1ויסעו מהור ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך וידבר העם באלהים ובמשה. ונראה הענין ע"ד ששמעתי בשם הבעש"ט מה שאנו רואים אישים פועלי און ידברו בצואר עתק בגאוה ובוז על אישים משכילים דברי ריבות וכזבים הם הם דיבורים שלהם בעצמם על שיש להם דיבורים נפולים שלא שמרו פיהם ולשונם ועתה נתלבשו אלו הדיבורים ברשעים האלה להשלין עליהם ושקר ענו בפיהם לדבר מהצדיקים בבית ובחוץ ועיין מה שבארתי פירוש הפסוק פה אל פה אדבר בו ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה תוכן הדברים הקב"ה הבינם את דבתם רעה על איש צדיק בשלמא אם דברתם דיבורים אשר לא המה מאיש אשר אין מעצור לרוחו והולך בשוקים וברחובות יכול להיות הוא הגורם לכה ונתן הכח להוציא דבה רעה עם הצרופים שלו בעצמו שעשה בחיצונית ואין התרעומות גדולה כל כך אכן אתם דברתם בעבדי במשה שמעלתו גבוה מכל העם פה אל פה כלומר פה קדוש כזה שהוא פה לכל הפיות כולם נמשכים מפיו הקדוש היותו מקור ושורש של ס"ר נפשות ישראל בחי' דעת המתפשט בכל דור ודור ורמז להם אדבר בו יובן על דרך מאמרם שכינה מדברת מתוך גרונו של משה וזהו מאמרו יתברך אדבר בו כלומר אני בעצמי אדבר בתוך גרונו ואם כן בודאי לא היו לו דבורים נפולים לחיצונים בהתלבשות פיות אחרים מלדבר עליו ואם כן איך מלאה לבכם בלא פחד ומורא מלדבר עליו ואיה איפוא המקום וזה התמיה של הקדוש ב"ה מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה והוא מוסר השכל לאנשים פרטים לשמור פיהם ולשונם לפעור פיהם לבלי חק ואנה יוליכו חרפתם וכי בשביל זה קבע הבורא ב"ה כת הדבור בפיהם לדבר שטות כאשר מדמם בנפשם לשוננו אתנו מי אדון לנו ואוי לאותה בושה וכלימה ולזה מתמה הכתוב נגד העם ויסער מהר נפשו כביכול בעמל ישראל ההר רומז נחכמה וכפי' רש"י כתפוח קטן ע"ג תפוח גדול והכוונה לרוב אפיסת ההשגה מבהירות וד החכמה קורא לחכמה תפוח קטן ובתימא יגיד הכתוב על המון עם הפופרים פיהם לבלי חק ולא שמים על הלב מקום גבהות ורוממות מקורם מקום שורשם מקום גבוה ורמה של האותיות הנמשכים מחכמה עליונה ונוסע אותיות אלו מהר ההר בחינת חכמה כנ"ל דרך ים סוף היינו בחי' הדבור סופא דכל דרגין מדת המלכות עולם הדבור ופחותי הערך מהעם נוסעים עם אלו האותיות לשאול עבור צרכי וזהו לסבב את ארץ אדום כלומר שמסבב עם אלו האותיות הגבוהים ורמים א"ת כללות אל"ף בי"ת שבארציות אדום היפך הקדושה ולכן מה כתיב ותקצר נפש העם בדרך מוסב הדבור אל הקב"ה נקרא נפש העם ורעות מעשיהם אשר הלוכו של אדם עודו בעולם הזה נקרא לשון דרך וגם לשון דרך מורה יחוד כמו דרך גבר וכיון שהסכילו עשות עם אותיות הקדושים עושים צרופים ויחודים בחיצונים לכן ותקצר נפש העם בדרך כזה שאינם משגיחים ומתבוננים לעשות צירופי אותיות בקדושה ועוד זאת וידבר העם באלהים ובמשה והכוונה מוסב למעלה כיון שלא ידעו ולא יבינו ובחשכה יתהלכו ראו מה החטא גורם כיון שלא שמרו פיהם ולשונם ועשו צרופים בקליפיות על כן באים לכלל דבורים נפולים ופחותים וידברו בגאוה ובוז