מפרשים:
1 ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי השבה משדי מואב ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי. ופרש"י פן אשחית זרעי כמו נחלת ה' בנים לתת פגם בזרעי שנאמר לא יבא עמוני ומואבי וטעה בעמוני ולא עמונית. טרם נבא לביאור נקדים מאמר נעים זמירות ישראל משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל ה' אזעק אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי באורח זו אהלך טמנו פח לי הבט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי. בכאן רמז דוד המע"ה על בחי' השתלשלות נשמתו ממקום הרמה עד בואה בעוה"ז והמאורעות שפגעה באמצעות השתלשלותה ומה שאירע בעולם הגשמי נלמוד סתום מן המפורש והעלם מהגלוי מסתמא היה דוגמתו בכח וכאשר קדם לנו הדיבור למעלה כמה פעמים מענין יציאות מצרים אשר י"מ התחתון רומז לי"מ העליון ע"ש באורך תוכן הדברים להיות שינק פרעה מאחורי עורף ולא נתן התפשטות המצרים להלוך ממקום קדוש לצאת מכח אל הפועל והכל בכדי שלא יתפרדו ויתגלפו שני המצרים טוב ורע זה מזה ואז יתראה ויתגלה שלימות גבול הקדושה ביתרון אור על גבול הרשע וכאשר בשורש ככה נתפשט לנבראים למטה בעוה"ז אירעו להם שנפלו ונתערבו גופות ישראלית עם גופות המצריים בשעבוד מצרים ופרעה עליון נתלבש בגוף עכור התחתון ולא רצה להניח אומה ישראלית לצאת מתחת יד שעבודו להראות יתרון מעלתם כיתרון אור מחשך עד שהראה הקב"ה אותות ומופתים במצרים ויצאו צבאות ה' ממצרים ונתפרסם אלהותו ויתרון מעלות בני ישראל על זולתם ביתרון אור והכל בעבור שידוד המערכות. וזכרתי למעלה בשם המגיד זללה"ה שביאר אשר באמצעות השתלשלות אור בהירות התורה ממרום שבתה ותיכף שפגעה בראשון לכל המזלות שהוא מזל טלה נתבטל ממציאות נגד בהירותה ומכאן נמשך שידוד המערכות במצרים והכלל בזה הכל תולה בשורש עליון וככה נתפשט למטה בצאת מכח אל הפועל וכן אירע להם לכללות נשמתן של ישראל אחד היה אבינו הראשון גבוה מארץ עד לרקיע ורצה הקב"ה לגלות ולפרסם עוצם אלהותו בזה העולם באמצעות תכונת מלא קומתו הבהירה וכיון שחטא נתמעט קומתו ואבד מעלתו המעולה מלגלות אלהותו ע"י והצריך הקב"ה לחלק כללות קומתו לפרטיות ונתגלגל באברהם ונצטרף ביצחק ונתלבן ביעקב ואח"כ נתפלגו האבות שלשה לי"ב שבטים ואח"כ לשבעים נפש ות"ר אלף רגלין והענין נוקב והולך מדור לדור עד ביאת הגואל שתחזור כמו שהוה כאשר עלה ברצונו הקדום לגלות אלהותו ע"י אדה"ר. והנה דוד המע"ה כללות שבעים שניו נמשכים משנות אדה"ר כנודע מדברי חז"ל אמנם תחלת בחי' התגלותו בעוה"ז התחיל מאז שבא לוט על שתי בנותיו במערה וכאשר חכמים הגידו ע"ט ותשקין את אביהן יין בלילה ההוא זימן להם הקב"ה יין כדי להוציא מהם שתי אומות נמצא לפי מאמרם ז"ל מאז ומקודם מן המערה הנ"ל התחיל להתעורר בחי' התגלות דוד המע"ה מכח אל הפועל ועיין במקום אחר שבארנו פ"ה מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה ע"ש ותוכן הדברים דוד המע"ה בהיותו בכח כשדבר הקב"ה מלידת יהודה גם שם אמר מזמורים אלו לפניו יתברך בכח מה שהיה אח"כ בפועל כי באמת שורש ומקור נשמת דוד המע"ה הוא גבוה מאד וכאשר בא הרמז בדברי נעמי במגילה זאת אני מל"אה הלכתי וריקם השיבני והכוונה לרמז על בחי' דוד שתחלת מקום מוצאו מלא"ה העליונה כדאיתא בהאר"י זללה"ה וריקם השיבני כי באמת צרים רבים קמו עליו טרם שבא להתגלות בפועל ורצו לפוסלו מלבוא בקהל ה' וכאשר איתא בגמרא שאמר דואג האדומי עד שאתה שואל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל משום דקא אתי מרות המואביה א"ל אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית וכו' הלכה זו נתעלמה ממך צא ושאל בבית המדרש וכו' בעי לאכרוזי עלי' וכו' ועתה שא עיניך וראה גודל הצער שקבל אז בפועל ומוכרח להיות דוגמתו בכח שרשו מטרם בריאתו אמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי וכדברי רש"י זרעי לתת פגם בזרעי וטעה בעמוני ולא עמונית וכבר רמזתי למעלה בשם הז"ח ענין שתי הגואלים מקום מוצאם למעלה ברוחניות גואל קרוב וגואל רחוק גואל קרוב ימינא עלאה דקרב לפורקן ע"כ אירע לו ככה ג"כ ברוחניות המעשה אשר נעשה בגשמיות עוה"ז ואלו דברים הנאמרים באמת שרמז דוד בנועם זמירותיו משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה. כלו' מאז ומקדם בהיותו בכח כשזימן הקב"ה יין במערה עיקר הכוונה בשביל דוד בכדי להוציאו מכח לפועל וגם שם התפלל לפניו ית' על בחי' מאורעותיו העתידין לבא עליו וזהו בהיותו במערה תפלה והתחיל לומר קולי אל ה' אזעק אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד אותן הצרות העתידין לבוא אחר כך בהשתלשלות לבוא בעולם העשיה כל זה אגיד לפניו עתה טרם עת בואי בכדי להקל צערי והתחיל לפרש שיחתו לפניו ית' בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעתי נתיבתי כלומר מאז התחלת התעוררת השתלשלות רוחי ממקום קדוש בשורשה ומקורה לבא להתגלות מהעלם לגילוי אירע לו גם כן כל אלה לקטרג עלי לבלתי תת לכת יושר הליכות נשמתי לבא לתכליתה כאשר עם לבבך. ולזה רמז בדבריו הנעימים באורח זו אהלך טמנו פח לי. כלו' כאשר התחילה נשמתי להלוך ממקום מחצבה תיכף טמנו פח לי אפי' ברוחניות לבלתי תת לכת יושר כמבואר ומפרש המאורע הבט ימין וראה ואין לי מכיר. הכוונה לרמז על הגואל אשר דיבר בועז דא איהו גואל קרוב יתיר קרוב לפורקן ימינא עלאה פלוני אלמוני מאי אלמוני אלמוני ממש דהא כתיב השיב אחור ימינו אמאי אלא בגין דהא קץ הימין שכיבת לארעא כדין הוא אלמוני וזהו שרמז הבט ימין היינו לגואל קרוב לפרקן סגי ימינא עלאה אולי יהיה לעזר ואין לי מכיר גם שם בהתעטף רוחי ברוחניות מימין עלאה וזאת הגורמת אח"כ במאורע הגשמי של רות אמר הגואל הרומז עליו לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי ופרש"י זרעי וטעה בעמוני ולא עמונית. ולזה גמר אומר אבד מנוס ממני ומה היא האבידה אין דורש לנפשי. כלומר אין מי שידרוש את הפסוק כאשר עם נפשי ורצוני והיינו עמוני ולא עמונית ואם כך היה דורש בודאי לא עלתה על מחשבתו שיתן פגם בזרעו. ואפשר לרמז בדברי נעמי באומרה אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה כי "המר "שדי "לי "מאד ר"ת שלמה והרמז ע"ד דאיתא בז"ח ע"פ ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה הרמוז על שלמה המלך בן דוד ונמצא כתיב מתחלה תיבת שלמה ומפורש במקרא אכן אח"כ בהקרה לו כל אלה באמצעות התפשטותו ממקורו כנזכר ולא היה מכיר אפי' מימין עלאה אמרה אל תקראנה לי נעמי כי "המר "שדי "לי "מאד רשום שלמה בהעלם כאלו נעלם כל זה שתצא ממנה דוד ושלמה בנו וכל זה רמז דוד ברוח קדשו בהיותו במערה תפלה כמבואר. והנה להשכילך בינה להבין אמתות הדברים מה הגיע על ככה במלכות דוד דייקא ולא מצינו ככה בשאר וגם דוד נקרא אבן מאסו הבונים שמאסו בו מאז ומקדם בהיותו ברוחניות ואח"כ בגשמיות עוה"ז אירע ג"כ כנזכר לעיל ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי כי הנה החילוק שבין שני בחי' הגואלים גואל קרוב וגואל רחוק לבד ההפרש שבארנו למעלה בשם הזהר חדש עוד יש דברים בגו ובא וראה מה דאיתא בז"ח מגילה הזאת אמר רבי יוסי בן קסמא תמי' אני אם מגילה זו לא באה אלא כדי ליחס זרע דוד שבא מרות המואביה למה לי כולי האי לכתוב יוחסא מבועז כשנשא את רות ויאמר אלה תולדות פרץ עד וישי הוליד את דוד אלא כולא איצטריך וביאר הענין וסיים דכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו' בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר הכל צריך כאחד וזרע דוד איצטריך הכי ונמצא כל דיבור פרטי ממגילה זו מורה סודות עמוקים נוראים ונפלאים למי שעמד בסוד האר"י זללה"ה והנראה לפי קט שכלינו החילוק שבין שני הגואלים להיות שמגילה זאת באה ליחס זרע דוד שבא מרות המואביה ועל שם כך נק' רות שיצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות ואנו רואין מדתו של דוד והשתדלותו בעבודת הבורא להעלות מדריגות הנמוכים וכאשר חכמים הגידו על פסוק שמרה נפשי כי חסיד אני ולא חסיד אני שכל מלכי מזרז ומערב ישינים בכבודם וכו' ואני חצות לילה אקום להודות וידי מלוכלכות בדם ושפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה ובארנו למעלה הכוונה בזה ידים רומזים לבחי' המדות כדאיתא בתיקונים חסד וגבורה תרין דרועין וזאת עבודת דוד המלך עליו השלום שהכניס את עצמו עם פרטי מדותיו למדריגת התחתונים והנמוכים הכנוים בשם דם ושפיר ושליא וכל מגמתו והתאמצו כדי לטהר אשה יראת ה' לבעלה היינו להעלות איברי השכינה למרום שבתם וזהו יחוד קב"ה ושכינתיה כי כלל זה נקוט בידך ואל ימוט מנגד עיניך אפי' כמעט רגע שאין שום דבר בעולם שלא יהיה שם התלבשות השכינה על שם הכתוב מלכותך מלכות כל עולמים השוכנת בתוכם להחיותם כי בהעדר' לאפס ותוהו נחשבו ואין לה להשכינה ישיבה ונייחא כ"א מצד הת"ח העוסקים כל ימיהם בבנינה ולזה בא הרמז במגילה זו ותשב מצד הקוצרים כי לשון ישיבה בכל מקום לשון נייחא והעמדה להורות בא מאין יש לה לשכינה כ"י מעמד ומצב היינו תיקון בניינה בשלימות השבה גמורה ונייחא הכל מצד הקוצרים אלו צדיקים מחצדי חקלא שעוסקים תדיר בבניינה מצידם דייקא יש לה ישיבה ונייחא כראוי כי טרם עת בואם של הקוצרים אזי היא בסוד נקודה שחורה בלי חוורא כאשר הארכנו מזה למעלה ע"ש ולהיות כי כן שהכל תולה בהכשר מעשיהם ועומק השגתם באופני פעולותם אפי הגשמיי' אשר לכוון זה נתפשטו איברי השכינה וממקום קדוש יהלכו עד מדריגות הנמוכים תערובות רע בטוב ובזה תולה השכר ועונש בהיות להם התפשטות השכל להשכיל עשות הכל בחכמה נפלאה למאוס ברע ולבחור בטוב להעלות גם משם איברי השכינה וכאן הבחירה חפשית ביד האדם לאן יפנה פנימיות מחשבתו אם לאל או להנאות עצמו ובאמת היא סכנה גדולה להכניס א"ע במתכוון לעסוק במדריגת התחתונים בכדי לטהר אשה לבעלה כ"א מי שהביא הבורא ב"ה אותו לשם במתכוון והוא יתברך יודע עניינו אם כח אתו להעלות א"ע ממדריגות אלו ולכן לא כל מי. שרוצה ליטול את השם יבוא ויטול לעמוד במקום גדולים ולומר שכחו יפה לעסוק במדריגות התחתונים בכדי לטהר אשה לבעלה כ"א מי שהכרתו חזקה ונאמנה את אל רוחו לדעת לשמור נפשו לבלתי נגרר ח"ו אחרי הקליפות והכלל בזה זאת עיקר עבודתינו בעה"ז עתה להוציא יקר מזולל ולהעלות חלק הטוב שנתערב ברע כללות קומת הסט"א ובזה תולה עיקר הגאולה בתשלום הבירור אמיתי ותתרוקנה קומת הסט"א מכל וכל ומעתה תשכיל לדעת למה לא רצה גואל הקרוב שבו תולה עיקר הגאולה העתידה לגאול את נחלתו באומרו פן אשחית את נחלתי כלומר נחלת יו"ד הרומז לחכמה הכינוי באות יו"ד כנודע והכוונה פן אשחית ח"ו אותן האורות והנצוצין הנמשכים מחכמה עליונה בהכניסי א"ע אל מדריגות הנמוכים והפחותים עתה קודם זמנם אשר בזה תולה הבחירה ושכר ועונש ולעבוד את הבורא בשני יצרים ביצה"ר וביצה"ט הכל צריך כאחד וכדברי הזוהר חדש וזרע דוד אצטריך