אור המאיר, דרוש לראש השנה י״ח

מפרשים:
1 בתקונים בראשית "שאו "מרום "עיניכם דא ק"ש ר"ת שמ"ע ועוד כתב בראשית פתח ר"ש שאו מרום עיניכם וגו' ר"ת שחרית מנחה ערבית תלת צלותין הכוונה להורות נתן בלב כל חכם מהות התעוררות התפלה איך להוציא דבור לפני אלהים וכדאי בזוהר כל עלמא אזלין לבי כנשתא ולית דידע לאתערא מלה כדקא יאות והחי יתן אל לבו בגשתו אל העבודה שבלב זו תפלה ויצעק בקול גדול שמע או שאר שמות וכנוים שמוציא מפיו ולמה לא יתבונן בפנימיות מחשבתו וכי מי הרשה לו להוציא עתק מפיו שמות וצרופים הקדושים העומדים ברומו של עולם ולערך מעשיו אשר ידע בנפשו אינו ראוי לכל זאת וכזה הוכיח הנביא אל חכך שופר ופסוק כשופר הרם קולך כי הנה המשכיל צריך לערוך מחשבות קדושות בתפלתו לבלתי יגביה קולו יותר ממה שיש התעוררות אלהות בעומק הלב וכמבואר לנו פ"ה נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה ע"ש כ"א מרים קולו יותר מפנימית מחשבתו שחושב מהבורא אזי האותיות המה חריבים ויבישים ואינם פורחים לעילא וכנרמז בתיקונים ונהר יחרב ויבש ודרש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני והכוונה בית ראשון המה אותיות המחשבה אשר חובת גברא לבנות ביתו מתפלל עודו בסוד החכמה והמחשבה כמ"ש בחכמה יבנה בית אפי' בהיותו עדיין בסוד החכמה גם שם יבנה הבונה את בית תפלתו לאפוקי אם אין לו בסוד החכמה א"כ מה יאמר ומה ידבר אח"כ וזה שרומז התקונים יחרב בבית ראשון רומז לה' ראשונה בחי' הבינה כשאין לו שם התעוררת והתלהבות לדביקות אל ממילא יבש בבי' שני היינו ה' אחרונה בחי' הדבור מוציא באותיות יבשים בלא לחלוחיתה ארה עליונה ומאומה אין בידו לעשות רושם למעלה אפילו ישמיע למרום קולו כי אין זה דבור של אמת רק כשזועק מקירות הלב לערך פנימית המחשבה התקוע בקרבו מגדלות הבורא ב"ה והרמז א"בן מ"קיר ת"זעק ר"ת אמת כלומר אותיות היוצאים מהפה נקרא בחי' אבנים ופשה וכשהאבן יוצא מקירות הלב תזעק מכאן נמשך שזעק לבו אל ה' והוא דבור של אמת לשלול המשמיע למרום קולו ולבו בל עמו אז טוב שתיקותו מדבורו והכלל גדול שצריך להבחין ולהתבונן בדעתו כמו שהוא חושב מרוממות וגדלות אלהות ומרגיש בעצמו אהבה ויראה מהבורא ב"ה כמ"כ לעומתם מחשבתו ממש שוה ירים קולו וזעקתו בתפלה ובקול מלובש מחשבתו הטהורה ונמשך באמצעותו חיות והארה להאותיות היוצאים מפיו ונעשה דבור של אמת הנרצה לפניו יתברך לזה רמז הנביא אל חכך שופר נודע שופר מורה בחי' הבינה הוא התשובה מל' שפרו מעשיכם כלומר התשובה שאתה שב אליו ית' בעומק לבך את זאת תכניס אל חכך להוציא דבור לפני אלהים וכמוהו הענין כשופר הרם קולך כלומר כמו התשובה שאת פונה בפנימיות מחשבתך לשוב אליו ית' בכל מאמצי כחך כמ"כ הרם קולך ולא יותר מדי בכדי שלא תעשה דבורך חולין ולזה גמר אומר כנשר על בית ה' כלומר הפעולה שמגיע כשישוה מדותיו לבלתי ירים קולו יותר מעומק מחשבתו אזי ימהר להוציא