לשון מדברת גדולות על ה' ועל משיחו וזהו וידבר העם כינוי לפחותי הערך באלהים ובמשה כנזכר. או יאמר וידבר העם באלהים ובמשה על דרך שזכרנו למעלה פי' הפסוק ואת הארץ תסחרו בהקדם הכתוב והיה באכלכם מלחם הארץ ידוע כ"מ שנאמר והיה יגיד שמחה ר"ל שמחה לפניו ית' לקראת הפקחים שיש להם התפשטות הדעת לעשות יחודים אפילו מאותיות התורה המלובשים בארציות גם שם שם להם חק ומשפט להעלות האותיות למעלה כמבואר לנו כמה פעמים וזהו והיה יגיד שמחה באכלכם משמעו לשון יחוד המתייחס ללשון זיוג מלחם הארץ לחם כנוי לתורה הקדושה על שם הכתוב לכו לחמו בלחמי כי יש שתי בחינות אותיות לחם מן השמים ולחם מן הארץ האל"ף בי"ת שבשכליים נקרא לחם השמים ואל"ף בי"ת שבארציות נקרא לחם מן הארץ התורה המלובש במדריגות ארציות המוטל על אישים משכילים לעשות בתחתון ולרמוז בעליון והכתוב רומז אשרי משכיל אל דל אשוריו של אדם בעוה"ז בהיות משכיל להכניס הארה במקום החושך הכנוי בשם דל דלית ליה מגרמיה כלום כ"א מה שמקבל מזולתו ככה הענין מדריגות התחתונים נקרא בחינת דלים ורקים ונר' לכאורה כאילו אין שם אותיות התורה ובאמת אין לך שום דבר לבטלה בעולם והכל בחכמה עשה הבורא ב"ה וזהו עיקר תורת האדם ומובחר עבודתו בהיות לו חלק בבינה להכניס הארה למקום דלות ועניות ובזה מעלה ומגביה נצוצות קדושות ואותיות התורה המלובשים לשם כנזכר והיה יגיד שמחה באכלכם מלחם הארץ בהיות לכם הכרה עצומה אפילו מאותיות שבארציות גם משם תוכלו ליקח רמיזא דחכמתא להתעורר בעבודת הבורא וזהו ואת הארץ תסחרו כלומר אפילו כללות הא"ב שבארציות תסחרו ותקיפו בבחינת חכמתכם ודעתכם להבין ולהשכיל למה ברא ככה הקב"ה בעולמו הכל בשביל קילוסו שיגיע לו צד הנאה ממדריגות אלו ועיקר ההנאה בהיות לבבם זה להם להקיף עם שכלם אלו האותיות שבארציות לעשות מהם צרופים קדושים בשירות ותשבחות וזהו המרומז בכתוב וא"ת הארץ תסחרו כנזכר ונעשה יחוד למעלה שבאה מחשבה הנאצלה לקדמותה והנה זאת המדריגה מי שזוכה לעבוד את הבורא ב"ה מה טוב חלקו ומה נעים גורלו שאין לו שום מונעים ומבלבלים ממחשבות תערובות חוץ להפרידו מדביקתו בתורה ותפלה כיון שכחו יפה גם בצרכי גופו פנימיות מחשבתו דבוקה לרוממות אלהותו יתברך כמו שעינינו רואות רוב העולם ורובם ככולם ההולכים בשוקים וברחובות קריות ונפשם טרודה בלתי אל הממון עיניהם להרבות הון מהבל ומחשבתם להוטה אחרי המותרות ושתי רעות עושין שפרשו עצמם מהתורה ועבודה כל היום שיצאו לפעלם ולעבודתם נשכח מלוח לבם בורא עולם ואז ככל הגוים בית ישראל המה הלהוטים ג"כ והולכים בשוים כמוהם כמונו מבקר עד ערב אחרי הכסות ומזונות ויתאוו תאוה עוד אכלם בפיהם ומלבושים נאים ודירה נאה וכמוהו מתענוגי עולם הזה לא זרו מתאותם ואם מעשינו גם כן אם כן מה יתרון עם סגולה מזולת עמים ונמצא אין רעה גדולה מזה בהיות שהקב"ה נשכח מלוח לבו ביוצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב ואח"כ באומרים לו כל היום איה אלהיך אין מענה בפיו ואוי לאותה בושה ועוד גורם רעה לעצמו כיון