הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב, שמות ט״ו

1 יש אז לשעבר. מכילתא בשלח מסכתא דשירתא פ״א ותנחומא בשלח, וילקוט רמז רמ״א ובטעות נרשם בצדו מדרש אבכיר.

2 למדנו לתחיית המתים. מכילתא, סנהדרין צ״א ע״ב, ילקוט רמז רמ״א, ורש״י עה״ת.

3 משה שקול. שם.

4 מגיד הכתוב. שם.

5 עשר שירות הן. שם ותנחומא בשלח וילקוט רמז רמ״ב.

6 ויעמד משוררים בבית ה׳. במקרא כתוב ויעמד משוררים לה׳ ומהללים להדרת קודש בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה׳ כי לעולם חסדו. וראיתי שגם במכילתא מובא לשון הכתוב ״בצאתו במקום ״בצאת״, ״אומר״ במקום ״ואומרים״ גם ״כי טוב״ אשר ליתא בקרא.

7 שנאמר שירו לה׳ שיר חדש. במכילתא מצוין ישעיה מ״ב י׳ בתנתומא מובא הכתוב שירו לה׳ שיר חדש כי נפלאות עשה תהלים צ״ח א׳ ובילקוט רמז רמ״ב הגי׳ שנאמר שירו לה׳ שיר חדש תהלתו בקצה צ״ל מקצה הארץ ישעיה מ״ב י ואומר שירו לה׳ שיר חדש תהלתו בקהל חסידים תהלים קמ״ט א.

8 משונה שיר זה. מכילתא שם.

9 ותצאן כל הנשים. בקרא ותצאנה הנשים. וכן בכ״י פ״ב מובא ותצאן כל הנשים ובכ״י פלארענץ ותצאנה כל הנשים. וגם במכילתא נאמר כל הנשים וחסר שם שהשמיט המעתיק או המדפיס וכצ״ל ותצאנה כל הנשים מכל ערי ישראל וגו׳ ותענינה הנשים המשחקות וגו׳.

10 ר׳ נחמי׳. מכילתא וילקוט שם.

11 כבני אדם שהן קורין את שמע. כלומר שכלם עונין ביחד.

12 ר׳ אלעזר בן תרדיון. במכילתא ר׳ אליעזר בן תדאי בתנחומא בן תדיי׳ ובכ״י פלארענץ ר׳ אלעזר בן תידיי. ובילקוט ר׳ אליעזר בן עזריה.

13 נאה לה׳ גדולה. עיין מכילתא.

14 משל לשר. עיין מכילתא שם בקצת שינויים.

15 הראשון רפה והשני דגש. ר״ל כתיב גאה גאה וכן במסורת אילין זוגין חד דגש וחד רפי וסימן או דדו או בן דדו כי גאה גאה מי כמכה באלים ה׳, מי כמכה. לקחת לו גוי מקרב נוי. שחת לו לא.

16 גאני וגאתיו. מכילתא פ״ב ותנחומא וילקוט שם.

17 וגאתיו בשירה. במכילתא שם אף אני גאיתיו על הים ושרתי לפניו שירה שנאמר אשירה לה׳.

18 במה שאו״ה. מכילתא וילקוט רמז רמ״ג ושם באריכות דברים.

19 בו בדבר מתגאה עליהם. במכילתא בו הוא נפרע מהם. ובתנחומא שכל המתגאים במה שהם מתגאים בו נפרע מהם.

20 אנשי סדום. עיין מכילתא ותנחומא וילקוט.

21 וכי סוס אחד. מכילתא תנחומא וילקוט רמז רמ״ג.

22 ד״א. שם.

23 עזי זו התורה. מכילתא פ״ג ילקוט רמז רמ״ד.

24 ד״א. שם.

25 ישועה אתה. מכילתא וילקוט.

26 ר׳ אליעזר אומר מנין אתה אומר. מכילתא.

27 ישעי׳ ויחזקאל. וכ״ה בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ ובילקוט. ובמכילתא הגי׳ שלא ראה יחזקאל ושאר הנביאים.

28 א״ר ישמעאל. שם.

29 תפלה נאה. כ״ה גם במכילתא וילקוט ור״ל תפילין. ומובא הרבה פעמים לשון יחיד.

30 אנוה שמו הנכבד והנורא. דרש נוטריקון מלשון נוי ומן הו שהוא השם הנכבד עיין רש״י ותוס׳ סוכה מ״ה ע״א. ובמכילתא הגי׳ ריה״ג אומר ניינו ושבחו להקב״ה בפני כל אוה״ע. ובילקוט הגי׳ רי״א אגיד נאותיו ושבחו של מי שאמר והיה העולם בפני כל אוה״ע.