דיבור כהמון עם שמרבים דברים בתורה ותפלה וכמעט רגע נשכח מלוח לבם ואינם זוכרים אפילו תיבה א' מה שאמרו כי לא הלבישו מחשבה בדבוריהם לאפוקי אישים המשכילים אינם ממהרים להוציא הדבור לפני אלהים עד שמתבוננים תחלה בפנימית מחשבתם אם להוציא דבור אם לאו וזהו כנשר על בית ה' כלומר כמדת הנשר הנוהג רחמנות עם בניו לבלתי יפחיד ולכן נוגע ואינו נוגע ככה תהיה על בית ה' כלומר כצרופי תיבות הנקראים בית ה' נוגע ואינו נוגע אם להוציא דבור או לאו בכדי שתהא הקול שוה לקדימת המחשבה והוא המובחר שבעבודה אמנם רבים הם מעמי הארץ אפי' בהתעורר לבם בקרבם אל התפלה ורוצים להתפלל אינם יודעים בין ימינם לשמאלם מה יאמרו ומה ידברו וכל עצמם ומגמתם לשאול אוכל לנפשם ומאת נ' שכוח לוח לבם ודרש בתקונים ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון אנשי חיל יראי אלהים אלא כלהו צווחין ככלבין הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי כתבנו לחיים ואינון עזי נפש ככלבים דמיין לאומין דעלמא דצווחי לגביה ולית לון בשת אנפין דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ובפרט עתה בראש השנה בוודאי אין לך בשת אנפין גדול מזה כשפונה א"ע מכללות הציבור המתפללין עבור תיקון בנין קומת השכינה והוא שואל צורך עצמו הגם שכן עדרו לנו בסדר תפלתינו כתבנו בספר פרנסה כתבנו בספר סליחה ומחילה וכדומה הנראה שכל עצמה של השאלה רק לצורך הגשמי וכיון שכן כל עוד שיכוין בתפלתו יותר אזי שואל פרס יותר אמנם הכוונה כי הנה יש כמה בחינות פרנסה והכל נקרא פרנסה וכן יש כמה מיני חיים בעולם והכל נקרא' חיים והאמת עיקר פרנסת האדם הוא השפעת אלהות הנשפע עליו תמיד בכל שעה ורגע והאמונה תקוע בלבו שאין לו ממי לקבל שום חיות הן מעט או הרבה כ"א שפע אלהי הנשפע עליו בלתי הפסק ובהעדר ממנו השפעות אלהות ח"ו כמעט רגע אזי מוטל כגולם ונחשב כמת ולזאת יחרד וילפת בזוכרו זאת איך הוא מקצר בעבודה שהיה ראוי לעבוד עבודת גבוה עם חיותו ית' שנפח באפו נשמת חיים ורוח ממללא רק לעובדו ביראה ואהבה והכסיל הזה לוקח זה החיות לעשות צורך עצמו ולא צורך גבוה ובפרט אם מרגיש בעצמו ח"ו איזה עבירה בוודאי ראוי שיעטה כמעיל בשתו בשם אל הלב שנטל חיות ממלך הקב"ה ומשלם רעה תחת טובה וכאשר אי' בספרי מוסר שהקב"ה נק' מלך עלוב להיות שהוא נותן חיות לאיש הישראלי והוא הולך עם כח ההוא ומרשיע לפניו ולכן יתאמץ האדם בתוקף ועוז להתמיד בעבודת הבורא יום ולילה בכדי שלא ישיג בושה וכלימה מהשפעות אלהות הנשפע עליו כנזכר ואדרבה ירגיש בעצמו תענוג מטוב השפעות אלהות ואין השתוקקותו אחר שום פרנסה כ"א לפרנסה כזה הרוחניות וכן איתא בזוהר ת"ח מזוניהון דקיק יתיר שנזונין מחכמה עלאה ואיש אשר אלה לו שהעמיק שאלה למעלה למעלה גם למטה יתן לו הקב"ה פרנסה בריוח ולא בצמצום אכן לא לזה ישים את רוחו ונפשו בסדר תפלתו כ"א פרנסה הרוחניות השפעת הארתו יתברך