הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב, שמות ט״ז

1 מלמד שבאותו היום אירע אחד בשבת. כ״ה גם בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב. והוא כשיטת הסדר עולם פ״ה. כי המכילתא וס״ע פליגו, לשיטת הס״ע ר״ח ניסן ביום ששי היה ולשיטת המכילתא היה ביום החמישי. א״כ י״ד ניסן לשיטת הס״ע היה ביום החמישי וכן מפורש שם. י״ד ניסן יום חמישי היה. ולשיטת המכילתא ביום הרביעי היה. ט״ו ניסן שבו יצאו ממצרים חל לדעת הס״ע ביום הששי בע״ש, ולדעת המכילתא היה ביום החמישי ראש חודש אייר ולדעת הס״ע באחד בשבת היה כי כן מפורש שם באחד בשבת היה ולדעת המכילתא בשבת היה. ולפי זה שר״ח אייר היה באחד בשבת, א״כ חמשה עשר יום לחדש השני, באחד בשבת היה. ולסברת המכילתא בשבת היה. ראש חודש סיון הי׳ לשיטת הס״ע ביום ב׳, ולשיטת המכילתא ביום א׳ היה. וששה לחודש שנתנו בו הדברות היה ביום השבת. וכן מפורש שם ויום השבת היה. ולשיטת המכילתא ביום ו׳ היה. ועיין גם בגמרא שבת פ״ז ע״ב ופ״ח ע״א ומובא שם דברי הס״ע.

2 ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים אירע להיות בשני בשבת. תקנתי שצ״ל בששי בשבת ע״פ שיטת הס״ע עיין בהערה שלפניה. וכן נאמר לנכון בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ אירע להיות בע״ש.

3 ותניא בסדר עולם. שם בפ״ה בי״ד יום בו שחטו ישראל את פסחיהן במצרים ויום חמישי היה ממחרת הפסח ערב שבת היה.

4 ואע״פ שהמכילתא מגדת כו׳. כ״ה במכילתא שם ומובא בילקוט רמז רנ״ז.

5 בחמשה עשר יום. במכילתא הגי׳ ד״א בחמשה עשר יום למה נאמר יום לידע באיזה יום ירד המן לישראל.

6 למדנו כו׳. אכלו ממנה ל״א יום. כ״ה במכילתא ומובא בילקוט וכן ברש״י עה״ת וז״ל נתפרש היום של חנייה זו, לפי שבו ביום כלתה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן ללמדנו שאכלו משירי הבצק ששים ואחת סעודות וירד להם מן בששה עשר באייר ויום אחד בשבת היה כדאיתא במס׳ שבת דף פ״ז עכ״ל. וזה ג״כ שיטת המכילתא שר״ח אייר היה בשבת א״כ ששה עשר באייר היה ביום הראשון בשבת ושיטת הס״ע שר״ח אייר היה באחד בשבת א״כ יום ששה עשר באייר היה ביום ב׳. ובסדר עולם פ״ה איתא ועוד למדנו שהיו אוכלין מעוגה שהוציאו ממצרים כל שלשים יום ובו ביום כלתה, ולערב אכלו השליו ולמשכים לקטו את המן ע״כ. וכן בשמ״ר פ״ג מן חררה שהי׳ יוצאה עמהן ממצרים מספיק להם ל׳ יוסי ובשמ״ר פכ״ה הצידה שהוציאו בידם ממצרים עשה להם ס״א סעודות ואכלו אותה ל״א יום. וכן בחזית פ״א בפ׳ הגידה לי, מחררה שנטלו ישראל בידם ממצרים אכלו ממנה ל״א יום, וכתב היפ״ת שבט״ו בניסן יצאו, ובט״ו לאייר שבו הלינו על משה תם הבצק שהוציאו ממצרים דהוה ליה ל״א יום, נמצא שאכלו ס״א סעודות כי סעודה אחת סועדים בלילה ואחד ביום. והסעודה של ליל ט״ו בניסן במצרים אכלוה, נמצא שהנאכל ממה שהוציאו ממצרים היה ס״א סעודות, כי תלונתם ביום ט״ו באייר בערב היתה אחר שכבר אכלו סעודת הבוקר ולא היה להם לאכול בערב דליכא למימר כי בבוקר הלינו שלא היה להם לאכול כל היום, שהרי המן לא ירד עד ט״ז באייר, ולא יתכן שנשארו כל היום וכל הלילה בלא אכילה.

