פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נר מצוה, חלק ב שס״ב

מהדורה: ספר נר מצוה, נלקט ונערך על ידי יהושע דוד בן הרב יחזקאל הרטמן. מכון ירושלים, תשס"ב

« פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נר מצוה Volume I

362 נר מצוה פתח ↗

ולכך גזרו חכמים על יין האומות, ואסרו אותו בשתיה ע"ז לו.. הנה כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא סנהדרין צ., אשר הוא היין המשומר. ואל תאמר כי דבר זה יין ממש, רק הוא המעלה הפנימית, אשר לא נגלה לשום בריאה, כי אם להשם יתברך. ונקרא 'יין', כי היין בעצמו הוא משומר תוך הענב, ונסתר בו. ומפני כך, צריך שיהיה לכל הפחות יין של ישראל שהוא בעולם הזה משומר מן הגוים, ואז יזכו* ליין המשומר לגמרי. ולא בחנם זכרו רז"ל לומר 'יין המשומר', ולא אמרו 'יין הצפון', רק להודיע שיהיה משומר מן האומות. לא כמו שיש אנשים שאינם נזהרים בזה, ואין משגיחים בדברי חכמים אשר גזרו והחמירו על זה מאד מאד, כמו שהוא ידוע. ויראה כיון שאין משגיחים בדברי חכמים, יש עליהם משפט ודין קראים, הם הבלתי מאמינים, ואי אפשר לפרש עונשם. ועושים אלו אנשים כאילו חס ושלום ישראל, שהם עם אחד, מחולק בדתם ובתורתם. ודבר זה שבחינו ותפארתינו מה שישראל הם עם אחד בתורתם, וכדכתיב ש"ב ז, כג "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". ועל ידי אלו אנשים המורדים והפושעים והחוטאים, כאלו חס ושלום אין אצלנו דבר שהוא שבחינו ותפארתנו. לכך, בני ישראל, סורו סורו מעל האנשים האלה, ותרחיקו מדרכם הרעה הזה. ואותם בני אדם שנתפתו ללכת אחר יצרם הרע, להם שני דרכים; האחד, אם יחזרו מדרכם אשר הלכו בה עד הנה, ויחזיקו ללכת בדרך אבותם, ובודאי דבר זה יהיה סבה וגרם כי שאר בני אדם יחזיקו גם כן ללכת בדרכם. והנה הם בכלל המזכה את הרבים, אשר זכות הרבים תלו בו אבות פ"ה מי"ח, ויהיו בכלל צדיקי עולם, שמסרו נפשם לזכות את הרבים ללכת בדרך הטוב. ודרך השני, אם לא יחזרו מדרכם זה, וילכו עוד בדרך הרע הזה, בודאי דבר זה הוא גרם וסבה שאחרים גם כן הולכים בדרך הרעה הזאת, כאשר רואים לפניהם בני אדם אשר סרים מן הדרך הטוב. בפרט הקלים בדעתם, כאשר מורה שם 'נסך', שמספרו 'קל', כי הקלים מתפתים לאיסור זה ביותר. והנה הוא תקלה לדור הזה ולדורות הבאים, עד שיבוא משיח צדקינו, ויסור מאתנו לב האבן הזה עפ"י יחזקאל לו, כו. והנה האנשים האלו, הם מעדת ירבעם, שחטאו והחטיאו את הרבים, שודאי חטא הרבים תלוי בהם אבות פ"ה מי"ח, ולכך יש לפניהם שני דרכים, ויבחרו בדרך החיים ללכת בו לטוב להם ולזרעם עד עולם.

1 362 והגוי פועל בכח הגילוי שלו, ומפקיע את הסוד של היין. ובנקודה זו האריך טובא בדרוש על המצות, ובתוך דבריו שם כתב סא:: "ובשביל כך כאשר נגע הגוי ביין, אסתאב היין. כי הגוי שיש בו הגלוי, כמו שהתבאר מענין הגוי, ואין לו הקדושה העליונה הנסתרת, לכך במגע הגוי נכנס היין בשביל זה להיות תחת הע"ז, הם הכחות החיצונות, שהם הפך הכח הקדוש עליון נסתר... כי ישראל מעלתם במה שהם קדושים ודבוקים למעלה בקדושה עליונה הנסתרת, והוא מדריגת עולם הבא, הצפון הנסתר, והוא יין המשומר. ודבר זה הפך האומות. ולכך צריכים ישראל למטה לעשות הפרש בין יין ישראל ובין יין האומות. וזה שאמר זוה"ק ח"ג מ. כי השותה יין דנגע בו הגוי, שלא יהיה לו חלק לעולם הבא. כי בודאי יין נסך הוא הפך עולם הבא; כי עולם הבא מעלתו וקדושתו שהוא צפון ונסתר, כדכתיב תהלים לא, כ 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך'. ישעיה סד, ג 'עין לא ראתה אלקים זולתך'. ואמרו ז"ל זה היין המשומר בענביו. רוצה לומר, כי עולם הבא הוא צפון ונסתר לגמרי, כמו היין שהוא תוך הענב, ואין העין שולט ביין, שהוא בפנים בנסתר. וכאשר שותה היין שיצא מהסתר שלו, והיה שולט בו הגלוי לגמרי, אז אין ספק שאין לו עולם הבא הצפון הנסתר, כי לא יתחברו אלו שני הפכים יחד; עולם הבא שהוא נקרא 'יין משומר בענביו', שזה מורה על פנימית קדושתו. והפך זה יין דאסתאב, מן הגוי ששלט בו הגלוי לגמרי ואסתאב".