שיושפע אליו בלתי הפסק וזהו שאנו שואלין ומתפללין לפניו יתב' כתבנו בספר פרנסה מלת ספר משמעו ל' ספירות ובהירות היינו המובחר שבבחי' הפרנסה שיש בעולם פרנסה הרוחניות כמבואר וכן כוונתינו בשאלה כתבנו בספר חיים טובים היינו ספיריות ובהיריות המובחר שבחיים כי יש לך אדם שהוא חי על האדמה ומבלה עתיו ורגעיו כ"א עבור פרנסת הגשמיות להכין מזונות אשתו ובניו ואומר שמקיים צדקה בכל עת כאשר חכמים הגידו זה המפרנס אשתו ובניו כשהם קטנים וא"כ למה לו חיים כיון שאין מגיע ממנו שום הנאה לבורא עולם ועיקר החיים של האדם בעולם הזה בשם נפשו ומאודו לעבודת הבורא ברוך הוא עם שנות חיים עוד נשמתו בקרבו וזהו שאנו מעמיקים שאלה למעלה כתבנו בספר חיים היינו בבהירות החיים המובחר שראוי לקרות בשם חיים וכמוהו שארית הכתבינו שתקנו לנו הקדמונים והכל עולה על כוונה הנזכר להעמיק שאלה למעלה למעלה עבור צורך גבוה שא עיניך מה דאיתא בתיקונים בראשית ירא בשת והכוונה מהראוי שהאדם יתמלא בושה וכלימה מה שגורם למעלה שהשכינה כביכול מגיע לה בשת אנפין מלהרים ראש להסתכל כלפי מעלה מחמתו אשר עתה בר"ה כולן נסקרין בסקירה אחת ובארנו למעלה השכינה נקרא אחת היא יונתי תמתי אשר בה מקובצים כללות נשמות ישראל ומשם נתראין כל הנשמות באיזה אבר שהם תלויין ונאחזים כנודע מהתיקונים שיש מארי דידין ודרגלין ודצואר וכאשר איתא בזוהר שדרש ע"פ לה' הארץ ומלואה אלין נשמתהון דצדיקייא ואפשר לרמוז בדבריה' וכולן עוברין לפניו כבני מרון ולכאורה צריך להבין אנה מקום מעברם אמנם כאשר מסתכלין על קומת השכינה עוברים באמצעותה כללות נשמתן של ישראל ואיך לא יבושו ויכלמו בני ישראל ויחרד ויפחד כל אחד מישראל ומורא יעלה על ראשו בהיאך אנפין תתראה דמות דיוקני החקוקה בקומת השכינה שלא ישונה תארה מזולתו ואין לך בושה גדולה מזה אשר כולו דמות תוארם וגוונם מאיר' באור בהיר ותארו חשך ואפל ופניו ישונה וגם לו וגם לשכינה כביכול מגיע בושה מחמתו ולזה רמז בתיקונים בראשית ירא בשת כלומר עיקר היראה עבור בושת השכינה והכתוב רומז ואשבור מוטות עולכם והכוונה להורות הפרש של עתה לשל עתיד כי עתה מחמת מיעוט ההכרה והשגה עוצם רוממותו וגדלותו יתברך צריך להפחיד את האדם במורא הנזכר שכל העולם עוברים לפניו יתברך כבני מרון ואז תואר פניו וגוונו ישונה משארית נשמות המקובצים בקומתה משא"כ לעתיד שתתרבה ההשגה מגדולים עד קטנים שמו נורא ויעבדו אותו ביראה הרוממות אשר עין לא ראתה שאין שכל אנושי יכול לתפוס עתה מחמת חומריות הגוף וזהו שרומז הכתוב ואשבור מוטות עלכ"ם נוטריקון עוברים לפניו כבני מרון וביטול יראה כזה מכל וכל רק ירא' הרוממות כלל הדברים אשר החיוב מוטל על כ"א מישראל בגשתו אל עבודת הקודש פנימה זו תפלה ובפרט עתה בר"ה שאין כחנו אלא בפה סדר התפלות והתקיעות בזה נאות לנו להשלים את נפשינו את האלהים בשלימות ולהמתיק את הדין מכללות העולמות עליונים ותחתונים שהכל תולה בנשמות ישראל שתכלית בריאתם העיקר בשבילם ודהמע"ה רמז בנעים זמירותיו כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו מוסב על עם קדוש ישראל כשמקבלים עליהם עול מלכותו יתב' להמליכו מחדש כמו שנוהגים העולם בהגיעם לתיבת מלך ויצעקו בקול גדול מלך להורות שמקבלים עליהם עתה בר"ה משפט המלוכה כמבואר למעלה ועיקר מגמתם בקבלת מלכותו עליהם בשלימות לבלתי ירפו ויתנו דומה לנפשם אפילו מעט רגע מרוממותו יתב' ובכל מקום שיתנו עיניהם לראות או אזנם לשמוע והפה לדבר אל יעשו פעולה גדולה וקטנה ותנועה קלה זולת מה שנוגע לכבוד מלכותו יתברך אשר בכל משלה ולית אתר פנוי מיניה זהו עיקר קבלת עול מלכות שמים שלימה וזהו הכוונה כבוד מלכותך יאמרו כלומר עיקר פרטי אמריהם ותנועות איבריהם רק לכבוד מלכות כנזכר והפעולה וגבורתך ידברו כלומר לעוצם הכרתם כחם יפה בפיהם ובלבבם שמקבלים עליהם עתה בר"ה ממתיקין את הגבורות להנהיגם כרצונם כאשר ישרה בעיניהם כי כן משמעו ידברו כמו דבר אחר לדור כמאמרם ז"ל הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלו ויגזור אומר ויקם לבטל גזירותיו ית' והכל תולה באמירה לגבוה להעמיק שאלה למענה להמתיק עדין במקום עליון ולזה ראוי לשים עיקר מגמתינו בסדר התפלה והתקיעות לזרוק חצים לגבי סמא"ל כמו דאיתא בתיקונים פתח ר"ש ואמר עלאין אתקני ואזדרזו במאני קרבא לגבה חויא דאיהי מקננא בטורין רברבין ואיהי קטיל אדם קדמאה ולכל דרין דהוו אבתריה ואוי לאותה בושה וכלימה שלא היה עדיין איש צדיק בארץ לנצח את היצה"ר ואדרבה מנוצחים לפניו ואם הראשונים כמלאכים וגו' ומי מקדושים עתה בשור יתום כזה שאנו עתה בו להתפאר ולומר שכחו יפה לזרוק חצים הן המה אותיות התורה ותפלה לגבי חויא הוא הנחש הוא היצר הרע ובעונותינו עדיין מרקד ואין איש שם על לב להתקין א"ע אפס קצת ולהזדרז במאני קרבא להיות לו חצים שנונים להוציא דבור לפני האלהים בשלימות ודרש עוד בתיקונים ובג"ד כרוזא נפיק בכל יומא מאן דקטל האי חויא יהבין ליה ברתא דמלכא דאיהו צלותא והכוונה שזוכה אל התפלה בעצמה להיות תפלתו שגורה בפיו ואל יהא סגור עליו הדיבור וכאשר ביארתי למעלה מה שאנו שואלין המלך יעננו ביום קראנו מוסב הענין על התפלה להתפלל כראוי וכזה יסד הפייטן בסליחות מרן דבשמיא לך מתחננן וגומר כולהון בני שביא בכספא מתפרקין ועמך ישראל ברחמי ובתחנוני וגמר אומר כיון שכן שעיקר פורקנן תולה ברחמים ובתחנונים לכן הב לן שאלתין ובעותין כלומר אתה בעצמך שלח לנו דבורים לדעת איך לשאול ולהתחנן לפניך וזהו הב לן שאלתין את שאלתינו והפעולה כשתתן לנו את התפלה לדעת איך להתפלל ולדבק א"ע ברוממותך בטוחים אנו שבוודאי לא נהדר ריקם מן קדמך לאפוקי אם האדם שואל צרכיו כאשר עם לבבו ונפשו אינו בטוח אם תקובל תפלתו או לאו וזהו הכוונה יהבין ליה ברתא דמלכא דאיהו צלותא שיכול להתפלל ולהוציא דבור לפני אלהים בשלימות וזהו עיקר הענין.