7 לצאתם ממצרים. וכן בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב. ובמקרא כתוב לצאתם מארץ מצרים.

8 לא נטלו עצה. מכילתא וילקוט סוף רמז רנ״ז.

9 בשלשת ימי אפלה. שם.

10 יוצאים בשדה. עד ואין מוחה בידם חסר בכ״י פלארענץ שהשמיט המעתיק מן מוחה בידם עד מוחה בידם.

11 מיתה משונה. מכילתא שם בשם ריב״ק.

12 הנני ואיני מעכב. וז״ל המכילתא פ״ב ובילקוט רמז רל״ח אמר הקב״ה למשה הריני נגלה מיד ואיני מעכב. יב. לכם ולא עשה כן לכל גוי. ילקוט רמז רנ״ח בשם מדרש אבכיר.

13 מאוצרו. מכילתא וילקוט.

14 יצאו למדבר. שם.

15 מי שברא יום. שם.

16 כדי שילקוט אדם הוספתי כמו שהוא לנכון בכ״י פלארענץ ופ״ב ובמכילתא וילקוט.

17 ד״א כדי שיאכלוהו חם. מובא בילקוט רמז רנ״ח בשם מדרש אבכיר.

18 שהיו אוכלין ושותין כו׳ מיכן אמר רשב״י כו׳. מכילתא וילקוט.

19 מיכן אמרו חול מכין. ביצה ב׳ ע״ב עירובין ל״ח ע״ב חול מכין לשבת וחול מכין ליו״ט ואין יו״ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו״ט. יט. מי. ע״ז ג׳ ע״א וע׳ עירובין כ״ב ע״א ובפירוש רש״י ד״ה ולא.

20 מיכן לערובי חצרות מן התורה. במכילתא מכאן שמערב אדם מע״ש לשבת הכוונה על ערובי חצרות וכן בתיב״ע ויערבון בבתיא וישתתפון בדרתהון.

21 תניא מערבין. עירובין ע״א ע״ב ומובא בבה״ג הלכות ערובין פ׳ הדר.

22 אמר רב. כן הוספתי כמו שהוא בעירובין ע״ב ע״א וכן הוא לנכון בכ״י פ״ב ופלארענץ.

23 ואמר ר׳ יהודה אמר שמואל החולק את עירובו ונותנו בשני כלים אינו עירוב. עירוב שמו לא שיחלוק. בגמרא עירובין מ״ט ע״א איתא א״ר יהודה אמר שמואל החולק את ערובו אינו עירוב, ופירש״י החולק את ערובו בשני כלים. ודברי רבינו נובעים מבה״ג שם וז״ל והיכא דפלגיה לעירוביה ואחתיה בתרין מאני לא הוי עירוב דאמר רב יהודה אמר שמואל החולק את עירובו ונתנו בשני כלים אינו עירוב מ״ט עירוב שמיה דמערב ולא דמפלג ע״כ והבה״ג לקח זה מהשאילתות בשלח סי׳ מ״ט והמלות ״ונתנו בשני כלים״ הוא הוספת הבה״ג וכן מ״ט עירוב שמיה דמערב ולא דמפלג פירושא של גאון הוא זה כמו שכתב הגאון הרי״ב ז״ל.

24 ותנן במס׳ עירובי.. ס״ט ע״ב במשנה.

25 מ״ט חד לגבי חמשה כו׳. גמרא שם. ובכ״י פלארענץ הגי׳ מ״ט דהוי אורח לגבייהו: נתנו לו רשותן הוא מותר והם אסורים מ״ט חד לגבי חמשה כו. עיין בגמרא שם.

26 ותנן נמי. עירובין פ׳ ע״ב.

27 ר׳ יהודה אומר. שם פ״א ע״ב.

28 חוב הוא לו. עד זכות הוא לו חסר בכ״י פ״ב שהשמיט המעתיק. ונמצא לנכון גם בכ״י פלארענץ.

29 וצריך להודיעם. עד וצריך להודיעם השני חסר בכ״י פ״ב ונמצא לנכון גם בכ״י פלארענץ.

30 וכך מברך. ברכת עירוב גם הנוסח בדין יהא שרא לנו ליתא בגמרא, ומובא בסדור רב עמרם גאון דף נ״ב ע״א ושם סיים עוד מבית לבור ומבור לבית מעילית לתחתית ומתחתית לעילית ומזוית לזוית מרשות לרשות. לנו ולכל ישראל שבמדינה הזאת. ועיין בטור או״ח סי׳ שצ״ה ובש״ע או״ח סי׳ שס״ו ועיין במרן ב״י שם מה שהביא משבולי הלקט ועיין בכלבו סי׳ ל״ב.

