הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב, שמות כ׳

1 אין אלהים אלא דיין. מכילתא וילקוט ועי׳ רש״י עה״ת.

2 מלמד. מכילתא וילקוט ועיין רש״י עה״ת.

3 היטיבו כל אשר דברו. תקנתי כמו שהוא במקרא, וגם בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ מובא הטיבו אשר דברו.

4 אנכי לשון מצרי. עיין פסיקתא פסקא בחדש השלישי, ובהערה קפ״ב.

5 אנכי לשון נוטריקון. שבת ק״ה ע״א ועיין פסיקתא שם ובהערה קע״ה קע״ו.

6 פתח באל״ף ראש האותיות, עיין פסיקתא שם ובהערה קע״ט ק״פ קט״א.

7 מפני מה. מכילתא פרשה ה׳ וילקוט רמז רפ״ו בשם המכילתא, וס׳ והזהיר יתרו דף כ״ב ע״ב.

8 מלמד שהשוו. מכילתא וילקוט.

9 אני הוא שהייתי במצרים. שם.

10 ר׳ נתן. מכילתא וילקוט.

11 לא מראש בסתר דברתי. וכ״ה בכ״י פלארענץ מלת מראש הסגרתי כי ליתא בקרא. ונמצא בישעיה מ״ח י״ו אבל הוא פסוק אחר.

12 פי׳ ובמקום ארץ חשך. הוספת רבינו.

13 בשעה שאמר. מכילתא וילקוט.

14 ובא תבור מאלים. בילקוט ובא תבור וחרמון מבית אלים. ועיין מאיר עין אות י״א.

15 וכרמל מאספמיא. בכ״י פלארענץ מאספניא. עיין ערך מלים ערך אספמיא ואפמיא.

16 נאום המלך ה׳ צבאות. וכ״ה גם בכ״י פלארענץ ובמקרא כתוב ה׳ צבאות שמו וכן הוספתי בפנים.

17 שהרי ז׳ מצות. עיין מכילתא שהוא דברי ר׳ שמעון ולפני רבינו היתה גי׳ אחרת במכילתא.

18 שהרי לא תרצח ברכת בני עשו בה. במכילתא איתא כך: ונגלה על בני עשו ואומר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתיב בה, אמר להם לא תרצח, אמרו זו היא ירושה שהורישנו אבינו שנאמר על חרבך תחיה.

19 עיקר לידת בני לוט עמון ומואב. גם פה מפורש יותר במכילתא נגלה על בני עמון ומואב אמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתיב בה, אמר להם לא תנאף, אמרו לו כלנו מניאוף, דכתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, והאיך נקבלה.

20 וכתיב גנב גנבתי. עיין ב״ר פפ״ד ופפ״ח שנגנב שני פעמים ור״ל שהישמעאלים גנבוהו מן הישמעאלים ולדעתי מה שסיים רבינו שקנאוהו ישמעאלים צ״ל שגנבוהו ישמעאלים, ובכ״י פ״ב המלות שקנאוהו ישמעאלים ליתא.

21 א״ר שמעון. במכילתא ר׳ שמעון בן אליעזר ובילקוט ר׳ ישמעאל בן אליעזר. יש לתקן ר׳ שמעון בן אליעזר, וכן בס׳ והזהיר שם הגי׳ א״ר שמעון בן אליעזר, ועפ״י שלשה עדים יקום דבר ועיין מה שהעיר הרב החכם מהר״י פריימאן בענפי יהודה שם בהקדמת פרק המצות שנדפס סוף ספר ראשית חכמה מביא המאמר הזה בשם מדרש השכם וגורס ג״כ א״ר שמעון בן אליעזר.

22 ולמה לא ניתנה תורה בארץ ישראל. מכילתא שם וילקוט רמז רפ״ו ומובא בס׳ והזהיר פ׳ יתרו דף כ״ג ע״ב.

23 לפיכך נתנה במקום הפקר. במכילתא ומובא בס׳ והזהיר לפיכך נתנה במדבר דימוס פרהסיא במקום הפקר ועיין מה שהעירותי לעיל י״ט ב׳.

24 ולכך נמשלה התורה באש ובמים. עי׳ מכילתא ומובא בס׳ והזהיר, בשלשה דברים ניתנה תורה במדבר ובאש ובמים.

25 שלא יעצור אדם התורה. הוספת רבינו.

26 ד״א מבית עבדים שהיו עובדים ע״ז. מכילתא.

27 א״ר יותנן. שבת פ״ח ע״ב.

28 מה פטיש. עי׳ בתוס׳ שם ד״ה מה.

29 מתחלק לכמה טעמים. ובכ״י פלארענץ מתחלק לכמה לשונות, ובגמרא שם נחלק לשבעים לשונות ובסנהדרין ל״ד ע״א הגי׳ מתחלק לכמה טעמים וע״ש בתוס׳ ד״ה מה פטיש.

30 אריב״ל. שבת שם.

31 לגן עדן. זה ליתא בגמרא רק רש״י על מעביר ראשון ראשון כתב לג״ע.

32 שנאמר שפתותיו שושנים. בגמרא שם סיים אל תקרי שושנים אלא ששונים.

33 מדדין אותן. פירש״י מסייעים אותן להתקרב מעט מעט שהיו חלשים כאשה המדדה את בנה בתחלת הילוכו.

34 שנאמר מלאכי צבאות. במקרא כתוב מלכי וכן בגמרא שם מובא מלאכי והעיר הגאון הרי״ב בקרא כתיב מלכי, אולם בכ״י פלארענץ ראיתי כי מובא כלשון הכתוב מלכי צבאות.

35 ידודון ידודון. בגמרא שם אל תקרי ידודון אלא ידדון פירש״י ידודון משמע הם עצמם ידודון, ידדון מדדין אחרים.

36 למה נאמר לפי שהוא אומר אנכי ה׳ אלהיך. מכילתא פ״ו ומובא בס׳ והזהיר דף כ״ד ע״א וע״ש בענפי יהודה אות א׳.

37 להיות לו לאלהים. צ״ל להיות להם לאלהים. ובכ״י פ״ב הגי׳ להיות לו לעבדים. ובכ״י פלארענץ להיות לו עבדים.

38 וכי אלהים הם. מכילתא וילקוט רמז רפ״ו.

39 ד״א. שם ומובא בס׳ והזהיר שם ועיין בענפי יהודה אות ב׳.

40 ר׳ אליעזר אומר. מכילתא. וכן מובא בס׳ והזהיר כ״ד ע״ב, ובילקוט הגי׳ ר׳ אליעזר המודעי אומר.

41 ללמדך שלא גצטוו. מכילתא וילקוט.

42 יכול אין לי אלא לא יעשה. מכילתא עה״כ לא יהיה לך אלהים אחרים ומובא בס׳ והזהיר כ״ד ע״א.

43 אין לי אלא פסל. מכילתא וילקוט וס׳ והזהיר כ״ד ע״ב.

44 לרבות שלשול קטן. במכילתא לפנינו וי״א להביא את השברירי. המלה אין לה שחר עיין ערוך ערך בררי ושברירי אולם גי׳ רבינו יוו׳. ר נכונה. והוא מלשון חז״ל ר״ה כ״ד ע״ב אשר בארץ לרבות הרים וגבעות ימים ונהרות אפיקיס וגאיות. מתחת לרבות שלשול קטן פירש״י שלשול תולעת.

45 כל כך רדף הקב״ה. הוא לשון המכילתא שם.

46 להביא את סבוביר׳ ׳ מש^לתא בשה ר׳ עקיבא וכן מובא בס׳ והזהיר כ״ה ע״א ׳ ובילתוט ובכ״י פ״ב הגי׳ את הבבואה. עיין בערוך ערך בבואה שפי׳ הצל שרואים במים.

47 לחייב על ההשתחויה. מכילתא וילקוט רמז רפ״ז ומובא בס׳ והזהיר שם.

48 במס׳ ע״ז. דף נ״ד ע״ב ונ״ה ע״א ועי׳ מכילתא שם ומובא בס׳ והזהיר כ״ה ע״ב.

49 כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. סנהדרין כ״ז ע״ב.

50 רשע בן רשע. מכילתא וילקוט רמז רצ״ב.

51 אין הפורענות. שם.

52 מדת פורענות. שם וס׳ והזהיר כ״ה ע״ב.

53 מאה פרגל. הערוך ערך פרגל הביא וז״ל בוי״ר הוצא את המקלל פרשה ס ׳ צ״ל פרשת סביב לרשעים והוא פל״ב מה לך לוקה בפרגל וכתב המוספי פי׳ ביוני φραγτλτου שוט ורצועה לרדות. ובמכילתא הגי׳ מאפרגל צ״ל מאה פרגל ונאמר לנכון בילקוט ובס׳ והזהיר נשתבש המלה ונעשית מכף הרגל.

54 למה אלו נהרגין על שלא כפרו ביוצרם. זה ליתא במכילתא וכן ליתא בילקוט ובס׳ והזהיר. ובכ״י פ״ב נוסף למה אלו נהרגין על שנעטפו בציצית.

55 עד כאן דבור שני לפיכך בו ב׳ טעמים שנקרא פסוק פסוק. עיין להלן פסוק י״א שכתב זכור מנוקד בב׳ טעמים ע״ש וכוונתו כמו שהביא בעל מנחת שי ברוב הפסוקים שבעשרת הדברות יש בכל תיבה ב׳ טעמים כו׳ וכתב הר״י בן חביב בפי׳ ע״י בירושלמי שקלים פ״ו שהטעם האמת לכל זה מפורסם שיש ב׳ קריאות בדברות האחד כשהקורא ביחיד בינו לבין עצמו אינו מדקדק לקרוא כל דבור ודבור בפני עצמו אלא מחלק הפסוקים בסדר נגון קריאתו, ודבור לא יהיה לך שהוא ארוך עושה ממנו פסוקים רבים וכן זכור את יום, וד׳ דברות אחרונים שהם קטנים עושה מכולם פסוק אחד, אבל הקורא בצבור צריך שיקרא כל דבור ודבור בפני עצמו בין שיהיה גדול בכתב בין שיהיה קטן יתחייב מזה שינוי בטעמים ובנקודות ובדגש ורפה להבדיל בין שתי הקריאות כפי סדר הנקודה וכו׳.

56 שני פעמים. תמורה ג׳ ע״ב.

57 במס׳ שבועות. כ״ט ע״א במשנה.

58 לחייבו מלקות. עי׳ מכילתא ריש פרשה ז׳ וילקוט רמז רצ״ה וס׳ והזהיר כ״ז ע״א.

59 ר׳ ישמעאל. מכילתא. ועי׳ יומא פ״ו ע״א, ירושלמי יומא פ״ח ה״ז ובאדר״נ פכ״ט ומובא בס׳ והזהיר כ״ז ע״ב.

60 כמפורש במס׳ יומא. דף פ״ו ע״א.

61 זכור ושמור בדבור אחד. מכילתא וילקוט רמז רצ״ה ורש״י עה״ת ומובא בס׳ והזהיר כ״ח ע״א וע״ש בענפי יהודה שהאריך בטוב טעם ודעת.

62 מיכן אמרו. מכילתא וילקוט ועי׳ יומא פ״א ע״ב.

63 ר׳ אליעזר וחזקיהו בן גרון. בכ״י פ״ב ר׳ אלעזר בן חנניה וחזקיה בן גרון. ובכ״י פלארענץ אלעיי בן חנניה חזקיה בן גרון. ובמכילתא הגי׳ אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן חנניה בן גרון, וגי׳ הילקוט וס׳ והזהיר כ״ח ע״ב אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון ואין ספק שיש למחוק במכילתא בן חנניה השני. וכן הגי׳ שם ״אומר״ במקום שהביא רבינו ״אומריס׳ כי לפי גירסתם אחד הוא.

64 חפץ יפה. כ״ה גם גי׳ הילקוט וכן הביא רש״י עה״ת ובמכילתא הגי׳ מנה יפה וכן הביא בעל ס׳ והזהיר, ועי׳ ביצה ט״ז ע״א.

65 קדשהו בברכה מיכן אמרו. מכילתא וילקוט והזהיר כ״ח ע״ב וע״ש בענפי יהודה ועי׳ פסחים ק״ו ע״א.

66 ואף נשים חייבות. ברכות כ׳ ע״ב.

67 שהאשה השווה לאיש. פסחים מ״ג ע״א וש״נ. סז. וכי אפשר לאדם. מכילתא וילקוט רמז רצ״ו והזהיר כ״ט ע״א וע״ש בענפי יהודה.

68 שכל השובת ביום השביעי. מכילתא על הכתוב לא תענה ברעך.

69 להביא את הלילה. עד סוף הפסוק הוא במכילתא וילקוט והזהיר שם.

70 שמא תאמר בו יגיעה. זה ליתא במכילתא ומתחיל שם כמו שהביא בעצמו על וינח ביום השביעי וכי יש לפניו יגיעה ע״ש.

71 מגיד. מכילתא וילקוט.

72 וכי יש לפניו יגיעה. מכילתא וילקוט והזהיר כ״ט ע״ב.

73 בוא וראה, הוספת רבינו.

74 ברכו במן. מכילתא וילקוט והזהיר, והכתובים לראיה הוסיף רבינו עפ״י ב״ר רפי״א. וע׳ רש״י עה״ת שכתב ברכו במן לכפלו בששי לחם משנה לקדשו במן שלא היה יורד בו.

75 זכור מנוקד בב׳ טעמים, דברי רבינו מדנפשי׳ ועי׳ לעיל הערה נ״ה.

76 תאמר בדברים. מכילתא וילקוט רמז רצ״ח, והזהיר ל׳ ע״א.

77 מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס. זה ליתא במכילתא רק בגמרא קדושין ל״ב ע״א ואולי היה כן לפני רבינו גם במכילתא וע׳ מאיר עין אות ב׳.

78 מזהיר. מכילתא וילקוט והזהיר שם וע׳ בענפי יהודה.

79 רבי אומר גלוי וידוע. במכילתא הגי׳ רבי אליעזר אומר. ובס׳ והזהיר ל׳ ע״ב הגי׳ כמו שהביא רבינו רבי אומר. עט. לרבות. כתובות ק״ג ע״א ושם הגי׳ אחיך הגדול.

80 במס׳ קדושין. דף ל״א ע״א ול״ב ע״א.

81 מיכן אמרו. מכילתא וילקוט והזהיר. וע׳ חולין ק״י ע״ב וע׳ בפירש״י שם. וע׳ במאיר עין.

82 זו אזהרה לרוצח. עד סוף הפסוק הוא במכילתא וילקוט סוף רמז רצ״ח ורצ״ט וס׳ והזהיר שם.

83 וכנגדו לא תרצח. בכ״י פלארענץ השמיט המעתיק מן וכנגדו לא תרצח עד. וכנגדו לא תגנוב.

84 שנאמר אלה וכחש וגנוב ונשבע לשקר. ובכ״י פלארענץ אלה וכחש וגנב והשבע לשקר. ורבינו הרכיב ב׳ פסוקים יחד בכתוב אחד נאמר אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף הושע ד ב ובכתוב אחד נאמר הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר ירמיה ז ט.

85 כתוב אחד אומר. מכילתא וילקוט והזהיר ל״א ע״ב.

86 לאתחמוד בית רעך. הוספתי כמו שהוא במכילתא וילקוט. וגם בכ״י פ״בוכ״י פלארענץ.

87 חזר וכלל. מכילתא וילקוט והזהיר שם.

88 תנן התם. אבות פ״ב מי״ב.

89 שהרי פנחס כו׳ ונכרת לו ברית עולם. ע׳ תנחומא ובמ״ר פנחס אמר הקב״ה בדין הוא שיטול שכרו לכן הנני נותן לו את בריתי שלום.

90 יצא ממנה מלכים ונביאים. עי׳ מגילה י׳ ע״ב. צ. יצא ממנה בנימין הצדיק י עי׳ מגילה י״ג ע״ב בשכר צניעות שהיתה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול.

91 החרותות. הוספתי עפ״י כ״י פ״ב וכ״י פלארענץ.

92 אבנים ספיר. ע׳ ערוך ערך סמפרינון שהביא בשם הילמדנו הלוחות של סמפרינון היו. וכן לפנינו בתנחומא כי תשא, א״ר יהודה הלוחות של סמפרינון היו וכן ביב״ע דברים ד׳ י״ג וכתבינן על לוחי סמפרינון. ועי׳ ספרי בהעלותך פסקא כ״א ופדר״א פמ״ו.

93 מנין אותיות של עשרת הדברות הם תרי״ג. ע׳ פדר״א פמ״א כל מצות שבתורה תרי״ג מצות ושתים שדבר הקב״ה. לפיכך נרראת תורה, ומנין תורה תרי״א ושתים דבר ה׳ הרי תרי״ג. וע׳ מכות כ״ג ע״ב מדרש שדט מזמור י״ז ושמ״ר פל״ג וחזית פ״א ופסיקתא רבתי פכ״ב ותנחומא וילך.

94 רואים את הנראה. מכילתא פ״ט וילקוט רמז ש׳ והמאמר קטוע שם.

95 ר״ע אומר רואין ושומעין את הנראה. הגאון בעל איפת צדק הגיה רואיי ושומען הנראה והנשמע.

96 קולי קולות. מכילתא.

97 מלמד. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.

98 כמו נוע תנוע הארץ. וכן מובא בכ״י פלארענץ, ובמקרא כתוב נוע תנוע ארץ. ובמכילתא מובא ג״כ איי נוע אלא זיע שנאמר נוע תנוע הארץ.

99 היו נרתעין. עיין מכילתא ושבת פ״ח ע״ב ורש״י עה״ת.

100 שנאמר מלאכי צבאות. בקרא מלכי צבאות וגם בכ״י פלארענץ מובא לנכון מלכי צבאות ועי׳ לעיל הערה ל״ד.

101 מגיד. מכילתא וילקוט רמז ש״א.

102 יותר מעשרת הדברות, בילקוט הגי׳ אלא עשרת הדברות.

103 היה משה. מכילתא וילקוט.

104 האוכלוסין. בכ״י פלארענץ ובמכילתא וילקוט הגי׳ אותם האלפים והרבבות.

105 בשביל לגדל. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.

106 כשם שהנס גבוה כו׳. זה חסר במכילתא, ובילקוט נאמר כנס הזה של ספינה. והמלות כך תנשאו על האומות השמיטו, ודרש נסות מלשון נס. ע׳ רש״י עה״ת נסות לשון הרמה וגדולה כמו הרימו נס.

107 זו בושה. מכילתא ונדרים כ׳ ע״א.

108 שכל אדם. נדרים שם בשם אחרים.

109 אלו י״ב מילין מגיד כו׳. מכילתא וילקוט סוף רמז ש״א.

110 דכתיב ויחנו. בכ״י פלארענץ איתא כך וכן אמרו רבותינו בתלמוד מנין שמתנה ישראל הי׳ שנים עשר מיל דכתיב ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים.

111 אמר רבה. יומא ע״ה ע״ב ועי׳ עירובין נ״ה ע״ב ובהגהות הרי״ב.

112 מי גרם לו. מכילתא וילקוט רמז ש״ב.

113 במס׳ סוטה. דף ד׳ ע״ב א״ר יוחנן כל אדם שיש בו גסות הרוח כו׳ וכתב עוד שם ה׳ ע״א ע״ש.

114 לפנים משלשה מחיצות. מכילתא וילקוט רמז ש״ב וע׳ רש״י עה״ת.

115 בלשון שאני אומר לך. מכילתא וילקוט שם.

116 הפרש בין מה שאדם רואה. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.

117 וכתיב וירד ה׳. מכילתא ורש״י עה״ת,, ובילקוט המאמר קטוע ונשמט מאמר שלם.

118 מלמד שהטה הקב״ה. במכילתא מלמד שהרכין וכן הביא רש״י עה״ת.

119 ד״א וירד ה׳. בכ״י פלארענץ הגי׳ ר׳ אומר וכן במכילתא לפנינו הגי׳ רבי אומר מזה נראה כי הי׳ כתוב במכילתא בר״ת לזה נראה כדל״ת ולזה נראה כרי״ש.

120 ומה אחד משמשי שמשין. יש מפרש שקאי על יעקב שנעקר הר מוריה ממקומו ובא לבית אל לכבוד יעקב, ויש מפרש השמש הזאת שהיא אחד משמשי שמשיו והיא נתונה ברקיע ומאירה לארץ.

121 ר׳ ישמעאל. מכילתא פ״י וילקוט רמז ש״ב ורש״י עה״ת ועיין ר״ה כ״ד ע״א וע״ב.

122 שלא תאמר הואיל. מכילתא שם. ועיין רש״י עה״ת.

123 רבותינו אמרו מדרש בפסוק זה. ר״ל רבותינו דרשו דרשה בפסוק זה וכוונתו למאמרם סנהדרין ז׳ ע״ב לא תעשו אתי אלהי כסף ואלהי זהב אמר רב אשי אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב פירש״י אלוה הבא בשביל כסף דיין שהעמידוהו ע״י שנתן ממון למלך על כך עכ״ל ומזה בירושלמי ביכורים פ״ג ה״ג דף ס״ה ע״ד ר׳ מנא מיקיל לאילין דמיתמניי בכסף ר׳ אימי קרא עליהון אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לך. ועיין במהרש״א בח״א ורבינו ר׳ טוביה ז״ל מפרש הבא בשביל כסף שנוטל שכר לדון.

124 מיכן אמרו. כתובות ק״ה ע״א.

125 ר׳ ישמעאל אומר. מכילתא וילקוט רמז ש״ג. ועי׳ זבחים נ״ח ע״א ורש״י עה״ת.

126 איסי בן עקיבא. עי׳ מכילתא שם ובמאיר עין.

127 מזבח מיוחד לי. הוא במכילתא בראש המאמר לפני דברי ר׳ ישמעאל.

128 כנגדו. מכילתא וילקוט רמז ש״ד ע״ש.

129 בסמוך. עי׳ רש״י שכתב ג״כ עליו אצלו כמו ועליו מטה מנשה או אינו אלא עליו ממש ת״ל הבשר והדם על מזבת ה׳ אלהיך ואין שחיטה בראש המזבח, ועי׳ מכילתא ופסחים ס״ג ע״א וש״נ.

130 את לרבות חטאות ואשמות. עי׳ מכילתא וילקוט רמז ש״ה.

131 מיכן שאפילו יחיד. עי׳ מכילתא ואבות פ״ג וברכות ו׳ ע״א.

132 זו בית הבחירה. מכילתא וילקוט רמז ש״ה ועי׳ סוטה ל״ח ע״א ובתוס׳ שם ד״ה הרי והביאו שם את הספרי והוא פ׳ נשא סי׳ ל״ט על הכתוב כה תברכו.

133 ואומר והיה המקום. וכן מובא בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב ובמקרא כתוב כי אם במקום אשר יבחר ה׳ באחד שבטיך.

134 מלמד ששם המפורש. מכילתא וילקוט וספרי שם וסוטה שם ורש״י עה״ת.

135 ולא בגבולין. הוספתי וכ״ה לנכון בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב.

136 ר׳ ישמעאל. מכילתא וילקוט רמז ש״ו, ורש״י עה״ת.

137 וכן אם כסף תלוה. הוספתי כמו שהוא לנכון בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב, ועי׳ במכילתא וילקוט.

138 גזוזות. מכילתא ורש״י עה״ת.

139 מתקנים היו מבחוץ ומכניסם. הוספת רבינו וליתא במכילתא ודבריו נובעים מגמרא סוטה מ״ח ע״ב שהיה מתקן מבחוץ ומכניס מבפנים.

140 מיכן היה רשב״א. עד סוף הפסוק הוא במכילתא וילקוט ורש״י עה״ת ותנחומא סוף יתרו.

141 מיכן אמרו עשה כבש. מכילתא ועיין ברש״י כאן ושמות כ״ז ה׳.

142 וכי בלא מכנסים. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.

143 מיכן אמרו חכמים. מכילתא ותנחומא ורש״י עה״ת.

144 ואלה המשפטים. ר״ל וסמך ליה ואלה המשפטים ודרש סמוכים. וכ״ה במכילתא.

145 שנאמר כי אני ה׳. בכ״י פ״ב הגי׳ כך: מדרש לא תעלה במעלות שלא יתפוש במזבח ותגלה חרפתו שנאמר כי אני ה׳ אוהב משפט שונא גזל בעולה.

146 במס׳ סנהדרין. דף ז׳ ע״ב: