פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים ה׳:כ״ב

22 2282 פירוש - התורה עוסקת בסדר האדם ומצוותיו, ויקשה, איך נמשך מסדר האדם סדר העולם. ובהקדמת הרמב"ן לחומש עמד על נקודה זו, וכתב: "הודיענו תחילה ענין בריאת השמים והארץ וכל צבאם, כלומר בריאת כל נברא העליונים והתחתונים. אם כן כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית, והמקובל בהם לחכמים תולדות עם ארבע הכחות שבתחתונים; כח המחצבים, וכח צמח האדמה, ונפש התנועה, והנפש המדברת, בכלם נאמר למשה רבינו בריאתם וכחותם ומהותם ומעשיהם ואפיסת הנפסדים מהם, והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז... וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בפירוש, או שרמוזה בתיבות או בגימטריאות, או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן, או המשתנות בצורה, כגון הלפופות והעקומות וזולתן, או בקוצי האותיות ובכתריהם... שהכל נלמד מהתורה. ושלמה המלך שנתן לו אלקים החכמה והמדע דהי"ב א, יב, הכל מן התורה היה לו, וממנה למד עד סוף כל התולדות, ואפילו כחות העשבים וסגולתם, עד שכתב בהם אפילו ספר רפואות. וכענין שכתוב מ"א ה, יג 'וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר'".

23 2283 לשונו למעלה פ"ג מי"ד שס.: "אמר שם 'חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם'. אמר 'כלי חמדה', מפני שהעולם נברא בתורה, כי התורה היא סדר מסודר מן השם יתברך, אשר גזר השם יתברך הסדר כפי חכמתו, כמו שבארנו במקום אחר. והסדר הזה היה מחייב את העולם. הנה התורה היא כלי שבו נברא העולם, כי הסדר המושכל, שהוא התורה, הוא היה כלי שבו היה פועל העולם. ודבר זה מבואר כי השכל פועל בגשם, והביאו ראיה לזה איך השכל פועל בגשם, כי כאשר יניח האדם לוח שאינו רחב על נהר אחד, כאשר היה אדם עובר עליו, שמחשבת הנפילה גורמת כי תצא הנפילה אל הפעל. הרי כי המחשבה פועלת שיצא הדבר אל הפעל. וכמה דברים שהמחשבה פועלת. ומכל שכן הסדר המושכל העליון, היא התורה אשר מתחייב מן השם יתברך, שהיה פועל כפי סדר המושכל הזה. וזה שאמר כי התורה היא כלי חמדה שבו נברא העולם". ולהלן פ"ו מ"ב ד"ה ואמר שנקרא חזר על דברים אלו.

24 2284 מדגיש בזה שמחמת שהתורה היא סדר הכל כמבואר בהערה הקודמת, לכך היא קודמת לכל, ועל ידי כך יוסבר כיצד סדר העולם נמשך אחר התורה, שהיא הסדר הראשוני, ולכך "דכולא בה".

25 2285 ופסוק זה עוסק בתורה, וכמבואר ברש"י בראשית א, א. וכן המשכו של המדרש הנ"ל ב"ר א, א הוא: "כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם. והתורה אמרה 'בראשית ברא אלקים' בראשית א, א, ואין ראשית אלא תורה. היאך מה דאת אמר משלי ח, כב 'ה' קנני ראשית דרכו'".

26 2286 יסוד נפוץ מאוד בספריו. וכגון, בנתיב התורה ר"פ א כתב: "כי התורה היא סדר האדם באיזה מעשה יהיה נוהג, ואיך יהיה נוהג, ואיך יהיה מסודר במעשיו, וזהו ענין התורה. וכמו שהתורה היא סדר האדם, כך התורה היא סדר של העולם, עד שהתורה היא סדר הכל... שאין התורה רק סדר מציאות העולם בכללו. וזה שאמרו במדרש שהיה מביט בתורה וברא את עולמו, רוצה לומר שהתורה בעצמה היא סדר הכל, ולכך כאשר רצה השם יתברך לברא את עולמו ולסדר אותו, היה מביט בתורה, שהיא סדר הכל, וברא את עולמו". ובנתיב התשובה פ"ב ד"ה אמנם עיקר כתב: "כי זה ענין כל התורה, שהיא סדר העולם שסידר השם יתברך את העולם", וראה שם הערה 141. ובגבורות ה' פ"ע שכב. כתב: "כי גזר השם יתברך קודם לכל שיהיה לעולם ציור וסדר שיהיה נוהג בו, וזהו שהתורה נבראת תחלה, שהרי התורה היא ציור וסדר העולם אשר נוהג בו. ולפיכך אמרו כשברא העולם היה מביט בתורה וברא העולם, כי היה מביט בציור וסדר אשר גזר שיהיה לעולם, ובו ברא העולם". ובנצח ישראל פ"ג מו: כתב: "כי התורה שהיא שכלית, היא במעלה קודם הכל, והיא נבראת קודם לכל, ולכך כתיב משלי ח, כב 'ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז', כי כל פועל דבר מה, תחלה נמצא ממנו סדר הדבר אשר הוא רוצה לפעול. לכך השם יתברך אשר רצה לפעול העולם, בתחלה היה נמצא סדר העולם, כמו שבארנו במקום אחר, כי התורה הוא סדר הנמצא והנהגתו, ודבר זה ראשון והתחלה". וכן הוא בתפארת ישראל פכ"ד שסד:, שם פס"ב תתקסח:, ויובא בהערה 2290, נתיב יראת השם פ"ו ב, לז., באר הגולה באר הרביעי תמו:, ויובא בהערה 2289, ח"א לגיטין ו: ב, צא:, ועוד. ובדרוש על המצות נב. כתב: "התורה תחלה, שהיא ההתחלה לעולם, והיתה התחלה זאת מוציאה הכל אל הפעל, שלכך נקראת 'אומן', כאומן הזה שכל שהוא פועל יצא לפעל על ידו בגזירת המלך שעליו על זה. כך השם יתברך על ידי התורה השכלית, שהיא התחלה, הוציא את כל לפעל... ועם ראשית זה ברא העולם, כי הראשית סבה לשיצא הגמר לפעל... שזהו שהיה מביט בתורה וברא העולם. ולכך התורה השכלית, שהיא ההתחלה, מוציאה גם כן המעשה אל הפעל". וממו"ר שליט"א שמעתי הערה נפלאה בזה. שהנה לשון חכמים הוא "היה מביט בתורה ובורא את העולם", ולמה לא אמרו בקיצור "היה בורא את העולם לפי התורה", ומה ההדגשה שהבריאה נעשתה על פי הבטה בתורה דוקא. אמנם בהלכות כתיבת ספר תורה שנינו "צריך שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק ממנו, שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב" שו"ע יו"ד סימן רעד סעיף ב. ואף הקב"ה נהג כן בבריאת העולם, ולכך "היה מביט בתורה ובורא את העולם". ולמדנו ממאמר זה של חכמים, שלא רק שהעולם נברא על פי התורה, אלא שיש לעולם גופא גדר של תורה, עד כדי כך שבריאתו מחייבת הבטה בתורה קדומה יותר. באופן, שאין בריאת העולם אלא מהדורא תנינא של תורה. ודפח"ח הובא למעלה פ"ג הערות 1613, 1618.