31 שנאמר על כן עלמות אהבוך. במכילתא שם סיים אהבוך עד מות, וכן מובא בילקוט רמז רמ״ד.

32 בזמן שהאומות אומרין. מכילתא וילקוט שם.

33 וחכמים אומרים. עיין במכילתא שם.

34 אני טהורה. מכילתא וילקוט רמז רמ״ה.

35 ר׳ שמעון. מכילתא וילקוט שם.

36 ד״א. עיין מכילתא וילקוט שם.

37 הכליל בה כל מיני כלי זיין. מכילתא שם בשם ר׳ יהודה, ומובא בילקוט רמז רמ״ו.

38 ד״א ה׳ איש מלחמה. וכן הגיה הגאון בעל איפת צדק במכילתא שם.

39 למה נאמר איש. מכילתא וילקוט רמז רמ״ו.

40 לפי שנגלה על הים כגבור ונגלה בסיני כזקן. עיין פסיקתא פסקא בחדש השלישי דף ק״ט ע״ב ובפסיקתא רבתי פכ״א אות ה׳ א״ר לוי בדמויית הרבה נגלה להם. ובהערות שלי להפסיקתא הערה קפ״ג הבאתי דברי המכילתא יתרו פ״ה פ׳ אנכי והעירותי שעל פי המכילתא יסד הפייטן בפיוט תחתיות ארץ ליום א׳ דשבועות דרך בעשיתו במים עמוקים גבור נגלה ונלחם במצוקים, בתתו בסיני דתות וחוקים, אזי כרחמן נגלה משחקים. וכן בפיוט אנכי ראש לדברות במעריב ליל שני, גואל כזקן בישיבה נגלה לכללם כו׳. אזי כגבור נגלה ושבחוהו עד עולם. וכן ביוצר לשבת אחר שבועות, מתוך שנראה בים כגבור בנלחמים אתא לסיני כזקן מלא רחמים.

41 וכתיב חזה הוית. וסיפא דקרא לבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כעמר נקא.

42 יש גבור. מכילתא וילקוט שם.

43 ולא טכסיס מלחמה. במכילתא וילקוט ולא תכסיס ולא מלחמה. והגי׳ שלפנינו יותר נכונה.

44 ד״א. במכילתא חסרים המלות ״ד״א״.

45 אע״פ שהוא איש מלחמה לצרים. במכילתא. הוא נלחם על המצריים.

46 ד״א ה׳ שמו. מכילתא ורש״י עה״ת.

47 בחרב ובחנית ואני בא אליך. כ״ה גם בכ״י פלארענץ ופ״ב ובמקרא כתוב בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך. וגם במכילתא מובא לשון הכתוב ואני במקום ואנכי.

48 במדה שמדדו בה נמדדו. במכילתא סיים פרעה אמר מי ה׳ אשר אשמע בקולו ואף אתה באותה מדה מדדת לו לכך נאמר מרכבות פרעה וחילו ירה בים. ועיין במדת סופרים ובמאיר עין ולדעתי יש לתקן שם פרעה אמר כל הבן הילוד היאורה תשליכהו שמות א כב ואף אתה באותה מדה מדדת לו לכך נאמר ירה בים.

49 כתיב ירה. מכילתא וילקוט שם.

50 אלו שש מאות רכב. בכ״י פ״ב חסר פה שורה שלימה.

51 טובעו בטיט. במכילתא אין טביעה אלא בטיט, וכן הביא רש״י עה״ת טבעו אין טביעה אלא במקום טיט.

52 ויש קורין יכסיימו. בכ״י פ״ב ויש שקורין יכסומו ובכ״י פלארענץ ויש שקורין יכסיומו, והיא גירסא נכונה. והכוונה המלה נקוד יכסיומו ועל זה כתב יש שקורין יכסיומו כי במלה זו יש ארבעה זריות כמו שהביא המבאר והד׳ הוא השנוי הגדול שבאה המ״ם במלאפום במקום החולם, והביא על זה חבר כמו לא תעבורי מזה, הראוי תעבורי. ובכ״י פלארענץ הגי׳ כמו לא תעבורי מזה פירושו לא תעבורי. והמעתיק באשר לא הבין הכוונה השמיט זה. וגם רש״י עה״ת כתב יכסימו אין לו דומה במקרא בנקודתו ודרכו להיות בנקודתו יכסימו מלאפום ר״ל בחולם כי הראשונים קראו לחולם מלאפום. ואולי כוונתו ויש שקורין יכסיומו ר״ל במלאפום אף שנקדה היו״ד בקבוץ הוא במקום מלאפום והוי״ו חסרה ע״פ המסורת.

53 והוא מחלופי בן אשר ובן נפתלי הנקדנים. וז״ל בעל מנחת שי בראשית א׳ ג׳ האנשים האלה היו שני ראשי ישיבות במסורת, שם האחד יעקב בן נפתלי, ושם השני אהרן בן אשר, ור׳ אברהם דבלניש קרא אותם משה בן אשר. ובעל שלשלת הקבלה כתב שאחרי דור רבינו סעדי׳ גאון הי׳ שני חכמים גדולים שנחלקו על מלות הרבה שבתורה וטעמיהן, ונקראו ר׳ אהרן בר משה משבט אשר, ור׳ משה בן דוד משבט נפתלי, ואנחנו סומכים על קריאת בן אשר, וכך סמך עליו הרמב״ם ז״ל וכמנהג מערבי, ומדינחא סומכים על קריאת בן נפתלי.

54 מלמד שעלה תהום העליון. מכילתא פ״ה וע״ש.

55 נתן להם סימן שבשעה שכורעה לילד יריכותיה מצטננות כאבנים. זה ליתא במכילתא.

56 שאתה נותן ארכה. מכילתא וילקוט.

57 ב׳ פעמים. שם.

58 לע״ל. שם.

59 בזעם תצעד ארץ. ודרשו כמו תרעץ ארץ.

60 תרעץ אויב זה פרעה. הוספתי וכ״ה בכ״י פ״ב ובכ״י פלארענץ ובמכילתא וילקוט סוף רמז רמ״ו.

61 הרבית להתגאות. מכילתא פ״ו וילקוט רמז רמ״ז.

62 קמינו לא נאמר. מכילתא באריכות דברים.

63 תשלח חרונך לעתיד לבא. כלהביאמר הוא במכילתא באריכות ומובא בילקוט רמז רמ״ז ורבינו קצר בלשונו.

64 הם אמרו הבה. מכילתא וילקוט רמז רמ״ח.

65 נעשו ערימות. הוספתי כמו שהוא במכילתא וכן הוא לנכון בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב.

66 כך היתה נשמתן. עיין מכילתא שם.

67 ונוזלים. הוספתי כי הם ב׳ כתובים ונמצא לנכון בכ״י פלארענץ.

68 כמין כיפה. כ״ה בילקוט ובתנחומא, אולם במכילתא הגי׳ כמין קופה.

69 כשם שלב האדם. מכילתא.

70 זה הפסוק. מכילתא פרשה ז׳ וילקוט רמז רמ״ט.

71 מנין היו ישראל יודעין. מכילתא וילקוט שם.

72 אמר להם פרעה. שם.

73 היו בהם עניים שאבדו ממון מעט אמרו אנחנו וויתרנו. במכילתא הגי׳ משובשת כיון שראו מקצת העם שאבדו ממונם מועט אמרו נרדפם. ועיין במאיר עין שדחק לפרשו. וכתב וגי׳ הילקוט אין בידי לפרשה. כי הילקוט ברמז רמ״ט הביא הגי׳ וז״ל כיון שראו מקצת העם שאבדו ממון מועט אמרי הוו יתרתה נרדוף אחרי ישראל. יש לתקן שצ״ל. אמרו וויתרנו מלרדוף אחרי ישראל.

74 אמר להם פרעה. מכילתא. ושם הגי׳ לשעבר הייתם בוזזים בהם והייתי תובע מידכם בנימוסי מלכות אבל כאן תורישמו ידי.

75 אחלק שלל. כן הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב. והשמיט המעתיק מן עכשיו עד עכשיו. ונראה כי הי׳ במכילתא ד׳ דרשות על אחלק שלל תמלאמו נפשי, אריק חרבי, תורישמו ידי, ולפנינו קטוע ומשובשת.

76 זו אניסת בניהם ובנותיהם. בכ״י פלארענץ הגי׳ אניסת נשיהם ובנותיהם. ועיין במכילתא וי״א אתן חרבי אינו אומר אלא אריק חרבי, אמר לבעול זכריהם כענין שנאמר והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך יחזקאל כח ז. ובילקוט רמז רמ״ט הגי׳ לשעבר הייתם רוצים לאנוס נשיהן ובנותיהן והייתי תובע מידכם בנימוסי מלכות אבל כאן אריק חרבי. וי״א אתן חרבי אין כתיב כאן אלא אריק חרבי אמר לבעול את זכוריהן כענין שנאמר ונתנו צ״ל והריקו חרבות צ״ל חרבותם על יופי צ״ל יפי חכמתך יחזקאל כח ז. ובמכילתא לפנינו חסר מן לשעבר עד אריק חרבי ומתחיל וי״א שהשמיט המעתיק מן לשעבר עד חרבי.

77 שלש כיתות. מכילתא וילקוט שם.