362 ספר הזהר פתח ↗

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וַדַּאי. הַחַיָּה הרומשת דָּא הִיא חַיָּה עִלָּאָה עַל כֹּלָּא, דְּהָא אָחֳרָא אֶרֶץ קַרְיֵיהּ קְרָא. הָכָא דִּכְתִּיב וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ, בָּאָרֶץ ודַּאי, וְלָא בַּמַיִם. דְּהָא הַהוּא נָהָר, נָגִיד וְנָפִיק וְאַשְׁקֵי, בְּלָא פֵּירוּדָא, עַד הַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי אֶרֶץ, וּמִתַּמָּן כְּתִיב וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְגוֹ'. וְהָעוֹף, וְהַהוּא עוֹף בְּהַאי אֶרֶץ תַּלְיָין וְאִתְשַּׁקְיָין, וְדָא הוּא דִּכְתִּיב וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ. קָמוּ וְאָזְלוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, נִשְׁתַּתֵּף לְהַאי רַבְיָא עִמָּנָא, וְכָל חַד וְחַד לֵימָא מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, שיר השירים ב׳:ה׳ סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים וְגוֹ'. הַאי קְרָא הָא אִתְּמַר וְשַׁפִּיר. אֲבָל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קָאָמַר דָּא בְּגָלוּתָא. סַמְּכוּנִי, מַהוּ סַמְּכוּנִי. אֶלָּא מַאן דְּנָפִיל בָּעֵי לְאַסְמְכָא לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, תהילים קמ״ה:י״ד סוֹמֵךְ יְיָ' לְכָל הַנּוֹפְלִים וְגוֹ'. וּבְגִין כָּךְ, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּנָפְלָה, דִּכְתִּיב, עמוס ה׳:ב׳ נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם, בַּעְיָא לְאַסְמְכָא, וְהִיא אָמְרָה סַמְּכוּנִי. לְמַאן אָמְרָה. לְיִשְׂרָאֵל בְּנָהָא דְּאִינּוּן בְּגָלוּתָא עִמָּהּ. וּבְמָּה בָּאֲשִׁישׁוֹת. אִלֵּין אִינּוּן אֲבָהָן, דְּאִינּוּן אִתְמַלְיָין בְּקַדְמִיתָא, מֵהַהוּא חֲמָר טַב דְּמִנְטְרָא. וְכַד אִינּוּן אִתְמַלְיָין, הָא בִּרְכָאָן מִשְׁתַּכְּחֵי לְגַבָּהּ, עַל יְדָא דְּחַד דַּרְגָּא דְּאִיהוּ צַדִּיק. וּמַאן דְּיָדַע לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, אַף עַל גַּב דְּבִרְכָּאן לָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְּעָלְמָא, אִיהוּ סָמִיךְ וְסָעִיד לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים, כֹּלָּא חַד כְּמָה דְּאַמָרָן, אֲבָל רָזָא דָּא, אֲשִׁישָׁא: עָיֵיל חַמְרָא. תַּפּוּחַ: אַפִּיק חַמְרָא, וּמְכַוִּון רְעוּתָא. וְעַל דָּא אֲשִׁישׁוֹת וְתַפּוּחִים. אֲשִׁישׁוֹת, לְרַוָואָה מֵחַמְרָא. תַּפּוּחִים, לְכַוְּונָא רְעוּתָא דְּלָא יָזִיק חַמְרָא. וְכָל דָּא לָמָּה. כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, בְּגָלוּתָא. וּמַאן דִּמְיַיחֵד שְׁמָא קַדִּישָׁא, בָּעֵי לְיַחֲדָא דִּינָא בְּרַחֲמֵי, וּלְאַכְלְלָא לוֹן כַּדְקָא חֲזֵי, לְאִתְבַּסְּמָא וּלְאִתְתַּקְנָא כֹּלָּא כְּדְקָא יֵאוֹת, וְדָא סָמִיךְ לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, דברים ל״ב:ל״ח אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִינּוּן קַדִּישִׁין, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְקַדְּשָׁא לוֹן. תָּא חֲזֵי יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, כָּל חַיֵּי עָלְמָא דְּיַרְתִין, כֹּלָּא תַּלְיָין בְּהַהוּא עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּגִין דְּאִיהוּ חַיִּין דְּכֹלָּא, לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְהוּא אֲתַר, דְּיַיִן דְּמִנְטְרָא שָׁארֵי ואקרי יין וּמִתַּמָּן נָפְקִין חַיִּין וּקְדוּשָׁא לְכֹלָּא. וְיַיִן דְּיִשְׂרָאֵל בְּגִין יַיִן דְּיִשְׂרָאֵל אָחֳרָא, וְדָא בְּדָא תַּלְיָא. דְּהָא יִשְׂרָאֵל לְעֵילָּא, בֵּיהּ נָטִיל חַיִּין, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי עֵץ חַיִים, עֵץ מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי חַיִּים, וְנַפְקֵי מִתַּמָּן חַיִּין, וְעַל דָּא מְבָרְכִין לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיַיִן. וְיַיִן דְּיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא כְּהַאי גַּוְונָא. עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּאִיהוּ מְסָאָב, וּמַאן דְּקָרִיב בַּהֲדֵיהּ יִסְתְּאָב, כַּד יִקְרַב בְּיַיִן דְּיִשְׂרָאֵל, הָא אִסְתְּאַב וְאָסִיר, כָּל שֶׁכֵּן הַהוּא יַיִן דְּאִיהוּ עָבִיד. וְעַל דָּא לָא תֵּימָא דְּדָא הוּא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא כָּל מַה דְּעָבְדֵי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, כֹּלָּא הוּא כְּעֵין דּוּגְמָא דִּלְעֵילָּא, כָּל שֶׁכֵּן יַיִן, דְּקָאֵי בַּאֲתַר עִלָּאָה, דּוּגְמָא דְּיַיִן דְּמִנְטְרָא. בְּגִין כַּךְ יִשְׂרָאֵל שַׁתְיָין יַיִן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִתְעָבִיד כַּדְקָא חֲזֵי בִּקְדוּשָּׁה, כְּגַוְונָא דְּיִשְׂרָאֵל לְעֵילָּא, דְּשָׁתֵי וְאִשְׁתָּרְשָׁא וְאִתְבָּרְכָא בְּהַהוּא יַיִן עִלָּאָה קַדִּישָׁא, וְלָא שָׁתָאן יַיִן דְּאִתְעָבִיד בִּמְסָאֲבוּתָא, וּמִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבוּתָא, דְּהָא בֵּיהּ שַׁרְיָא רוּחָא דִּמְסָאֲבוּתָא. ולאו הוא מסטרא דישראל וּמַאן דְּשָׁתֵי לֵיהּ בהדייהו, אִסְתְּאַב רוּחֵיהּ, וְאִסְתְּאַב אִיהוּ, וְלָאו הוּא מִסִּטְרָא דְּיִשְׂרָאֵל, וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. דְּהָא הַהוּא עָלְמָא דְּאָתֵי, יַיִן דְּמִנְטְרָא אִיהוּ. וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, בַּעְיָין לְנַטְרָא דָּא עַל כֹּלָּא, בְּגִין דְּאִתְקְשַׁר בַּאֲתַר דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וּבְגִין כָּךְ, בְּיַיִן אִתְבְּרִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר מִכֹּלָּא, בְּגִין דְּאִיהוּ חַדֵּי לְסִטְרָא שְׂמָאלָא, וּבְגוֹ חֶדְוָותָא דִּילֵיהּ אִתְכְּלִיל בִּימִינָא. וְכַד אִתְעָבִיד כֹּלָּא יְמִינָא, כְּדֵין שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּחֵידוּ, וּבִרְכָּאן מִשְׁתַּכְּחֵי בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. וּבְעוֹבָדָא דִּלְתַתָּא יִתְּעַר עוֹבָדָא דִּלְעֵילָּא, וְעַל דָּא מְזַמְּנֵי יַיִן לָקֳבֵיל יַיִן. וּבְגִין דְּאִיהוּ מְנַטְרָא לְעֵילָּא, בָּעֵי לְנַטְרָא לֵיהּ לְתַתָּא, וְכָל נְטִירוּ דִּילֵיהּ קְדוּשָּׁה הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וּמַאן דְּפָגִים לֵיהּ לְתַתָּא בְּסִטְרָא דִּמְסָאֲבוּתָא, יִסְתְּאָב אִיהוּ בְּהַאי עָלְמָא, וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, אֲתַר דְּהַהוּא יַיִן דְּמִנְטְרָא שַׁרְיָא. הוּא לָא נָטִיר לֵיהּ, לָא יִתְנְטַר הוּא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. הוּא סָאִיב לֵיהּ, יִסְאֲבוּן לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, לָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַהוּא יַיִן דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דִּמְקַדְּשֵׁי נַפְשַׁיְיהוּ בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, וְנַטְרֵי מַה דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְנַטְרָא, וּמְקַדְּשֵׁי לְמַלְכָּא בִּנְטִירוּ עִלָּאָה דָּא. זַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

« פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נר מצוה Volume I