פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש ח׳:י״ג

1 218 יש להעיר, כי גם באגרת המן נאמר למעלה ג, יד "פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה", והוא פסוק כמעט זהה לגמרי לפסוקנו, ושם לא העיר על כך דבר. וצ"ע.

2 219 בני האומות.

3 220 הנה כמה פעמים מצינו שנעשו דברים מחמת שלא יבואו למרוד במלך, וכמו שביאר למעלה פ"ה לאחר ציון 189 שאסתר הזמינה את המן לסעודה משום שאם לא היה המן עמו, כאשר יהיה נודע להמן שאסתר מבקשת להרגו, יתחבר המן אחרים אליו, וימרדו במלך. ולכך הזמינו אותו, והיה עם המלך, ואז יוכל אחשורוש לעשות בו כרצונו". וכן למעלה פ"ו לאחר ציון 318 כתב: "אפשר גם כן שעשה זה שאחשורוש הושיב את מרדכי בחזרה אל שער המלך למעלה ו, יב, בשביל שלא יחשוב המן כי הוא יהיה נדחה מבית אחשורוש על ידי מרדכי, ויחשוב המן למרוד במלך", ושם הערה 319. וראה למעלה פ"ג הערה 104.

4 221 מעין מה שנצטוו ישראל אודות יושבי הארץ במדבר לג, נה "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה". וכן נאמר דברים ז, טז "ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נותן לך לא תחוס עינך עליהם ולא תעבוד את אלהיהם כי מוקש הוא לך".

5 222 עומד על התיבות "להיות עתידים ליום הזה".

6 223 כפי שביאר למעלה לאחר ציון 211 שבדוקא נבחר היום שהמן חשב בו להרוג ביהודים, כי "פור המן נהפך לפורינו".

7 224 פירוש - ההדגשה של "להיות עתידים ליום הזה" באה לאפוקי משתי אפשריות אחרות; א שלא יבחרו ביום אחר לפני או אחרי, אלא רק ביום י"ג באדר. ב שלא יבחרו בכמה ימים אחרים, אלא רק ביום אחד בלבד.

8 225 נראה שכוונתו היא שאם הריגת היהודים בשונאיהם תתפרס על פני כמה ימים, לא יהיה לכך פרסום כפי שיהיה אם זה יעשה ביום אחד. ולמעלה לאחר ציון 187 כתב: "כאשר היה הכל ביום אחד, זהו אבדון גמור, כי כליה במקצת אין זה אבוד גמור". וראה למעלה הערות 188, 189.

9 226 למעלה לאחר ציון 190, שכתב: "כאן עיקר הכונה היה לעשות פרסום מה שעשו באויביהם, והכל בשביל לבטל הספרים הראשונים".

10 227 בא לבאר את השילוב שבין הכתיב והקרי. ובגו"א בראשית פי"ב אות יז כתב "הכתיב קודם לקרי". וכן בתפארת ישראל פס"ד תתקצט. כתב "כי קודם הוא הכתב ללשון, שמתחלה האות, ואחר כך מתחבר ממנו הלשון". לכך כאן יש קודם לפרש "עתודים" ולאחר מכן "עתידים".

11 228 כרומז לפסוק ירמיה נ, ח "והיו כעתודים לפני צאן", ופירש רש"י שם "דרך העתודים ללכת לפני העדר בראש העזים". והמצודות ציון כתב שם "כעתודים - הם הזכרים מן העזים".

12 229 המנהיגים באומה. וכן נאמר שמות כד, יא "ואל אצילי בני ישראל וגו'", ופירש רש"י שם "'אצילי' לשון גדולים". והרמב"ן שם כתב "הגדולים שנאצל עליהם כבוד מן המלכות".

13 230 "כל עתודי ארץ - כל מלכי העכו"ם השרים והשרות, הכתוב מושלם לפרים ולפרות ולעתודים" רש"י שם.

14 231 אינו נמצא ברוקח שלפנינו בספרו שערי בינה למגילת אסתר, אלא נמצא ברד"ק בספר השרשים, שורש עתד, ובפירושו לישעיה שם, ויובאו בהערה הבאה.

15 232 לשון הרד"ק בספר השרשים, שורש עתד: "'כל עתודי ארץ', לפי שהם הולכים לפני העם ומנהיגים אותם כעתודים לפני הצאן". וכן הרד"ק בישעיה שם כתב "עתודי ארץ - המלכים נקראים 'עתודים' דרך משל, כמו שהעתודים מנהיגים הצאן והולכים לפניהם, כמו שאמר 'כעתודים לפני צאן', כן המלכים מנהיגים העם".

16 233 כי "עתידים" פירושו "מוכנים ומזומנים" לשון הרס"ג כאן.

17 234 כי המלך מאחד את העם שתחתיו, וכמו שכתב הרמב"ם בספר המצות מ"ע קעג "צונו למנות עלינו מלך מישראל יקבץ כל אומתנו וינהיגנו". ובגו"א במדבר פכ"ח אות יא תסו. כתב: "כי המלך הוא המקשר את מלכותו עד שהכל אחד... שהוא יחיד בעמו, ועל ידו יתקשר הכל להיות כלל אחד". ובדר"ח פ"ג מ"ב סא. כתב: "כי המלך הוא מאחד ומקשר הכלל, כי זהו ענין המלך שהוא מקשר ומאחד הכלל". ובגבורות ה' ס"פ יד עא: כתב: "כי המלך המולך עושה העם כאיש אחד, כי כולם תלוים במלך" הובא למעלה בפתיחה הערות 282, 285, פ"א הערה 133, פ"ג הערה 559, פ"ה 291, וראה בסמוך להלן הערה 284. ובנצח ישראל פ"ה פא: כתב: "נקרא 'ארבה' על שם הרבוי. והרבוי הוא מכח חילוק ופירוד, כי הדבר אשר הוא מתאחד אין שייך בו רבוי, כי לא יתרבה רק המחולק והנפרד. לכך נקרא המין אשר הוא מתרבה, כמו הארבה, 'קמצא' שמו גיטין נה:, שהוא מחולק. ועל זה אמר משלי ל, כז 'מלך אין לארבה', פירוש כי המלך מאחד הכלל עד שהם אחד, ואלו, לגודל רבוי שלהם הם מחולקים, ואין בהם אחדות, הוא המלך, אשר הוא מאחד את הכל". ובדרשת שבת הגדול רז: כתב: "כי המלך מקשר ומאחד כל העם, והם אחד על ידי המלך, שהוא אחד".