31 והאי חלון. עירובין ע״ו ע״א.

32 הני מילי חצר. שם ע״ו ע״ב בשם ר׳ נחמי׳. ובכ״י פ״ב השמיט המעתיק מן אין מערבין אחד עד מערבין אחד ומן אחד עד אחד נשמט מאמר אחד. ונמצא לנכון גם בכ״י פלארענץ. לב. וישראל משומד. עירובין ס״ט ע״א, ולפנינו ישראל מומר. ועיין בגמרא שם.

33 מערב שבת. הוספתי ונמצא לנכון בכ״י פ״ב ובכ״י פלארענץ.

34 כי הא דרב יוסף וכ״ה בכ״י פ״ב. וצ״ל רבי חנינא בר יוסף. כמו שהוא בגמרא עירובין ס״ה ע״ב ובכ״י פלארענץ הגי׳ ר׳ חמא בר יוסף. וכן לפנינו להלן אמר להו ר׳ חמא בר יוסף. נראה שהיה לפניו הגי׳ בגמרא ר׳ חמא בר יוסף. לד. וכד שלח ר׳ אלעזר לגולה משום רבינו. בגמרא עירובין ס״ב ע״א איתא והא שלח רבי יצחק ברבי יעקב בר גיורי משמיה דר׳ יוחנן הוו יודעין ששוכרין מן העובד כוכבים. לד. ומומר שאינו משמר שבתו. עירובין ס״ט ע״ב.

35 לחם כפול. מכילתא וילקוט רמז רנ״ח ורש״י עה״ת בפסוק כ״ב לקטו לחם משנה.

36 מיכן אמרו רז״ל. שבת קי״ז ע״ב.

37 ד״א. עיין מכילתא וילקוט. ורש״י עה״ת בפסוק כ״ב הביא וז״ל ומדרש אגדה לחם משנה משונה אותו היום נשתנה לשבח בריחו וטעמו עכ״ל.

38 וזו שאילה. עיין סנהדרין ס״ה ע״ב, וב״ר פי״א.

39 אל כל עדת בני ישראל. וכן מובא בכ״י ס״ב. ובכ״י פלארענץ אל כל עדת ישראל בחסרון מלת ״בני״ ובמקרא ליתא למלת ״עדת״.

40 אמרו להם. הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ ופ״ב ובמכילתא וילקוט.

41 ששקולה יציאת מצרים. בכ״י פלארענץ הגי׳ מכאן את למד ששקולה יציאת מצרים.

42 מיכן את למד. מכילתא וילקוט.

43 הוא השליו. מכילתא, יומא ע״ה סוף ע״א, וילקוט, ורש״י עה״ת.

44 אמר להם. מכילתא וילקוט.

45 למדנו. עי׳ סנהדרין ק״י ע״א.

46 מיכן שאין לאדם לאכול. בגמרא יומא ע״ה ע״ב. מכאן למדה תורה ד״א שלא לאכול אדם בשר אלא בלילה.

47 מלמד שאין שביעה אלא במראית העין. בשבולי הלקט כתב יד ערוגה הראשונה סי׳ נ״ט הביא וז״ל כתב בלקח טוב ולחם בבוקר לשבוע מכאן שאין שביעה אלא במראית העין כו׳ וכן בתניא ה׳ הדלקת הנר סי׳ י״ב מתחיל בלק״ט ולחם בבוקר לשבוע מכאן שאין שביעה אלא במראית העין כו׳ עד במאכל ובמשתה לקוח מלקח טוב.

48 וכן אמרו רז״ל לא יאכל אדם תבשילו אלא לאור הנר. לאו בפירוש אתמר. וכן מובא ברש״י שבת כ״ה ע״ב הדלקת הנר חובה כבוד שבת הוא שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא, ובתוס׳ שם ד״ה הדלקת הנר פי׳ במקום סעודה דחובה הוא שיסעוד במקום הנר משום עונג.

49 ומי שאוכלין בלילי שבתות בלא הנר בחשך ידמו כו׳ וכל חכמי ישראל הושוו בדבר זה להדליק נר בשבת. כוון בזה אל הקראים הקדמונים האוסרים להדליק נר בלילי שבתות ויושבים בחשך. ועיין במבוא שלי אשר שמתי בראש הספר.