הכי ולכן אמר גאל אתה בך הדבר תלוי שזה מדתך עתה עד עת גאולה העיקרית ולכן תמצא כל ימים של דוד עשה מלחמות עם אויביו הכל בעבור כוונה הנזכר. ולהשכילך עוד את הענין מובן בפסוק כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. ויובן ע"ד שאמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה וכו' ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים וכבר הקדמנו מזה במקומו ע"ש והצורך לענייננו כי הנה פרטי מעשה המצות אשר יצוה האל הכל לצורך גבוה ולא לצורך עצמו ולכן הציב גבולות עמים למספר בני ישראל כי זה לעומת זה עשה אלהים וכנזכר לעיל יעקב ועשו היו תאומים בבטן המלאה כי בזה תולה עתה קודם גאולה אחרונה עיקר עבודתינו בתורה ותפלה ומעשה המצות לבנות קומת השכינה ולברר הטוב מקומת הסט"א עד שתתרוקנה מנ"ק ואותיות התורה שנפלו בקליפות. והנה בהתבונן המשכיל עיקר העבודה איך היא רמיזא בשורש עולמות עליונים יבין ג"כ מעמד ומצב שורש העממין לעומת גבול הקדושה ובהיות משכיל על דרכיו לתקן תיקון עליון ממילא מכניע שורש גבול הרשע ומעתה תשכיל הענין לא היה צריך להתחיל את התורה אלא וכו' מה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו ומלת הגיד בכל מקום רזא דחכמתא כלומר הגיד והמשיך להם הכח והשכל במה נאות להם לבוא לנחלת גוים והיינו בהשכיל הלב להבין רמיזת מעשה בראשית המבואר לנו למעלה שבהם סודות ורמיזות כח המצות בשורשן אשר לכולם יש להם מקום מוצא באורות הבהירים ממעשה בבראשית כנודע מזוהר ותיקונים ובעשות האדם מצותיו כתיקונם אזי מנענע השרשים לבנות קומת השכינה וכל מה שמוסיף תיקון בסטרא דקדושה אתרפי סטרא אחרא נגדה וזהו לתת להם נחלת גוים כמבואר באמצעות תיקון מעשה המצות כח בהם להגיע לנחלת גוים היינו סוד נחלה עליונה שורש ומקור יניקת ע' עממין שגם להם יש מקום מוצא ויש לאל ידם לעם קדוש להכניע ולהמתיק את שורשם במקום עליון וכזה נמשך למטה והכל תולה בפתיחת מעשה בראשית הגיד והמשיך להם סוד כח מעשיו היינו מעשה המצות ונמצא אם עיני שכל לך תבין ותשכיל איך עיקר עבודת האדם מיום הבריאה עד עת הגאולה אינו רק צורך גבוה תיקון השכינה מדות המלכו' השוכנת בכללות המדריגות ונמשך למטה לקליפות והתורה אור לנתיבתו איך ינחל נחלת גוים כנז' ולכן תמצא בדוד המלך מדתו מדת המלכות וכנזכר אני לצלע נכון צלע כינוי לשכינה אני נכון להכינה ולסעדה בתיקון מדותיה ולזה צריך מלחמה גדולה כל ימי חיים חיותו ולכן תמצא כל ימיו של דוד עשה מלחמות ונוהג הענין עד ביאת הגואל ואז נחה שקטה הארץ ממלחמת היצר הרע. ועתה נחזור לענין ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי ונודע שדה כינוי למלכות חקל תפוחין קדישין ונקרא חלקת להיות שנחלקה מדות המלכות ומלכותו בכל משלה ומלובשת בחלקי המדריגות מטוב עד רע בכולם מלובש מדות המלכות כנודע ואנו בני ישראל מעותדים לדרוש אחדותו ויחודו יתברך מבחי' התחלקות להעלות למקום אחדות הגמור והכל במאור התורה אור לנתיבתינו כנזכר לעיל תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב התורה אשר חיבר לנו משה רבינו מוריש לנו לדעת איך לקהל היו"ד המורה חכמה אל מדריגות התחתונים המכונים בשם עקב כאשר הארכנו מזה למעלה ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו מוסב על הקב"ה הנקרא אח לישראל עש"ה למען אחי וריעי אדברה נא. לאחימלך סובל שני מלות לאחי מלך מורה כלפי הקב"ה הנקרא אח ונק' מלך ישראל מכרה נועם י' את התחלקות השדה כנזכר ונתלבשה במדריגות כולם מרום המעלות עד לקליפיות ועליך לגאול גאולת השכינה. כלפי דבריו מגיד משנה השיב גואל הקרוב