27 2287 לכך האדם "יותר במעלה על כל העולם", כי "בשביל האדם נברא הכל", והסבה היא עליונה יותר מהמסובב, וכמו שכתב בח"א לשבת נה. א, ל., וז"ל: "הדבר שהוא סבה לאחר יותר במעלה ובמדרגה מן הדבר עצמו, שכן ענין הסבה שהיא קודמת למסובב" הובא למעלה פ"ג הערה 964. וכן בגו"א דברים פ"ו אות ג כתב: "דבר שהוא סבה לחיות שלו, הוא קודם לו במעלה בדבר מה". ואודות שהכל נברא בשביל האדם, כן כתב רש"י בראשית ו, ז: "הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה, מה צורך באלו". ובקידושין פב: אמרו "מימי לא ראיתי צבי קיץ וארי סבל ושועל חנוני... והם לא נבראו אלא לשמשני". ובתנחומא שמיני אות ב אמרו "אמר הקב"ה, לא בראתי את הכל אלא בשביל אדם, ועכשיו הוא מת מה הנאה יש לי". ובקה"ר ז, יג אמרו "בשעה שברא הקב"ה את אדה"ר, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו... כל מה שבראתי, בשבילך בראתי". ולמעלה פ"א מ"ב קסז: כתב: "וכאשר אין ראוי לאדם הבריאה, הכל בטל, ואין ראוי הקיום לעולם. ודבר זה אמרו ז"ל בכל מקום, כי הכל נברא בשביל האדם". ולמעלה פ"ג מ"ב נג: כתב: "בשביל האדם נבראו כל התחתונים". ובספרי המהר"ל יסוד זה הוזכר במקומות רבים, וכגון; גו"א בראשית פ"א אות ס ד"ה אמנם, תפארת ישראל פ"ד עג., שם ר"פ יז, שם פל"ג תפח:, באר הגולה באר השני ריד:, שם באר הרביעי שעג., שם באר החמישי קלא., שם באר השביעי שסז:, דרוש לשבת תשובה עז., ח"א לשבת עז: א, מא:, למעלה משנה א לפני ציון 160, להלן פ"ו מ"י ד"ה אבל נראה, ועוד הובא למעלה פ"ג הערות 250, 598, ובפרק זה הערה 160.

28 2288 אודות שאין בסדר העולם דבר הסותר אל סדר האדם ותורתו, הנה נאמר ויקרא כ, יז "ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא וגו'", ופירש רש"י שם "ומדרשו, אם תאמר קין נשא אחותו, חסד עשה המקום לבנות עולמו ממנו, שנאמר תהלים פט, ג 'עולם חסד יבנה'". ובגו"א שם אות יח כתב: "קין, אף על גב שעדיין לא נצטווה, כיון שהקב"ה בתורה ברא העולם ב"ר א, א, לא היה ראוי שנברא בענין זה עד שאי אפשר שלא יהיה נדחה התורה, דאיך התורה בראה דבר שכנגד התורה... כי אף על גב שלא ניתנה התורה... מכל מקום אין ראוי שיהיה מוכן להיות נגד התורה שבא ברא העולם". ומעין זה כתב בבאר הגולה באר החמישי מד:, וז"ל: "כי הרבה מחכמים, והם החוקרים בשכלם על הנמצאים, שהם אומרים כי זה חרפת האדם ובשתו וכלימתו חבור איש עם אשתו, עד שאמרו בהסכמה מוחלטת חוש המשוש חרפה הוא לנו. ודבר זה באו להרחיק חכמים, כי לא יסבול דבר זה הדעת, כי יהיה יסוד הכל אשר הוא קיום העולם, שהוא פריה ורביה, יהיה נבנה על דבר גנאי וחרפה. ויותר מזה, כי אין זה כבוד השם יתברך שיהיה דבר שהוא יסוד העולם, על דבר שהוא גנות וחרפה. וכאשר היסוד הוא רעוע, כל אשר הוא נבנה עליו הוא נופל. ולכך ראוי להרחיק את דעת זה, כי אין בחבור איש עם אשתו שום דבר של פחיתות כלל" הובא למעלה פ"ג הערה 1084.

29 2289 לשונו בתפארת ישראל פס"ב תתקסח.: "ובפרק ארבעה דנדרים לב., אמר רבי אלעזר, גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר ירמיה לב, כה 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי'. וביאור ענין זה... כי כל סדר עולם נמשך אחר התורה, כמו שאמרו במדרש שהיה מביט בתורה וברא העולם. הרי לך כי סדר העולם נמשך אחר התורה, ומתחייב סדר העולם מן התורה. ולכך 'אם לא בריתי' שהיא התורה, 'חקות שמים וארץ לא שמתי'", ושם מאריך בזה יותר.