שלא ידע להזהר ולשמור פיו ולשונו גם תפלתו תועבה אפילו בהתעורר לפעמים לתורה ותפלה רבים מבטלים הסובבים אותו ממחשבות זרות ותערובות הבלי עולם שעסק בהם כל היום ומבלבלים מחשבתו קודש ומגרשין אותו החוצה והחי יתן אל לבו ויסתכל לאחור לעולם שכולו טוב ומנוחה תענוגי עוה"ב ויחרד וילפת אם בעוה"ז השפל אינם מניחים אותו לדבק פנימיות מחשבתו באותיות התורה ותפלה לילך באור החיים מה יעשה ליום פקודה בעוה"ב אשר שם בוודאי אין אכילה ושתיה ושאר תענוגות בני אדם הגשמיים כ"א כל עצמו של תענוג העליון שיגלה הקב"ה בהירות התורה ויפשוט אותה מהתלבשותה הגשמית בהזדככות ותכלית הבהירות והדקות והחי יתן אל לבו ומורא יעלה על ראשו אם מגרשין אותו ודוחפין לחוץ מהתורה ותפלה כמו שהוא עתה בהלבשה גשמיית בספורי מעשיות עכ"ז אין כח בו לעמוד בהיכל מלך ומבלבלין מחשבותיו וזה האות גם שלומד הרבה תורה מאומה אין בידו ולא נחקק על לוח לבו כלום לזוכרם כ"א תיכף שנפטר מבית הספר לבו חסור כאלו לא ראה שום מוסר ומחשבות להוטים ובהולים כאשר מקדם כי הוא בעצמו אינו משגיח ע"ז איך שטורדים ודוחפים אותו לבל יקרב אל מאור התורה פנימה וכ"ש וק"ו שיגרשו אותו מבית תענוגו מפנימיות התורה לעוה"ב שתהיה אז בלי התלבשות רק בתכלית הבהירות ודקות ולזה רמזו מאמרם ז"ל עולמך תראה בחייך כלומר עוה"ב תוכל לראות ולהבין מהותה וערכה בחייך אם בעולם השפל הזה מגרשין אותך חוצה כ"ש וקל וחומר שיגרשו אותך מעולם הבא מטוב הצפון לצדיקים ליהנות מזיו השכינה ואור בהירות התורה. ונחזור לענין ויסעו מהר ההר דרך ים סוף כלומר להורות בני ישראל דרכי עבודתם וחסדיו יתברך העודפות עליהם אשר צמצם אורותיו הבהירים באמצעות אותיות התורה שהן המה היכלות לאורות העליונים ואלו האותיות נסעו וממקום קדוש יהלכו מהר ההר המורה על החכמה עליונה כמבואר לעיל אשר לרוב אסיפת השגה קורא הכתוב הר ההר כתפוח קטן על גבי תפוח גדול ולאפיסת השגה נקרא קטן דרך ים סוף ירצה דרך כמה צמצומים והתלבשות סופי דכל דרגין והכל בשביל התענוג והשמחה שצפה לקבל מעם קרובו ישראל שיסבבו בשכלם הזך א"ת מורה כללות א"ב המלובש בארץ אדום כנזכר להעלות אותיות התורה שבארציות למחשבה הקדומה ואפילו קול הקורא בדבור איש לרעהו ממשאם ומתנם וכדומה מסבבים עם שכלם הזך לשמוע בהם דברי תורה שאין דברים בלי נשמע קול הקורא פנו דרך ה' כמבואר להורות שגם כאן יש אותיות התורה וחכמת הפועל הגנוזה בשביל עבודת בני ישראל לחבר חכמה תתאה לחכמה עלאה וכזה רמוז הכתוב וידבר העם באלהים ובמשה כלומר אפילו המון עם מפחותי הערך פרטי דיבורים היוצאים מפיהם הן המה ג"כ רק דברי אלהים חיים מאותיות התורה מקול הקורא באמצעות דבוריהם פנו דרך ה' ובמשה בחינתו מדת הדעת כי גם הדעת גנוז שם באמצעות דברי העם והבן על כן יאמרו המושלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון כי אש יצאה מחשבון. ונירם אבד חשבון נראה להבין הענין ע"ד מאמרם ז"ל ע"כ יאמרו המושלים ביצרם באו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה תבנה ותכונן אם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן בעוה"ב עיר סיחון אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר שיחה נאה מה כתיב אחריו כי אש יצאה מחשבון תצא אש מן המחשבים ותאכל את שאינם מחשבים ונירם אבד חשבון אמר רשע אין רם אבד חשבון אבד חשבונו של עולם ע"ש במאמרם ז"ל שהוציאו את הפסוקים מידי פשוטם לדבר במוסרות בני אדם וגם אני אימא מילתא להעיר לבות בני אדם לתורה ועבודה ועיין בזוהר ממה דאיתא כמה סהדי עביד קב"ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה קם בצפרא אושיט רגלוי למהך סהדייא קיימין לקבליה מכריזין ואומרין רגלי חסידיו ישמור וגו' שמור רגליך כאשר תלך פלס מעגל רגלך אפתח עינוי לאסתכלא בעלמא סהדייא אמרי עיניך לנוכח יביטו קם למללא סהדיי' אמרי נצור לשונך מרע אושיט ידוי במילי דעלמא סהדייא אמרי סור מרע ועשה טוב אי ציית להו יאות ואם לאו כתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו וגו' ע"ש ואין מוסר גדול מזה וכל עדת בנ"י יראו וישמעו ויחקו על לוח לבם ומהראוי שהחי יתן אל לבו אם כמעשהו כן הוא א"כ איה איפוא החכמה שאנו אומרים בכל יום כלם בחכמה עשית ומה חכמה יש כאן לעשות כמעשהו ומצד הסברא לא היה צריך אפילו למוסר הספרים שאסרו לעסוק במשא ומתן קודם התפלה ואפילו להקדים לביתו לשאול בשלום חבירו וגם אמרו אסור לאכול על הדם היינו מי שאוכל טרם שהתפלל וכדומה ממאמרם שהצריכו לאוסרם על בני אדם כ"א ראוי זולת דבריהם ומוסריהם אל יפתח פיו תיכף שעומד ממשכבו יתן לנפשו איככה אפצה פה זולתו ית' ומי שם פה לאדם ונתן רוח ממללא הלא הוא הבורא הוא היוצר וכל פרטי התפשטות איבריו של אדם מקושרים בגזירתו יתברך כתינוק המוטל בחיתולו לפתוח אסורות ידיו ורגליו עד שתפתח אמו מחיתולו להניח התפשטות פרטי אבריו לעשות בהם כרצונו וככה רמז דהע"ה אם לא דוממתי נפשי כגמול עלי אמו כתינוק המוטל בחיתול אמו כנזכר וככה ראוי לכל בר דעת לדמות בנפשו כקטן הנולד דמי ואל יעשה פעולה גדולה וקטנה עד שיפתחו לו מלמעלה להניח התפשטות איבריו ובאמת כן דרכם של החכמים אמיתים מקטינים א"ע בכל פרטי עתים ורגעים נגד גדלות ורוממות אלהות ובכל מקום שנתנו חכמים עיניהם אינם מסתכלים כ"א התלבשות אלהות הגנוז בפרטי הנבראים והדוממים והצומחים והן המה בחינת סהדייא דעביד קב"ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעצה ובחכמה מאתו ית' להשלים האדם את נפשו באלהים בכל פרטי עתיו ורגעיו יקשר פנימיות מחשבתו לרוממ' אלהות וא"כ למה לו לאדם לאסור אסר על נפשו לבלתי עשות אחת מהנה שמנו חכמים אסור לעשות קודם התפלה משמע בלא הם יכול האדם לעשות כרצונו וכלפי דברים הנאמרים בלתי אפשר לעשות ככה כיון שקם בצפרא ואושיט רגלוי למהך אינו יכול להרים רגל בע"כ כי סהדייא קיימין לקבליה מכריזים ואומרים רגלי חסידיו ישמור שמור רגליך ואם נפשך לדעת איה קול הקורא והכרוז לא מחכמה שאלת על זה כי להיות שטח עינים מראות ואזנים אטומים משמוע אמנם מי שיש בו מדעת קונו ויראת