50 לפיכך אמרו רז״ל הדלקת נר בשבת מצוה. וכ״ה בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב, ובגמרא שבת כ״ה ע״ב כתוב הדלקת נר בשבת חובה. וגם השבולי הלקט ותניא רבתי העתיקו דברי רבינו בלשון הדלקת נר בשבת חובה. ועיין רמב״ם הל׳ שבת פ״ה ה״א שכתב הדלקת נר בשבת אינה רשות כו׳ ולא מצוה כו׳ אלא זה חובה.

51 אלא במה מדליקין. שבת כ׳ ע״ב.

52 חכמי ישראל. חולין פ״ט ע״א.

53 כדי ליתן את הדין. הוא מאמר ר׳ אליעזר במכילתא שם וילקוט סוף רמז רנ״ח.

54 והרי מיד היה. עיין מכילתא מה ת״ל ויהי מלמד שכשם שגזר הקב״ה כן היה ועיין במאיר עין שם.

55 לא הספיקו. מכילתא.

56 א״ר יוסי. הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ. ובמכילתא הוא בשם ר׳ יוסי הגלילי ובילקוט הגי׳ ר׳ יוסי בן שמוע אומר.

57 דיבור בלשון קשה. ספרי בהעלותך פי׳ צ״ט ומכות י״א ע״א. נז. כל תלונות של ישראל חסרין. כי תלונת הוא מלא וי״ו קדמאה וחסר וי״ו תניינא, ושאר כלהון כתיבי תלנות מלא וי״ו תנינא וחסר וי״ו קדמאה. ובמנחת שי הביא וז״ל: ובמדרש לקח טוב למה חסר וי״ו שהיו מתחסרין מזכיותיהם. ד״א שכל תלונות עלי כתלונה אחת כו׳.

58 אמר ר׳ יהושע. כ״ה גם בילקוט ריש רמז רנ״ט בשם המכילתא ולפנינו במכילתא ריש פ״ג חסרים המלות ״א״ר יהושע״.

59 אמר הקב״ה. עיין במפרשי המכילתא.

60 אמור אליהם. מכילתא שם פ״ג וילקוט רמז רנ״ט.

61 דיין אני להפרע מכם. שם.

62 כתיב בשי״ן וקרי בסמ״ך. יומא ע״ה ע״ב.

63 כסלונים. בגמרא שם כסילוין, פירש״י קוצים בלשון ארמי עכ״ל. ונמצא גם במקרא סרבים וסלונים יחזקאל ב ו וכן סלון ממאיר שם כח כד.

64 איני יודע כמה. מכילתא וילקוט שם.

65 על פני כל הארץ. וכ״ה בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב וכן מובא במכילתא וילקוט ובמקרא כתוב על פני הארץ.

66 כדי שיהא אדם עומד כנגד לבו ונוטל שלא בצער. כ״ה גי׳ הילקוט ויש להגיה כן במכילתא.

67 ולמעלה אמה אחת בכ״י פ״ב בטעות ולמעלה שתי אמות. ובכ״י פלארענץ הגי׳ נכונה כמו שהוא לפנינו.

68 הרי י׳ פרסאות. עיין במכילתא ובמפרשי המכילתא.

69 ויורד הטל. תקנתי מטר במקום טל כמו שהוא לנכון בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב ובמכילתא וילקוט.

70 ומרבץ. כ״ה בכ״י פלארענץ ופ״ב, אולם במכילתא הגי׳ ומכבס ובילקוט ומכבש.

71 למדנו. הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ ופ״ב, ובגמרא יומא ע״ה ע״יב וע״ש בפירש״י.

72 הא כיצד טל מלמטה. יומא שם בשם ר׳ יוסי ברבי חנינא ומובא ברש״י עה״ת.

73 בחפיסה. בגמרא בקופסא. והיא מלה רומית capsa ופי׳ ארגז ותיבה קטנה, וגם כאשר הביא רבינו נכונה עיין ערוך ערך חפס.

74 לא על המדבר. מכילתא וילקוט רמז ר״ס.

75 דבר היורד. שם.

76 ד״א. שם.

77 שנבלע ברמ״ח אברים. יומא ע״ה ע״ב.

78 ד״א מחוספס. יומא שם.

79 זה הגליד. מכילתא וילקוט רמז ר״ס.

80 במס׳ יומא. דף ע״ה ע״ב.

81 וכבר היו ר׳ טרפון. מכילתא, ויומא ע״ו ע״א, וילקוט שם.

82 כמה ארובות בדלת ד׳. עיין במכילתא ויומא שם ובמדרש שו״ט מזמור ע״ח ארשב״י כתיב כאן ודלתי שמים. וע״ש בבאור הרה״ג מהרא״ם.

83 במס׳ יומא. ע״ה ע״ב.

84 כאדם האומר לחבירו. מכילתא.

85 בלשון מצרי. זה ליתא במכילתא.

86 משה אמר לזקנים. מכילתא בשם ר׳ יהושע.

87 מיכן היה ר׳ יוסי בר״ש אומר. בכ״י פלארענץ ובמכילתא וילקוט ר׳ יוסי ור׳ שמעון אומרין.

88 דכתיב לחם אבירים. ודרש לחם אבירים לחם סוסים מלשון פרסות אביריו ירמיה מז ג.

89 אמר להם משה. במכילתא וילקוט אמרו עכשיו יצא נחשון.

90 עשו מה שנפקדו. מכילתא וילקוט.

91 ביד אדונו ישראל. בכ״י פלארענץ בבית חבירו ישראל ובכ״י פ״ב ביד חבירו ישראל וע׳ מכילתא פ״ה ויומא ע״ה ע״א.

92 עומר זה עשירית האיפה. וכן הביא רש״י שמות טז לו ועירובין פ״ג ע״ב וע״ש.

93 וסימנו גודו אילנא. פסוק הוא בדניאל ד יא. וכן הביא המחבר בח״ב פרשת ויקרא בפ׳ והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה וסיים ג״כ וסימן גוד״ו:

94 מ״ג ביצה וחומש ביצה הוא שחייבה בהן החלה והוא שאנחנו לשין כשיעור הזה בפסח. עיין תשובות הגאונים שערי תשובה סימן מ״ו ותשובת הגאונים ליק סימן צ״ה תשובה לרבינו האי ז״ל ובהערות ותקונים לתשובת הגאונים ליק תרכ״ה העירותי לעיין בטור יו״ד ה׳ חלה סי׳ שכ״ד ובב״י שם שכתב וז״ל מה שכתב הטור מ״ג ביצים וחומש ביצה כן הוציא החשבון הרי״ף פרק ערבי פסחים והרא״ש הל׳ חלה והרמב״ם פ״ו מהל׳ בכורים.

95 ד״א כדי להכין לבם. יומא ע״ו ע״א. ובכ״י פ״ב הגי׳ ד״א כדי לענותם לנסותם ואח״כ נאמר ד״א כדי להכין לבם. ובכ״י פלארענץ הגי׳ ד״א כדי לנסותם והמלה ״לענותם״ ליתא שם.

96 אלו מחוסרי אמנה. מכילתא וילקוט ושמ״ר פכ״ה.

97 אנשים הותירו. מכילתא וילקוט ושם הגי׳ אנשים טובים לא הותירו אנשים שאינן טובים הותירו ועיין שמ״ר פכ״ה בפ׳ ויותירו אנשים ממנו. וגם בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ הגי׳ אנשים הותירו ואנשים לא הותירו.

98 תחילה מבאיש. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.

99 מיכן אמרו. ברכות כ״ו ע״א.

100 איזה שעה. מכילתא, ברכות כ״ז ע״א וילקוט רמז רס״א.

101 שהיה מושך. מכילתא. ועיין רש״י עה״ת הנשאר בשדה נעשה נחלים כו׳.

102 והיה ביום הששי. וכ״ה בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ. ובמקרא כתוב ויהי ביום הששי.

103 שמא תאמר. עיין מכילתא.

104 אמרו לו מכילתא ועיין רש״י עה״ת.

105 ויאמר אליהם משה. כ״ה בכ״י פלארענץ. ובכ״י פ״ב ויאמר משה אליהם. ובמקרא ליתא למלת ״משה״.

106 מיכן אנו יודעין שר״ח אייר לא היתה שבת. עיין לעיל פסוק א׳ ומה שהעירותי בהערה א׳. ודעת המכילתא שר״ח אייר בשבת היה.

107 ולא יבא אלא כדברי תנא דס״ע. הבאתי לעיל הערה א׳.

108 יבוא אייר באחד בשבת. כ״ה ג״כ בכ״י פלארענץ. ובכ״י פ״ב בטעות יבוא אייר בשבת.

109 במס׳ שבת פרק ר״ע, דף פ״ז ע״ב ופ״ח ע״א.

110 אבל אם תאמר שבחמישי בשבת יצאו ממצרים. הוא דעת המכילתא בשלח פ׳ ויסע משה, פ״א בפ׳ בחמשה עשר יום לחודש, ניסן שיצאו ישראל ממצרים אירע להיות בחמישי בשבת וא״כ ט״ו בניסן היה ביום החמישי. ועיין לעיל הערה א׳.

111 יבוא אייר בשבת. וכן מפורש במכילתא שם השלים ניסן אירע אייר להיות בשבת. ובכ״י פלארענץ הגי׳ משובשת וכך איתא שם: ״אבל אם תאמר בשבת יצאו ישראל יבוא אחד בשבת״.

112 ועוד לא יבוא מתן תורה בשבת כ״א בע״ש. לדעת המכילתא ו׳ סיון היה בע״ש וכבר כתבתי לעיל הערה א׳ כי הסדר עולם והמכילתא פליגו בזה.

113 מיכן. יומא ע״ה ע״א.

114 ר׳ יהושע. מכילתא וילקוט רמז רס״א.

115 ר׳ אליעזר המודעי אומר על אפוי אפו ועל מבושל בשלו. הוא מאמר ר׳ אלעזר במכילתא שם. ובשם ר׳ אליעזר המודעי נמצא שם מאמר אחר והוא: ר׳ אליעזר המודעי אומר הרוצה דבר אפוי היה טועם כל אפויים שבעולם והרוצה מבושל היה טועם כל בשולים שבעולם, ואחר זה מובא במכילתא שסהביאמר בשם ר׳ אלעזר שהביא בשם רבי אליעזר המודעי ויפה העיר ידידי הרב החכם הגדול מהר״ם איש שלום בעל מאיר עין אות כ״א שחסר במכילתא דברי ר׳ יהושע ונאמר לנכון בירושלמי ביצה ריש פ״ב ר׳ יהושע אומר אופין ומבשלין על המבושל ור׳ אליעזר אומר אופין על האפוי ומבשלין על המבושל ע״ש ועיין בבלי ביצה ט״ו ע״ב ובתוס׳ דף י״ז ע״ב.

116 וצריך לברך. טור או״ח סי׳ תקכ״ז ועיין במרן ב״י שם. וכן מובא הנוסח בדין יהא שרא לן בסדר ר׳ עמרם גאון דף נ״ב ע״א ועיין תשובת הגאונים שערי תשובה סי׳ קכ״ד וסי׳ קכ״ה. וראיתי באור זרוע הל׳ יו״ט סי׳ שמ״ז הביא וז״ל: בירושל׳ שלפני כתוב עירובי תבשילין כך הוא נוטל פת כביצה ותבשיל כזית ואומר בא״י אמ״ה אקב״ו על מצות עירוב, ומתנה ואומר, בדין יהא שרא לנו לאפויי ולבשולי מיומא טבא לחבריה ומיו״ט לשבת כו׳. וכן המרדכי ביצה פ״ב הביא זאת בשם הירושלמי, ואין זכר מזה בירושלמי לפנינו ואולי היה כן בירושלמי לפני האו״ז לכן כתב ״בירושלמי שלפני״.

117 ויתנו לאחד מן הבית ויאמר לו תהא זוכה לכל בני קהלינו. בש״ע או״ח סי׳ תקכ״ז כתב חוזר ונוטל מיד הזוכה ומברך על מצות עירוב. ועל זה כתב הרב הגאון בעל ברכי יוסף אות ה׳ לא כך נהגו רבותי אלא המזכה על ידו עומד עמו ומערב נוטל העירוב בידו ומברך ואומר בדין עירובא וכו׳ ואח״כ נותן העירוב ביד המזכה על ידו ואומר לו זכה וכו׳. וכן משמע מדברי פסיקתא פ׳ בשלח כתב יד עכ״ל. וכוון לדברי רבינו שלפנינו.

118 וכן מפורש במס׳ יו״ט. ביצה דף ט״ו ע״ב.

119 ר׳ הינדקא אומר. כ״ה גם בכ״י פלארענץ. ובכ״י פ״ב הגי׳ ר׳ חידקא אומר. ובמכילתא הגי׳ ר׳ זריקא אומר, ומה שהביא רבינו מה ת״ל ג׳ פעמים היום, זה ליתא במכילתא ולדבריו מזה הוכיח ר׳ זריקא שלש סעודות ועיין במאיר עין אות כ״ג.

120 ר׳ אלעזר. מכילתא וילקוט רמז רס״א.

121 למדנו. מכילתא וילקוט בשם ר׳ יהושע.

122 שנא׳ שבת לא יהיה בו. בכ״י פ״ב סיים כל מקום שנאמר שבת אינו אלא יו״ט, ובכ״י פלארענץ הגי׳ בטעות כל מקום שנאמר שבת לא יהיה בו. וע׳ במכילתא ורש״י עה״ת ובמאיר עין.

123 אלו מחוסרי אמנה. מכילתא וילקוט.

124 ר׳ יהושע אומר. מכילתא שם פרשה ה׳.

125 ועשיתי לכם כמה נסים. במכילתא נאמר לפני זה, ונלחמתי לכם מלחמת עמלק, והגאון בעל איפת צדק מחק זה דמלחמת עמלק מאוחר הוא.

126 ראו כי ה׳ נתן לכם השבת. בכ״י שלפנינו ובכ״י פ״ב כתוב את השבת אולם בכ״י פלארענץ מובא לנכון בלי מלת ״את״ כמו שהוא בקרא. קכו. אמר לו הקב״ה. עיין ביצה ט״ז ע״א.

127 כל עסקי שבת כפולים. במדרש שו״ט מזמור צ״ב א״ר יצחק כל עיסקא דשבתא כפול עומר כפול, שני העומר לאחד, קרבנו כפול, וביום השבת שני כבשים, עונשו כפול, מחלליה מות יומת, שכרה כפול, וקראת לשבת עונג ולקדוש ה׳ מכובד, אזהרותיה כפולות זכור ושמור, מזמרן כפול, מזמור שיר ליום השבת, וכן מובא בשאילתות ריש בראשית.

128 אלו ארבע אמות. מכילתא. עירובין נ״א ע״א, ורש״י עה״ת, וביב״ע עה״ת.

129 במס׳ שבת. ח׳ ע״ב וש״נ.

130 המעביר חפץ ברשות הרבים שכן תחתיו לסוף ד׳ חייב. הך שכן תחתיו ליתא בגמרא, וע״ש בתוס׳.

131 תנן התם. שבת ק׳ ע״א הזורק בארץ וכו׳ וע״ש צ״ו ע״ב.

132 ומשחרב בית המקדש אין לנו כפרה בחטאת כי אם בתשובה וחרטה ובתענית ובמלקות. זה הביא הרב בעל שבלי הלקט כתב יד בשמו וז״ל סי׳ ס׳ ובלקח טוב מצאתי משחרב ביהמ״ק אין לנו כפרה כו׳ והואהביאמר שלפנינו. עיין במבוא בראש הספר. קלב. וכן רקק מים. שבת ק׳ ע״ב.

133 וכמה רקק מים. במשנה שם.

134 ספינות קטנות קשורות. במשנה שם ליתא מלת ״קטנות״.

135 ותנן יציאות השבת שתים. שבת ב׳ ע״א.

136 ותנו רבנן ארבע רשויות. שבת ו׳ ע״א.

137 כרמלית פי׳ רך מל. מנחות ס״ו ע״ב, ועי׳ תוס׳ שבת ו׳ ע״א שהביא בשם הירושלמי שבת פ״א ה״א תני ר׳ חייא כרמלית רך מל אינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים אלא כרמלית וכן מובא בערוך ערך כרמלית.

138 אלו אלפים אמה. מכילתא עירובין נ״א ע״א. ועיין רש״י עה״ת שכתוב וז״ל אלו אלפים אמה של תחום שבת ולא במפורש שאין תחומין אלא מדברי סופרים ועיקרו של מקרא על לוקטי המן נאמר.

139 כדילפינן מקום ממקום. עירובין נ״א ע״א וע״ש ברש״י ד״ה מקום ממקום. ובשאלתות פ׳ בשלח אות מ״ח.

140 וניסה מניסה. וכן להלן וחוץ מחוץ וכן ואת פאת נגב אלפים באמה הוספתי:

141 וכתיב אל מקום הרוצח אשר ינוס שמה. וכן הוא בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ, וצ״ל ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה.

142 וישב בגבול מקלטו אשר ינוס שמה. וכ״ה בכ״י פ״ב ופלארענץ במקרא כתוב והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה.

143 לגבול עיר מקלטו. וכ״ה בכ״י פ״ב ופלארענץ ובקרא את גבול עיר מקלטו.

144 מחוץ שבאותו פסוק. דכתיב מחוץ לגבול עיר מקלטו.

145 תנן התם. עירובין מ״א ע״ב.

146 דורשי רשומות אמרו. מכילתא שם פ״ה וילקוט רמז רס״א.

147 אבל עד שבאו. הוספת רבינו.

148 ר׳ יהושע אומר. מכילתא וילקוט שם. ועיין יומא ע״ה ע״א, וברש״י שם, וברש״י עה״ת.

149 ר׳ יוסי אומר. מכילתא וילקוט.

150 כיצד. מכילתא ויומא שם.

151 במס׳ יומא. ע״ה ע״א.

152 ר׳ יהושע. מכילתא.

153 כעין איסקריטון. בכ״י פ״ב בטעות אסקריסי וצ״ל אסקריטי כמו שהוא בכ״י פלארענץ. ובמכילתא כלפס וכעין אסקריטי, ובילקוט כאילפס וכעין אסקרטון, ואלפס ולפס הכל אחד, עיין ערוך אלפס. ואסקריטון היא מלה יונית εσχαρτης מין חלה נאפה על גחלים או במחבת בלי שמן, וכן בת״א כאסקרטון בדבש.

154 מנין חל״ה. עיין כלבו ה׳ חמץ ומצה מה שהביא בשם הר״ש ז״ל.

155 לפי שצנצנת המן כו׳. יומא נ״ב ע״ב אדר״נ פמ״א.

156 ויאמר המלך לכהנים המבינים בעם. וכן מובא בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ. ובמקרא כתוב ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה׳.

157 תנו לכם את ארון ברית ה׳. וכ״ה בכ״י פ״ב ופלארענץ ובקרא תנו את ארון הקדש וגו׳.

158 פי אין לכם משא בכתף. וכן בכ״י הנ״ל ובקרא ליתא למלת ״כי״.

159 ועתה עבדו את ה׳ בכל לבבכם. במקרא עתה עבדו את ה׳ אלהיכם, והמלות ״בכל לבבכם״ ליתא בקרא.

160 ואמר ר׳ אליעזר. יומא שם.

161 אתיא דורות דורות. בגמרא שם איתא לפני זה אתיא שמה שמה.

162 כתיב במקלו. עיין ברש״י בגמרא שם.

163 וזה אחת מעשרה דברים. מכילתא שם, וילקוט שם, אבות פ״ה מ״ו ופסחים נ״ד, ספרי ברכה סי׳ שנ״ה.

164 איני יודע ממה היתה. מכילתא וילקוט.

165 דבר שהוא צונן מצין מחבירו. בכ״י פלארענץ ובמכילתא וילקוט דבר שהוא מציץ מחבירו ונרשם בצד הילקוט מציץ פי׳ בולע.

166 ולא עוד. הוספת רבינו. קסו. וכן היין. עיין תענית ז׳ ע״א.

167 א״ר אלעזר. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.

168 את משה. וכן בכ״י פ״ב פלארענץ. ובמקרא כתיב אל משה.

169 וכי ארבעים שנה. קדושין ל״ח ע״א ורש״י עה״ת.

170 ורבותינו אמרו. קידושין שם.

171 ר׳ יהושע אומר. מכילתא.

172 דכתיב וישבות המן. עיין תוס׳ קידושין שם ד״ה ובני ישראל.

173 ואם תאמר הא כתיב בפרשת אלה מסעי. בכ״י פלארענץ מצאתי נוסחא אחרת ואם תאמר הא כתיב בפרשת אלה מסעי ממחרת הפסח יצאו בני ישראל והוא בחמשה עשר הבן עיקר הפסוק מה כתיב ויסעו מרעמסס בחודש הראשון בארבעה עשר יום לחודש הראשון וכי בארבעה עשר יצאו והלא אכלו את פסחיהן בתוך מצרים וכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר אלא לפי שהיו מתקנים עצמם לצאת מעלה עליהם הכתוב כאילו יצאו, והם לא נסעו עד חמשה עשר וממחרתו שהוא יום ששה עשר יצאו כולם.

174 אחד משבעת רבעים. מכילתא וע״ש.