18 235 לשונו בדר"ח פ"ד מי"ב רלד.: "במדרש ספרי דברים לג, ה 'ויהי בישורון מלך' שם, כשישראל שוים בעצה אחת שמו הגדול משתבח מלמעלה, שנאמר 'ויהי בישורון מלך', אימתי 'בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל' שם. ועוד אמרו שם; וכן הוא אומר עמוס ט, ו 'הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה'. רבי שמעון בן יוחאי אמר, משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בהגנום ובעששית, והעמיד אותם, ובנה על גביהן פלטרין. כל זמן שהספינות קשורות, הפלטרין קיימת. פרשו הספינות, אין הפלטרין קיימת, עד כאן. והנה ביאורו כי הוא יתברך במה שהוא מקשר ומאחד הכלל עד שהם כלל אחד, אם ישראל שוים בעצה אחת, אז שמו משתבח, שהוא מלך מולך על הכלל, כי המלך מולך על הכלל ביחד. וזהו שכתיב 'ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל'. והביא משל לספינות כאשר הם קשורות, אז פלטרין של מלכות קיימת. ואם נפרדו, אז הפלטרין נופלת. וכך ישראל, כאשר הם מקושרים, אז מלכות השם יתברך עליהם, ומתעלה עליהם, כי המלך הוא מלך על הכלל, ולפיכך פלטרין מלכותו מתקיימת. אבל אם נפרדים ישראל זה מזה, כביכול אין מלכותו יתברך מתקיימת, שהרי אין כאן עם שיהיה מתעלה מלכותו עליהם. ודבר זה רמז בשם 'ישראל', שדבק שם 'אל' בישראל. שתראה בכל מקום שיש כנסיה שהם אסיפה אחת, שהשם יתברך עם זה". וכן רש"י דברים לג, ה כתב: "בהתאספם יחד באגודה אחת, ושלום ביניהם, הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם". ובגו"א שם אות ה כתב: "באגודה אחת הוא מלכם. וזהו מפני כי המלכות הוא האחדות, ולפיכך נקרא קריאת שמע קבלת מלכות שמים ברכות יג., אמרו בראש השנה לב: 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' דברים ו, ד זהו מלכות שלימה. לפיכך כאשר ישראל באגודה אחת, מלכותו עליהם. וכאשר נחלקים, ואין כאן אחדות, מלכותו, דהוא אחדות, אינו עליהן". ובנתיב התשובה ס"פ ז כתב: "כאשר הם באגודה אחת אז השם יתברך עמהם, כמו שבארנו במקום אחר". וכן הוא בדרוש על התורה כז.. וראה למעלה פ"א הערה 133, ופ"ד הערה 463. וצרף לכאן דבריו בנתיב האמת פ"א א, קצט:, שכתב: "אמר סוטה מב. כת חנפים אינו רואה פני שכינה. כי המחניף מדבר אחד בפה ואחד בלב, והרי המחניף הוא מחולק לשנים, ואין רואה פני שכינה, אשר היו"ד בשמו מורה על שהוא יתברך אחד בכל צד מבלי שום חילוק בעולם. והמחניף הוא מחולק, שהוא אחד בפה ואחד בלב". והרמח"ל בתחילת מאמר החכמה כתב: "וצריך שתדע שהנה האדון ב"ה הוא אחד, ואין הארתו מתחזקת אלא במה שמתאחד. והנה ישראל אע"פ שבאישיהם הם רבים נקראים 'גוי אחד' ש"ב ז, כג, והם ראוים לשתתחזק בם הארתו יתברך". ובספר שיח יצחק להגריא"ח בדרוש לשבת פרשת שקלים כתב: "כי באמת אין שייך השראת שכינתו יתברך באדם פרטי שאינו דבר שלם, כמו שאמרנו שכל ישראל הם כגוף אחד. וכמו שאין שייך השראת הנשמה על אבר אחד, רק בהתחבר כולם ביחד, כן הוא יתברך לא נקרא 'אלוקי ישראל' כי אם בהתחברות כל האומה ביחד".

19 236 ראה למעלה הערה 199 בביאור פסוק יא "להקהל ולעמוד על נפשם".

20 237 צרף לכאן מאמרם שבת סג. "שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקב"ה שומע לקולן... ואם אין עושין כן גורמין לשכינה שמסתלקת מישראל", ובח"א שם א, לט. כתב: "דבר זה מפני כי על ידי חבורם, השכינה מתחבר עמהם. וכאשר אינם מתחברים ביחד, גורמים לשכינה שתסתלק מישראל. כי השכינה היא על ידי חבור ישראל, וכאשר החבור הוא בתורה, אז השכינה בודאי מתחבר להם. ואם אינם מקשיבים זה לזה, ונפרד החבור, גורם זה סלוק שכינה מישראל". וראה להלן פ"ט הערה 193 שביאר שם שישראל נקהלו ביחד כדי שלא לסמוך על הנס.