1דוד ע"ה אמר תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש תצפנם בסוכה מריב לשונות פירש"י מרוכסי איש מחבורי רשעים המתקשרים יחד להרע להם והפליאה נשגבה מה זה הסתרה והצפנה בסוכה מרוכסי איש וריב לשונות כי לא יכול העושה מריבה ומחליק בלשונו לילך אחריו אפי' לסוכה ולריב ריבו ויש לרמוז כי אין לך מקטרג גדול העושה מריבה עם עם קדוש ישראל כנחש הוא היצה"ר והוא עיקר הריב לשונות שעולה ומקטרג בראש השנה וי"כ ולזה בא מצות תקיעת שופר לערבב מחשבתו וכמו דאיתא בזוהר ויעקב אזיל באינון יומין דבין ראש השנה ליום הכפורים עריק לאשתזבא מניה תב בתיובתא שוי גרמיה בתעניתא עד דאתי ראש השנה ויום כפור כדין ידעי ישראל דעשו בא ועמו ארבע מאות איש כולהו מקטרגי מיד ויירא יעקב מאוד וייצר לו וגו' כדין וישב ביום ההוא עשו לדרכו אימתי בשעת נעילה דהא אתפרש מעמא קדישא וגו' מה כתיב ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית כיון דיתבי בסוכות הא אשתזיבו מקטרגא וקב"ה חדי בבנוי נמצינו למידים מדברי קודש זוהר הנ"ל שקורא למקטרג הגדול בר"ה ויום כפור עשו וארבע מאות איש שהם הן עיקר הריב לשונות וחבורים הרשעים המתקשרים יחד להרע להם לישראל ועדת יעקב בורחים מפניהם בסוכות לזה רמז דהמע"ה בנעים זמירותיו והתפלל עבור כללות עם קדוש תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש ויובן ע"ד שבחרנו למעלה שבחי' המועדים שדיבר לנו משה רבינו נקרא אנפי מלכא כנזכר בזוהר ע"פ לך אמר לבי בקשו פני אינון זמנייא וחגייא הנקראים פנים של הקב"ה המאיר באמצעות הימים טובים ולטעם זה נקרא יום טוב יום כזה שטוב העליון נתגלה כנזכר למעלה בפסח נתגלה מדת החסד בשבועות מדת התפארת ובסוכות לקבל אהרן דבזכותיה הוו אזלין שבעה עננין דחפיין על ישראל כסוכות ובג"כ אינון עבדין סוכה עיין בז"ח סוף פרשת תולדות שמונה והולך בחינת המועדים איך הם רמוזים ועכ"פ הם נקראים בחינת הפנים שבאמצעותם מאיר אור בהירותו יתברך וזה הרמז תסתירם בסתר פניך מוסב על חג הסוכות ונקרא סתר פניך מטעם המבואר תצפנם מריב לשונות הם עשו וארבע מאות איש כלהו מקטרגי ונקרא ריב לשונות בר"ה ויו"כ איה איפוא המקוה לברוח מהם רומז עיקר הוא בסוכות כנזכר בזוהר כיון דיתבי בסוכות מיד אשתזבו מניה וזהו תצפנם בסוכה ודאי בצל סוכות להגן עלינו מריב לשונות הנ"ל והכלל עיקר עובדותינו עתה במצות סוכה ואתרוג לבנות קומת השכינה בבנין החסדים אשר בראש השנה עיקר בניינה בה"ג ועתה עיקר בנינה בה"ח כנודע מכוונות האר"י זללה"ה להמעיין בספרים. וכאשר בארתי דברי בועז לרות הטבת חסדך האחרון מן הראשון יש לרמוז הכוונה ארבעה ימים שבין יום כפור לסוכות שרחל נוטלת חמשה חסדים וכו' והחסדים אלו אינה לוקחתם מלמעלה למטה שאם נתבטל החסד העליון ברבות הגבורות אין הגרוע ממנו יכול להקימו אלא לוקחתם מלמטה למעלה בכדי שאם יתבטל החסד הגרוע היורד תחלה ברוב הגבורות בבא החסד המעולה ממנו ידבק בו ויחזירנו לאיתנו וכזה רמז לרות הכינוי לשכינה גדול חסדך האחרון מן הראשון להורות שלוקחתם מלמטה למעלה כמבואר וכ"ז יתבאר אי"ה לפנים מהות בניינה בבחי' החסדים ומעתה תאיר עיניך בדבריהם שמשלו משל למי שיצא מן הסוכה מחמת רוב הגשמים לא יבעט ויצא אלא יצא בהכנעה כעבד שמוזג לו כוס לרבו ורבו שופכו לו על פניו ולכאורה מזיגת הכוס מה בעי הכא במצות סוכה לומר שרבו משלם מדה כנגד מדה ושופך לו הקיתון על פניו אמנם כלפי דברים הנאמרים יתבאר שפיר להמבין מדעתו סוד מזיגת הכוס הוא בבחינת המתקת היין שהוא מסטרא דדינא יתהפך לרחמים על ידי מימי החסדים וכנזכר בזוהר מט"ט רמי מיא להאי יינא ומעתה תחזה להיות כל עצמה של מצות סוכה להכינה ולסעדה בבנין ה"ח להמתיק רוב הגבורות של בחי' קבלתה בראש השנה וי"כ שהוא כמו מזיגת הכוס יין במים וכיון שצריך לצאת מהסוכה מחמת הגשמים נראה שלא ניחא לרבו במזיגת הכוס ולכן שופך לו הקיתון על פניו מדה כנגד מדה ואנו אומרים בנוסח יהי רצון ובזכות צאתי מביתי החוצה ודרך מצותיך ארוצה יחשב לי בזאת כאלו הרחקתי נדוד ויש להבין איה הרמז בתורה יציאה מהבית לסוכה כאלו הרחיק נדוד והנראה ע"ד הכתוב ונס אל אחת מן הערים האלה וחי וכבר בארנו כמה פעמים ע"פ הכלל המונח בידינו שכללות התורה היא תמידיות וישנה בכל אדם וכל זמן והאיך שייך פסוק זה גם עתה והכוונה כי נודע סוכה רומז לבינה אימא עלאה בחי' תשובה ועיקר הכוונה של אדם בעשיות מצותיו רק לדבק פנימיות מחשבתו לרומתותו יתברך ולעורר לבו בקרבו בעבותות האהבה איך שזכה לעשות אותן המצות שהקב"ה עושה אותן בעצמו ולזה אנו מברכין בברכות המצות אשר קדשנו במצותיו דייקא אותן המצות שהוא בעצמו ובכבודו עושה קדשנו עמהם לעשות גם כן כי לכולם יש להם מקום מוצא בעולמות עליונים כמבואר לנו בפרשיות הקודמות להדורש מקומה וכיון שכן מהראוי שהחי יתן אל לבו טרם גשתו לעשות אחת מהנה המצות הנראים גשמיים היושב בצל סוכה של עץ ובאמת במקומה הוא אור בהיר עין לא ראתה ובחשבו כזאת אזי יתמלא בושה וכלימה ברתת וזיע כי כל אדם יודע פחיתת ערכו וחסרונו איך הוא משוקע בקליפות ולהוט ובהול אחרי המותרות ובהאיך אנפין יקום קדם מלכא לעשות אותן המצות שהוא הקב"ה עושה בעצמו וירא לנפשו מגשת לעשיות מצותיו יתברך עד שעוזב חטאיו ותוהה על הראשונות ושב אל הקב"ה בכל לבו ונפשו לבל יזכר ויפקד ויעלה על הלב לעולם לעשות כמעשהו הראשון ונמצא עשיות פרטי המצות גורמים תשובה השלימה וחרטה הגמורה לטהר ולנקות מלא קומתו מכל מום בכדי שיוכל לגשת ולקרב א"ע אליו יתברך בעשיות המצות לעשות מצות המלך שעושה בעצמו ובכבודו וזהו הרמז ונס אל אחת מן הערים האלה מלת ונ"ס נוטריקון "ויעקב "נסע "סכותה רומז לכללות עדת יעקב נסעו אל התשובה השלימה הרומז לסוכה עולם הבינה ומורה הכתוב באצבע מאין באו אל התעוררות לשוב אליו יתברך בתשובה שלימה אחת מן הערים האלה הערים משמעו לשון התעוררות כלומר באמצעות עשיות מצותן יעטו כמעיל בשתם בהאיך אנפין יקרבו לעשות מצותיו ית' כנזכר ונמצא בבא האדם ורוצה להכניס ראשו ורובו בסוכה נרתע לאחוריו וירא לנפשו להכניס ראשו בתוכה עד שמעורר לבו בקרבו בתשובה שלימה וזהו ונ"ס ו"יעקב נ"סע ס"כותה אחת מהערם לשון התעוררות האלה שבאים מחמתם אל התשובה השלימה וכאמור ומהראוי שיחרד האיש וילפת במעלה על זכרונו עומק הסכות אשר איתא בהאר"י זללה"ה שארבעה דפנות הסוכה רומזים לצירופי אהי"ה וגם קרקעית הסוכה צירופי שמות הקדושים וא"כ איך מלאו לבו לעקור פעמי רגליו מביתו אל קרקעית הסוכה ולדרוך בעקבו על צירופי שמות הקדושים והוא מצוה קלה שאדם דש בעקב לזה רומז הכתוב ויעקב נסע סכותה כמורה באצבע מי הוא זה הראוי לדוש בעקב על קרקעית הסוכה וצירופי השמות הנקרא בשם יעקב שלם. ע"ד שבארנו למעלה מה דאיתא בתיקונים ע"פ ויבא יעקב שלם עם היו"ד והיינו שיש לו בהירות השכל לחבר היו"ד הרומז לחכמה אל עקב המה מדריגות התחתונים בחינת עקב לאיש אשר אלה לו לו נאה ויאה לדרוש בעקבו על קרקעית הסוכה כי גם בעקבו מחובר היו"ד המורה על החכמה וזהו ויעקב נסע סכותה ומעתה תאיר עיניך במה שאנו אומרים ובזכות צאתי מביתי החוצה ודרך מצותיך ארוצה בהתעוררת בלא בושת אנפין כי נתעורר לבי בקרבי מחמת מצות הסוכה כנזכר יחשב לי בזאת כאלו הרחקתי נדוד וישיבת סוכה מכפרת עון כנרמז בתיבת ונ"ס ו"יעקב נ"סע ס"כותה ומה מאוד צריך האדם לעורר לבו בקרבו כשזוכה לישב בסוכה אשר נודע סוד הסוכה הוא בחי' מקיפים של החסדים וע"י לולב עם מיניו אנו ממשיכין פנימיות ה' חסדים ודוד המלך כשבא להחזיר שבח והודאה על עומק סוכות בעוצם הכרתו השיג כ"ז והתחיל לפאר ולרומם שמו יתברך על רבוי טובותיו וחסדיו הנוהג עם עמו ישראל ורומז סכותה לראשי ביום נשק כי כבר נודע שהלולב עם מיניו ואתרוג נקרא מאני קרבא כאשר חכמים הגידו בסימניהם מאן נצח דינא מאן דמאני קרבא בידייהו ולגודל טובותיו יתברך העודפות על עם קרובו ישראל אמר ככה לא די שמסר כזה לעם קרובו להראות בעליל לארץ שהם מהמנצחים ולא מהמנוצחים במאני קרבא אשר בידיהם אלא עוד זאת הראה לטובה אות ביתרון שאת והושיבם בסוכה ג"כ לעטרם באורות מקיפים וזהו שאמר על כללות עם ישראל סכותה לראשי בסוד הסוכה שהיא אורות המקיפים ביום נשק ביום קדוש כזה שאנו הולכים עם הנשק המורה למאני קרבא וחבה יתירה נודעת להם וטובים השנים מהאחד עם המאני קרבא מנצחים דינא ובונים את שינה בחסדים הפנימים ובישיבת סוכה באורות המקיפים כנודע למשכיל למעלה ומבין מדעתו ודו"ק:
