1ויהי מקץ שנתים ימים ירצה מקץ לעת הגאולה תחזור הכל לשרשם וממילא יתעלו בחינת שנתים שלנו להיות ימים הקדמונים להתאחד בכללותם ואמנם טרם יבואו ימים המקוים לנו עת גאולה האמיתית כללות המדריגות המה נפרדים עש"ה ומשם יפרד. וזאת תורת אדם יומם ולילה לדרוש אחדותו ויחודו להעלות הכל אל השורש אשר היה שם אהלה מתחלה. ומעתה נחזור לענין אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ונקדים תחלה דבור לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ואיתא בזוהר על פני לאפקא אנפי מלכא דבהו אתחזי מלכא קדישא ואינון שמיה והוא אינון והכוונה כי כבר דברנו וזכרנו כמה פעמים שאין לך מעט רגע ושעה בעולם שלא יתראה הבורא ב"ה באמצעות התלבשותם בפנים שונות כפי העת והשעה הצורך להתלבש בהארת פנים כזה צורך הנבראים ושלימותם והכלל בזה אשר לעוצם בהירותו לית רעיון לתופסו כ"א מצד פעולותיו והתלבשות שבעה מדותיו הקדושים וכל אורותיו הבהירים ומצוחצחים הכל מראה אותם באמצעות ז' מדות הקדושים לפעמים מדות האהבה ולפעמים מדות היראה וגו' כפי הצורך בכל עת ורגע שאינו דומה זל"ז וכל זאת נקרא אנפי מלכא דבהו אתחזי מלכא קדישא לבריותיו המשכילים המקשטין מחשבותם להסתכל בכל פרטי הנבראים הבאים לכלל בריאה לראות משם התלבשות אלהות ובחי' פנים המאיר מבחי' התלבשות ואם טח עיניהם מראות פנימו המאירים כ"א מסתכלים על גשמיות הדבר באשר הוא שם נתחזה אליהם ומדמים בנפשם שהכל לטובתם ומאת ה' שכוח לוח לבם ולהיפך בהקרה לכסיל מקר' לא טובה אומר מקרה הוא ולא מאת ה' היתה זאת בהשגחה פרטית בכדי לעובדו ביראה נמצא נגד טעותם וכסלותם כאלו אלהים אחרים על פנימו יתברך המאירים שמראה א"ע באמצעות ההתלבשות שישיגו פניו המאירים והקדושים לדעת איך לדבק נפשם בהאלהים לערך בחי' ההתלבשות והם במעט שכלם טח מראות עיניהם את העיקר ומסתכלים על הטפל וזה נקרא אלהים אחרים פנים אחרים שאינו נוגע אל התורה ועבודה והכ' מצוה ומזהיר להם לא יראה פני ריקם ירצה הקב"ה ביקש זאת מאתנו עם קרובו ישראל לא יראה פני בחי' ץ התלבשותי שאני מלביש ומצמצם פני המאירים באמצעות מדותי הקדושים לא יראה ריקם בעולם שיערכו מחשבותם לעבוד עבודת הבורא ברוך הוא עם ראות הפנים שלו כפי הנראה ונדמה כי צמצום בהמדות אפי' בעולמות עליונים ישראל עלו במחשבה והכל בשבילם ויגדל האהבה וחיבה שיש לו עלינו עם סגולתו ולזה אנו שואלים ומתפללים לפניו יתברך יאר פניו אתנו סלה כלומר הארת פניו בהעולמות עליונים ותחתונים אתנו סלה כלומר אנו בני ישראל בכשרון פעולתינו ומעשינו הטובים יגרמו ככה הארת אורות עליונים בסיבתינו ומבקשים עזר אלוה ליתן לב לדעת ולהשכיל איך לדרוש יחודו ואחדותו בהתלבשות המדריגות ולא יראה פניו המאירים ריקם ח"ו כ"א להעלות הכל אל השורש כי מהבנין ולמטה משם יפרד ויש מיצר טוב ומיצר רע ולזה אומר להם הקדוש ברוך הוא לעם קרובו ישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים כמורה באצבע מאין התחיל עולם הפירוד הוא מעולם הבינה הנקרא אשר כנזכר מכאן התחלת מצרים רומז לשני בחי' המצרים טוב ורע כנודע לעומת ז' מדות הקדושים לעומתם יש ז' תועבות הפכיים ונתפשטו חלקי תענוגים מרום המעלות עד מדריגות התחתונים ואנחנו ישראל נקראים דורשי יחודך להיות שאנו מעותדים לדרוש תמיד יחודו יתברך להעלות תענוגים: הנפרדים לנקודה הראשונה כי לכולם יש להם מקום מוצא באורות עליונים והגם שנראים רבים לאלפים ולרבבות עכ"ז. מי שהריחו ביראת ה' וחלק לו בבינה נפשו יודעת מאוד שכללותם נמשך משלשה קוי חג"ת קו הרחמים וקו הדין וקו החסד וכללות ג' קווים הנ"ל נמשכים מנקודת כתר ושם המה אחדין דלא מתפרשין כ"א נקודה כמוסה בעצמותו א"ס וא"ת אמנם להיות האדם תחת הזמן ואין לו התפשטות השכל לדעת ולהבין בכל שעה ורגע איך ומה נתראה ונדמה אליו ית' באמצעות צימצומיו נשאר שקוע בבחי' המאורע מטוב או רע ואינו יכול ליתן עצות לנפשו לקשור א"ע אליו יתברך ואפי' אם נפשו ודעתו רחבה עליו ויודע באמת ליתן עצות לנפשו איך לעורר לבו בקרבו עם פרטי מאורעותיו הקרים בפגעי הזמנים אמנם בהמשך הזמן נופל ממדרגותו ואנו רואין לפעמים מתעורר המשכיל בעצמו איזה בחי' בעבודת בורא ובהמשך הזמן נופל אצלו זאת הבחי' אל הזקנה ואינה חביבה עליו כבראשונה וזכרתי למעלה בשם הבעש"ט זלה"ה שביאר מה שאנו אומרים אל תשליכנו לעת זקנה הכוונה שאל ישליך בחי' העת לידי זקנה וע"פ הדברים האלה בארתי דבריהם ז"ל שנתעוררו תתחדש כנשר נעוריכי מה הנשר הזה לסוף אלף שנה מורט כנפיו וחוזר לנערותו וכו' ותוכן הדברים כי בחי' כנפים מורה על התלבשות ועיקר עבודת אדם בעוה"ז אינה רק ע"י התלבשות ז' מדותיו הקדושים להכיר ולהשיג מחשבתו קודש הניכרת מתוך מעשיו וממילא מראה ונדמה הקב"ה א"ע לנבראיו בבחי' שונות כי אין יום דומה לחבירו ואפילו שעה אינה דומה לחברתה ומי שחלק לו אלהים בבינה נפשו יודעת מאוד שהכל עולה בקנה אחד והכל אחדותו ויחודו יתברך אכן לטובות הנבראים משתנה ברבוי התלבשות בכדי שבכל שעה ורגע יעורר לבו בקרבו בבחי' מחודשת והבחי' זאת בעצמה שעובד עמה עתה בשעה זו כשנופלת אצלו לידי זקנה נותן עצה לנפשו לעורר ולהתלהב מבחי' אחרת ועובד את הבורא ב"ה עתה עם זאת הבחינה כפי שנדמה אליו בעת הזאת וזהו בחי' מריטת הכנפים היינו כשרואה שנפלה אצלו העבודה לזקנה מורט בחי' התלבשות העבודה וחוזר אז לנערותו בהתעוררת והתלהבות מחודשת עם בחי' אחרת וכזה אמר הנביא הציבי לך ציונים ופירש"י בדרכי אבותיך הראשונים נודע האבות הם בחי' מחשבות אדם וע"ד שבארתי למעלה בשם המגיד זלה"ה היה אומר מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ופירש מתחלה טרם בואו אל שכל האמת עובד עם מחשבותיו דהיינו מחשבות אהבה ויראה והתפארות אוהב אהבה זולת הבורא או יראה זולתו והתפארות באין שם על הלב שזה נקרא עבודה זרה זר ונכריה מאתו ית' שאינו נוגע לעבודתו כלום כיון שנבער מדעת ואין נוגע לו להבחין בין טוב לרע ועכשיו כשבא אל השכל האמיתי קרבנו המקום לעבוד עם אותן המחשבות בעצמם עבודתו עבודת גבוה לאהוב אותו ית' ולירא יראה הרוממות והיוצא מזה שהמחשבה בדרך כלל בחי' האבות שלשה אהבה ויראה והתפארות ואיתא בתיקונים אצילות איהו וגרמייהו חד בהון ולהשכילך בינה ע"ד משל תן עיניך וראה כשנופל במחשבות אדם התעוררות והתלהבות לעבוד עבודת בוראו לעשות אחת מהנה מהמצות לקיים פתוח תפתח וכדומה עיניך תראנה תיכף שעולה על רוחו ונדבה לבו ליתן צדקה הענין במעט רגע שנאצלה מחשבתו מפנימיות לבו ליתן צדקה אזי בשעה קלה איהו וגרמייהו חד בהון עם עומק מחשבתו ואין מעצור לרוחו וכמעט אינו ברשות עצמו כ"א ידו פשוטה ליתן תיכף ומיד והרגלים ממהרים לרוץ ולרדוף צדקה ופרטי האברים מקושרים ומחוברים בקשר אמיץ חזק למחשבה הנאצלה למהר יחיש מעשהו להוציא מכח אל הפועל והוא לגודל התקשרות האיברים אל מחשבה הנאצלה אינו מרגיש בעצמו עקירת יד ורגל וכ"ז תיכף ומיד שנאצלה המחשבה ונדבה רוחו ליתן צדקה משא"כ בהמשך הזמן נופל מעט מעט מהתעוררותו הקדומה וכל עוד שנמשך הזמן נתרפא יותר ונופל בעצלות ומתחיל להרגיש תנועות ידיו ורגליו עד שנופל בספיקות אם ליתן או לאו ולפעמים יפול הנופל לגמרי עד שחוזר ממחשבתו הקדומה וקופץ ידו ומעתה אם עיני שכל לך תוכל להשכיל ולהבין ללמוד סתום מן המפורש איך אצילות איהו וגרמייהו חד. מול זה אפשר לרמוז בדברי הנביא הציבי לך ציונים להורות נתן בלבם ללכת בדרכי יושר לעשות ציונים וסימנים בכל עת ושעה בכמה נקודות הוא מרוחק עתה מהתעוררותו והתלהבותו מחשבתו הנאצלה לעבודת הבורא בכדי שלא יפול הנופל בסיבת המשך הזמן ממדרגתו הקדומה ולזה פירש"י בדרכי אבותיך הראשונים היינו מחשבות הראשונים הכנויים בשם אבות כמוזכר בשם המגיד חובת גברא לעשות ציוני' וסימנים ובראותו שנתרחק מעט מבחי' הקדומה יחזור תיכף לקדמותו להתעוררת מחדש עד שיהיה אצילות מחשבתו קודש איהו וגרמייהו חד ולא ירגיש מתנועות איבריו כלל כ"א פרטי איבריו מקושרים קשר אמיץ וחזק אל המחשבה ושם למעלה מבחי' התחלקות הזמן כ"א אחדות פשוט נמצא כשבא אל החכמה עובד אותו יתב' בלי התלבשות וזהו שאמר הקב"ה לישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים כלומר בחי' שתי המצרים שנעשה פירוד טו"ר כ"ז נמשך מעולם המחשבה כינוי לבינה הנקרא אשר כנ"ל ועכ"ז חיבה יתירה נודעת לכם להעלותכם למעלה נשגבה ונפלאה ואשא אתכם על כנפי נשרים כלומר למעלה מבחי' הכנפים המורים התלבשות וכאמור ואביא אתכם אלי ירצה אל אות י' המרומז לחכמה נקודת יו"ד אשר שם אין בחי' התחלקות וכנפיים. וכזה רמזתי בנעים זמירות ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי והכלל בזה זאת ישים האדם נגד פניו ומורא יעלה על ראשו טרם יבוא יום הקדוש חג שבועות מעותד לקבלת התורה שישנה בכל זמן כי כבר זכרנו כלל המונח בידינו מקדמונינו אשר בכל מועד ממועדי ה' אשר דבר משה לבני ישראל בהגיע חג הקדוש חוזר אז למציאות הראשון כל חג לערוך בחינתו בפסח חוזר למציאות הראשון כאשר מאז בפתח הגאולה כמבואר לנו בדרוש פסח ע"ש ובחג שבועות חוזר למציאות הראשון נתינת התורה וכל או"א מישראל כמו שמכין א"ע לקבלת התורה כמ"כ מקבל בהגיע חג הקדוש בחי' תורתו הנוגע לנשמתו מחדש זולת קבלתו את התורה בשנה שעברה והדבר הוא בפלס מאזנים אם הוא בהזדככות גדול וקישט מלא קומתו בין פסח לעצרת כראוי לענין לפסוק מעליו זוהמת היצה"ר אזי מקבל עתה בעת המציאות בחי' תורתו של כללות השנה הבאה כהזדככות גדול ובבהירות בלי שום התלבשות כ"א התורה מראה א"ע אליו להשיגה בצורה רוחניות ואם אין הכנתו שלימה ונאמנה את אל רוחו לקבלת התורה ועדיין מלא קומתו מראש עד עקב אינו מוכשר לקבלת בהירות התורה כמוהו ממש בחי' קבלתו את התורה עתה בחג הקדוש אינו בזכות ובהירות והכוונה שאין התורה מראה את עצמה אליו להשיגה וגם להשיג עוצם אלהות על ידי רושם התורה שהיא רשימו של אלהותו יתב' כ"א ע"י דמיונות והתלבשות מדריגות הפחותים כאשר כבר דברנו מזה בדרוש ספירת עומר ע"ש ולכן מה מאוד ראוי אשר כל איש הירא ורוצה לגשת אל עבודת הקודש בהגיע חג הגדול והקדוש הזה שחוזר למציאות הראשון נתינת התורה להתבונן במעוז שכלו אם הכנתו שלימה וחזקה ותכונת איברי קומתו המה מזוככים ובהירים להשראת אלהות ואז יתכן לו לעלות בהר לקבל בחינות תורתו והארת אלהותו יתב' המאיר עתה ומה מאוד צריך לפלס במאזני שכלו באשר הוא שם להתבונן בעצמותו אם היה שם בהכנה כזה אז במעמד הקדוש מנתינת התורה הכלליות אם היה ראוי ונכון לגשת אל הקודש פנימה ופן ואולי לא היה ראוי להמנות עמהם במעמד המובחר בסבת העדר הזדככותו היות אז כולם קדושים ובתוכם ה' שורה על פרטי איבריהם כיון שהיו כולם מגדולים עד קטנים בגדר הפרישות מחומריות וכיעור והדומה ואשר חכמים הגידו ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן מנייהו וידע נאמנה אם מרגיש בעצמותו מיעוט הזדככות שבלתי אפשרי אז מעמד הקדוש לגשת אל הקודש לקבל הארת התורה כמו אז כן עתה בחושך הולך ואין נוגה לו להיות נוספת אצלו בחי' קבלה מחודשת כיון שלא קישט ותיקן מדותיו להיות נקי וזך בהם כאשר יכול שאת ממגע נכרי על ככה הגיע העדר הארת התורה להיותם בדרך כלל שבעה עמודים וכאשר מצינו חז"ל נתעוררו ויש פלוגתא חד אמר בז' קולות ניתנה התורה וח"א בה' קולות ניתנה תורה להורות האמור להיות כללותה רק שבעה עמודים ז' מדות הידועים ולהבין דבריהם שלמדו לשונם לקרות את ז' המדות בכינוי ז' קולות יש לכוון במאמרם כי עינינו רואות לכל מדה מהמדות בחינת קול הנמשך משם שונים זמ"ז בבחינתם וחוש הראות מעיד ע"ז כי אתה תחזה בדבר איש לרעהו ענין אהבה אז משמיע קול של אהבה וניכר בתנועותיו לעין כל ואפילו להעומדים הרחק מהם היות עוסקו ודבורו מענין אהבה כי עקימת שפתיו עושה רושם להכיר מהות דבורו וכדומה אם מדבר עם רעהו מענין יראה ומטיל יראתו על זולתו אזי ניכר בהשמעות קול שעוסק מענין יראה כי משתנה האדם בתנועותיו בדברו דיבור אהבה או יראה וכן אם מתפאר א"ע הקול הולך בתנועה אחרת והכל מורה היות שינוי הקולות תולה בשינוי המדות וקול של אהבה נמשך ממדות החסד וקול של יראה נמשך ממדות גבורה וכדומה שארית הקולות יש להם מקום מוצא בזי"ה והמשכיל על דבר ימצא טוב טעם ודעת שגם התורה שעיקר בניינה משבעה עמודים ניתנה בז' קולות ונמצא זה תולה בזה לערך קישוט שבעה מדותיו כמוהו ממש זוכה לקבלת ז' קולות שנתנה בהם התורה ואם לא זך וישר פעלו אפי' באחת מהנה יאבד טובה הרבה ויעטה כמעיל בשתו אשר צא יאמרו לו אין לך עסק בנסתרות התורה כי הכסיל לא יבין את זאת התורה המראה א"ע עתה למשכילים בנסתרות ורוחניות באמת אין לך בושה וכלימה גדולה מזה שפירש א"ע מכללות הצבור המטהרים ומקדשים א"ע בהכנה רבה לקבלת התורה והוא יצא מהכלל ומחוץ מושבו כי טומאת נדתו עליו מזוהמתו והכתוב רומז הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו ירצה את האמור ואפי' בכל השנה כולה בפרטי עתיו ורגעיו ופשיטא עתה בחג הקדוש השעה צריכה לכך ביותר והיינו בהכין את לבבם בני ישראל בהזדככות ובהירות קומתם נאות להם להרים ראש להסתכל כלפי מעלה בלי בושה וכלימה לקבל הארה מאתו ית' המראה ונדמה א"ע לנבראיו ובפרט עתה בחג שחוזר למציאות הראשון וצריכין עם ישראל להרים ראש לקבל הארת התורה וזהו שרומז נגד אישים המשכילים יראים ושלמים בעבודתם הביטו אליו ית' עם מלא קומתם היות כלי מוכן לקבל הארה וזהו ונהרו כלומר כחם יפה לקבל הארה טוב להם בכל עתים ורגעים אשר כח בהם בכל שעה ורגע לנהר א"ע בפרטי עניינם בהביטו אליו ית' ונהרו ועוד תועלת הנשגבה בהגיע חג הקדוש חוזר למציאות נתינת התורה פניהם אל יחפרו טוב להם שלא נתכסו פניהם בושה וכלימה להיות מלא קומתם משכן להשראת אלהות וקבלת דקות בהירות התורה לערך הכנתם השלימה. ואנו אומרים בהגדה של פסח על בן רשע אלו היה שם לא היה נגאל כפי רעות עובדותיו כמ"כ מהראוי החי יתן אל לבו להתבונן במעוז מוחותיו אלו היה שם במעמד הקדוש מה עלתה לו לערך מיעוט הכנתו וזיכוך גופו בין פסח לעצרת בודאי בלתי אפשרי להמנות ביניהם שעמדו על הר סיני ופסקה זוהמתן והוא עדיין טומאתו עליו ויצה"ר מרקד בהיכלו לנטותו מדרך המלך וגם תורתו תועבה ואינו מקבל כלום ואוי לאותה בושה וכלימה. ואני אמרתי רמז בנעים זמירות שמונה והולך תורת ה' תמימה משיבת נפש. עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. פקודי ה' ישרים משמחי לב. מצות ה' ברה מאירת עינים. יראת ה' טהורה עומדת לעד. וגמר אומר הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב והכוונה כלפי דברינו הנאמרים באמת שעיקר קבלת תורת האדם בכל שנה ושנה תולה בקישוט מדותיו להיות נקי וזך מהם בתכלית הזכוך. וכלל זה נקוט בידך שצריך האדם להרגיש בעצמו בעת נתינת התורה אם זך וישר פעלו ואם הוא מאנשי מתי מספר וחושבנא לא אתאבד מניה אחת מהנה מימי הספירה שתיקן כראוי כל יום ביומו מדה השולטת באותו היום כמבואר לנו בדרוש ספירת העומר ע"ש וכבר שלם ויפה בבחי' שבעה מדותיו אשר בהם תולה קבלת הארת התורה שחצבה עמודיה שבעה וצריך להרגיש בזה בטוב טעם ודעת אם נתוסף אצלו איזה השגה מחודש בהשגת מאור התורה שלא טעם והשיג עדיין מעולם כי בודאי כמו שהארכנו בדרוש יצ"מ אשר להיות מעת פתח הגאולה עד גאולה אחרונה לא היה עת כזה שתהא שוה בבחי' יצ"מ כ"א בכל שנה נעשה בחי' מחודשת אשר לא היה עדנה מיום הבריאה כמו"כ הענין בבחי' נתינת התורה מיום נתינתה שאז היה פתח נתינתה עד לעתיד שתתגלה בהירות התורה ותורה מאתו תצא עדיין. לא היה שנה אחת דומה לשנה זולתו בבחינת קבלתה כ"א הולכת ונתוספת וכמ"ש קול השופר הולך וחזק מאוד ודרש בזוהר כמד"א כלי מחזיק מ' סאה ר"ל תורתינו הקדושה מחזקת בתורה ואותן החדושין שעתידין להתגלות ולהתחדש עד ביאת הגואל ומורה צדק מחזקת הכל בתוך אותו הקול בכח ולכן אנו מברכין ברכות התורה לשון הווה ולא נתן לשון עבר מורה היות שנותן עוד את התורה וכל אחד מישראל לערך בחינתו והכנתו מפסח לעצרת לקבלת התורה כמ"כ מקבל הארת התורה מחדש עתה שחוזר למציאות הראשון וגדולה מזה אפילו לימוד תורתו של אדם שלומד היום אינו דומה ליום חבירו כידוע למשכיל ופשיטא שאינו דומה לבחי' קבלות התורה בכללות עם ישראל של שנה אחד לשנה אחרת ואפי' בכל אדם פרטי נשתנה טעמו וריחו בבחי' קבלתו את התורה משנה לשנה כל ימי חיים חיותו וכל זאת צריך המשכיל הרוצה לגשת אל הקודש להרגיש בבחי' עצמו ואיש בער אשר לא ידע את זאת ידע נאמנה מסתמא לא קבל בחי' תורתו כראוי כיון שהוא אינו תמים במעשיו ולא זיכך וקישט עדיין מלא קומתו פרטי ז' מדותיו לנקותם ממום מגע נכרים מז' תועבת הפכיים והכלל זה תולה בזה ואין אמצעות בדבר לערך זיכוך וקישוט ז' מדותיו כמ"כ כחו יפה להרים ראש לקבל התורה שניתנה בז' קולות וחצבה עמודיה שבעה. ומעתה תבין להשכיל ביאור תורת ה' תמימה ורשום בכוונות שבעה מדות חג"ת וג' בשבעה שמות הוי"ה הכתובים בזה המזמור תורת ה' תמימה חסד עדות ה' גבורה פקודי ה' ת"ת ע"ש הכוונה בזה לכוון האמור בדברינו שהכל תולה בזיכוך ז' המדות לנקותם ממום ואם האדם תמים במלא קומתו מראש עד עקב אזי כחו יפה ג"כ לקבל תורת ה' תמימה ולכן כתיב שבעה שבועות תמימות תהיינה כי אם אבד אפילו יום א' ח"ו מימי הספירה אבד טובה הרבה ולא יכול לקבל תורה התמימה ואזי משיבת נפש וע"ד מאמרם ז"ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו ופריך מאחר שמדבור ראשון יצאת נשמתן דבור שני האיך קבלו והתירוץ הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר גשם נדבות וגו' נחלתך ונלאה אתה כוננת והקשה במהרש"א ריב"ל דהוא מרא דהני דרשות לכאורה סותר דבריו שאמר לקמן שחזרו לאחוריהן י"ב מול אבל לא מתו ולעיל נמי אמר שנתמלא עולם כולו בשמים כדי להשיב נפשם כדאיתא במדרשות משמע דלא מתו וי"ל דכתות כתות היו לפי הטבע יש מהן דמחרדת הקולות נעשו חלשים ולא מתו לאותן הועילו הבשמים ויש מהן יותר חלשים בטבע עד שמתו ויש מהן שחזרו לאחוריהן ע"ש לפי ענינו ולפי ענייננו הדבר פשוט הן בפתח נתינת התורה או מאז עד עתה ועד ביאת הגואל שישנה בחי' הנ"ל השכל נותן שלא כל או"א מישראל שוה בשיעוריהן בהכנתם וזכות גופם כי אין אדם דומה לחבירו מיום היות אדם על וכל או"א לערך בחינת הכנתו וזכותו כמ"כ מקבל בחי' תורתו הנוגע לנשמתו ואחיזתו שיש לו באותיות התורה וזה הגורמת שלא שוו בשיעורן אז במעמד הקדוש כנראה בגמרא יש מהן שמתו ויש מהן שחזרו לאחוריהן וגו' ונוהג הענין עוד בהגיע חג הקדוש נתינת התורה ג"כ אינם שוים בשיעורין כל או"א כפי שתיקן בחי' ז' מדותיו שמעותד לתקן בימי הספירה כמ"כ מקבל בחי' בהירות התורה עם ז' עמודיה וזהו שרמז נעים זמירות ישראל תורת ה' תמימה כי גם באדם הנשה לקבלה היו שבע שבועות תמימות ונקי ממום אזי משיבת נפש וכן מונה והולך פרטי הז' מדות עדות ה' נאמנה ורשום בכוונה מדות הגבורה להורות שתיקן אותה עם כל פרטיה כמוזכר לנו בדרוש ספירת עומר כמאמרם ז"ל מצוה לממני יומי מצוה לממני שבועי היינו לתקן בחי' ז' המדות בכלל ובפרט וכמו שתיקן וקישט בעצמותו מדות הגבורה כמו כן ממש מקבל עתה עמוד התורה שמדבר ממדות הגבורה ומחכימת פתי. וכן פקודי ה' ישרים משמחי לב ורשום בכוונה מדות הת"ת להורות באם שקישט ותיקן מדות תפארתו בלתי לה' לבד ולא תפארת זולתו אזי קונה שלימות בעצמו להרים ראש לקבל הארת התורה בכלל ולא משיג בושה וכלימה וע"ד שבארנו למעלה הביטו אליו ונהרו והפעולה ופניהם אל יחפרו וזהו פקודי ה' ישרים בלתי לה' לבדו ואין ברוחו רמיה זאת הגורמת לשמוח לבו בעת גשתו לבחינת קבלתה בלי בושה וכלימה וכן מצות ה' ברה מאירת עינים הכוונה ג"כ באה שזיכך א"ע כ"כ להיות פרטי מצותיו בבהירות גדול בלתי לה' לבדו ואין לזר חלק אתו בעשיות מצותיו מפניות ורמאות ח"ו זאת הגורמת שהתורה שמקבל אור לו אור להאיר עיניו להסתכל בפנימיותה ולא בגשמיותה. וכן יראת ה' טהורה עומדת לעד הכוונה גם כן באם שזיכך בעצמו מדות היראה רק יראה רוממות בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין ואינם תלוים בדבר ואינה בטילה עולמית כי יראה התולה בדבר בטל דבר בטלה היראה לאפוקי יראה טהורה שאינה תלויה בשום דבר עומדת לעד והכלל הכל תולה לערך הכנתו וקישוט מדותיו כמו כן זוכה לקבל עתה ז' עמודים שבתורה הנתונה בשבעה קולות וגמר אומר הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים ירצה אם אמר יאמר העובד ה' במה נאות להשיג ולתפוס אור בהירות התורה המאירה מסוף העולם ועד סופו רק רוחניות ובמה יכול להרגיש חמודות התורה במורגשת רמז בדבריו ידוע תדע שכל בחי' תענוגים שנתפשטו בעולם וחלקי טעמים משונים הכל נמשך מאותיות התורה אשר בה אסתכל קב"ה וברא עלמא וממילא יש אותיות התורה בכללות המדריגות ומה שרואה אדם במורגשת ומושכלת לטעום טעם מתוק ונחמד ילמוד סתום מהמפורש ונעלם מהגלוי אם כאן יש דבר נחמד למראה ומתוק לחיך שאינו רק חלק אחד מני אלף אלפי אלפים ורבבות מחלקי התורה איך לא ירגיש מתיקת התורה שמשם נמשך בחינת מתוק בעולם לזה אמר הנחמדים מזהב כלומר מאין יכול להרגיש חמידות התורה מזהב אם לבו חומד לדבר גשמי כזה איך לא ירגיש ויחמוד עיקר החמדה שתורה נקרא חמדה גנוזה וגם נקרא חמדה מתוך חמדה כמבואר לנו במ"א להדורש מקומו וזהו הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים מכאן יכול להרגיש מתיקות התורה כנזכר ועוד רמז הנחמדים מזהב ומפ"ז רב נוטריקון פ"ז "פסקו "זוהמתן על דרך מאמרם ז"ל ישראל שעמדו על הר סיני "פסקו "זוהמתן וזהו שנרמז בכתוב ראשו כתם פ"ז וגו' שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פ"ז פרש"י והדוגמא כלפי הקב"ה כשנראה בסיני כו' תחלת דבריו הבהיקו ככתם פ"ז וכן הוא אומר פתח דבריך יאיר פתח אנכי ה' אלהיך ועל גלילי זהב פירש"י אלו הדברות שבהן נאמר הנחמדים מזהב ומפז רב עכ"ל והנה אם עיני שכל לכם הוא הדבר אשר דברתי אשר כללות נתינת התורה תולה בזכות גופם של עם הנגשים לקבלה ופסיקת זוהמתן כמ"כ מאיר ומבהיק להם הקב"ה אור התורה וזהו ראשו כתם פ"ז תחלת דבריו הבהיקו ככתם פ"ז כלומר כמו שטהרו וזיככו עצמותם ו"פסקה "זוהמתן וכן אמר אלו הדברות שבהם נאמר הנחמדים מזהב ומפ"ז כמבואר וגמר. אומר שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פ"ז הכל להורות שכל עצמה של קבלת התורה עם עמודיה שבעה מיוסדים על אדני פ"ז כאשר "פסק "זוהמתן משבעה מדותיהם מזוהמת היצר הרע וז' הפכיים כמו כן קונה שלימות התורה וגמר דוד המלך עליו השלום גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב יובן ע"ד שבארנו פי' התקונים ויבא יעקב שלם עם הי' י' עקב ובארנו זאת תורת אדם לחבר תמיד הי' המורה על חכמה ופרטי מדריגותיו הנמוכים המכונים בשם בחינת עקב לעשות פרטי מעשיו אפי' הגשמיים כגון אכילה ושתיה ושארית תענוגות בני אדם לעשותם בהתקשרות החכמה ואז נעשה יעקב שלם י' עקב האמנם במה יתכן לו לחבר החכמה אל בחינת העקביים הכל במאור התורה אור לנתיבתו את הדרך ישכון אור לעשות פרטי מעשיו הכל בחכמה ותבונה כאשר זכרנו ודברנו מזה כמ"פ ובארתי פי' הפסוק תורה צוה לנו משה מורשה קהלות יעקב ותוכן הדברים זאת התורה אשר צוה לנו משה מלת צוה משמעו ל' צוותא כלומר שחיבר לנו משה אור התורה מורשה קהלות יעקב ירצה התורה אור להוריש לנו לדעת ולהשכיל איך לקבל ולחבר יעקב אות י' המורה לחכמה לבחי' עקביים לעשותם בחכמה ודעת ולזה רמז גם עבדך נזהר בהם בשבעה עמודים שבתורה לדעת ולהשכיל איך לשמור עקב בחי' עקביים לעשותם בהתקשרות החכמה וכמו דאיתא אשר בכללות עשרת הדברות יש בהם תר"ך אותיות כמנין כת"ר ועק"ב תיבות וזהו שרמז אליעזר עבד אברהם בק"ע משקלו ושני צמידים אלו שני לוחות עשרה זהב משקלם אלו עשרת הדברות וזהו עקב אשר שמע אברהם בקולי והכוונה אפילו כשהתורה היתה עדיין בחינת קול טרם שניתנה בבחינת דברות על הר סיני גם שם בבחינת הקול כחו יפה לעשות פרטי עובדותיו אפילו מעשה ארציות הכל בהתקשרות החכמה והמדע וחיבר היו"ד אל בחינת עקב וזהו עק"ב אשר שמע אברהם בקולי אמנם אחר כך בסבת שעבוד גלות מצרים נשכח מהם עניני עבודתם שקבלו מאבותיהם וכבר קדמנו כמה פעמים שבמצרים היה הדעת בגלות שנשכח מהם מה שקבלו מהאבות ואחר הראות אותות ומופתים במצרים יצא הדעת מהגלות כנזכר בדרושים הקודמים ועתה המדות המה בגלות שרבים וכן שלימים בבחי' דעתם את ה' ועוצם יכולתו וגדולתו ועם כל זהב בחינת מדותם קשה להם ואינם מטוהרים ועדיין היצר הרע מרקד במלא קומתם לעשות מהכיעור והדומה מגנות המדות מורה היות כי לא טוב היות האדם לבדו בבחינת הדעת כי כל זה אינו מועיל כלום רק צריך להכניס את בחי' דעתו למדותיו ולזה בא תיכף מצות ספירת עומר וסודו ידוע למביני מדע שכל עצמה של הספירה להכניס הדעת בהמדות בכללותם ופרטיותם וטרם טהרו וקדשו בפרטי מדותיו ממום ומגע נכרי משפט נדה עליו וטמא טמא יקרא לבלתי יגש אל הקודש לקבל התורה כי אם מתי מספר אשר חושבנא לא אתאבד מהם להם נאה ויאה לגשת לקבלת התורה לשלול זולתם שאין ממש בקבלתם ומאומה אין בידם ובבחינתם רומז התיקונים יעקב י' עקב וכד פרח יוד מינה כדין אתקיים ואתה תשופנו עק"ב ונתבאר לנו בכמה מקומות כלומר בעשות מעשיו הגשמיים המכונים בשם עק"ב בלא חכמה הכינוי לאות י' זהו וכד פרח יו"ד מיניה היינו בחי' החכמה ואז הנחש מצוי' בפרטי עובדותיו להחטיאו וזהו כדין אתקיים ואתה תשופנו עקב דייקא כשנשאר בבחי' עק"ב לבד זולת החכמה הנחש נושף בו ח"ו וגם יש לרמוז מכללות קבלת עשרת הדברות בחי' יו"ד המורה לחכמה ומנין תיבותיו הוא עקב וכל עצמה ללמוד לאדם דעת להאיר נתיבותיו איך לחבר החכמה אל עק"ב וכמאמרינו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב מאור תורתינו מוריש לנו לדעת איך לקהל היו"ד אל העקב וכל זה צריך המשכיל לדעת טרם גשתו לקבלתה להכין א"ע להיות מוכשר לקבלה ואם אין לו זאת החכמה וההכנה כדין אפילו בקבלתו את התורה עתה אינה רק בבחינת תיבותיה המסודרים לפניו במנינה מנין עק"ב ואתקיים ח"ו ואתה תשופנו עקב כיון דפרח יו"ד מיניה כללו של דבר אשר עיקר מגמתו והתאמצו של אדם עתה בחג הקדוש המעותד לקבלת התורה להכין את לבו ורוחו ונפשו תחלה בסוד הספירה להכניס הדעת בהמדות כמבואר אשר כ"ז כל עצמה של הכוונה מסוד הספירה ואחר כך לערך זכוך גופו וטהרו וקדשו מחוץ ומבפנים כמו כן כללות התורה שחצבה עמודיה שבעה התולה בזכוך שבעה המדות בכלל ובפרט והתורה אור להאיר נתיב לדעת איך למצוא רמיזא דחכמתא בכל המדריגות כולם אפילו הגשמיים המכונים בשם עק"ב גם שם יש התלבשות החכמה כי כולם בחכמה עשה פועל החכמה וממילא יש רמיזא דחכמתא בכל דבר הבאה לכלל בריאה וכל זה זוכה האדם ממאור התורה ובהעדרה הוא תועי רוח בינה. ומעתה נחזור לענין ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם ומפרש הכתוב מהות טעותם והם לא ידעו דרכ"י דרך יו"ד ירצה להורות האמור איך לחבר החכמה לפרטי עובדותם לבלתי עשות שום דבר בעולם בלתי התקשרות החכמה והמדע אשר כל זה עיקר כוונתו יתברך ורצונו וחפצו שצפה לקבל תוספת תענוג מכשרון פעולת הנבראים ולכוון זה צמצם בהירות אורותיו בז' ימי הבנין ולזה רומז אשר נשבעתי באפי וידוע סודו מרזא דז' והכל לטובתם ושלימותם להיות הבחירה חפשית בידם לכפול שכרם בעה"ב להנות מזרוע ידם ולא נהמא דכסופא וזהו אם יבואון אל מנוחתי צירוף מנוחת יו"ד כלומר אם יבואון בקישוט מחשבותם וזכות גופם ועיקר מגמתם וכוונתם בקבלת התורה לדעת ולהשכיל אל מנוחת י' האיך החכמה שורה בכללות המדריגות בכולם מונח ומלובש רמיזא דחכמתא לדעת איך לדבק נפשו ברוממות אלהות ונאות לו לאדם לדעת ממאור התורה היותה רשימה אלהות והעולם ומלואה רושם התורה וכמבואר ודו"ק מאד:
