יא ב וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם, לְמֵיתֵי מַדִינְחָא.

1 ולא עוד אלא שאם המדות הן כשורה לא תתכן כלל אשמת עבודה זרה, אמרו חז"ל ילקוט נח יא: "גדול השלום שאפילו ישראל יעבדו עבודת אלילים ושלום ביניהם, כביכול אינו יכול לשלוט בהן, שנאמר הושע ד: ׳חבור עצבים אפרים הנח לו׳, אבל משנחלקו מהו אומר שם י: "חלק לבם עתה יאשמו"." הרי מכאן שאשמת עבודה זרה חלה רק במקרה שהם לקויים במדותיהם ולבותיהם נפרדים זה מזה. אבל אם מדותיהם מתוקנות ויש ביניהם יחסי חבירות ושלום אף אם זה לשם עבודת אלילים אין מדת הדין שולטת בהם.

« אור הצפון Bereshit, XIV אור הצפון Bereshit, XVI »