30 2290 לשונו בבאר גולה באר הרביעי תמו:: "כי התורה היא סדר הנמצאים, איך יתנהגו הנמצאים, וכל סדר המציאות בכלל נכלל בתורה. ודבר זה ידוע מאוד מדברי חכמים, במדרש ב"ר א, א אמרו, הקב"ה היה מביט בתורה וברא את העולם. והתורה אומרת בראשית א, א 'בראשית ברא אלקים', ואין 'ראשית' אלא תורה, שנאמר משלי ח, כב 'ה' קנני ראשית דרכו', עד כאן. הרי כי התורה היא סדר ונמוס הנמצאים. ואין בזה ספק, כי התורה בה מבואר איך ינהג האדם במעשיו בכל הנהגתו, וכך בתורה סדר כל הנבראים, ועל זה אמרו 'הפוך בה דכולה בה'. אך שדבר זה שהוא סדר הנבראים רחוק מהשגת האדם איך נרמז בתורה, ואין מפורש בתורה דבר זה בפירוש, רק בהעלם ובהסתר". וכן כתב בנתיב התורה ר"פ א, וז"ל: "התורה היא סדר הכל. רק כי סדר האדם הוא נגלה ומפורש בתורה, כי אי אפשר זולת זה, כי על האדם מוטל לשמור את הסדר הראוי לו, ולכך הדבר הזה נגלה במפורש לאדם. אבל סדר העולם כולו גם כן הוא בתורה, שאין התורה רק סדר המציאות העולם בכללו".

31 2291 בבחינת "הוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים" למעלה פ"ד מט"ז, וביאר שם שמג: בזה"ל: "וזה כי אם הוא זנב לאריות, מכל מקום שם 'ארי' נקרא על הכל ביחד, שאף על הזנב יש שם 'ארי'. ואל יהא ראש לשועלים, שאף על הראש שם 'שועל', ולפיכך יהא זנב לאריות, ואל יהא ראש לשועלים". לכך כאשר מתעסק בתורה, אף שאינו מבין בה את מעמקיה, מכל מקום הוא בבחינת "זנב לאריות", דשם "אריה" חל עליו. וכן כתב בתפארת ישראל פט"ז רמא., בביאור ההכרח שתנתן התורה לעולם, שמבלעדה אין לשכל האדם שלימות, וז"ל: "כי האדם נברא בכח על השכל, ואף אם הוציא שכלו אל הפעל, עדיין אין כאן שלמות, כי תמיד הוא עוד בכח יותר לצאת אל הפעל, ואין כאן השלמה כלל. כי השלמה הוא כאשר אין כאן תוספת, ודבר זה אינו באדם, כי תמיד אפשר לו להוסיף על השכל. והרי כל הנבראים יש להם השלמה. אמנם כאשר נתן השם יתברך לעולם התורה, דבר זה השלמת השכל לגמרי. ואף כי האדם אין משיג כל התורה, מכל מקום יש לאדם השלמה בצד הזה שנתן לו התורה שבה הכל, ויש לו השלמה, כמו שאמרו 'הפוך בה דכולה בה'" הובא בחלקו למעלה פ"ב הערה 846. וכן כתב בתפארת ישראל פי"ג ריב., שאע"פ שאין ידוע למשיג בתורה עד היכן דברי תורה מגיעים, מ"מ "הכל מתחבר ומתדבק בהשגה עליונה".

32 2292 בתפארת ישראל פ"י קסא:, ושם פי"א קעו.. וכן להלן ציון 2356 יתייחס לדברים שכתב במקום אחר, וגם שם כוונתו לתפארת ישראל.

33 2293 פירוש - חשיבות ההשכלה וההשגה שהאדם משיג היא בהתאם לחשיבות הדבר שמתעסקים בו; כי דבר חשוב מעניק למשיגים בו חשיבות, ודבר שאינו חשוב אינו מעניק למשיגים בו חשיבות, אף שיש בזה לכשעצמו חכמה והשכלה, וכמו שמבאר.

34 2294 פירוש - מעלת הדבר המושג מגדירה את חשיבות ההשגה, וכמו שמבאר.

35 2295 אודות חשיבות ההשגה בצבא השמים, כן כתב בתפארת ישראל ר"פ י קנו., וז"ל: "כמו שהיו שואלים בני אדם באיזה צד יזכה האדם להצלחה הרוחנית על ידי מצות הגשמיות... שהיה נראה בדעתם כי יותר יצליח כאשר ישיג בענין היסודות ובמהות הגלגלים ובשכלים הנפרדים" הובא למעלה הערה 2255. וראה הערה הבאה.

36 2296 לשונו בתפארת ישראל פ"י קסא.: "ואחר כך אמר 'חכמת' ישעיה לג, ו זה סדר קדשים שבת לא.. ידוע כי הקדשים היא העבודה אל השם יתברך, וקרא זה 'חכמת' מה שלא קרא הראשונים, כי אין ראוי שיקרא מי שהוא חכם וידע בדברים הגשמיים, כמו שאין נקרא 'חכם' מי שהוא חכם במלאכת הרצענות, אף שהיא חכמה גם כן. ולכך דוקא החכם המעיין בענין הקדושה, וזה נקרא חכמה. וזה שאמר 'חכמת' סדר קדשים, שכל סדר קדשים מדברים בענין הקדושה, וכל קדושה בלתי גשמית, ודבר זה נקרא חכמה". ושם בפי"א קעו. כתב: "ראוי שתהיה ההצלחה על ידי התורה, ממה שתהיה בזולת זה. כאשר נודע כי מעלת ההשגה לפי מעלת הנושא. שאם היה מרבה חכמה וכונה במלאכת הרצענות, והיה מוסיף דברי חכמה מאד, אין זה נחשב לכלום, כי אין הנושא של כלום. וכן אם הוא למוד חכמה ובינה בענין היסודות והגלגלים, אין הנושא מצד עצמו נחשב, שכל הנבראים בעולם אין בהם השלמות הגמור. ולפיכך כאשר קונה הידיעה באלו דברים שאין מעלתם בעצמם כל כך, אי אפשר שיהיה זה הצלחתו של אדם האחרונה. אבל התורה, שהיא דרכי השם יתברך וגזירותיו אשר גזר השם יתברך. ואל יחשוב כאשר קונה הידיעה בארבעה אבות נזיקין, שהוא קונה הידיעה בשור ובור, או שקנה ידיעה בענין האדם ובהנהגתו בלבד, ויקשה לך כי היה יותר במדרגה כאשר יקנה ידיעת הגלגל, וכיוצא בזה מן הנמצאים. דבר זה היה קשיא אם היה קונה ידיעה באדם עצמו, והמגיע אל האדם, אז היה אפשר לשאול קשיא זאת. אבל התורה היא גזרה מן השם יתברך ויתעלה שמו, והיא לעול על האדם, כמו שהיא כל התורה כולה, שהיא גזרה ועול על האדם. לכך כאשר יקנה האדם הידיעה בהיזק ד' אבות נזיקין, וכיוצא בו ממשפטי התורה, נחשב זה שקנה הידיעה בגזרת השם יתברך ויתעלה שמו, אשר גזר על האדם הנהגתו". ובח"א לשבת קיד. א, נג. כתב: "ובאולי תאמר כי כמה בני אדם משכילים לעשות מלאכתם ולא לעסוק בתורה. אין זה נקרא שכל גמור, רק שכל גופני. אבל השכל האלקי הוא בהשגת השם יתברך והשגת התורה וזה נקרא 'שכל'. אבל לא נקרא 'שכל' אותו אשר למד אומנות והנגרות, שאין זה שכל גמור, ונקרא שכל גופני. ודבר זה בארנו במקומות הרבה מאוד". ועוד אמרו קידושין פב. "טוב שברופאים לגיהנום", וכתב לבאר שם בח"א ב, קנג., וז"ל: "נראה פירושו, מפני שמלאכתו בטבע, והטבע הוא לחומר. וכל עסקי הרופא בגוף החמרי, ולפיכך 'טוב שברופאים לגיהנום'... ולפיכך ראוי לו הגיהנם, כי הגיהנם דבק באדם מצד החומר... שהוא ההעדר דבק בחומר. ואין לך אומנות בעולם שכל עסק שלו בחומר, ולא מצד הצורה כלל, רק הרופא, שכל עסק שלו עם גוף האדם מצד טבעו החומרית, ולא עיין בצורה. ומאחר שעסק שלו בגוף החמרי, לא מצד הצורה כלל, אי אפשר שלא יהיה מתחבר עם הגיהנם. כי כל דבר מתחבר אל אשר הוא מינו. ומאחר כי כל ענין אומנות שלו בחומר, שהוא העדר הצורה, דביקותו בגיהנם, שהוא ההעדר, ואין לו שלימות כלל, והבן זה... כי הרופא שכל משא ומתן שלו בחומר ובגוף, שדבק בו ההעדר, ולכך קונה הדביקות בו, והוא בעל גיהנם". וראה למעלה פ"ב הערה 315, ופ"ג הערות 428, 2121

37 2297 פירוש - למרות שעוסק רק בהשגה קטנה של תורה.

38 2298 לשונו למעלה פ"ד מי"ז שנט:: "ואל יטעה אותך אדם לומר, כי פעולתו העליונים, והם המלאכים. שאין הדבר כך, שאם הדבר כך, כאשר סיפר הבריאה בפרשת בראשית בראשית פרק א, למה לא סיפר מבריאת המלאכים, אם הם עיקרי העולם. אבל עיקר העולם, פעולתו יתברך, הוא האדם". וכן ביאר בהרבה מקומות. וכגון, בתפארת ישראל פי"ב קפד: כתב: "שהם אומרים הפילוסופים כי האדם פחות היצירה שפל הבריאה מן הגלגלים, ומכל שכן מן המלאכים... וכבר התבאר בחבור גבורות ה' פרקים מד, סו-סט כי אין רוח חכמים נוחה בזה, והוא הפך האמונה לגמרי. ולא תמצא דבר זה בדברי חכמים, רק ההפך... וגלו דבר זה במקומות הרבה מאד, ודרשו זה ב"ר עח, א מן הכתוב תהלים צא, יא 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך', מי הוא גדול - השומר או הנשמר... ועם שהאדם הוא בעל חומר, הנה מצד צלם אלקים שנברא בו, יש לו מעלה... אשר בשביל מעלת צלם הזה שייך אליו התורה... להורות כי האדם מצד צורת צלמו, שהוא בצלם אלהים, הוא חביב... הפך בני אדם שממעטין מדרגת האדם. ואם לא היה דעת רז"ל לומר כי חביבות שלו על כל העולם אף מן המלאכים, לא היה צריך לומר כי האדם חביב, דודאי חביב מן כל בעל חי. אלא שרצו בזה לומר מצד שהוא בצלם אלקים, חביב אף מן המלאכים. ואמר כי יש כאן חבה על חבה במה שנתן להם כלי חמדה". וכן כתב בנתיב הפרישות פ"א ב, קיב:. ובגבורות ה' פמ"ד קסז. כתב: "ואולי תאמר, דסוף סוף יקשה איך אפשר לומר דיותר יהיה חביב האדם בעל חומר, מן המלאך שהוא בלא גוף. דלא יקשה דבר, כי אף אם צורת האדם בחומר, אין החומר עצם מעצמו, ומעלת האדם מפני צורתו, אף שהוא בחומר... לפי שאין החומר עצמותו. ומאחר שמצד עצמותו יש לאדם מעלה גדולה... ולא יגרע מעלתו בשביל החומר, בפרט בישראל אשר החומר בטל אצל הצורה... אמנם אני אומר כי כל האומר כי המלאכים הנבדלים הם יותר במעלה מן ישראל, שהם אדם באמת, אשר נקראו 'בנים' לו יתברך, אין רוח חכמים נוחה הימנו... כי דבר זה נתבאר בספר דרך חיים בפירוש מסכת אבות המסכתא המהוללה... כי ישראל הם עם קרובו מכל הנמצאים", וכן כתב בהמשך הפרק, ושם בפרקים סז-סט מאריך בזה טובא. ושם בפס"ז שיא: כתב: "וקצת החוקרים מדעתם ושכלם על המציאות, הרחיקו זה מאוד ומאנו ללכת בדרך הזה, מפני שיהושע נפל על פניו לפני מלאך אלהים יהושע ה, יד... הרבה דברים שמורים כי המלאך הוא נכבד מן האדם. ולא הבינו החלוק, כי בודאי מה שאנו אומרים כי האדם נכבד מן המלאך היינו מפני צורה המינית שלו, שיש בו צורת האדם, והוא צלם אלהים. וכמו שאמרו חכמים 'חביב האדם שנברא בצלם אלקים', וכמו שהארכנו בספר דרך החיים אצל 'חביב האדם' ענין מעלה זאת... אך הצורה הזאת נתלה בחומר, יש לצורה הזאת בטול מה, ובשביל כך נפל יהושע לפני המלאך. כי למעלתו הנבדלת אשר יש למלאך, אין לו בטול כלל. אבל אצל האדם, כל אדם לצורתו יש בטול מן החומר. ומכל מקום מצד עצם הצורה המינית נבחר האדם מן המלאכים. ומפני כך לא נפל יהושע על פניו רק לפי שהוא פרט, והפרט יש לו חסרון זה מה שהצורה נתלה בחומר, אבל מצד הכלל אין כאן חסרון זה כלל". וכן כתב שם בסוף הפרק שיג.. וראה גו"א בראשית פי"ח הערה 72, למעלה פ"ג הערה 1459, ופ"ד הערה 1541.

39 2299 לפי הסבר זה יוצא שאין כוונת התנא שיהפוך בתורה שוב ושוב עד שימצא בה את הכל, כי אין זה בידו למצוא בה את הכל. אלא שכוונת התנא היא שיעסוק בתורה כפי לימודו, ודבר חשוב הוא זה כי הוא עוסק בנושא שיש בו הכל, ומדגיש בזה את המלים "הפוך בה והפוך בה דכולא בה". אך לפי זה אינו מבאר את הלשון "הפוך בה", דלמה לא אמר "עסוק בה דכולא בה". וכן כפילות הלשון "הפוך בה והפוך בה" לא נתבארה. ובאמת לכך השמיט כאן כפילות זו ורק כתב "הפוך בה דכולא בה". אך לפי הסברו השני יובא מיד יתאר הלשון של "הפוך בה", וכן הכפילות של "הפוך והפוך בה".

40 2300 נקודה זו מבוארת היטב במדרש שמואל ד"ה ואפשר, וז"ל: "'הפך בה', ואחר שבאותו הפעם הבנת הבנה אחת, חזור והפך בה פעם אחרת, ותבין בו הבנה אחרת יותר עמוקה. וכן בכל פעם ופעם שתהפוך בה מרישיה דקרא לסיפיה, וכן מסיפיה לרישיה, לעולם תבין בו חידוש אחר, לפי 'דכולא בה', ודבריה סובלים פירושים רבים, כי שבעים פנים לתורה זוה"ק ח"א מז:". דוגמה לדבר; נאמר ויקרא כו, ג "אם בחוקותי תלכו וגו'", ופירש רש"י "שתהיו עמלים בתורה". וכתב שם הגו"א אות ב בזה"ל: "ומה שאמר 'שתהיו עמלים בתורה'... יש לפרש גם כן שההליכה שאדם הולך ממקום למקום, כן יהיה עמל בתורה ולהעמיק בה תמיד יותר ממה שהעמיק בה קודם. וזה נקרא הליכה בתורה... והוא הולך ומעמיק תמיד יותר ממה שהשיג בראשונה" הובא בחלקו למעלה הערה 1522.

41 2301 עירובין נד. "מאי דכתיב משלי כז, יח 'נוצר תאנה יאכל פריה', למה נמשלו דברי תורה כתאנה, מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם... 'דדיה ירוך בכל עת' משלי ה, יט, למה נמשלו דברי תורה כדד, מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם", ומאמר זה הובא כאן בפירוש הגר"א. וכאן מבאר שמציאת טעם זו נזקפת לכך ש"דכולא בה", ותמיד האדם ימצא בה טעם חדש שלא טעם עד כה. וכן כתב רש"י בכמה מקומות, וכגון שמות יט, ב "ביום הזה - לא היה צריך לכתוב אלא 'ביום ההוא', מהו 'ביום הזה', שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנם". וכן כתב דברים ו, ו "אשר אנכי מצוך היום - לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה, שהכל רצין לקראתה. 'דיוטגמא' מצות המלך הבאה במכתב". וכן כתב דברים יא, יג "מצוה אתכם היום - שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום". ושוב חזר וכתב דברים כו, טז "היום הזה ה' אלקיך מצוך - בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם". וראה גו"א שמות פי"ג אות ח.

42 2302 לעומת הגורסין "ובה תהוי", וכפי שיביא בסמוך. והרמב"ם פירש כאן "ואמר 'ובה תחזי', רצה לומר האמת, פירוש ותראה את האמת בעין השכל". אמנם המהר"ל יבאר שאיירי אודות השעשועים של תורה. ומה שינקוט כאן פעמיים בלשון "שעשועיו" אולי הוא משום שזהו המשך הפסוק שהובא למעלה ממשלי ח, ל, שנאמר שם "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת".

43 2303 עירובין נד: "מאי דכתיב משלי ה, יט 'אילת אהבים ויעלת חן וגו", למה נמשלו דברי תורה לאילת, לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה. 'ויעלת חן' שמעלת חן על לומדיה... 'באהבתה תשגה תמיד' "בשביל אהבתה תעשה עצמך שוגה ופתי, להניח עסקיך ולרוץ לדבר הלכה" רש"י שם, כגון רבי אלעזר בן פדת, אמרו עליו על רבי אלעזר שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי, וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי "כלומר היתה דעתו בתורה ושכח סדינו בשוק" רבינו חננאל שם".

44 2304 פירוש - "ובה תחזי" מורה על ההשתוקקות של האדם לתורה, שהוא מצפה בכליון עינים לראות דברי חכמים, בבחינת בראשית ג, ו "וכי תאוה היא לעינים".

45 2305 פירוש - הואיל והאדם בדרך כלל מבקש לראות דברי חכמים ונבונים, לכך משנתינו באה להורות שיעשה כן רק באמצעות התורה. ואודות שבני אדם הם מבקשי חכמה, כן כתב למעלה פ"ד מ"ה קי.: "מי שלמד כדי לקנות הידיעה, אין זה מורה שהוא עושה לשם שמים לכבוד השם יתברך, כי כל אדם רוצה להבין ולידע, מפני שהחכמה נכספת לכל", ושם הערה 526. ואודות שההשתוקקות והאהבה לד"ת עושות את האדם לכלי קבול בעצם לד"ת, כן כתב בדרוש על התורה כג., וז"ל: "והנה ההכנה הצריכה אליו לקבלת התורה... היא שיהא חושק ונכסף מאוד לקבלה, ושותה בצמא את דבריה... כאשר נכסף הצמא הזה למים, כענין ישעיה נה, א 'כל צמא לכו למים', שתהא בעיניו עפ"י משלי כה, כה כמים קרים על נפש עיפה". וכן כתב שם בהמשך הדרוש לז:, וז"ל: "ועוד רמז לנו במה שכתוב שמות יט, ג 'ומשה עלה אל האלקים' 'וירד ה' על הר סיני' שם פסוק כ, כי לקנין התורה צריך שיהיה האדם מוכן לקבלה קודם, כשהיא שכל אלקי שאינו מצוי ודבק עם האדם ככל שאר הקנינים שהם עם האדם, אבל היא נבדלת... לכן צריך שיהא מוכן לה לגמרי, כאשר הוא מן הצורך לקנות דבר שאינו עמו ומצוי לו. זהו שכתוב 'ומשה עלה וגו", ואחר כך 'וירד ה' וגו", לומר כי צריך האדם מצד עצמו תשוקה והכנה אליה, קודם שמקבלה. ואין הקב"ה נותנה למי שאינו מוכן לה תחלה, וכדכתיב דניאל ב, כא 'יהב חכמתא לחכימין'. כי הוא יתברך לא יתננה רק למי שמוכן אליה מצד עצמו בחשקו בה. לכן עלה משה מעצמו בלי ציווי השם, ואז 'ויקרא אליו ה' וגו" שם פסוק ג. וכל ההכנה היא כאשר אוהב התורה, ותשוקתו אליה, שאז נקנית לו. ודבר זה עיקר גדול בתורה". ולמעלה פ"ב מ"ב תקכו: כתב: "כל כך חשקה נפשם בתורה, שהיה קיום לתורתם". וכן כתב בנתיב התורה פ"ה א, כד.. ושם פי"ד א, נו. כתב: "ההשתוקקות אל החכמה היא תנאי לקבלתה, וכמו שאמרו למעלה פ"ד מ"א 'איזהו חכם הלומד מכל אדם', כלומר שלא יקרא 'חכם' רק אם משתוקק לה וחפץ ללמוד מכל אדם, וכמו שבארנו במקומו". וראה למעלה פ"ד הערות 37, 49, 544, 896, 1346.

46 2306 כרך את השעשוע בתורה עם התשוקה לתורה, שמקום העונג הוא מקום התשוקה והדביקות, וכפי שכתב בהקדמה לתפארת ישראל יג:, וז"ל: "כי התלמיד חכם לבו דבק אל התורה, כי חביבה התורה על לומדיה", הרי "חביבות" היא דביקות. ובהקדמתו המפורסמת של האגלי טל כתב: "עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה". ושם מציין לעיין ברש"י סנהדרין נח. ד"ה ודבק, שכתב "ודבק ולא בזכר - דליכא דיבוק, דמתוך שאין הנשכב נהנה, אינו נדבק עמו". הרי במקום שיש הנאה, יש גם דיבוק. וכאשר התורה היא שעשועם של לומדיה, ממילא התורה היא תשוקת לומדיה הובא למעלה פ"ד הערה 665. וכן נאמר תהלים קיט, עד "תאבתי לישועתך ה' ותורתך שעשועי", ופירש המלבי"ם שם "תאבתי - מה שתאבתי לישועתך הוא כדי שעל ידי כן יהיה תורתך שעשועי, ולא תתבטל ע"י היסורים מתלמוד תורה". הרי שעשועי תורה מביאים לחשק התורה.

47 2307 כן מובא ברש"י שנדפס במדרש שמואל, והזכירו התויו"ט כאן.

48 2308 פירוש - "ובה תהוי" הוא שהאדם יהיה תמיד מונח בתורה, וכמו שכתב כאן התויו"ט "'ובה תהוי' פירוש תדיר תדיר", וזהו "שידבק נפשו בתורה", שיהיה אוהב התורה. וכן כתב להלן פ"ו מ"ט ד"ה ואז אמר, וז"ל: "כל זה הגיע לו מצד שהיה מהלך בדרך, והיה מחשבתו בתורה לגמרי, ולפיכך באהבתו, אשר נפשו היתה קשורה בתורה". ובנתיב יראת השם פ"ה ב, לה: כתב: "מי שאוהב רבנן, קשורה נפשו בתורה ובתלמידי חכמים, כי מי שהוא אוהב את אחר, נפשו קשורה בו". וכבר נתבאר בהערה הקודמת שהשעשועים של תורה מביאים לדביקות בתורה. וראה להלן הערה 2429.

49 2309 לשון הגר"א כאן: "וסיב כו'. כמו שאמרו בסוף קידושין פב. בזקנותו מהו אומר, תהלים צב, טו 'עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו'". ולשון הגמרא שם במילואו הוא: "רבי נהוראי אומר, מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ושאר כל אומנות אינן כן, כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין, ואינו יכול לעסוק במלאכתו, הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו... בזקנותו מהו אומר, 'עוד ינובון בשיבה'".

50 2310 מבאר שאין תיבת "בלה" מוסבת על ימי השיבה וכמו שאכן כתב הרע"ב כאן, אלא הכוונה היא עד שתבלה נפשו ותש כחו לגמרי ולאו דוקא שהזקין, שגם אז יהיה עסוק בתורה. וכן פירש כאן הגר"א, וז"ל: "ובלה בה. כמו שאמרו פרק ט דשבת פג: 'זאת התורה אדם כי ימות באוהל' במדבר יט, יד, אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה". וק"ק, שאם לא יסור מן התורה כאשר "תש כחו לגמרי" "ובלה בה", כ"ש שלא יסור מן התורה כשרק הזקין, שכחו לא תש לגמרי, אלא "שאין כחו כל כך" "וסיב", ומדוע הוצרך לומר "וסיב". ויל"ע בזה. והמשך חכמה בראשית כב, יז כתב: "כי אף בלא חומר ובלא יצר ובלא רע ג"כ התורה היא התכלית האמיתי, והוא הדבקות הנשגבה לאלקים. וזה שאמרו בשבת פג: לעולם אל ימנע אדם מבית המדרש ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה, שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באוהל', אפילו בשעת מיתתו של אדם תהא עוסק בתורה. פירוש, דאמרו פרק קמא דברכות ה. אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו... יזכיר לו יום המיתה כו'. הרי דיום המיתה מועיל להחליש רע ולבלע היצר יותר מתורה וק"ש שהוזכרו שם קודם לתורה. ואם כן אם תאמר כי התורה אינו רק להסיר הפחיתות ולהדיח הרע ולהשלים החסרון, א"כ בשעת מיתתו של אדם, שאז נחלש ממנו היצר לגמרי, אינו צריך לאחוז בתורה. על זה אמרו שאינו כן, שעצם התורה היא תכלית השלמות, אף במקום שנעדר הרע. לכן אף בשעת מיתתו של אדם יהא עוסק בתורה". וכן יבאר כאן בהמשך. והנה אינו מבאר כאן את המלים "ומנה לא תזוע", ומשמע שאינו גורסן. וכן משמע מדבריו להלן ראה הערה 2428.

51 2311 יסוד נפוץ מאוד מאוד בספרי המהר"ל שעל ידי התורה יש לאדם דביקות בהקב"ה. וכגון, בבאר הגולה באר הראשון פג. כתב: "על ידי דברי תורה האדם יש לו דביקות בעליונים". ובנתיב התורה פ"ה א, כו. כתב: "אין אדם מתקרב אל הש"י כי אם על ידי התורה. כי האדם הוא בשר ודם, ומצד שהוא בשר ודם אין קירוב כי אם על ידי התורה השכלית, ובזה יש קירוב לאדם אל בוראו". ובנתיב התורה פ"ז א, לא: כתב: "הדביקות בו יתברך אי אפשר שתהיה כי אם על ידי למוד התורה, שהוא הדביקות בו". ובנתיב העבודה פט"ו א, קכד. כתב: "אין יותר דביקות וקישור בו יתברך כמו התורה". ובנצח ישראל פ"ב כט: כתב: "כי על ידי התורה יש לישראל דביקות אל הקב"ה". ובהקדמה לתפארת ישראל טז: כתב: "כי על ידי התורה קונה האדם דבקות בו יתברך... לגמרי בכל צד". ובתפארת ישראל פמ"ח תשסב: כתב: "כי התורה היא החבור בין השי"ת, שהשפיע התורה, ובין האדם, הוא המקבל את התורה... החבור הגמור שיש אל האדם עם השם יתברך על ידי התורה". ובגו"א במדבר פט"ו אות יח כתב: "והחבור שהוא אל אדם עם בוראו היא התורה, שהיא אמצעי בין האדם לבוראו". וראה שם הערה 61. וכן הוא בדרשה לשבת תשובה סח.. ובדרוש על התורה לג. כתב: "התורה היא הגורמת חבור בין עליונים ותחתונים, באשר היא מן העליונים וקבלוה התחתונים, שהוא החבור שיש לעליונים ותחתונים כאילו הם דבר אחד". וטעמא רבה יש בדבר, שהרי אין דבר קרוב אל ה' יותר מן התורה, וממילא ברור הוא שהאדם קונה דביקות גמורה אל ה' על ידי התורה. ואודות שאין דבר קרוב להקב"ה יותר מתורה, כן כתב בתפארת ישראל פל"ד תקד:, וז"ל: "התורה היא מן השם יתברך... ואין דבר קודם לתורה, והיא ראשונה... כי התורה היא קרובה אליו יותר מכל, ולכך התורה מתייחסת ביותר אל השם יתברך". ובנתיב התורה פ"ד א, סוף יז:, כתב: "אין דבר שהוא קרוב אל השם יתברך כמו התורה". ובגו"א שמות פ"כ אות ג ד"ה ועוד כתב: "התורה ניתנה מפיו יתעלה, ואין דבר קרוב אל האחד רק התורה". ולהלן פ"ו מ"ח ד"ה וזהו פירוש כתב: "אין לך דבר שהוא קרוב אל הש"י כמו התורה, שהיא אצולה מן הש"י, ולכך התורה נקראת 'עץ' משלי ג, יח, שהעץ הוא יוצא מן העיקר ונאצל מן העיקר, וכך התורה היא אצולה מן השם יתברך". הרי שדביקות התורה בהקב"ה מחייבת את דביקותו של הלומד תורה בהקב"ה, וכמו שכתב בהספד עמוד קצ, דפוס ב"ב: "כי בעל התורה הוא תחת צל הקב"ה, ואין דבר שהוא תחת כנפי השם כמו התורה" הובא למעלה פ"א הערה 1166, וראה להלן הערות 2321, 2429.

52 2312 לשונו בתפארת ישראל פ"ט קמט.: "כי התורה מוציאה את האדם מן הטבע ומביא אותו אל הדביקות בו יתברך... התורה היא מלמדת ומורה לך דרך החיים, שהאדם יקנה ההצלחה האחרונה, היא הדבקות בו יתברך, שנפשו תהיה צרורה בצרור החיים את ה', ודבר זה שיבוא אל הדבקות הזה הוא על ידי עשיית התורה. וזהו ההפרש שיש בין התורה ובין שאר החכמות; כי שאר החכמות אינם מביאין את האדם אל הדבקות הזה, אף כי בודאי על ידי החכמה ג"כ האדם הוא שכלי, מ"מ מה שקונה מן השכל אינו כדאי שיהיה דבק עם השי"ת, שהוא נבדל לגמרי מהכל. אבל מה שמביא האדם אל הדבקות היא התורה, שהיא מורה הדרך אל השם יתברך, שעל ידי זה יהיה דבק בו יתברך... שהאדם יש לו חיבור אל השם יתברך באמצעות התורה". ושם מאריך לבאר יסוד זה הובא למעלה פ"א הערה 1166. ובתפארת ישראל תחילת פי"א קע. כתב: "כי לא יקנה האדם ההצלחה האחרונה על ידי החכמה, רק עם הדבוק בו יתברך. ולפיכך השאלה למה לא יקנה האדם ההצלחה הנצחית על ידי ידיעת החכמה שעומד על ענין הטבע ומהות הגלגלים, והמלאכים שיקראו 'צורות הנפרדות'. ויהיה קונה ההצלחה בידיעת משפט היזק ארבעה אבות נזיקין ובחלוק תנור וכיריים, ושאר משפטי התורה. שזה היה שאלה אם היה קונה ההצלחה על ידי חכמה, היה ראוי לומר שכל אשר הוא יותר חכמה ראוי שתהיה על ידו ההצלחה הנצחית. אבל אין הדבר כך, רק ההצלחה מה שעל ידי החכמה יקנה הדבקות בו יתברך. ומעתה נבקש, איזה מן הדברים הם יותר ראוים אל הדבוק האלקי; אם הידיעה בגלגלים ובמהות ארבעה היסודות, או הידיעה במשפטי התורה. והרי הגלגלים בעצמם אין להם דבקות בו יתברך, ואם כן איך יקנה בזה ההצלחה האחרונה... וכן אם הוא למוד חכמה ובינה בענין היסודות והגלגלים, אין הנושא מצד עצמו נחשב, שכל הנבראים בעולם אין בהם השלימות הגמור. ולפיכך כאשר קונה הידיעה באלו דברים שאין מעלתם בעצמם כל כך, אי אפשר שיהיה זה הצלחתו של אדם האחרונה. אבל התורה שהיא דרכי השם יתברך, וגזירותיו אשר גזר השם יתברך. ואל יחשוב כאשר קונה הידיעה בארבעה אבות נזיקין שהוא קונה הידיעה בשור ובור... ויקשה לך כי היה יותר במדרגה כאשר יקנה ידיעת הגלגל, וכיוצא בזה מן הנמצאים. דבר זה היה קשיא אם היה קונה ידיעה באדם עצמו, והמגיע אל האדם, אז היה אפשר לשאול קשיא זאת. אבל התורה היא גזרה מן השם יתברך ויתעלה שמו, והיא לעול על האדם, כמו שהיא כל התורה כולה שהיא גזרה ועול על האדם. לכך כאשר יקנה האדם הידיעה בהיזק ד' אבות נזיקין, וכיוצא בו ממשפטי התורה, נחשב זה שקנה הידיעה בגזרת השם יתברך ויתעלה שמו, אשר גזר על האדם הנהגתו. וזהו ההפרש הגדול שיש בין ידיעת התורה והידיעה בענין הגלגלים והיסודות עצמן. כי עצמן של דברים אלו אינם כל כך במדרגה... ואם כן לא קנה דבר מעלה כלל. אבל הידיעה בתורה, אף אם הידיעה בשור ובחמור ובשאר דבריה אשר אינם חשובים בצד עצמם, אין המדרגה של השגה הזאת מצד עצמם, רק מצד שדברים אלו הם גזרת השם יתברך ויתעלה שמו על הברואים, זהו מדרגת הידיעה הזאת... הכל מסדר השם יתברך ויתעלה שמו אשר סדר אותן, ומצד הזה העוסק בתורה הוא העוסק בסדר אשר סדר השם יתברך, ואין זה דבר מצד האדם. ואדרבה הגזרה היא עול על האדם. אם כן אין הידיעה הזאת מתיחסת שיקנה ידיעה באדם, רק הידיעה בגזרת השם יתברך וסדר שלו. ודבר זה הפוך כאשר יקנה הידיעה בגלגלים, שהוא בידיעת עצמן, ואין זה מדרגת מעלה כלל", ושם מאריך בזה טובא. ושם פ"ע תתש. כתב: "התבאר לך כי התורה... קרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותו, היא ההלכה בכל מצות התורה, ובארבע אבות נזיקין, ובארבעה שומרים, לא בשאר חכמות" הובא למעלה פ"ג הערה 2121.

53 2313 כן כתב למעלה פ"ג סוף מי"ח תעא, וז"ל: "אם היו בני אדם יודעין להבין הדברים, לא היו סרים מן ההלכה לעיין בספרים אחרים, שנואי נפש חכמים", ושם הערה 2150. ולמעלה פ"ד מט"ו שט: כתב: "תורת משה היא אלקית, והיא בודאי למעלה מן החכמה. שאף האומות נקראים חכמים, אבל בני תורה לא נקראו", ושם הערה 1338. ובבאר הגולה באר הששי רמה. כתב: "אוי להם לבריות שרואות ואינם יודעים שבח התורה כל כך, שאילו ידעו שבח התורה והמצות, היו יותר רודפים אחר התורה והמצות". ובנתיב התורה פ"א א, ז: כתב: "כל מי ששונה הלכות מובטח שהוא בן עולם הבא מגילה כח:... לא שאר חכמות. והוא יתברך יתן חלקנו עם השונין הלכות, ועם השונים לשנות טעמים בדברים אחרים לא להתערב" הובא למעלה פ"ג הערה 2134.