אוהב גר, הקדמה ז׳

1 ומן הטעם הזה עצמו היה מה שלא עשו בדורות ההמה ציונים לקריאה, כמו הנקדות והטעמים אשר בידנו היום, אשר חודשו אחרי חתימת התלמוד, כאשר החלה תורה שבעל פה להכתב על ספר, כי גם המשנה והתלמוד על פה חוברו ועל פה נשמרו, כלשון רש"י מציעא ל"ג העוסקים במקרא מדה ואינה מדה, שהמשנה והתלמוד יפים ממנה, מפני שתלויים בגירסא ומשתכחין, שבימיהם לא היה תלמוד בכתב, וגם לא היה ניתן להכתב, אלא לפי שנתמעטו הלבבות התחילו דורותינו לכתבו עכ"ל. והחכם המעולה ר' עזריה בעל ס' מ"ע אחרי אשר הבין ממאמרם נדרים ל"ז מפורש זה תרגום, שכתבוהו על ספר, הביא מזה ראיה בפרק תשעה וחמשים מספרו כי גם מה שאמרו וְשׂוֹם שֶׂכֶל אלו הפסוקים וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא אלו פסקי טעמים, ואמרי לה אלו המסרות, המכוון להם שכתבו ציוני ההפסקות והנגינות על ספר, וכן המסרות.