אלהים נוגע על פניו נפשו יודעת מאד שהאמת כן הוא ואיבריו של אדם מכריזין בקול עד שהקול נשמע למרחוק הרגלים מכריזין ואומרים שמור רגליך כאשר תלך שיגיע צד הנא' לבורא עולם כי לא לחנם פתח אותם מאסורם ומחתולם כנזכר שכל אדם בקם בצפרא דומה לתינוק המוטל בחיתול אם וכן העינים מכריזין ואומרין עיניך לנכח יביטו ועצום עיניך מראות ברע כ"א על פנימיות פרטי הנבראים לדעת נאמנה שגם שם מלובש אלהות וכן כשאושיט ידו במילי דעלמא ממשאו ומתנו המוכרח בהם להחיות נפשו מכריזין ואומרין סור מרע ועשה טוב ונמצא פרטי איבריו של אדם המה מעידין בו ומכריזין לפניו לבלתי ינטה מדרך האמת והנכוחה ואין עדים גדולים מהם וגמר אומר בזה"ק אי ציית להו יאות ואי לא כתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו והכוונה אי לא ציית לאיבריו להרמת ידיו ורגליו אפילו במילי דעלמא לעשות מלאכתו בדביקות והתקשרות לחבר החכמה המורה אות י' לבחי' עקבים המורים מדריגות נמוכים זהו המוזכר בתיקונים וכד פרח יו"ד מיניה כדין אשתאר עקב ואתקיים ואתה תשופנו עקב בהיות האדם נשאר שקוע בבחינת עקב דהיינו שעושה מעשיו הגשמיים בלא התקשרות החכמה אז הנפש הוא היצה"ר שולט בו ועומד על ימינו לשטנו כלומר אפילו בעסקו בתורה שנאמר מימינו אש דת למו גם שם עומד על ימינו לשטנו ולבטלו ולהפרידו מדביקתו והכל בעבור זאת שלא ציית לסהדיו המעידים ומכריזין לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך הקב"ה חפץ ביקרו ורוצה בקיומו להשלים את נפשו בפרטי פרטיות עבודותיו קודש ולא זר מעשהו נכריה עבודתו ואישים המשכילים המתבוננים פרטי מעללם לבלתי עשות שום דבר בעולם זולתו ית' הן המה ממארי דחושבנא המבואר בזוהר שכל אחד מישראל חובת גברא עליו לחשוב חשבונות אחד אל אחד על מה הוציא פרטי עתיו ורגעיו אם עבד בהם עבודת בוראו וכיון שכן ממילא יקטין א"ע לפניו ית' כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא והקלות דומות לו כחמורות ועיין בזוהר שדרש ע"פ כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול מאן דאית ביה עובדא אי טבא איהו מאריה דחושבנא הא אוקמוה דבכל ליליא וליליא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי ב"נ למיעבד חושבנא מעובדוי דעביד כל ההוא יומא ויתוב מנייהו ויבעי עלייהו רחמי מ"ט בהאי שעתא בגין דההוא שעתא אילנא דמותא שארי בעלמא כו' ואלין אקרון מארי דחושבנא וכן מאן דאשתדל בדעת ובחכמה למנדע למאריה כד יעברון ליה לאסתכאה ולאסתכלא באינון חייבין דאתטרידו בגיהנם ובדרגא דשאול וכלהו צווחין מאינון דרגין הוא לא אשתאר תמן ולא ישתכח בינייהו ועל דא אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול ולא ישתכח אלא לעילא לעילא הרי נשמע אשר מי שמעשהו בחכמה ודעת ואיהו ממארי דחושבנא אינו יורד למדור התחתון אשר בשאול כי אם למעלה וא"כ מה מאד ראוי להיות כל אחד מישראל יעשה חשבון בינו לבין עצמו טרם ישכב למה הוציא אותו היום ופרטי השעות ורגעים אם יצא. ידי חובתו אז וישכב והשינה ערבה עליו. ומעתה נחזור לענין על כן יאמרו המושלים אלו הצדיקים המושלים ביצרם או ע"ד חז"ל שנתעוררו ע"פ צדיק מושל ביראת אלהים הקב"ה גוזר והצדיק מבטל הן המה נקראים גם כן מושלים ביצרם בואו חשבון בואו נעשה חשבונו של עולם להיות ממארי דחושבנא לדעת על מה ולמה הוציאו פרטי עתים ורגעים אם הגיע צד הנאה לבורא עולם כי זה כל אדם לחשוב חשבונות אחת אל אחת ולהקטין א"ע נגד גדולת הבורא ב"ה איך שלא יצא ידי חובתו תבנה ותכונן כמאמרם מבטיחו הכתוב אם אתה עושה כן תבנה בעה"ז ותכונן בעה"ב. עוד יש לרמוז תבנה ותכונן עיר סיחון נודע השכינה נקרא עיר קטנה וכל מגמת נפשם של הצדיקים לבנות ולכונן קומת השכינה ולקשטה בלבושיה ותכשיטיה בכדי שתתפאר במעשה הצדיקים לומר חזי במה ברא אתינא לגבך שאינו חש לצורך עצמו כלום כ"א הכל עבור צורך גבוה אבל קודם שבאים הבנאים המה תלמידי חכמים העוסקים בבניינה של עולם אזי היא כביכול בסוד אילמת ואין לה דיבורים במה להתפאר כמבואר לנו פ"ה כל שיח השדה טרם יהיה ואדם אין כלומר שיח השדה מורה לדיבור השכינה הנק' שדה חקל תפוחין טרם יהיה עדיין לא היה והטעם ואדם אין בארץ לעסוק בבנין השכינה לגרום לה דיבורים שכל עצמה עם דיבורים תולה בהתעוררות כשרון פעולתם של התחתונים וזהו הנרמז בכתוב תבנה ותכונן עיר להורות מעשה הצדיקים המושלים ביצרם ועושין חשבונות של עולם ממארי' דחושבנא מגמתם והתאמצם בפרטי מעשיהם מתורה ותפלה ומעשה הצדקה שתבנה ותכונן עיר מוסב על השכינה הנקראת עיר קטנה סיחון שיחה נאה שיהיה לה דבורים במה להתפאר בסוד אלהים אל דמי לך ורומז הכתוב כי אש יצאה מחשבון הכוונה כי הנה לפני אחד מה אתה סופר ושם למעלה בג"ר אין שייך חשבון ומספר כ"א מהבנין ולמטה עש"ה לתבונתו אין מספר תבונה מורה משלש ראשונות שם אין שום מספר כי כל המספרים המה בשכינה כנודע מפסוק עיניך בי ברכות בחשבון וכאן הוא דינא דמלכותא דינא לענוש הרשעים המבלים עתים ושנים לריק ולהבל ובורא עולם נשכח מלוח לבם ומחייבים ראשם למלכות ליתן דין וחשבון מפרטי העתים והימים ללא צורך וזה הרמז כי אש יצאה להעניש הרשעים מאין יצא הלא אין רע יורד משמים ע"ז מורה הכתוב מחשבון יצאה מעולם ששייך שם מספר היינו מדינא דמלכותא אשר כל החשבונות בה דייקא יצאה אש של גבוה לענוש הרשעים. ומעתה תאיר לעיניך דברי חז"ל תצא אש מן המחשבים ותאכל את שאינם מחשבים המבלים ימיהם ושנותיהם תאכלם אש מדינא דמלכותא כנזכר ורומז הכתוב ונירם אבד חשבון דרשו חז"ל אמר רשע אין רם אבד חשבונו של עולם כלפי דברינו בא הכתוב להוכיח על פניהם מאין בא להם שאבדו חשבונם ואינם ממארי דחושבנא כי גאו יגאו ואינם מקטינים א"ע לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה זהו הגורמת שמדמים בנפשם כאלו כבר יצאו ידי חובתם מתורה ועבודה ואינם חסרים לנפשם כלום ולכן שבעו וילינו והשינה ערבה להם כאלו יצאו חובת היום והכל בעבור הגדלות שמתפארים וזהו ונירם ואני רם כי אות א' נבלע במבטא ובאומרו אני רם לכן אבד חשבונו של עולם והשם ישימנו ממארי דחושבנא אמן סלה נ"ו:
