פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נר מצוה, חלק ב קע״א

מהדורה: ספר נר מצוה, נלקט ונערך על ידי יהושע דוד בן הרב יחזקאל הרטמן. מכון ירושלים, תשס"ב

« פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נר מצוה Volume I

171 נר מצוה פתח ↗

וכתב הרא"ש ז"ל בפרק במה מדליקין, וששאלתם אם מותר לכרוך שעוה על הפתילה של פשתן, ולהדליק בה בשבת. כך ראינו, דאסור לעשות כן. דקאמר שבת כ: 'ולא בזפת ולא בשעוה'. ותני עלה שם, עד כאן פסול פתילות, מכאן ואילך פסול שמנים. ואמרינן עלה שם, פשיטא, שעוה איצטריכא ליה, מהו דתימא לפתילה נמי לא, קא משמע לן לפתילה שעוה שריא להדליק בה, אבל במקום שמן לא. ובתשובה אחרת, אשכחן נמי הכי*; ואבוקה של שעוה ששאלתם, לא חזי לנא מעולם מאן דמדליק בשעוה*, וכולהו רבוותא דחזינן הוו אסרי, עד כאן מספר העתים שהביא הרא"ש. ומדקרא ליה למי שכרך שעוה על הפתילה 'אבוקה', שכתב 'ואבוקה של שעוה', שמע מינה דאבוקה נקרא, ואבוקה בודאי פסול לנר חנוכה.

171 ספר העיתים פתח ↗

ובשאלה ששאלתם אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך וכו' הלכה כמאן אי כת"ק או כחכמים או כר' טרפון כך ראינו שהלכה כחכמים כש"כ שקרובין דבריהם ודברי ת"ק להיות שוין דאמרינן חכמים היינו ת"ק, איכא בינייהו דרב ברונא אמר רב ולא מסיימי, אבל ר' טרפון פליגא כל תנאי עלי' ור' יוחנן בן נורי נמי קאמר אין לך אלא מה שמנו חכמים, ותו הא דבעא מיני' אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן מהו שיתן לתוכן שמן כל שהו, הלכה כרבה או כדאיתותיב כך ראינו דהלכה כרבה דאותבי' אביי ולא איתותב. ותו מותר לכרוך שעוה ע"ג פתילה של פשתן ולהדליק בה בשבת או לא, כך ראינו שאסור לעשות כן דקאמר ולא בזפת ולא בשעוה ותני עלה עד כאן פיסול פתילות מכאן ואילך פיסול שמנים ואמרינן פשיטא, שעוה איצטריכא לי' מאי דתימא לכתחלה נמי לא קמ"ל לפתילה שרי' שעוה להדליק בה אבל במקום שמן לא. ובתשובה אחרת אשכחן הכי ואבוקה ששאלתם לא חזי לנו מעולם מאן דאדליק בשעוה בבי שימשא וכולהו רבוותא דחזינין הוו אסרין, ותו לענין צמר גפן ששאלתם מותר להדליק בו בשבת או אסור יוצא מן הפרי הוא או יוצא מן העץ, הכי חזינא שמותר להדליק בו שאין מין ממיני העץ היא שאין לך פיסול פתילות אלא מה שמנו חכמים לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילות האידן ולא בפתילות המדבר ולא בירוקה שעל פני המים, והוי יודע שהרבה מדליקין בצמר גפן ואין לך מי שמדליק בפתילות אידן ולא בירוקה שע"פ המים אחד מאלף, אפשר אילו הוי צמר גפן אסור הוי המשנה שביק לי' ואמרו פתילות המדבר וירוקה שע"פ המים ויותר על זאת שלא מצינו אדם בשתי ישיבות בעולם שנמנע ממנו ואין בו איסור כל עיקר, והרי קנבוס שהיא קשה מצמר גפן אינו אלא פרי האדמה ומותר להדליק בו, ותו ששאלתם נוהגין להדליק נרות של זכוכית בבתי כנסיות בערבי שבתות וכשמדליקין אותן נותנין מים למטה ושמן למעלה וכשהאור מגעת למים כבה ואם אין שם מים הנר מתבקע והולך, כך ראינו שדבר זה אינו גרם כיבוי וזה מנהג כל ישראל ולית בי' חששא, ובשאלה אחריתא וששאלתם מנהג שלנו נרות של ביהכנ"ס נותנין מים בעששית ושמן צף על פני המים ודולק שמן והולך עד שמגיע למים וכבה, בנר של שבת מהו לעשות כן יש בו משום גרם כבוי או לא, כך ראינו שאין בו גרם כבוי ומותר לעשות כן וכל העם עושין כן וזה שנותן בו מים תחלה מפני שמקום פתילה זכוכית היא ואינו שואב ואין לו הנאה להטיל את השמן בקרקעיתה של עששית אלא נותן מים עד שמגיע לפתילה ואחר כך נותן את השמן ולפיכך כשהוא דולק שמן שמן כלו ומים אין גורמין לו כיבוי שאינו כבה עד שיכלה השמן, ואינו נעשה כיבוי אלא כאותה ששנינו נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות בשבת ואצ"ל מערב שבת ולא יתן לתוכו מים בערב שבת ואצ"ל בשבת דהתם ודאי כי שדי להו למים אדעתא לכבות קא שדי להו כה"ג וכל כיוצא בו היא דהוי גרם כיבוי, ומיתחזי מהני תשובות דהני רבוותא מה דהוי גורם לכיבוי אסור ואנן כתבינן לפנינו בהלכות קידוש דלית הלכתא כר' יוסי דאמר גרם כיבוי אסור:

1 171 שבת פרק שני, שלהי סימן א, שכתב בשם "ספר העתים, הביא מתשובת הגאונים".

« פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נר מצוה Volume I