78 וכנגדם בא עליהם חמשה פורענות בים. במכילתא וכנגדן של חמשה דברים השיבתו רוח הקודש ואומרת נשפת ברוחך כו׳. ובילקוט רמז רמ״ט השמיט המעתיק המלות ״וברוח אפיך״ ומן נטית ימינך מתחיל רמז ר״נ. בטעות.

79 ארבעה נקראו אדיר. מכילתא וילקוט רמז ר״נ.

80 צדיקים. במכילתא הגירסא ישראל.

81 יבוא אדיר. עיין מנחות נ״ג ע״א.

82 כיון שראו ישראל. מכילתא פ״ח וילקוט רמז ר״נ.

83 ואפילו האומות. עיין גי׳ אחרת במכילתא.

84 חסר יו״ד. ז״ל בעל מנחת שי באלם חסר דחסר כלומר מי כמוך באלמים כן דרשו רבותינו בפ׳ הניזקין גיטין נ״ו ע״ב ובמכילתא ובמדרש לקח טוב נדרש מי כמוכה באלמים על פנים שונים.

85 באנסים שעושה דין ונקמות ברשעים. ובמכילתא מי כמוך באלים באלמים מי כמוך בנסים וגבורות שעשית על הים. והמפרשים פירשו שהוא מלשון אלים וחזק וכן ואת אילי הארץ לקח יחזקאל יז יג. וכפירוש רבינו.

86 ד״א באלם באלמים בע״ז. דרש באלם מלשון אלם. ובמכילתא הגי׳ ד״א מי כמוך באלים מי כמוך באלו שאחרים קורין אותם אלוהות כו׳.

87 עושה תחלה ולבסוף מקירות לבם בפה מלא. הביאמר קטוע ונשתבש מן המעתיק, ונמצא לנכון בכ״י פ״ב ובכ״י פלארענץ. וכן צ״ל באלמים בע״ז עושה נקמות מי כמוך רפה מי כמוך השני דגש לפי שבתחלה היו משבחין בשפה רפה ולבסוף מקירות לבם בפה מלא. וכן מצאתי בס׳ מנחת שי שכתב וז״ל מי כמוך הראשון ברפי הכ״ף והשני בדגש בתר יהו״א בלא מבטל ע״פ המסורת ונתנו טעם לדבר שלא לגמגם מיכה אצל השם. ועיין מ״ש בתהלים ל״ה י׳ ומה שכתב מרן ב״י באו״ח סוף סי׳ ל״א בשם ארחות חיים, ומדרש לקח טוב מי כמוכה הראשון רפי והשני דגש לפי שבתחלה היו משבחין בשפה רפה ולבסוף מקירות לבם בפה מלא עכ״ל ועיין ברבינו בחיי ותראה ששאב מדברי הלקח טוב.

88 אלו ישראל שהם אלמים בגלות. במכילתא וילקוט רמז ר״נ מי כמוך באלמים שומע עלבון בניך ושותק. נראה כי יש להגיה שם ע״פ דברי רבינו וכצ״ל מי כמוך באלמים אלו ישראל שהם אלמים בגלות מתחרפין ואין משיבין והקב״ה שומע עלבון בניו ושותק.

89 ד״א מי כמוך באלים. באלו שמשמשין לפניך במרום. דרש באלים מלשון בני אלים וזה שהביא הדורש כי מי בשחק יערוך לה׳ וכוונתו לסיפא דקרא ידמה לה׳ בבני אלים.

90 נאה אתה ואדיר בקודש. מכילתא וילקוט׳ רמז ר״נ.

91 נורא תהלות מעולם אתה. במכילתא לא מעכשיו אלא מעולם נורא תהלות.

92 ד״א. שם.

93 מוראו על הקרובים. במכילתא וילקוט נוסף ״יותר מהרחוקים״. ועיין מכילתא שם באריכות דברים.

94 מדקדק עם עבדיו כחוט השערה. הסיום הזה ליתא במכילתא, והוא מגמרא ב״ק נ׳ ע״א וסביביו נשערה מאד מלמד שהקב״ה מדקדק עם סביביו אפי׳ כחוט השערה, ודרשו נשערה לשון חוט השערה.

95 עשה עם האבות. זה לשון המכילתא ד״א עושה פלא עם אבות ועתיד לעשות עם בנים.

96 לפי שצדקו עליהם הדין. מכילתא פ״ט, ילקוט רמז רנ״א, ורש״י עה״ת.

97 ד״א נטית. מכילתא וילקוט שם.

98 אמרה היבשה. עיין בת״י ויב״ע ימא וארעא הוו מדיינין. ועיין פדר״א פמ״ב ובפי׳ הרשב״ם לפסחים קי״ח ע״ב ד״ה פלוט.

99 לפי שלא היה. מכילתא וילקוט.

100 אין לך עם. שם.

101 ד״א עם זו. הוספת רבינו.

102 אלו י״ג שבטים. דרש ז״ו בגימטריא י״ג.

103 בזכות התורה. מכילתא וילקוט.

104 אמרו. מכילתא וילקוט.

105 ד״א. שם.

106 כיון ששמעו אנשי פלשת. שם.

107 לעורר ערעור. במכילתא לעורר עידותן ובילקוט הגי׳ לעורר עברתם. והגאון איפת צדק הגיה עירורין. ועיין סנהדרין צ״ב ע״ב, וברש״י עה״ת.

108 שנאמר אלה בני אפרים שותלח בנו ועזר ואלעזר. במקרא כתיב ובני אפרים וגו׳ ושותלח בנו ועזר ואלעד. וגם בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב מובא המקרא בטעות אלה בני אפרים למשפחותם שותלח בנו זבדי בנו ועזר ואליעזר.

109 למה נבהלו. מכילתא.

110 אלא אמרו. נראה כי גם לפני רבינו הוא מאמר אחד ועיין במאיר עין שהגיה במכילתא. ״דבר אחר״ והביא שכן הגיה הגאון בעל איפת צדק. ועיין ברש״י עה״ת.

111 אמרו עתה יעוררו. מכילתא וילקוט שם.

112 נמוגו נמסו. מכילתא וכן כתב רש״י בפי׳ עה״ת והביא ראי׳ כמו ברביבים תמוגגנה תהילים ס״ה:י״א. ובמכילתא מובא כמו שהביא רבינו נמוגים ארץ.

113 למען נמוג לב העם. וכן מובא בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב. ובקרא כתיב למען למוג לב. ומלת העם ליתא.

114 אימתה על הרחוקים. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת וכן בספרי סוף עקב פחדכם ומוראכם, פחד על הקרובים ומוראכם על הרחוקים. ומובא ברש״י סוף עקב.

115 זה נאמר על עמלק. מכילתא וילקוט.

116 ד״א. שם.

117 היה דומם. מכאן טד הכנעני חסר בכ״י פ״ב.

118 ד״א. שם.

119 מלך כנען. במקרא מלך חצור.

120 ויוועדו כל המלכים ויתקבצו יחדו. וכן מובא בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב. ובקרא כתיב ויוועדו כל המלכים האלה ויבאו ויחנו יחדו. וביהושע ט׳ ב׳ כתוב ויתקבצו יחדו.

121 עד יעבור עמך את הים כו׳ את הירדן. במכילתאהביאמר קטוע ועיין במאיר עין שהוסיף ע״פ הילקוט רמז רנ״ב והי׳ גם לנכון לפני רבינו במכילתא.

122 לפי שכל העולם. מכילתא וילקוט.

123 ארבעה נקראו קנין. מכילתא וילקוט רמז רנ״ב. ובספרי האזינו בפ׳ הלא הוא אביך קנך איתא ג׳ נקראו קנין. ובפסחים פ״ז ע״ב. ובאבות פ״ו מ״י חמשה קנינים.

124 נתנבאו האבות. מכילתא פרשה י׳, וילקוט רמז רנ״ג.

125 שנאמר אם יראה. הסיום הזה ליתא במכילתא.

126 ככרם. מכילתא וילקוט.

127 שנאמר מפאת קדמה. אין זה סדר הכתובים. ביחזקאל מ״ח א׳ ג׳ ז׳ וכאשר הביא רבינו הוא ג״כ במכילתא שם וילקוט רמז רנ״ג. וגם בספרי האזינו בפ׳ ואין עמו אל נכר מובא הכתובים לא כלשון המקרא וכאשר העיר ג״כ בעל מאיר עין.

128 בהר שהבטחתנו. מכילתא וילקוט.

129 ארבעה נקרא נחלה. מכילתא וילקוט רמז רנ״ג.

130 דכתיב והם עמך ונחלתך. במכילתא וילקוט מובא לראי׳ הכתוב עמי ונחלתי ישראל יואל ד׳ ב׳.

131 דכתיב אל המנוחה ואל הנחלה. במכילתא וילקוט מובא הכתוב בארץ אשר ה׳ אלהיך נוחן לך נחלה דברים טו ד.

132 תבא נחלה נחלה. נחלה בזכות נחלה במכילתא אמר הקב״ה יבואו ישראל שנקרא נחלה לארץ שנקראת נחלה ויבנו ביהמ״ק שנקרא נחלה בזכות התורה שנקראת נחלה. ובכ״י פ״בהביאמר מקוטע. והגי׳ שם ״תבוא נחלה נחלה בזכות״.

133 בוא וראה. מכילתא וילקוט.

134 ובמקדש כתיב פעולה. בילקוט הגי׳ וכשבנה בית המקדש. ועיין במאיר עין שהגיה במכילתא וכשבא לבנות ביהמ״ק.

135 שהחריבו פעולת. עיין מאיר עין אות י״ד.

136 לשם אחת ופה שתים. כשברא עולמו לא בראו אלא בידו אחת, ופה כשבא לבנות ביהמ״ק בשתי ידיו. מכילתא וכן הובא ברש״י עה״ת.

137 מקדש רפה. בקרא מקדש ק׳ דגושה הדל״ת רפה. ועיין מנחת שי שמות ב׳ ג׳ שהביא בשם המסורת ג׳ מלין דגשין ורפין מתחלפין וסימן הצפינו, מקדש ה׳ משתי עיניו שופטים ט״ז:כ״ח ובעל אור תורה פי׳ מתחלפים כי בשלשת מלות הללו היה ראוי להיות אות שניה רפה והשלישית דגושה ונהפך הדבר ובאה השניה דגושה והשלישית רפה.

138 נודע בישראל שנאמר. הוספתי ע״פ כ״י פ״ב וכ״י פלארענץ.

139 ר׳ יוסי הגלילי אומר. מכילתא ומובא בילקוט.

140 שירת משה רבינו. הוספת המחבר.

141 וכנגדן תיקנו רבותינו י״ח ברכות של תפלה. עיין בפסיקתא זוטרתא. ואתחנן ס״ו ע״ג וחכמי ישראל אמרו מצאנו בתפלת חנה מעין י״ח רמה קרני מגן אברהם, ממית ומחיה מחיה המתים כו׳. לפי נוסחת הבבלי הם י״ט ברכות ונוסחת הירושלמי הם רק י״ח ברכות, והוא ע״פ הכנסת את צמח בבונה ירושלים וכן בבה״ג הל׳ ברכות פ״ה הביא אמרין במערבא דאשכחן בתפלת חנה מעין שמונה עשר והואהביאמר שהביא רבינו בפ׳ ואתחנן ויש לתקן במקום וחכמי ישראל אמרו צ״ל וחכמי ארץ ישראל והוא כמו שהביא הבה״ג אמרי במערבא שפי׳ ארץ ישראל והרחבתי בזה במבוא אשר שמתי בראש הספר.

142 ולמה נקרא שמה מרים. במדרש חזית בפ׳ כי הנה הסתו עבר נמצא הוספה ״פירושה שלכך נקרא שמה מרים על שום שנאמר וימררו את חייהם כי מרים לשון מירור הוא״. וכן מצאתי בסדר עולם רבה פ״ג ולמה נקרא שמה מרים על שם מירור ע״כ.

143 והיכן מצינו. מכילתא.

144 במס׳ סוטה. דף י״ב סע״ב.

145 וכי לא היתה. סוטה שם.

146 ד״א. מכילתא ורש״י עה״ת.

147 מובטחין. מכילתא וילקוט סוף רמז רנ״ג, ופדר״א פמ״ב, ורש״י עה״ת.

148 כדרך. מכילתא ורש״י עה״ת.

149 ר׳ יהושע אומר. מכילתא מסכתא דויסע משה פרשה א׳.

150 והשאר ע״פ ה׳ יחנו. זה לשון המכילתא ושאר כל המסעות כולן נסעו ע״פ הגבורה שנאמר על פי ה׳ יחנו בני ישראל ועל פי ה׳ יסעו במדבר ט יח ובמקרא כתוב על פי ה׳ יסעו ועל פי ה׳ יחנו.

151 ד״א ויסע משה. הוא דברי ר׳ אליעזר במכילתא ומובא בילקוט שם.

152 וג׳ מסעות. מכילתא וילקוט שם.

153 ויסעו מפי החירות. וכן מובא במכילתא ובכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב ובמקרא כתוב ויסעו מפני החירות.

154 ר׳ אליעזר אומר. מכילתא. והרב בעל מאיר עין אות ט׳ הביא וז״ל עיין בזה ינחמנו, ובברורי המדות כתב שהוא ט״ס וצ״ל ד״א שהי׳ בר״ת ונתחלף להמעתיק דלי״ת ברי״ש. ואין צורך לכל זה דאינו אלא נוסחא אחריתא וכזה נמצא הרבה ברייתות, א״נ תרי תנאי נינהו אליבא דר״א עכ״ל אולם כאשר תראה היתה גם לפני רבינו הגי׳ פה ר׳ אליעזר אומר, וכן בשמ״ר פכ״ד מובא זה בשם ר׳ אלעזר, ויש לתקן שם במקום לא נסעו צ״ל נסעו. ומדברי רבינו שהביא למעלה ד״א ויסע משה נראה כי הי׳ שם לפניו הגי׳ ד״א במקום ר׳ אליעזר וא״כ אין צורך לומר כי תרי תנאי נינהו.

155 ר׳ יהודה אומר. במכילתא ובשמ״ר פכ״ד הגי׳ ר׳ יהודה בן אלעאי. ובכ״י פלארענץ ר׳ יהודה בן אלעזר.

156 ומרנא ורבנא טוביה כו׳. ובכ״י פלארענץ ואני טוביה ברבי אליעזר זצ״ל שמעתי מאבא מרי ועיין מה שהעירותי במבוא.

157 בעל כרחן לפי שהיו מוצאין כו׳. כן הביא הילקוט רמז רנ״ד בשם התנחומא. ולפנינו ליתא ואין ספק שכיוון לתנחומא הנקרא ג״כ ילמדנו. וז״ל מהו ויסע שהסיען בעל כרחן עמד פרעה וקשט אותן הסוסים באבנים טובות ומרגליות ושנטבעו בים היו צפין על שפת הים והיו ישראל יורדין בכל יום ונוטלין מהן ולא היו מבקשין לזוז משם כיון שראה משה כך א״ל מה אתם סבורים שבכל יום הים מעלה לכם אבנים טובות ומרגליות עמד והסיען בעל כרחן ע״כ. וגם רש״י עה״ת הביא הדרשה הזאת.

158 הוא מדבר כזב. כ״ה הגי׳ במכילתא ובתנחומא ובילקוט ירמיה רמז רס״ו, אולם בשמ״ר פכ״ד ובילקוט רמז רנ״ה ובס׳ והזהיר דף כ״א ע״א. וכן בכ״י פ״ב הגי׳ זה מדבר כוב ובכ״י פלארענץ המלה נמחקת. ונזכר זה המקום ביחזקאל ל׳ ה׳. ועיין ארץ קדומים צד 29.

159 והיה שמונה מאות פרסה. כ״ה הגי׳ בתנחומא ושמ״ר ובילקוט. גם בילקוט ירמיה שם. ולפנינו במכילתא תשע מאות. ועיין במאיר עין.

160 שרף הוא אפעה. במכילתא ותנתומא וילקוט רמז רנ״ה וילקוט ירמיה רמז רס״ו ובס׳ והזהיר שם אין אפעה אלא עכס אמרו שעכס זה רואה צל עוף שהוא פורח באויר מיד מת ואבריו נושרין, לכן יש לתקן בדברי רבינו וכצ״ל וכתיב משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרץ מעופף וגו׳ ישעיה ל׳ ו׳. אין אפעה אלא עכס אמרו שעכס זה רואה צל עוף פורח מיד מת העוף ונושר אברים אברים. ובתנחומא איתא מיד נתחבר ונושר אברים אברים צ״ל מיד מת.

161 אמר ר׳ אבא. כ״ה הגי׳ בשמ״ר פכ״ד ובילקוט רמז רנ״ה וירמי׳ רמז רנ״ו בשם המכילתא ולפנינו אמר ר׳ עקיבא, ובתנחומא א״ר אחא וכן בעל ספר והזהיר העתיק כמו שמצא בתנחומא ר׳ אחא. ומדברי רבינו תראה שהיה לפניו הגי׳ גם במכילתא א״ר אבא. וכן יש לתקן בתנחומא ר׳ אבא במקום ר׳ אחא ויפה העיר ידידי הרה״ג מהרא״ה ווייס במדות סופרים אות ד׳ הגי׳ ר׳ עקיבא היא בטעות שלא מצינו תואר רבינו הקדוש רק על ר״י הנשיא, ואם גרסינן ר׳ אבא אז הוא רב הנקרא אבא אריכא ומצאנו אותו בברייתא בשלשה מקומות בשם ר׳ אבא, והוא היה תלמיד רבינו הקדוש ובתנחומא ובילקוט הגי׳ רבינו הגדול, ולגי׳ זו אפשר שרבינו הגדול מכוון על רב שכן מצאנוהו כמה פעמים בש״ס בשם הזה ור׳ אבא סתם הוא ר״א תלמיד רב. וראיתי בכ״י פלארענץ ושם הגי׳ א״ר אבא זה שח לי רבינו הגדול.

162 בארץ ישראל. בשמ״ר הגי׳ פעם אחת עבר אדם בתוך מדבר כוב זה. ויש לתקן כמו שהוא לפנינו כי דברי השמ״ר נובעים מן המכילתא והתנחומא.

163 ר׳ יהושע אומר. מכילתא וילקוט, ושם מובא גם דברי ר׳ אליעזר ואחרים. ורבינו השמיטם כי דבריהם קשה להולמם. ובתנחומא הביא דברי אחרים והשמיט דברי ר׳ יהושע ור׳ אליעזר, ואחר התנחומא הלך בעל ס׳ והזהיר דף כ״א ע״א.

164 לפיכך תקנו אבות הראשונים. במכילתא ותנחומא הגי׳ הנביאים והזקנים, ובגמרא ב״ק פ״ב ע״א עמדו נביאים ותקנו. ועיין מה שהעיר בזה ידידי הרה״ג מהרא״ה ווייס במדות סופרים אות ו׳.

165 שלא יהיו שלשת ימים בלא תורה. זה ליתא במכילתא. רק נשנה בגמרא שם וכן בתנחומא. ואולי נשמט זה במכילתא לפנינו ועי׳ בתוס׳ ב״ק שם ד״ה כדי.

166 ר׳ יהושע אומר. מכילתא וילקוט שם.

167 בג׳ מקומות. כ״ה גם בכ״י פלארענץ, ובכ״י פ״ב הגי׳ לשלשה ימים חזרו ישראל באותה שעה. ועיין במאיר עין אות כ״ח.

168 שלא נטלו עצה. מכילתא שם.

169 מיכן את למד. מכילתא וילקוט רמז רנ״ו.

170 ריב״ק. מכילתא וילקוט שם.

171 הרדופני. וכן תרגם יב״ע, ובתנחומא בד״ה אז ישיר מספרא מובא כן בשם ר׳ נתן ׳ וכן הביא הערוך ערך הרדפני וכתב שהוא אילן הגדל על המים ופריו סם המות, וכן מפורש בגליון הילקוט, והוא ροδοδάφυη ועיין בערוך בהערת הרמ״ל.

172 וכן אלישע הנביא במלח ריפא מי יריחו. מ״ב ב׳ י״ט כ׳ כ״א וכ״ב והמים רעים וגו׳ ושימו שם מלח וגו׳ וישלך שם מלח וגו׳ רפאתי למים האלה וגו׳ וירפו המים עד היום הזה.

173 רשב״י אומר. מכילתא וילקוט שם.

174 המים המים. שם.

175 חק זה שבת. מכילתא בשם ר׳ יהושע ובילקוט רמז רנ״ז שם שם לו חוק ומשפט זה כיבוד אב ואם. צ״ל חק זה השבת ומשפט זה כיבוד אב ואם.

176 ואמר ר׳ יהודה כאשר צוך במרה. זה ליתא במכילתא. ונשנה בסדר עולם פ״ה ומובא בילקוט רמז רנ״ז.

177 ר׳ אלעזר המודעי. מכילתא וילקוט שם.

178 אלו דיני קנסות, במכילתא אלו דיני אונסין ודיני קנסיות ודיני חבלות ועיין שם במאיר עין אות מ״ט.

179 לפי ששי״ן וסמ״ך משמשין. ר״ל מתחלפין, עיין מכילתא שם וילקוט רמז רנ״ז.

180 מיכן אמרו. מכילתא שם. גם בפ׳ יתרו פ״ב על הכתוב אם שמוע תשמע, וילקוט שם.

181 הבא לטהר. שבת ק״ד ע״א.

182 אם שמעת בישן. ברכות מ׳ ע״א.

183 אלו עשרת הדברות. מכילתא וילקוט רמז רנ״ז.

184 בעשרה קולות. מכילתא וילקוט שם ועיין ילקוט תהלים רמז תש״ט שחושב שבעה קולות.

185 שנאמר מן השמים. הסיום הזה ליתא במכילתא.

186 היינו דתנן. אבות פ״ב מ״א.

187 אלו הגדות המשובחות. במכילתא וילקוט שם והישר בעיניו תעשה אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל העם, והאזנת למצותיו, אלו גזירות. ובילקוט הגי׳ אלו גזירות שוות, והגאון בעל איפת צדק הגיה אלו המשניות. ועיין מה שהעיר ידידי הרה״ג מהר״א ווייס בעל מדות סופרים אות צ׳.

188 דברי ר׳ יהושע. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.

189 ד״א. שם.

190 מגיד. שם.

191 שנא׳ ויחנו שם על המים. במכילתא וילקוט הגי׳ ויחנו שם על המים לעולם אין ישראל חונין אלא על המים דברי ר׳ יהושע. הגר״א מוחק כלהביאמר מן לעולם עד המים וזה מסכים עם גי׳ רבינו.

192 ר׳ אליעזר. במכילתא ר׳ אליעזר המודעי.

193 כנגד י״ב שבטים. מובא גם ברש״י עה״ת: