בטא האתר בפיתוח
כניסה עם Google

הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב, שמות י״ב

מהדורה: מדרש לקח טוב, מכונה פסיקתא זוטרתא, וילנא תרמ"ד

« הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 11 הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 13 »
מקור מדרש לקח טוב, שמות י״ב
1 פרשת החודש ויאמר ה' אל משה ואל אהרן. שומע אני שהיה הדבור למשה ולאהרן, ת״ל ויהי ביום דבר ה׳ אל משה בארץ מצרים שמות ו כח, א״כ למה נאמר למשה ולאהרן, ללמדך שכשם שהיה משה ד כלל לדברות ולמאמרות, כך היה אהרן.
2 ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן. הקיש הכתוב אהרן למשה, מה משה דיין לפרעה, אף אהרן דיין לפרעה, מה משה אומר דבריו ואינו ירא, אף אהרן אומר דבריו ואינו ירא.
3 בארץ מצרים. חוץ לכרך, אתה אומר חוץ לכרך או אינו אלא בתוך הכרך, כשהוא אומר כצאתי את העיר אפרוש את כפי שם ט כט, והלא דברים קל וחומר, ומה תפלה קלה לא התפלל אלא חוץ לכרך, דבור חמור לא כל שכן, ומפני מה לא דבר עמו בתוך הכרך, לפי שהיתה מצרים מלאה גלולים ושקוצים. עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדבור, משנבחרה ארץ ישראל לא הוכשרו לדבור, שכן מצינו ביונה שנאמר בו ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה׳ יונה א ג. והכתוב אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח תהלים קל טז, אלא אמר יונה אלך לחוצה לארץ מקום שאין שכינה נגלית, לפי שהגוים קרובי תשובה הם, כדי שלא לחייב את ישראל, משל לעבד של כהן שברח לבית הקברות מקום שאין רבו יכול לבוא, אמר לו רבו, אני לא אכנוס, אשלח אחריך עבדים כיוצא בך, כך ברח יונה, וה׳ הטיל רוח סערה אל הים יונה א ד, לפיכך לא נדבר עמו פעם שלישית, שנא' ויהי דבר ה׳ אל יונה שנית שם ג א, שנית נדבר עמו, שלישית לא. ר׳ נתן אומר לא הלך יונה אלא לאבד את עצמו, שכן הנביאים נותנין נפשם על ישראל.
4 לאמר. צא אמור להם מיד, דברי ר׳ ישמעאל.
5 ד״א לאמר. לך אמור להם, מיכן לאומר לחבירו דבר, שהוא בבל יאמר, עד שיאמר לו לך ואמרו.
6 החדש הזה לכם. א״ר ישמעאל משה הראה את החדש לישראל ואמר להם כזה ראה וקדש וקבעו בו לדורות, והלא כל הדברות שנדבר הקב״ה עם משה, לא דבר עמו אלא ביום, וכאן כיצד נדבר עמו בלילה, ר׳ אלעזר אומר נדבר עמו ביום עם חשכה והראהו החדש עם חשכה.
7 החדש הזה. זה ניסן, אתה אומר זה ניסן, או אינו אלא בשאר החדשים, כשהוא אומר וחג האסיף בצאת השנהה שמות כג טז, וחג האסיף תקופת השנה שם לד כב, צא וראה אי זה הוא חודש שיש בו חג ואסיף ותקופה ושנה יוצאה בו ונקרא שביעי, אין אתה מוצא אלא תשרי, לאחר שלמדת תשרי שהוא שביעי, הוי למד שהחודש הראשון הוא ניסן, וכן כתבו אנשי כנסת הגדולה, בחודש הראשון הוא חודש ניסן אסתר ג ז.
8 ניסן שבו נעשים נסים לישראל, ובו יצאו מעבדות לחירות.
9 תנן התם ארבעה ראשי שנים הם, באחד בניסן ראש השנה למלכים, ואמרי׳ למלכים למאי הילכתא, א״ר חנינא לשטרות כיון שמיוחד ראש השנה וכבר מונין לשטרות הימנו, מתוך כך ניכרין המוקדמים והמאוחרין להכשירם ולפוסלם דתנן בשלהי מס׳ שבועות פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול, שטרי חובות המוקדמין פסולים, והמאוחרין כשרין, מאי טעמא דפרוזבול, שכיון שראה הלל הזקן שנמנעו העם מהלוות זה לזה, והיו עוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו דברים טו ט, עמד ותקן להם פרוזבול, מאי פרוזבול, פרוסבולי ובוטי, כולי אלו עשירים, בוטי אלו עניים, תקון לעניים שילוום ממון, תקון לעשירים שלא יתחייבו. וזה תקון של פרוזבול, מוסרני לכם ב״ד שבמקום פלוני, כל חוב שיש לי ביד פלוני שאגבנו בכל עת שארצה, והדיינין חותמין מלמטה, או העדים, כדי שיהא האדם סומך על שטרו ולא יגוש את רעהו כי קרא שמטה, לפיכך אם הפרוזבול מוקדם לחוב כשר, שלא חלה שמטה עליו, ואם מאוחר לחוב פסול, שהרי נתחייב לשמט, אבל שטרי חוב המוקדמין לנתינת המעות פסולין, שהרי גובה מן הלקוחות שלא כדין, שאין הלוה חייב כלום למלוה בזמן השטר, כי אמנה היה דבריהם, שהבטיחו מלוה ללוה לתת לו בתשרי, ולא נותנם לו עד ניסן, והואיל והשטר נכתב מתשרי, גובה מן הלקוחות שמתשרי שקודם ניסן, והוא שלא כדין, שהרי עד ניסן לא נתחייב הלוה למלוה כלום, ובמה יבחנו השטרות הללו, אם מוקדמין הם, אם מאוחרין, מחמת הזמן הכתוב בהן, שאם כתוב בו בשנת אחת למלך בירח ניסן, והעדים מעידים כי בשנה אחת למלך בירח תשרי ניתן הממון, בידוע שהשטר הזה מוקדם הוא ופסול, שאין מונין למלכים אלא מניסן, ואם כתוב בשטר בשנה שניה למלך בניסן, והעדים אומרים באחת למלך בתשרי, ידענו שזה ניסן שאחר תשרי והשטר מאוחר וכשר. והמוקדם פסול, ידענו שזה פסול בזמנו לגבות מנכסין משועבדים, לפי ששטר שנפסל מקצתו נפסל כולו, אבל מן המשוחררין גובה, ומנלן דלמלכים מונין מניסן, משלמה דכתיב ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחודש זיו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל מ״א ו א, זיו זה אייר, לכן שנינו באחד בניסן ראש השנה למלכים. ולרגלים, דכתיב בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות דברים טז טז, לענין נדרים בבל תאחר דבעינן ג׳ רגלים כסדרן וחג המצות תחלה.
10 לכם ראש חדשים. לכם ולא לאומות העולם שהרי אומות העולם מונין מתשרי.
11 הוא לכם, סימן הוא לכם שאתם מונין ללבנה ואומות העולם מונין לחמה.
12 הקטן מונה לקטן, והגדול מונה לגדול.
13 וכשם שהחודש מתחדש. כך ישראל עתידין להתחדש.
14 שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח, ישעיה ס א, וכשם שהלבנה מושלת ביום ובלילה, כך ישראל נוחלין העולם הזה והעולם הבא, וכשם שאין כח ללבנה ביום, כך אין כח לישראל בעולם הזה מפני האומות.
15 ד"א החודש הזה לכם ראש חדשים. חידוש הוא לכם, שנאמר או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי דברים ד לד.
16 ראשון הוא לכם. מה ת״ל לפי שנא׳ החדש הזה לכם ראש חדשים, סבור אתה מיעוט חדשים שנים, ת״ל לחדשי השנה, לכל חדשי השנה.
17 ד״א ראשון הוא לכם לחדשי השנה. שכיון שקידשתה חודש ניסן אי אתה רשאי לעברו ולעשות ניסן אחר, שנאמר ראשון הוא לכם, מח זה ניסן ואין אחר ניסן, ומנין שמעברין את אדר לעשות אדר שני, שנא׳ שמור את חדש האביב ועשית פסח שם טז א, שמור את חדש לאביב ואביב לפסח שיבוא אביב בזמנו, הא כיצד עיבר את אדר שיבוא אדר בזמנו.
18 ת״ר על שלשה סימנין מעברין את השנה, על אביב ועל פירות האילן, ועל התקופה שהיה. במס׳ סנהדרין פ״א. וכה״א במלכים, ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת ביתו חודש בשנה יהיה על האחד לכלכל מ״א ד ז, וכתיב ונציב אחד בארץ שם שם יט, זה היה כנגד חודש העיבור, וכמה עיבור שנה חודש, שנאמר שמור את חדש האביב דברים טז א, חודש הסמוך לאביב, הוי אומר זה אדר השני, ולא עוד אלא כשם שהחודש מתעבר ממנויו יום אחד לחדש, כך שנה מתעברת למינוייה חודש אחד לי״ב חודש, ומה חודש עיבורו בסופו, אף שנה עיבורה בסופה.
19 ד״א ראשון הוא לכם. כיוצא בכם, מה אתם בית דין אף לדורות בבית דין שלא תהא השנה מתעברת אלא עפ״י בית דין, כך עושין בארץ ישראל לפני ראש הישיבה.
20 מדרש ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן. זש״ה ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך שה״ש ב י, ענה דודי, ע״י משה, ואמר לי, ע״י אהרן, קומי לך, מן הגלות, רעיתי, בזכות אברהם שריעה ואיחה אותי, יפתי, בזכות יצחק שייפה מעשיו ופשט צוארו לשחיטה על שמי, ולכי לך, בזכות יעקב שנאמר לו.קום לך פדנה ארם בראשית כח כ, כי הנה הסתו עבר שה״ש ב יא, אלו צרות המצריים, הגשם חלף, זה שיעבוד מצרים, הנצנים נראו בארץ שם שם יב, אלו משה ואהרן, עת הזמיר הגיע, הגיע עת ליזמר, לחתך את המצריים.
21 ד״א עת הזמיר הגיע. לומר עזי וזמרת יה שמות טו ב, וקול התור, קול מתן תורה, התאנה חנטה פגיה, אלו רשעי ישראל שמתו בשלשת ימי אפלה, והגפנים סמדר, נט אלו בחורי ישראל, נחנו ריח, במעשיהם הטובים.
22 החודש הזה לכם ראש חדשים. לכם הוא מסור, ולא אתם מסורין בידו, שאם לא נראה בזמנו מקדשין אותו ישראל על החשבון, שמואל בר אבא אומר כל חודש שהוא נולד קודם שש שעות יש כח לעין לראות, משש שעות ולמעלה אין בו כח העין לראות, ואותו חודש נולד אחר חצות ואין מקדשין אותו, לפיכך הראהו הקב״ה למשה החדש הזה.
23 תני דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חדש וחדש דיים. אמר אביי הלכך צריך לברך עליו מעומד. מאי מברך, בא״י אמ״ה אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם, שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם, פועלי אמת שפעולתם אמת, וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהן עתידין להתחדש כמותה, להלל ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו בא״י מחדש חדשים.
24 ובזמן שהיו ישראל שרוין על אדמתם היו מקדשין את החדש עפ״י ראיית העדים, וכשגלו אין בית דין קבוע לחקור ולדרוש, וכדי שלא יהו ישראל עושין ב' ימים טובים בשינוי זה מזה, האב היום, והבן מחר, ואחיו למחרת, עמדו ישראל על תקנות סוד העיבור שהיו מחשבין מאדם ועד נח, ונח מסרו לשם, ושם ליעקב אבינו, ויעקב אבינו לקהת, וקהת לעמרם, ועד היום הזה הוא מסור לחכמי ישראל לקדש בו חדשים, ואע״פ שמצוה לקדש על הראייה אינו חובה לומר שאם לא נתקדש על הראייה אינו מקודש, תדע לך אם היה זמן מעונן ולא נראית הלבנה עשרה ימים, תאמר שלא נקדש חדשים, לכך נאמר שני פעמים בפסוק לכם לכם, לכם לראייה לקדש, ואם לא, לכם סוד העיבור. ואם תאמר היאך מתאחר בראייתו אחר הקידוש, סו הוא שאמרו רז״ל עשה ירח למועדים, מועדים הרבה יש לו, פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה, ולכך ראוי לסמוך על סוד העיבור ולא לעשות ישראל אגודות אגודות להיות זה מחלל שמירת יום קודש של זה, ולאכול ביום עינוי של זה, מזה יתבונן כל בני בינה, שאם תהיה שנה גשומה, ותתכסה הלבנה עשרה ראשי חדשים, אם יבואו לעשותן כולן שלימין כמשפט נח בתיבה ואח״כ תראה הלבנה תהיה בשליש הרקיע ולזה יהי׳ לו ראש חודש, ללמדך כי אין זה דרך הדעת לחשב החדשים משלשים יום כולן, ומי שעושין אותו ברשע, אין חסים על כבוד קונם, ועליהם אמר ישעיה הנביא רועים רבים שחתו כרמי ירמיה יב י, רועיהם התעום הרים שובבים מהר אל גבעה שם נ ו, וילכו במועצות בשרירות לבם שם ז כד, וכיון שאמר הכתוב כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ויקרא כג כט, לכל ישראל צוה המצוה הזאת להיות צומים ומתענים ביום אחד בשוה, ולא זה היום וזה למחר, וכבר ישראל נפוצים בארצות שאין הלבנה נראית כדרך שהיתה נראית בארץ ישראל, והתורה אמרה תורה אחת יהיה לכם במדבר טו כט, לא חילוק דתות, ובזכות ראש וראשון יגאלנו צורנו, מראש וראשון, ראש זו גלות בבל, וראשון זה עשו, דכתיב ויצא הראשון בראשית ו כה, ונודה לצורנו שהוא ראש לכל ראשון.
25 דברו אל כל עדת בני ישראל. א״ר ישמעאל וכי שניהם היו מדברים, והלא כבר נאמר ואתה תדבר אל בני ישראל, אלא כיון שהיה משה רבינו מדבר היה אהרן מימינו, ואלעזר משמאלו, ואיתמר מימין אהרן, והי׳ הדבור יוצא מביניהן, כאילו יוצא מבין שניהם, ר׳ שמעון בן יוחי אומר משה היה חולק כבוד לאהרן, ואהרן למשה, והדבור יוצא מביניהון, כאילו שניהם מדברין.
26 אל כל עדת בני ישראל. מלמד שהמצוה על כל ישראל.
27 לאמר. לדורות.
28 בעשור לחודש הזה. מה בא ללמדנו, להוציא פסח דורות שאין צריך להיות מקחו מבעשור אלא כל זמן שירצה.
29 ויקחו להם. וכי כולן היו לוקחין, אלא אחד היה לוקח על ידי כל הבית, מיכן דשלוחו של אדם כמותו.
30 איש שה. טלה וגדי בכלל שה, שנאמר שור שה כשבים ושה עזים דברים יד ד.
31 לבית אבות. אלו משפחות, כענין שנאמר למשפחותם לבית אבותם במדבר א ב. מנין שאם היה עשר משפחות לבית אב אחד, שיוצאים בפסח אחד, ת״ל שה לבית.
32 ואם ימעט הבית מהיות משה. בא הכתוב ללמדך שכולן נמנין על הפסח, ומושכין ידיהם ממנו עד שישחוט, דכתיב מהיות משה מהווייתו של שה שהוא חי, ר׳ יהודה אומר ובלבד שלא יהא שם אחד מן החבורה ראשונה לעשות טפילה עיקר ועיקר טפילה.
33 ולקה הוא ושכנו. ר׳ ישמעאל אומר מנין שאם רצה אדם למנות אחרים עמו על פסחו שהוא רשאי, ת״ל ולקח הוא ושכנו.
34 הקרוב אל ביתו. שכינו מכל מקום אלא שדיבר הכתוב בהווה, ואמר הקרוב אל ביתו.
35 במכסת נפשות. אין מכסת אלא מנין, שישחטנו למנוייו, ומנין שאם שחטו שלא למנוייו פסול, ת״ל איש לפי אכלו, שנה עליו הכתוב לפסול שלא למנוייו.
36 ד״א במכסת נפשות. מה ת״ל, לפי שאמר איש לפי אכלו, אין לי אלא איש, אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין, ת״ל נפשות.
37 איש לפי אכלו. להוציא את החולה ואת הזקן ואת הקטן שאינן יכולין לאכול כזית, שאין שוחטין עליהם.
38 תכוסו. ר׳ יאשיה אמר לשון סורסי הוא, כאדם שאמר להכירו כוס לי טלה זה.
39 על השה. כל זמן שהוא חי נמנין ומושכין ידיהם הימנו.
40 שה תמים. להוציא בעל מום.
41 זכר. להוציא טומטום ואנדרוגינוס ונקבה.
42 בן שנה. להביא כל שנתו מתחלתו ועד סופו.
43 מן הכבשים ומן העזים. מזה בפני עצמו, ומזה בפני עצמו.
44 תקחו. ולא גזול.
45 והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה. פסח מצרים בלבד טעון שמירה מבעשור, אבל לא פסח דורות, שנאמר בחודש הזה שמות יג ה.
46 ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל. וכי כל הקהל שוחטין אלא אחד שוחט על יד אחרים, מיכן ששלוחו של אדם כמותו.
47 ד״א והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר. למה היה פסח מצרים לקיחתו מבעשור, רמז להם שעתידין ישראל לעבור בירדן בעשור, שנאמר והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הזה יהושע ד יט, תבא זכות לקיחת הפסח ותתחבר עם לקיחת האבנים מן הירדן.
48 ד״א למה הקדים לקיחת הפסח מבעשור, ר׳ מתיא בן חרש אומר, לפי שהגיע זמן השבועה שנשבע הקב״ה לאברהם אבינו שיגאל את בניו, כדי שיהא עסוקין במצות, שנאמר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים יחזקאל טז ח, עת דודים אלו האבות, ואפרוש כנפי עליך שם, אלו המצות, ואעפ״כ ארבע מצות היו להם לישראל, לא נחשדו על העריות, לא שינו את שמותם, לא שינו את לשונם לא גילו את סודם. לא נחשדו על העריות, דכתי׳ ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי ויקרא כד י, אחת היתה ופירסמה הכתוב, לא שינו את שמותם, כדרך שנתייחסו כשירדו למצרי׳ כך נתייחסו בעלייתן, ראובן שמעון לוי ויהודה. לא גילו את סודם, דכתיב ושאלה אשה משכנתה שמות ג כב. לא שינו את לשונם, דכתיב אלהי העבריים נקרא עלינו שם ה ג ולהלן כתיב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי בראשית יד יג.
49 ד״א והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום. אמרו לו למשה הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו שמות ח כב, אמר להם קחו לכם, ויהיה לכם למשמרת, ואתם מונין מן הלקיחה, שכשם שלא עשו לכם כלום על הלקיחה ועל הקשירה, כך לא יעשו לכם כלום על השחיטה.
50 ד״א והיה לכם למשמרת. נאמר שמירה בפסח, ונאמר שמירה בתמיד, דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו במדבר כח ב, מה פסח טעון ביקור ארבעה ימים ׳ אף תמיד טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה, מיכן אמרו אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים מלשכת הטלאים, כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה, מוסיפים לעולם, הא ארבעה ימים קודם יום טוב שאם יארע יום חמישי וששי יום טוב הוי יום ראשון ושני ושלישי ורביעי קודם ליום טוב ד׳ ימים.
51 ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל. בין בחול ובין בשבת, נאמר כאן במועדו, ונאמר להלן בתמיד במועדו במדבר כח ב, מה תמיד דוחה שבת אף פסח דוחה שבת.
52 ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. מיכן אמרו הפסח היה נשחט בשלשה כתים, שנאמר קהל עדת ישראל.
53 בין הערבים. משש שעות, ר׳ נתן אומר מנין לבין הערבים שהוא משש שעות ולמעלה, שנאמר כי פנה יום כי ינטו צללי ערב ירמיה ו ד, ר׳ שמעון בן יוחי אומר כתוב מועד צאתך ממצרים דברים טז ו, וכתיב בערב שם, וכתיב כבוא השמש שם, הא כיצד, מועד צאתך לשחיטתו, כבא השמש לצלייתו, בערב לאכילתו.
54 בן בתירא אומר בין הערבים תן ערב לשחיטתו, תן ערב לאכילתו.
55 ד״א והיה לכם למשמרת. לפי שהיו ישראל במצרים מניחין את המילה, כדי למצוא חן בעיני המצריים, לפיכך הפך לבם לשנוא עמו, כיון ששחטו את פסחיהן היו המצריים חורקין עליהם שיניהם, ולא היו יכולין לומר כלום, כי נפל פחדם עליהם, מיד אמר להם משה רבינו כל ערל לא יאכל בו, אמרו מה נעשה אם נניחנו שלא לקיים מצות הקב״ה, הרי המצריים הורגים אותנו על ששחטנו את תועבותם, מיד מלו כולם, והיה מתערב דם פסחיהם ודם הברית, לקיים מה שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי יחזקאל טז ו, דם מילה ודם פסח.
56 ולקחו מן הדם. שומע אני בין ביד בין בכלי, ת״ל אשר בסף, מגיד הכתוב שעוקף היה עושה בתוך האסקופה, כענין שנאמר בתתם סיפם את סיפי שם מג ח, ואומר וינועו אמות הסיפים ישעיה ו ד, דברי ר׳ ישמעאל, ר׳ עקיבא אומר אין סף אלא כלי, שנאמר והטיפות והמזמרות והמזרקות מ״א ז נ.
57 ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף. מבפנים, שנא׳ וראיתי את הדם פסוק יג הנראה אלי ולא לאחרים דברי ר׳ שמעון, ר׳ נתן אומר מבפנים, שנאמר והיה הדם לכם לאות שם, לכם ולא לאחרים.
58 ר׳ יצחק אומר לעולם מבחוץ כדי שיהו המצריים רואים דם השיים? ומעיהם מתבקעים ומתחתכין.
59 ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף. שומע אני אם הקדים זה לזה לא יצא, ת״ל והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, הא אם הקדים זה לזה יצא. נמצינו למדין שארבעה מזבחות היו לאבותינו במצרים, המשקוף ושתי המזוזות והסף, כדברי ר׳ ישמעאל.
60 על הבתים. אין לי אלא אשר אוכלין בהם, יושבין בהם מנין, ת״ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, מכל מקום.
61 ואכלו את הבשר. לא טלפים ולא קרנים ולא גידים ועצמות.
62 בלילה הזה. שומע אני כל הלילה ת״ל ולא תותירו ממנו עד בקר להלן פסוק י, בוקר זה עמוד השחר, מיכן אמרו אכילת פסחים ואכילת זבחים והקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
63 צלי אש. ולא צלי שפוד ולא צלי אסכלה, ולא צלי חרס של תנור.
64 ומצות על מרורים. הוסיף לו הכתוב שתי מצות חוץ ממצות גופו, מנין שאם אין לו מצות ומרורים שהפסח נאכל, ת״ל ואכלוהו מכל מקום.
65 ד״א על מצות ומרורים יאכלוהו. מיכן שאינו נאכל אלא על השובע.
66 אל תאכל ממנו נא. אין נא אלא חי, קכח לשון אנינה שהלב מתאנה ממנו.
67 ובשל מבושל. ולא בשל ומבושל, כענין שנאמר אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים ישעיה מב ח, כלומר ולא תהלתי לפסילים, וכמו אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני תהלים לח ב, ופירושו ולא בחמתך.
68 ובשל מבושל. לחייב על החי ועל המבושל.
69 ובשל מבושל במים. אין לי אלא במים, שאר משקין מנין, ת״ל ובשל מבושל מכל מקום, וקל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעמו של בשר אסור, ושאר משקין לא כל שכן.
70 ד״א במים. לפי שמצינו בישול בפסח, כענין שנאמר ויבשלו את הפסח באש כמשפט דה״ב לה יג, לכך הוצרך לומר במים.
71 כי אם צלי אש. מה ת״ל הרי כבר נאמר ובשל מבושל, אלא מה ת״ל כי אם צלי אש, שיכול אין לי אלא הראוי לצלות, הראוי לשלוק מנין, ת״ל כי אם צלי אש.
72 ראשו על כרעיו ועל קרבו. מקולס.
73 כרעיו. אלו הדקין.
74 ולא תותירו ממנו עד בקר. והנותר ממנו עד בקר. בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר שאין לוקין עליו, לפי שאין לוקין על לאו שניתק לעשה אלא על לאו גמור, דומיא דלאו דחסימה דמשנה תורה, דכתיב ארבעים יכנו ולא יוסיף דברים כה ג, וסמוך ליה לא תחסום שור בדישו שם שם ד. מה ת״ל עד בקר, ליתן לו בקר שני לשריפתו, מגיד שאינו נשרף עד אור ששה עשר, לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב, הוא שאמרו במס׳ שבת אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב, ואמרי׳ מאי שמן שריפה, שמן של תרומה שניטמא ועומד לשריפה, ואם חל ששה עשר להיות בשבת, אין הנותר נשרף עד יום ראשון, שהוא שבעה עשר, לפיכך יום טוב של פסח אין שורפין את החמץ, קמד ולא מפרישין חלת האור לישרף, אלא תלטוש בצונן, עד חולו של מועד ותשרף.
75 וככה תאכלו אותו. ביוצאי דרכים, ר׳ יוסי הגלילי אומר לימדה תורה דרך ארץ על יוצאי דרכים שיהיו מזורזין.
76 מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם.לימדך שכל המיסב בסעודה אין דרכו לאחת מאלו, וכך למדנו במס׳ שבת איזהו התחלת סעודה משיתיר חגורו, ונעלו ומקלו מכל שכן.
77 ואכלתם אתו בחפזון. שני חפזון, חפזון דמצרים, דכתיב כי גורשו ממצרים לקמן פסוק לט, וחפזון דישראל, דכתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה שם יא ז, שלא יתעכבו מחמת הכלבים, כי היו נחפזים לצאת, והיו רצים מבית לבית לקבץ נכסיהם, לכך נאמר בחפזון, כיוצא בדבר וכסהו בעפר ויקרא יז יג, ב׳ עפרים, עפר למטה ועפר למעלה.
78 פסח הוא לה׳. שיהיו כל מעשיהם לשם שמים, לקיחתו ושחיטתו וצלייתו ואכילתו.
79 ועברתי בארץ מצרים. ר׳ יהודה אומר במלך שהוא עובר ממקום למקום.
80 ד״א ועברתי בארץ מצרים. עברתי ויראתי במצרים ; ואין עברה אלא זעם, וכה״א ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה תהלים עח מט, וכתיב הנה יום ה׳ בא אכזרי ועברה וחרון אף ישעיה יג ט.
81 והכיתי כל בכור בארץ מצרים. שומע אני על ידי מלאך, או ע״י שליח, ת״ל וה׳ הכה כל בכור לקמן פסוק כט. מה ת״ל בארץ מצרים, אלא אפי׳ בכורות ומקומות ממקומות אחרים שבאו וישבו במצרים, וכן בכורי מצרים שהלכו למקומות אחרים.
82 מאדם ועד בהמה. מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחיל הפורעניות, וכן בדור המבול, וימח את כל היקום בראשית ז כג, וכן בסדום, ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים שם יט יא, קל וחומר למדת הטוב.
83 ובכל אלהי מצרים. אלו הדמויות שהם אבני שיש.
84 אעשה שפטים. משונים זו מזו, של אבן נמסת, של עץ נרקבת, של מתכת היתה נעשית חלודה וחררה.
85 אני ה׳. השם הנכבד ולא אחר, אני השם מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כך.
86 אני ה׳. בשבועה אני נפרע מהם.
87 והיה הדם לכם לאות. ולא לאחרים לאות.
88 אל הבתים אשר אתם שם. לרבות שאר הבתים שלא היו אוכלים שם.
89 וראיתי את הדם. והלא כבר נאמר ידע מה בחשוכה דניאל ב כב, גם חשך לא יחשיך ממך תהלים קלט יב, והכל גלוי לפני כסא כבודך, ומה ת״ל וראיתי את הדם, אלא בשכר מצוה זו אני נגלה וחס עליכם, שנאמר וראיתי את הדם ופסחתי עליכם.
90 ד״א וראיתי את הדם, רואה אני את דם עקדתו של יצחק אביכם, שנא׳ ויקרא שם המקום ההוא ה׳ יראה בראשית כב יד, ופסחתי עליכם, ר׳ יאשי׳ אומר אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי שהיה הקב״ה מדלג על בתי בניו במצרים.
91 ר׳ יונתן אומר ופסחתי עליכם. עליכם אני חס, ולא על המצריים.
92 ולא יהיה בכם נגף. אפילו ביתו של ישראל בין בתי המצריים.
93 ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי. שלשה מיני מכות היה מכה בהם, נגף, ומשחית ; והכאה.
94 בארץ מצרים. זו תוכחה, כלומר בארץ מצרים לא יהיה בכם נגף, הא במקום אחר הזהרו בעצמכם.
95 והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו. יום שהוא לכם לזכרון אתם חוגגים, וכה״א ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה שמות יג ג.
96 חג לה', מלמד שחלה שם שמים על החגיגה.
97 לדורותיכם חקת עולם תחגוהו. לרבות ימות המשיח, יכול והואיל והחגיגה בטילה לא יאכל מצות. ת״ל שבעת ימים תאכלו מצות שם שם ו, ושומע אני כל מין מצה, אפילו אורז ודוחן וקטניות, ת״ל לא תאכל עליו חמץ דברים טז ג, דבר הבא לידי חימוץ אתה אוכל ממנה מצה, ואינו אוכל ממנה חמץ, כגון חטין ושעורין וכוסמין ושיבולת שועל והשיפון, יצא אורז ודוחן והפרגום והשומשמין שאינן באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון.
98 שבעת ימים מצות תאכלו. יכול אפילו מעשה קדירה ת״ל לחם.
99 שבעת ימים מצות תאכלו. עם יום הראשון או אינו אלא חוץ ליו״ט הראשון, ת״ל עד יום האחד ועשרים לחדש בערב להלן פסוק יח.
100 שבעת ימים מצות תאכלו. וכתיב ששת ימים תאכל מצות דברים טז ח, השביעי בכלל היתה, ויצא מן הכלל ללמד על הכלל, מה שביעי רשות, אף כלם רשות, יכול אף לילה הראשון רשות, ת״ל בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות להלן פסוק יח, הכתוב קבעו חובה.
101 ד״א שבעה מן הישן, וששה מן החדש, מיכן תשובה לאומרים וספרתם לכם ממחרת השבת ויקרא כג טו, שבת בראשית, שפעמים בא השבת באמצע חג המצות או בסופו, ואי אתה יכול לומר שהוא מן החדש, שהרי העומר לא קרב.
102 אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. מערב יו״ט, וכה״א לא תשחט על חמץ דם זבחי שמות לד כה, לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים דברי ר׳ ישמעאל, ר׳ עקיבא אומר אינו צריך הואיל ואין בעור חמץ אלא בשריפה, וכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם לקמן פסוק טז, ושריפה בכלל מלאכה למדנו אך ביום הראשון מערב יו״ט.
103 ר׳ יוסי הגלילי אומר אך חלק מערב יום טוב, יכול מן הבקר, ת״ל אך בחצי יום. קסח דתנן אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחלת שש.
104 דרשה, אך חלק, מן אח״ם בט״ע גי״ף דכ״ץ, א׳ במקום ח, כ׳ במקום צדי״ק.
105 ויש אומרים אל״ף ראש לאותיות, כ׳ חצי אותיות הרי אך, אכין ורקין מיעוטין.
106 ביום הראשון. קודם יום הראשון, כענין שנאמר ויכל אלהים ביום השביעי בראשית ב ב, קודם יום השביעי.
107 תשביתו שאור מבתיכם. בכל דבר שהוא נשבת מפרר וזורה לרוח או מטיל לים.
108 שאור. אע״פ ששאור חימוצו קשה שיעורו חמץ בכזית, דתנן בית שמאי אומר שאור בכזית וחמץ ככותבת, וב״ה אומרים זה וזה בכזית. אין לי אלא שאור גמור, מנין מי תשמיש של נחתום, ת״ל כי כל אוכל חמץ.
109 מבתיכם. כל בית שנשתמש בו חמץ חייב להשבית ממנו חמץ, ומנין שאם לא מצא שיבטל בלבו, ת״ל תשביתו מכל מקום.
110 מבתיכם. להוציא חורי העליונים והתחתונים מקום שאין ביאה לשם.
111 כי כל אוכל חמץ, להביא שחימוצו מחמת מלאכתו שלש במים פושרין, ושלש בחמה, ותחת הכוכבים, ושלש ביחד יותר מארבעים ושלש ביצים שיעור חלה.
112 וצריך מים שלנו, כל ז׳ ימים לפי שאין הפרש ביניהם.
113 כי כל אוכל חמץ, לרבות כלי תשמישו שצריכין גיעול שטיפה והדחה וליבון, כל אחד במה שנשתמש בו כך תהיה התרתו.
114 חוץ מכלי חרש שאינו יוצא מידי דפיו לעולם, לפיכך ישברו, וכן מאני דקוניא אסירי לענין חמץ, וסכין טעון ליבון וגיעול, וכולהו כדמפורש במס׳ פסחים.
115 כי כל אוכל חמץ, אפי׳ כל דהו חייב מלקות, לא אמרו כזית אלא לענין כרת.
116 ונכרתה. אין הכרתה אלא הפסקה.
117 הנפש ההוא מישראל. המזידה.
118 מישראל. יכול תלך אל עם אחר ותחי׳, ת״ל מלפני אני ה׳ ויקרא כב ג, לימדך שישראל שמניח את בוראו נכרת מן העולם ואין לו תקנה אפילו בשאר אומות, שנאמר מלפני אני ה׳, רשותי בכל מקום.
119 מיום הראשון עד יום השביעי. עונש שמענו אזהרה מנין, ת״ל כל מחמצת לא תאכלו לקמן פסוק כ, לא ענש אלא אם כן הזהיר.
120 וביום הראשון מקרא קודש. ארעם במאכל ובמשתה, כלומר קדשם בכסות נקיה, מנין לרבות חולו של מועד, ת״ל אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קדש ויקרא כג ב, כי חדות ה׳ הוא מעוזכם נחמיה ח י, אמר הקב״ה הלוו עלי וקדשו היום ואני פורע.
121 כל מלאכה לא יעשה בהם. אפי׳ על ידי א״י.
122 אך אשר יאכל לכל נפש. קפא לרבות הדלקת הנר, ולהוציא כיבוי הנר שהוא אסור ביום טוב, לפי שאין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.
123 לכל נפש. אפילו בהמה, אפילו כל דהו נפש.
124 שוחט אדם את הבהמה אע״פ שאינו צריך אלא לכזית כו׳ כדמפרש במס׳ יום טוב.
125 הוא לבדו. הוא ולא מכשיריו, כגון השחזת סכין וקציצת עצים, ודיכת דיסא ומלח, זה הכלל כל שאפשר לעשותה מערב יום טוב, אין עושין אותה ביום טוב.
126 לבדו. ולא מילה הבאה שלא בזמנה, שאינה דוחה לא שבת ולא יום טוב.
127 יעשה לכם. ולא לעובדי כוכבים, מיכן אמרו מזמנין לעובד כוכבים בשבת ואין מזמנין עובד כוכבים ביום טוב, גזירה שלא ירבה בשבילו ומה ראית וכו'.
128 ושמרתם את המצות. שמרהו שלא תביאהו לידי פסול, שכן אמר תפח תלטוש בצונן, אמרו חכמים אחד שאור ואחד סידוק ישרוף, והאוכלו חייב מיתה.
129 ושמרתם את המצות. שלא יהיו החטים לחים, ושלא ישרם במים כדי לעשותם סלת, ושלא יניח בצק ביד תינוק ותינוקת, או ביד עבד וכנעני שאינן בקיאין בשימור.
130 ד״א ושמרתם את המצות, שיהו מזורזין בעשייתן, מיכן אמרו שלש נשים עסוקות בבצק אחת לשה, ואחת מקטפת, ואחת אופה, וכל הזריז הרי זה משובח, ר׳ יאשי׳ אומר אל תקרי את המצות אלא את המצות, שאם באת מצוה לידך עשה אותה בזריזות עד שלא תחמץ, היינו דתנן בן תימא אומר הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים.
131 כי בעצם היום הזה. מגיד שביום יצאו.
132 הוצאתי את צבאותיכם. אלו צבאות ישראל, ומה ת"ל כל צבאות ה׳ לקמן פסוק מא, אלו מלאכי השרת.
133 ושמרתם את היום הזה. הרי כבר נאמר כל מלאכה לא יעשה בהם לעיל פסוק טז,מה ת״ל ושמרתם את היום הזה, לרבות דברים שהן משום שבות, אין עולין באילן ואין רוכבין ע״ג בהמה, ולא שטין על פני המים, וכל כיוצא בהן.
134 את היום הזה, מקרא קודש אסור משום שבות, אבל חולו של מועד אינו אסור משום שבות.
135 לדורותיכם חקת עולם. להביא ימות המשיח.
136 בראשון בארבעת עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות. הכתוב קבעו חובה לאכילת מצה בלילה הראשון, ושאר כל הימים רשות.
137 עד יום האחד ועשרים, להביא לילות כימים.
138 שבעת ימים שאר. חסר ו׳ לרבות כל דהו.
139 שאור לא ימצא. אין לי אלא בבל ימצא, בל יראה מנין, ת״ל ולא יראה לך שאור דברים טז ז, שאור הוקש לחמץ וחמץ לשאור מה זה בבל ימצא ובבל יראה אף זה בבל יראה ובבל ימצא.
140 בבתיכם. מה ביתך ברשותך, אף גבולך ברשותך; יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי, ואע״פ שהוא יכול לבערו אבל אינו ברשותו, יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל, וחמץ שנפלה עליו מפולת אע״פ שהוא ברשותו אבל אינו יכול לבערו הרי הוא כמבוער.
141 כי כל אוכל מחמצת ונכרתה. אני אקרא השאור ונכרתה קל וחומר לחמץ ומה שאור שאינו ראוי לאכילה חייבים עליו כרת, חמץ שראוי לאכילה דין הוא שיהו חייבין עליו כרת, לא אם אמרת בשאור שהוא מחמץ אחרים, תאמר בחמץ שאינו מחמץ אחרים, יכול לא יהא חייב עליו כרת, ת״ל כי כל אוכל מחמצת חמץ ונכרתה לעיל פסוק סו נאמר חמץ, ונאמר מחמצת הא עד שאמר ב׳ כתובים ואם לאו לא שמענו.
142 ונכרתה הנפש ההוא. כל איסורין שבתורה שכתב הנפש ההוא, כתב בוי״ו ופירושו ביו״ד וכן ניקודו, ללמד שלא יתחייב כרת אלא נפש שהוא בת חיובין משלש עשרה שנה ויום אחד, לפיכך כתב ההוא אבל מפני שכתב נפש נקוד היא שהנפש לשון נקבה.
143 ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל. למה נאמר לפי שאמר כי כל אובל מחמצת ונכרתה, שמא תאמר אין לי, אלא במזיד ובהתראת עדים, בינו לבין עצמו מנין, ת״ל ונכרתה מעדת ישראל, ואם יאמר ילך לו אל עם אחר ויהיה פטור ת״ל מלפני אני ה' ויקרא כב ג בכל מקום רשותי, לכך נאמר ונכרתה מעדת ישראל, ונאמר מלפני אני ה׳.
144 בגר ובאזרח הארץ. לפי שהוא עושה מעשה ישראל צריך להביא את הגרים.
145 כל מחמצת לא תאכלו. למה נאמר עוד פסוק זה, לפי שהוא אומר כי כל אוכל חמץ ונכרתה פסיק טו, כי כל אוכל מחמצת ונכרתה פסוק יט, אין לי אלא חמץ גמור, תערובתן מנין, כגון ששנינו במס, פסחים, אלו עוברין בפסח, כותח הבבלי, שכר המדי, חומץ האדומי, זיתים המצרי, וזומן של צבעים, ועמילן של טבחים, וקולן של סופרים. ר׳ אליעזר אומר אף טפולי נשים, ת״ל מחמצת לא תאכלו, ומשנתינו מפורש במס׳ פסחים בתלמוד.
146 בכל מושבותיכם תאכלו מצות.
147 למה נאמר, לפי שנאמר ואכלת לפני ה׳ אלהיך וגו׳ מעשר דגנך תירושך ויצהרך דברים יד כג, הרי שהעלה מעשר שני בירושלים, יכול יצא בו משום מצה, ת״ל בכל מושבותיכם תאכלו מצות מדבר הנאכל בכל מושבותיכם כגון חולין תאכלו מהם מצות, יצא מעשר שני שאינו נאכל בכל מושבותיכם אלא לפני ה׳ אלהיך, הואיל ואי אתה אוכל מהם מצות, לכך נאמר בכל מושבותיכם תאכלו מצות, מדבר הנאכל בכל מושבותיכם תאכלו מצות. לאחר שנצטוו משה ואהרן, דברו אל כל עדת ישראל, בכל הלכות הפסח הכתובים בפרשה.
148 ויקרא משה לכל זקני ישראל. מגיד הכתוב שעשאן בית דין, שנאמר זקני ישראל.
149 ויאמר אליהם. הדבור מפי משה לומר לכל ישראל דברי ר' יאשי׳, ר׳ יונתן אומר הדבור מפי משה לומר לזקנים וזקנים לומר לכל ישראל, ולמה חלק כבוד לזקנים, לפי שנאמר לך ואספת את זקני ישראל שמות ג טז, הקב״ה אמר לו חלוק כבוד לזקנים.
150 משכו וקחו לכם צאן. משכו ידיכם מן עבודת כוכבים והדבקו במצות וקחו המצות, דברי ר׳ יוסי.
151 ד״א משכו. מי שיש לו צאן בעדרו.
152 וקחו. מי שאין לו יקנה בדמים.
153 ר׳ יוסי ר׳ יצחק אומר בא הכתוב ללמד על בהמה דקה שניקנית במשיכה.
154 למשפחותיכם ושחטו הפסח. מצוה שישחטו לשמו, מיכן אמרו חכמים במס' זבחים, כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת.
155 ולקחתם אגודת אזוב. מיכן אתה דן הלקיחות שבתור׳ הואיל ונאמרה לקיחות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהם לימדה תורה שאינה אלא אגודה.
156 אזוב. ולא אזוב יון, ולא אזוב רומי, ולא אזוב כוחלות, ולא אזוב מדבריות, ולא אזוב שיש לו שם לווי.
157 וטבלתם בדם. שיהא בדם כדי טבילת אזוב.
158 אשר בסף. מלמד שתהיה חקוק בצד האסקופה ושוחט בתוכה, כמו שאמרנו למעלה.
159 והגעתם אל המשקוף. מבפנים. כמו שאמרנו למעלה.
160 וטבלתם והגעתם. על כל הגעה והגעה טבילה, שלא תאמר טבילה אחת לכולם, לכך נאמר וטבלתם בדם והגעתם אל המשקוף.
161 ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו. מלמד משניתנה רשות למחבלים לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, וכה״א לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ישעיה כה כ.
162 עד בקר. מיכן אמרו לעולם יצא אדם בכי טוב.
163 ועבר ה׳ לנגוף את מצרים. ר׳ יהודה אומר כמלך העובר ממקום למקום.
164 ד״א ועבר. נותן הוא עברתו במצרים.
165 וראה את הדם. היה רבי ישמעאל אומר והרי גלוי לפניו, כדכתבינן לעיל.
166 ופסח וגו'. ומה אם בשביל דם הפסח שאינה נוהגת לדורות, נאמר בה ולא יתן המשחית, מזוזה שהיא חמורה שיש בה עשרה שמות המיוחדים, ונוהגות ביום ובלילה ולדורות, על אחת כמה וכמה שלא יתן המשחית, ומה גרם שלא להבין עונותינו שנאמר עונותיכם הטו אלה ירמיה ה כה, ואלו הן עשרה שמות המיוחדין שבשתי פרשיות, בשמע חמש, וחמש בוהיה. ה׳ אלהינו, ה׳, את ה' אלהיך. בוהיה, ה׳ לאהבה, את ה׳ אלהיכם, אף ה', אשר ה׳. נשבע ה׳.
167 ושמרתם את הדבר הזה. להביא פסח דורות, שלא יביא אלא מן הכבשים ומן העזים.
168 לחק לך ולבניך. מצוה זו באנשים ולא בנשים.
169 והיה כי תבואו אל הארץ אשר יתן ה׳ לכם. תלה הכתוב למצוה הזאת מביאתן לארץ ולהלן.
170 כאשר דבר. והיכן דבר והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי שמות ו ח, כיוצא בדבר הוא אשר דבר ה׳ לאמר שבתון שבת קדש שם טז כג, והיכן דבר, והיה ביום הששי והכינו שם שם ה, כיוצא בו הוא אשר דבר ה׳ לאמר בקרובי אקדש ויקרא י ג, והיכן דבר, ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי שמות כט מג, כיוצא בו כי ה׳ אלהיך ברכך כאשר דבר לך דברים טו ו, והיכן דבר, ברוך תהיה מכל העמים שם ז יד, כיוצא בו וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך שם כו יח, והיכן דבר, את ה׳ האמרת היום שם שם יז, כיוצא בו ולתתך עליון וגו׳ כאשר דבר שם שם יט, והיכן דבר ונתנך ה׳ לראש שם כח יג, כיוצא בו שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה׳ דבר ישעיה א כ, והיכן דבר, האזינו השמים ואדברה דברים לב א, ורבים אחרים כיוצא בהם, ואף כאן והיה כי תבאו אל הארץ, תלה הכתוב מביאתן לארץ ולהלן.
171 והיה כי יאמרו אליכם בניכם. יש כאן לומר בשורה טובה היא לכם שיפרו וירבו דור אחר דור, לפיכך אמר כי יאמרו אליכם בניכם, ויש אומרים כי בשורה רעה היא שעתידה תורה להשתכח מבניכם, והן שואלין מה העבודה הזאת לכם, כלומר לכם ולא לו, מוציא עצמו מן הכלל, וזו אחת מד׳ מדות שדברה תורה.
172 ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ וגו׳. למדנו למי ששומע נסים שעשה ה' את אבותינו במצרים צריך ליתן שבח והודיה, וכן הוא אומר ביתרו ברוך ה׳ אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה שמות יח י.
173 אשר פסח על בתי בני ישראל. אשר פסע, ע׳ וח׳ משמשין, כמו עשקה לי ישעיה לח יד פי׳ חשקה לי.
174 בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. מיכן שניתן רשות למחבלים לחבל לולא שהציל הקב״ה את אבותינו.
175 ואת בתינו הציל. זה לדורות האחרונים, והוא אומר ואת בתינו הציל, זה ששנינו בכל דור ודור צריך אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, וכה״א ואותנו הוציא משם דברים ו כג, אותם לא נאמר אלא אותנו.
176 ויקד העם וישתחוו. מיכן שצריך האדם להודות על בשורה טובה.
177 ד״א ויקוד העם וישתחוו. על מה השתחוו, על שקברו מתיהם בג׳ ימי אפילה, כדי שלא יראו בהם המצריים וישמחו.
178 וילכו ויעשו בני ישראל, ליתן שכר להליכה ושכר לעשיה.
179 כאשר צוה ה׳ את משה ואת אהרן. לא סרבו על דבריהם.
180 כן עשו. כיון שקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם כאלו עשו.
181 וכה״א בדניאל למן היום אשר נתת את לבך להבין ולהתענות נשמעו דבריך דניאל י יב.
182 ויהי בחצי הלילה. מי החצהו כי אם יוצר הכל שיודע שעותיו ועונותיו, משה רבינו אמר כחצות, אבל המעשה היה בחצי הלילה.
183 וה׳ הכה כל בכור. הוא שאמר הכתוב והכיתי כל בכור בארץ מצרים לעיל פסוק יב, אפילו ממקומות אחרות שהיו בארץ מצרים, וכן בכורי מצרים שהיו במקומות אחרות.
184 בארץ מצרים. להביא בכור פתרוס כוש וחם פוט ולוד.
185 מבכור פרעה. אומרים כי פרעה היה בכור והוא נשאר, שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך שמות ט טז, וכן בעל צפון נשאר מכל בתי עבודת כוכבים כדי לפתות לבן של מצרים.
186 עד בבור השבי. וכי השבויין מה חטאו, אלא כדי שלא יאמרו השבויין קשה הוא יראתנו שלא שלטה בהם הפורענות.
187 אשר בבית הבור, לפי שהיו השבויין שמחין בצרתן של ישראל, הביא הקב״ה עליהם מכתם.
188 וכל בכור בהמה. מה חטאת הבהמה, לפי שהיו המצריים משתעבדין לבהמה שלא יהיו אומרים קשה יראתנו שעמדה לעצמה.
189 ויקם פרעה לילה. דרך בני מלכים לעמוד בג׳ שעות, וזה עמד לילה, שמא תאמר על ידי שרים ושרות, ת״ל הוא וכל עבדיו, מלמד שהיה פרעה מחזר על בתי עבדיו, ומעמידן אחד אחד ממקומו.
190 ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת, ר׳ נתן אומר כיון שהיה בכור מת במצרים היו עושין לו איקונין ומעמידין אותו בתוך ביתו ואותו הלילה נשחקת ונידקת וניזרת ובעיניהם כאילו אותו הלילה מת.
191 ע״א שהיו בכוריהן נקברים בבתיהם והכלבים היו מחטטין אותם, והיה נראה להם כאילו אותו הלילה מת, וי״א גדול הבית נקרא בכור, לפיכך נאמר כי אין בית וגו'.
192 ויקרא למשה ולאהרן לילה. היה פרעה מחזר ומבקש היכן משה ואהרן שרויים.
193 ויאמר קומו צאו מתוך עמי. אמרו לו משה ואהרן מוזהרין אנו שלא לצאת אלא בפרהסיא, שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר לעיל פסוק כב, לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב, וישכם אברהם בבקר בראשית כב ג, וישכם שמואל וגו' בבקר ש״א טו יב.
194 ד״א ויקרא למשה ואהרן, לפי שאמר לו פרעה, לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני שמות י כח, ויאמר משה כן דברת שם שם כט, בזמנו דברת לא אוסיף עוד ראות פניך שם אלא וירדו כל עבדיך אלה אלי שם יא ח, מלמד שחלק כבוד לפרעה שלא אמר לו אתה אלא אלה, והיינו דכתיב ויצום אל בני ישראל ואל פרעה שם ו יג, צום לחלק כבוד למלכות, וכן אתה מוצא באליהו וחנניה מישאל ועזריה שחלקו כבוד למלכות.
195 ויאמר קומו צאו. אני אמרתי מי ומי ההולכים שם י ח, ואתה אמרת בנערינו ובזקנינו וגו׳ שם שם ט, ועתה קומו צאו וגו׳, אני אמרתי רק צאנכם ובקרבם יצג שם שם כד, ואתם אמרתם וגם מקננו ילך עמנו שם שם כו, ועתה גם צאנכם וגם בקרבם קחו לרבות שאמרתם גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות שם שם כה.
196 וברכתם גם אותי. שתכלה הפורענות.
197 ותחזק מצרים על העם, מגיד שהיו טורדין אותן לצאת בבהלה.
198 כי אמרו כולנו מתים. אמרו לא כשם שאמר משה ומת כל בכור כסבורין הן שלא ימות אלא אחד מן הבית, והן היו חשודין על העריות והן כולם בכורות מאחרים, הם עשו בסתר והקב״ה פרסמם בגלוי, צא ולמד למדה טובה מעתה שהקב״ה מפרסם עושה צדקה בסתר וכל עושי טוב.
199 וישא העם את בצקו, רפג מלמד שלשו את העיסה ולא הספיקה להחמיץ עד שנגאלו.
200 משארותם צרורות בשמלותם על שכמם. אלו שיורי מצה ומרור, שהרי בפסח כתוב ולא תותירו ממנו עד בקר לעיל פסוק י, אלא שיורי מצה ומרור.
201 על שכמם. וכי לא היו להם בהמות, הא כתיב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר שמות יב לח, אלא על שכמם מרוב חיבתן שהיו מחבבין את המצות.
202 ע״א משארותם צרורות בשמלותם, אלו העריסות שבהן הבצק, כענין שנאמר ובתנוריך ובמשארותיך שם ז כח, והם העריבות שבהן העיסה.
203 ובני ישראל עשו כדבר משה. שאמר להם וישאלו איש מאת רעהו שם יא ב, וכן עשו וישאילו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, שהיו עליהם חביבין הכסות יותר מכלי כסף וזהב.
204 וה' נתן את חן העם. כמשמעו.
205 וישאלום. לא היה מספיק הישראל לומר השאילוני עד שהוא משאילו דברי ר׳ ישמעאל. ר׳ יוסי הגלילי אומר האמינו בהם משלשה ימי אפילה, אמרו מה כשהי' באפלה וישראל באורה, לא נחשדו על הגניבה, עכשו לא כל שכן, לפיכך השאילם.
206 ר׳ אליעזר אומר וה' נתן את חן העם. זה רוח הקודש, כענין שנאמר ושפכתי על בית דוד וגו' רוח חן זכריה יב י, היה ישראל אומר לו למצרי השאילני כליך המונח לך במקום פלוני והוא משאילו בעל כרחו.
207 ר' נתן אומר וישאילום היה אומר לו שאל לי כלי אחד, והוא אומר לו טול לך גם אחר כיוצא בו.
208 וינצלו את מצרים. עשאוה כמצולה שאין בה דגים, ראה כמה גדולים מעשה אלהינו שהרי תבן לא היו נותנין להם, שנאמר תבן אין ניתן לעבדיך שמות ה טז, וכלי כסף וכלי זהב ושמלות היו נותנין להם, ה׳ צבאות אשרי אדם בוטח בך.
209 י׳ מכות לקו המצריים,שלשה מהם ע״י הקב״ה, ושלשה ע״י משה, ושלשה ע״י אהרן, ומכות בכורות ע״י הקב״ה ומשה ואהרן.
210 ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה. חכמים אמרו סכותה שם מקום, כענין שנאמר ויסעו מסכות ויחנו באיתם במדבר לג ו, מה איתם מקום אף סוכות מקום, אמרו מרעמסס לסוכות מהלך ק״ל פרסה ונסעו ישראל מרעמסס לסוכות, לקיים מה שנא׳ ואשא אתכם על כנפי נשרים שמות יט ד.
211 כשש מאות אלף רגלי הגברים, ששים רבוא דברי ר' ישמעאל.
212 לבד מטף. לבד מנשים וקטנים.
213 וגם ערב רב. רב מששים רבוא גם ריבוי ששים, רב ששים, וגם ריבוא על ריבוא ג׳ מאות וס׳ ריבוא זו דברי ר' יונתן.
214 וצאן ובקר מקנה כבד מאד. לקיים מה שנאמר הקב״ה לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בראשית טו יד.
215 ויאפו את הבצק. מלמד שלשו את העיסה ולא הספיקה להחמיץ עד שנגאלו. שנאמר אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות עוגות אלו חררה שנאמר באליהו אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה מ״א יז יג, נס גדול נעשה בחררה ההוא שאכלו ממנה שלשים יום, עד שירד להם מן שהם ששים ואחת סעודות, אחת ליום, ואחת ללילה, מן חמשה עשר בניסן עד חמשה עשר באייר, וסעודת לילו י״ו באייר הרי ס״א סעודות, שהרי מן ירד לישראל בחמשה עשר באייר בבקר.
216 כי גורשו ממצרים. כענין שנאמר גרש יגרש אתכם מזה שמות יא א.
217 ולא יכלו להתמהמה, מפני המצריים שנאמר ותחזק מצרים על העם לעיל פסוק לג.
218 וגם צדה לא עשו להם. להודיע שבחן של ישראל שלא אמרו למשה, היאך אנו יוצאין למדבר, ואין עמנו צדה לדרך, אלא האמינו והלכו אחרי משה, הוא שהנביא אומר כה אמר ה׳ זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ירמיה ב ב.
219 ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. והא כתוב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה בראשית טו יג, אלא שלשים שנה עד שלא נולד יצחק נגזרה בין הבתרים, ומשנולד יצחק עד שירד יעקב אבינו למצרים עברו ק״ץ שנה, ששים עד שנולד יעקב, וכתיב ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה שם מז ט, ועוד מאתים ועשר שנשתעבדו במצרים הרי ארבע מאות ושלשים שנה. וי״א כי לא עשו ישראל במצרים אלא מאתים ועשר שנים, שהרי יש לנו מאדם עד המבול אתרנ״ו, ומן המבול עד שבא יעקב אבינו למצרים תקפ״ב הרי ברל״ח, ומשיצאו עד בנין ראשון ת״פ ועמד ת״י וחרב ע', ובנין שני ת״ך וזה לנו מחורבן שני אל״ט בשנת ג׳ למחזור רנ״ז שהם בת״ט, ברל״ח ובת״ט הרי דתרנ״ז, הוסיף עליהם גלות מצרים שעמד ר״י, הרי הכל דתתס״ז, והם חשובים למצרים ר״י כל שנה לששה חדשים קיץ וחורף, הרי ת״ך וחמש שנים מקוטעות בין מלך למלך.
220 ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה. מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עיכבן המקום.
221 ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה׳ מארץ מצרים. מגיד שלא יצאו אלא ביום אשריהם ישראל שנקראו צבאות ה׳.
222 ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה לה'. בו נגאלו ובו עתידין להגאל.
223 ליל שמורים. ליל המשומר ובא מן המזיקין.
224 ד״א הוא הלילה הוא שאמר הקב״ה לאברהם אבינו, בלילה הזה אני גואל את בניך כיון שהגיע הקץ לא עכבם הקב״ה עוד.
225 שמורים לכל בני ישראל. שני פעמים שמורים הוא אלפיים ושלש מאות מ׳ סתומה שש מאות, ר', ש', חמש מאות י׳ מ׳ חמשים, הרי אלף ומאה וחמשים מנין שמורים שמרים חסר ו׳, וכן שמרים השני, זה שאמר דניאל אלפים ושלש מאות ונצדק קדש דניאל ח יד, והזמן הזה סתום וחתום תחלתו מאימתי ועליו אמר הכתוב ופתאום יבא אל היכלו מלאכי ג א.
226 ויאמר ה׳ אל משה ואהרן זאת חקת. משונה פסוק זה מכל שאר האמורות שלא נאמר בו אל משה ואל אהרן, אלא אל משה ואהרן, ללמדך אל משה אמר ואהרן שומע עם משה לכך כתוב ואהרן.
227 זאת חקת הפסח, כלל. כל בן נכר פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ומה פרט כל בן נכר לא יאכל בו, לרבות פסח מצרים ופסח דורות, יש לי לפרש מה בין כלל ופרט שאין בכלל אלא מה שבפרט, לבין כלל ופרט וכלל, שאין אתה דן אלא כעין הפרט, כך פירושו, מפורש במס׳ נזיר כללא בתרא מאי אהני שאם הוא כלל ופרט בלבד, אין בכלל אלא מה שבפרט בלבד, ואם הוא כלל ופרט וכלל, אהני כללא בתרא לדון אותו כעין הפרט, אע"פ דלא דמי ליה בכל מילי, אלא מעין הפרט, כמ״ש בכסף מעשר, ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך דברים יד כו ונתתה הכסף פרט, אשר תאוה נפשך כלל. סבור אתה אפילו כמהין ופטריות, ת״ל בבקר ובצאן וביין ובשכר שם פרט ללמד וולד וולדות הארץ ופרי מפרי שאם לא כתב הכתוב אלא בבקר ובצאן וביין ובשכר, לא הייתי מרבה אלא מה שבפרט שכתב הכתוב בא הכלל האחרון ובכל אשר תשאלך נפשך שם כלל, כל הדומה לבקר וצאן ליין ושכר שהוא פרי מפרי וולדות הארץ, היינו כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, זה הפרש בין כלל אחד לשני כללות.
228 כל כן נכר לא יאכל בו. למדנו מזה אחד ישראל מומר לעבודת כוכבים ואחד עובד כוכבים במשמע, שכן מצינו ביחזקאל שהמומר לעבודת כוכבים נקרא בן נכר, שנאמר כל בן נכר ערל לב וערל בשר יחזקאל מד ט, ערל לב זה ישראל מומר לעבודת כוכבים, ערל בשר ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו.
229 כל עבד איש מקנת כסף, מנין לרבות עבד אשה ועבד של קטן, ת״ל מקנת כסף מכל מקום.
230 ומלתה אותו אז יאכל בו. רבו, מגיד שמלת עבדיו מעכבתו מלאכל בפסח, ואם תאמר מה למדנו מזה, נאמר כאן אז יאכל בו, ונאמר בזכרים המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו להלן פסוק מח, מה אז האמור להלן, מילת זכריו מעכבין אותו, שנאמר ואז יקרב לעשותו, אף אז האמור כאן, מילת עבדיו מעכבתו. זו דברי ר׳ אליעזר, אמרו לו לר׳ אליעזר הואיל ואין אתה יכול להשהות עמו עבדים ערלים, מה הוא שאמר הכתוב וינפש בן אמתך והגר שמות כג יב, אמר להם זה שקנאו רבו ערב שבת ולא הספיק למולו, עליו הכתוב אומר וינפש בן אמתך והגר, אבל לקיים עבד שאינו מהול אסור, שהרי מעכבו מלאכל בפסח. ר׳ ישמעאל היה מתיר לקיימו, ואז יאכל בו, זה העבד עצמו.
231 תושב ושכיר לא יאכל בו. ר׳ אליעזר אומר תושב זה גר תושב, ושכיר זה הנכרי, ואם תאמר הרי למדנו לנכרי מכל ערל לא יאכל בו, אמת כן הוא הדבר אלא לא הוצרך הכתוב לומר תושב בפסח אלא לגזירה שוה, נאמר תושב ושכיר בפסח, תושב ושכיר בתרומה, מה כאן פסל בו את הערל, אף להלן פסל בו את הערל. ר׳ יצחק אומר לא בא הכתוב אלא לפסול עבד מהול וגבעוני מהול, וכן אמרו רבותינו במסכת נדרים קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל, ואסור במהולי האומות דאע״ג דמהולי כמאן דלא מהילי דמיא.
232 בבית אחד יאכל, בחבורה אחת הכתוב מדבר שאינו נאכל אלא על הנמנין שלו עליו, או אינו אלא בבית אחד כמשמעו, כשהוא אומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם לעיל פסוק ז, למדנו לבתים הרבה שהוא נאכל ומת אני מקיים בבית אחד בחבורה אחת, מיכן אמרו הפסח הזה היה נאכל בשני מקומות, כיצד שאם היה בבית ונבקעה הקורה עליהן יוצאין לחוץ ואם היו בחוץ וירדו גשמים עליהם נכנסין לתוך הבית אבל לא בשתי חבורות.
233 לא תוציא מן הבית, אזהרה לכל אחד ואחד.
234 מן הבשר חוצה. חוץ לחבורה.
235 ועצם לא תשברו בו. בין שיש בו בשר בין שאין בו בשר השובר בו עצם לוקה, אבל המותיר אינו לוקה, לפי שאין לוקין על לאו שאין בו מעשה.
236 ד״א בו. בטהור ולא בטמא. שהמותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה.
237 כל עדת ישראל יעשו אותו. והלא כבר נאמר משכו וקחו לכם צאן לעיל פסוק כא, מה ת״ל עוד כל עדת ישראל יעשו אותו, להביא פסח לדורות שיעשה אפילו בערבוביא, שהרי פסח מצרים היה נאכל למשפחות, אבל פסח דורות בערבוביא.
238 וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה׳. מה כי יגור אתך גר, שיקבל עליו המצות, כדרך שאמרו רבותינו במס׳ יבמות גר הבא להתגייר אומרים לו מת ראית להדבק בישראל, והרי ישראל סגופים ודחופים, אם אמר מקבל אני, אומרים לו ראשי מצות, כדרך שאמרה נעמי לרות, שנאמר כי אל אשר תלכי אלך רות א טז, אמרה לה נעמי אסור לצאת חוץ לתחום, אסר לנו ייחוד ערוה, אמרה לה ובאשר תליני אלין עמך עמי שם, אלו שש מאות ושלש עשרה מצות, מנין עמך ך׳ חמש מאות ע׳ מ׳ מאה ועשר ושלש תיבות של עמך, הרי תרי״ג.
239 ואלהיך אלהי שם, זה ייחוד השם, מיד ותחדל לדבר אליה שם.
240 ועשה פסח לה׳. יכול מיד ת״ל המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, אז אז לגזירה שוה, מה להלן מילת זכריו מעכבהו, אף כאן מילת עבדיו מעכבתו.
241 וכי יגור אתך גר והיה כאזרח הארץ. זה ישראל מה אזרח בארבעה עשר, אף גר בארבעה עשר.
242 וכל ערל לא יאכל בו. מה בא ללמד, לימד ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו שלא יאכל בו.
243 תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר. בא הכתוב הזה והשוה את הגר לאזרח לשאר כל המצות.
244 ויעשו כל בני ישראל. שלא נמצא אחד מהם ערל שנאמר כל בני ישראל.
245 כאשר צוה ה׳ את משה ואת אהרן כן עשו. לא הוסיפו ולא פחתו כן עשו באהבה וחיבה.
246 ויהי בעצם היום הזה הוציא ה׳. בעצומו של יום, שלא יאמרו המצריים בגניבה יצאו.
247 הוציא ה׳, שכינתו לפניהם מהלכת.
248 את בני ישראל. המיוחסין על שם ישראל אביהם.
249 מארץ מצרים. מצרים שמה ע״ש שהצירו את ישראל בה.
250 על צבאותם, למשפחותם לדגליהם.
פירוש הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב, שמות י״ב
1 שומע אני. מכילתא ריש בא. ומכאן מתחיל המכילתא. ומובא בתנחומא בא ונרשם שם ״ממכילתית דר׳ ישמעאל״ והיא הוספה שהוסיף המעתיק אלו הדברים מהמכילתא. ומובא בילקוט רמז קע״ט וקפ״ז בשם המכילתא.
2 הדבור. כ״ה גם בילקוט. ובמכילתא לפנינו הגי׳ הדבר והוא מלשון מקרא והדבר אין בהם ירמיה ה יג וכ״ה במ״ס אות א׳ ועיין במאיר עין הערה א׳.
3 למשה ולאהרן. במכילתא לאהרן ולמשה.
4 ת״ל ויהי ביום דבר ה׳. כאשר היא במכילתא כן יש לתקן לפנינו כשהוא אומר ויהי ביום דבר ה׳ אל משה בארץ מצרים, למשה היה הדבור ולא לאהרן, א״כ מה ת״ל אל משה ואל אהרן אלא מלמד שהי׳ כו׳ ועיין ספרא ויקרא פ״ב ובמדות סופרים להרה״ג מהרא״ה ווייס אות ב׳. ד. כלל לדברות. בתנחומא וילקוט הגי׳ כלול לדברות ופי׳ ראוי וכן הגיה הרב החכם מהר״ם א״ש במכילתא, ע״ש במאיר עין אות ג׳.
5 ולמאמרות. ליתא במכילתא.
6 הקיש הכתוב. מכילתא שם.
7 חוץ לכרך. מכילתא, ורש״י עה״ת ועיין תנחומא ושמ״ר פי״ב בפ׳ כצאתי.
8 עד שלא נבחרה א״י. הוא מאמר בפני עצמו, ובמכילתא הגי׳ ועד והגיה הרב בעל מאיר עין שצ״ל עד.
9 לא הוכשרו לדבור. עיין מכילתא ושם נמצא אריכות דברים.
10 שכן מצינו ביונה. מכילתא. וע״ש.
11 והכתיב אנה אלך. במכילתא יש הוספת דברים.
12 משל לעבד של כהן. במכילתא לעבד כהן פי׳ עבד של כהן, ובילקוט יונה רמז תקמ״ט בשם המכילתא משל לעבד שברח מרבו כהן.
13 אשלח אחריך עבדים כיוצא בך. במכילתא גי׳ אחרת אמר לו רבו יש לי עבדים כיוצא בך.
14 כך ברח יונה וה׳ הטיל רוח וגו׳. במכילתא הגי׳ כך אמר יונה אלך לי בחו״ל מקום שאין השכינה נגלית וכו׳ אמר לו הקב״ה יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה׳ הטיל וגו׳.
15 רוח סערה. וכן מובא בכ״י פלארענץ, ובקרא כתיב רוח גדולה.
16 שנית נדבר. מכילתא שם ושם בטעות ודבר והגיהו לנכון הרב בעל מ״ס והרב בעל מ״ע שצ״ל נדבר, וכ״ה לנכון בילקוט ירמי׳ רמז שכ״ה ועיין יבמות צ״ח ע״א.
17 ר׳ נתן אומר. כ״ה גם בילקוט יונה רמז תק״ן, ובמכילתא הגי׳ רבי יונתן אומר, יש להגיה ר׳ נתן, ולמחוק אותיות ״יו״.
18 שכן הנביאים. במכילתא האבות והנביאים. ועיין בהערת בעל מ״ס, ובעל מ״ע.
19 צא אמור להם מיד. מכילתא שם.
20 ד״א לך אמור להם. הוא דברי ר״א במכילתא שם.
21 מיכן לאומר. יומא ד׳ ע״ב.
22 א״ר ישמעאל. מכילתא פרשה א׳, ומובא בילקוט רמז קפ״ח.
23 ר׳ אלעזר. מכילתא שם. ובמכילתא המאמר והלא כל הדברות מובא בשם רשב״י.
24 זה ניסן. מכילתא שם.
25 שיש בו חג ואסיף ותקופה ושנה. וכ״ה במכילתא ובילקוט הגי׳ שיש בו חג האסיף ותקופת השנה וכן תיקן הרב בעל מאיר עין במכילתא שם. ועיקר כגי׳ רבינו שלא יצדק לשון תקופת שנה יוצאת בו.
26 וכן כתבו אנשי כנסת הגדולה. הוא עפ״י מאמרם ב״ב ה׳ אנשי כנסת הגדולה כתבו מגילת אסתר, ובמכילתא שם ליתא המלות וכן כתבו אנשי כנה״ג ושם הגי׳ אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר בחדש הראשון הוא חדש ניסן.
27 ניסן שבו נעשה נסים. הוספת רבינו.
28 תנן התם. ר״ה ב׳ ע״א במשנה.
29 דתנן בשלהי מס׳ שביעית. פ״י מ״ה.
30 מאי פרוזבול. גיטין ל״ו סע״ב.
31 פרוסבולי ובוטי. עיין במוספי שכתב בערך בט נראה שמלת פרוזבולי ובוטי מלה אחת היא פרוסבוליבטי פירושה בל״י לפני יועצים ובית דין והבאים אחר רב חסדא כי רב חסדא אמר פרס בולי ובוטי חשבו שהן שתי מלות כו׳. אולם מה יענה המוספי שרב חסדא בעצמו אמר מגילה ט״ו סע״ב זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי. ועיין בדברי הרמ״ל בהערה שם.
32 בולי אלו עשירים בוטי אלו עניים. בגמרא גיטין סיים שם בולי אלו עשירים דכתיב ושברתי את גאון עוזכם ותני רב יוסף אלו בולאות שביהודה, בוטי אלו עניים דכתיב העבט תעביטנו.
33 וזה תקון של פרוזבול. שביעית פ״י מ״ד.
34 כדי שיהא האדם סומך על שטרו כו׳. עיין רש״י ר״ה ב׳ ע״א ותוס׳ שם ד״ה לשטרות, ובפי׳ הרמב״ם שביעית פ״י מ״ה ובהר״ש שם.
35 בידוע שהשטר מוקדם הוא ופסול. בכ״י פלארענץ בידוע שהשטר מאוחר הוא וכשר.
36 והשטר מאוחר וכשר. בכ״י פלארענץ והשטר מוקדם ופסול.
37 והמוקדם פסול. זה ליתא בכ״י פלארענץ רק הגי׳ שם והשטר מוקדם ופסול ואינו גובה אפילו בזמנו לפי ששטר שנפסל מקצתו נפסל כולו.
38 אבל מן המשוחררים גובה. ליתא בכ״י פלארענץ.
39 ומנלן דלמלכים מונין מניסן. מכילתא בא פ״א, ר״ה ב׳ ע״ב.
40 זיו זה אייר. עיין בתוס׳ שם ד״ה בחודש זיו.
41 ולרגלים. מכילתא שם, ור״ה ד׳ ע״א.
42 לכם ולא לגוים. מכילתא שם.
43 סימן הוא לכם. מכילתא שם עיין פסיקתא פרשת החודש דף נ״ג ע״א, ונ״ד ע״א.
44 הקטן מונה לקטן. פסיקתא פ׳ החודש נ״ד ע״א וב״ר פ״ו, דרך ארץ הוא הגדול מונה לגדול כו׳ ועיין בפסיקתא שם בהערות שלי.
45 וכשם שהחודש מתחדש. עיין בפסיקתא שם במאמר של ר׳ נחמן.
46 וכשם שהלבנה מושלת. ב״ר ופסיקתא שם וע״ש בהערה ר״ד.
47 חידוש הוא לכם. עיין פסיקתא שם דף נ״ב ע״א.
48 סבור אתה מיעוט חדשים שנים. מכילתא בא פ״ב. מח. זה ניסן. ברכות י׳ ע״ב וש״נ מכילתא פ״ב.
49 ומנין שמעברין. עיין מכילתא שם.
50 במס׳ סנהדרין פ״א. דף י״א ע״ב. ובכ״י פלארענץ חסר הציון הזה.
51 וכה״א במלכים. עיין סנהדרין י״ב ע״א.
52 נציבים. וכן מובא בגמרא שם ובקרא כתיב נצבים.
53 ונציב אחד בארץ. בקרא ונציב אחד אשר בארץ.
54 וכמה עבור. מכילתא בא פ״ב.
55 מה אתם ב״ד אף לדורות בב״ד. עיין פסיקתא החודש דף נ״ה ע״א. ובהערות שלי. ובמכילתא סוף פ״ב ר׳ יאשיה אומר מנין שאין מעברין את השנה אלא בב״ד הגדול שבירושלים ת״ל ראשון הוא לכם. ועי׳ ר״ה כ״ב ע״א ובפירש״י ותוס׳.
56 כך עושין בארץ ישראל לפני ראש הישיבה. זה ליתא בכ״י פלארענץ.
57 מדרש. היא בחזית על הכתוב הזה וכן נשנה בפסיקתא החודש דף נ׳ ע״א.
58 שריעה ואיחה אותו. מענין ריעות ואחוה עיין בפסיקתא שם בהערה פ״ה.
59 ד״א עת הזמיר. פסיקתא וחזית שם. נט. אלו בחורי ישראל. ברכות מ״ג ע״ב.
60 לכם הוא מסור. פסיקתא החודש נ״ג ע״א, ומובא בילקוט רמז קצ״א.
61 שמואל בר אבא אמר. בפסיקתא החודש נ״ד ע״ב הגי׳ ר׳ שמלאי תני בשם שמואל והבאתי שם בהערה ר״ז בילקוט בא רמז קצ״א הנוסחא ר׳ שמואל בר אבא.
62 כל חודש שהוא נולד. היא ג״כ כגירסת הילקוט עיין שם בהערה ר״ח.
63 קודם לשש שעות. ר״ל אם יהי׳ מולד הלבנה ביום כ״ט קודם שש שעות אז תגדל בלילה שאחריו עד שתראה לעין, אבל אם הוא לאחר ו׳ שעות ביום, היא קטנה מאד ואין כח בעין אנוש לראותה. עיין ר״ה כ׳ ע״ב וברש״י שם. ובפסיקתא שם בהערה ר״ט העירותי שעפ״י הפסיקתא יסד הקליר בפיוט אבי כל חוזה לפרשת החודש זהר לשעות שש, תארו להתאשש פחות משש כל עין יעשש.
64 תני דבי ר׳ ישמעאל. סנהדרין מ״ב ע״א.
65 מאי מברך. שם, וכן הוא הנוסח ברמב״ם הל׳ ברכות פ״י הט״ז.
66 ובזמן שהיו ישראל. כלהביאמר עד הכתוב דברו אל כל עדת ישראל, הם דברי רבינו מדנפשי׳. סו. הוא שאמרו רז״ל. ר״ה כ״ה ע״א.
67 ועליהם אמר ישעיה הנביא. וכ״ה בכ״י פלארענץ, ויש לתקן שצ״ל ירמיה הנביא.
68 דברו אל כל עדת בני ישראל. וכן מובא במכילתא בא פ״ג, אולם במקרא כתוב דברו אל כל עדת ישראל ומובא לנכון בכ״י פלארענץ.
69 ואתה תדבר אל בני ישראל. וכ״ה במכילתא פ״ג. מקרא זה לא מצינו בכל התורה, ועיין במפרשי המכילתא זה ינחמנו וברורי המדות, ומדות סופרים ומאיר עין, כלם האריכו בזה והנכון כגי׳ רש״י עה״ת והלא כבר נאמר אתה תדבר שמות ז ב או צ״ל ואתה דבר אל בני ישראל שמות לא יג.
70 אלא כיון שהיה משה רבינו מדבר היה אהרן מימינו, עיין במכילתא ומובא בילקוט רמז קצ״א ותראה שחסר פה מאמר שלם מן וכי שניהם היו מדברים במאמר ר׳ ישמעאל עד וכי שניהם היו מדברים במאמר ר׳ אחי ב״ר יאשיה, וכן חסר בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב.
71 והדבור יוצא מביניהן כאילו יוצא מבין שניהן. במכילתא הגי׳ כאלו השלשה מדברים. וגם רש״י עה״ת הביא כמו שהביא רבינו והדבור יוצא מבין שניהם כאלו שניהם מדברים, ועיין במפרשי המכילתא.
72 להוציא פסח דורות. מכילתא בא פ״ג, ורש״י עה״ת.
73 וכי כולן. שם.
74 מיכן. מכילתא, וקידושין מ״א ע״ב.
75 טלה. שם.
76 בא הכתוב. מכילתא שם, ועיין רש״י עה״ת ועוד יש בו מדרש כו׳.
77 ובלבד שלא יהא שם אחד. גירסת הילקוט ברמז קצ״ב ובלבד שיהא, וכן הגיה הרב בעל מאיר עין במכילתא ע״ש באות י״ח.
78 לעשות טפילה עיקר. ועיקר טפילה. במכילתא שם הגי׳ שלא לעשות.
79 ר׳ ישמעאל. במכילתא מובא לפני זה דברי ר׳ עקיבא.
80 שכינו מכל מקום. שם.
81 ד״א. שם.
82 ר׳ יאשיה. מכילתא שם ועיין פסחים ס״א ע״א.
83 לשון סורסי הוא. המלה סורית עיין מה שהעיר הרב החכם ר׳ אלחנן בריל בספרו פרעמדשפראכליכע רעדענסארטען צד 37.
84 כל זמן שהוא חי. מכילתא.
85 להוציא בעל מום. כלהביאמר הוא מהמכילתא.
86 פסח מצרים. מכילתא ע״ש.
87 וכי כל הקהל שוחטין. מכילתא. ועיין קידושין מ״ב. ומובא ברש״י עה״ת.
88 בעשור לחודש הזה. בקרא כתיב בעשור לחודש הראשון.
89 ד״א למה הקדים לקיחת הפסח מבעשור. במכילתא שם ומובא בילקוט רמז קצ״ה מפני מה הקדים לקיחתו של פסת לשחיטתו ד׳ ימים. וכן מובא ברש״י עה״ת לסיים מה שלא צוה כן בפסח דורות.
90 ר׳ מתיא בן חרש אומר. מכילתא וילקוט שם ורש״י עה״ת.
91 לפי שהגיע זמן השבועה. עיין במכילתא ושם הגי׳ נשתנית.
92 ארבע מצות היה להם לישראל כו׳. מכילתא שם. ועיין בפסיקתא ויהי בשלח דף פ״ג ע״ב בזכות ד׳ דברים נגאלו ישראל ממצרים. וע״ש בהערה ס״ו. ויש להוסיף על דברי שם שנשנה גם במדרש שו״ט מזמור קי״ד ופדר״א פמ״ח ותנחומא בלק.
93 לא גילו את סודם. בפסיקתא שם ושלא היה בהן לשון הרע דבר נא באזני העם וישאלו וגו׳ את מוצא זה הדבר היה מופקד אצלן כל שנים עשר חודש ולא נמצא אחד מהם שהלשין על חבירו. ובמדרש שו״ט כתוב ולא גילו מסתורין. והמלה יונית ורומית ופי׳ סוד ורבינו הציג תמורתו ״את סודם״.
94 אחת היתה ופירסמה הכתוב. ושם אי׳ שלומית בת דברי למטה דן ויקרא כד יא.
95 דכתיב אלהי העבריים. עיין בפסיקתא שם הערה ס״ח.
96 אמרו לו למשה. עיין מכילתא שם.
97 נאמר שמירה בפסח. מכילתא ועיין פסחים צ״ו ע״א.
98 מכאן אמרו אין פוחתין. ערכין י״ג ע״א במשנה ומובא במכילתא שם.
99 הא ארבעה ימים. עד ד׳ ימים. הם דברי רבינו מדנפשי׳.
100 בין בחול בין בשבת. מכילתא.
101 מיכן אמרו. פסחים ס״ד ע״א במשנה, ומכילתא שם.
102 כתים. במשנה ובמכילתא כתות.
103 משש שעות. עיין במכילתא שם.
104 ר׳ נתן אומר. מכילתא שם והוא הביא רק זכר לדבר.
105 רשב״י אומר. מכילתא ועיין שם בפירוש הרב בעל מאיר עין אות ל׳. וע׳ בנוספות בסוף המכילתא דף ק״ו ע״ב שנראה שחזר מפירושו.
106 בן בתירא אומר. מכילתא שם ועיין בפי׳ מאיר עין אות ל״א.
107 לפי שהיו ישראל במצרים מניחין את המילה. עיין ספרי ח״א פסקא ס״ז וח״ב פסקא ש״נ. ועיין שמ״ר פי״ט ורבותינו אמרו לא בקשו ישראל למול במצרים אלא כלם בטלו המילה במצרים כו׳ היה אומר הקב״ה אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלים הפסח מיד נתנו עצמן ומלו ונתערב דם הפסח בדם המילה שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו׳. חיי בדם הפסח חיי בדם המילה ע״כ ועיין ג״כ שמ״ר פ״א שישראל בעצמם הפרו ברית מילה וכ״ה בתנחומא בהעלותך ועיין פדר״א פכ״ט שפרעה מנע מהם ברית מילה וסיים שם ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי א״ר אליעזר מה ראה הכתוב לומר שתי פעמים בדמיך חיי אלא אמר הקב״ה בזכות דם ברית מילה ודם פסח גאלתי אתכם ממצרים. וע׳ מכילתא בא רפ״ה.
108 שומע אני בין ביד בין בכלי. מכילתא בא פ״ו ומובא בילקוט רמז קצ״ז בשם המכילתא.
109 שעוקף היה עושה בתוך האסקופה. בכ״י פ״ב ששקף הי׳ עושה. ובכ״י פלארענץ שעוקה הי׳ עושה, ובילקוט רמז קצ״ז בשם המכילתא שעיקה חוקק בצד האסקופה ונרשם בצדו פי׳ חפירה, ולפנינו במכילתא שעוקר וחוקק בצד האסקופה. יש לתקן שעוקה חוקק ופי׳ שחוקק גומא. ומובא בערוך ערך סף בשם המכילתא והביא הגי׳ הנכונה שעוקה חוקק. ולהלן פרשה י״א על הכתוב אשר בסף הגי׳ במכילתא שעוקה חוצץ בצד האסקופה והגיה בעל איפת צדק שצ״ל שחוקק עוקה בתוך האסקופה. ועיין להלן הערה רמ״ב.
110 דברי ר׳ שמעון, הוספתי כמו שהוא במכילתא, ובכ״י פלארענץ הגי׳ דברי ר׳ ישמעאל ר׳ יונתן אומר וכן הי׳ הגי׳ לפני בעל הילקוט במכילתא, וכן יש לתקן במכילתא וכן הוא הגי׳ במכילתא פ״ז בפ׳ וראיתי את הדם.
111 רואים דם השיים. כ״ה גם בכ״י פלארענץ ופי׳ דם השה. ובמכילתא וילקוט ליתא.
112 שומע אני. מכילתא.
113 הא אם הקדים. הוספתי כמו שהוא במכילתא.
114 כדברי ר׳ ישמעאל. כ״ה גם בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב. ולפנינו במכילתא הגי׳ נמצינו למדין שלש מזבחות הי׳ להם במצרים המשקוף ושתי המזוזות, ר׳ שמעון אומר ארבעה היו, הסף והמשקוף ושתי המזוזות. ולפני רבינו היתה הגי׳ ר׳ ישמעאל אומר ארבעה. ובאיפת צדק מחק במכילתא ר׳ שמעון אומר וגורס ר׳ ישמעאל אומר כי ר׳ ישמעאל הוא בעלהביאמר במכילתא שם אין סף אלא אסקופה.
115 אין לי. מכילתא.
116 יושבין בהם מנין. במכילתא ובילקוט הגי׳ ישנים בהם מנין. וכן בתיב״ע על בתיא דייכלון יתיה ודדמכין בהון. הי׳ גם לפניו הגי׳ ישנים בהם. אולם במכילתא פ״ז על הכתוב על הבתים. כתוב למה נאמר והלא כבר נאמר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, אין לי אלא בתים שיאכלו בהם, בתים שהיו יושבים בהם מנין ת״ל על הבתים אשר אתם שם מכל מקום. והילקוט הביא גם כאן בשם המכילתא שהיו ישנים בהם.
117 ת״ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. היא גי׳ ישרה ובמכילתא ובילקוט הגי׳ ת״ל על הבתים אשר אתם שם. והוא פסוק להלן י״ג. ועיין בהערה שלפניה.
118 לא טלפים. מכילתא ומובא ברש״י עה״ת.
119 שומע אני כל הלילה. מכילתא וע״ש.
120 מיכן אמרו. ברכות ב׳ ע״א במשנה. ומובא במכילתא.
121 אכילת פסחים ואכילת זבחים. כ״ה במכילתא ובמשנה לא תני בה אכילת פסחים ואכילת זבחים. ובמשנה שבירושלמי דפוס מגנצא עם פי׳ מרבינו שלמה סירליאו כתוב במשנה ואכילת פסחים לכן מזה תראה לאמרו בירושל׳ שם אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים. ובמשנה שבבבלי לא תני בה אכילת פסחים ופריך עלה דמתניתין ואילו אכילת פסחים לא קתני ורבינו הביא כמו שהיו לפניו במכילתא.
122 ולא צלי שפוד. מכילתא שם.
123 אסכלה. כמו אסכרה והמלה יונית φυλαχή בראטראסט.
124 ולא צלי חרס של תנור. וכ״ה בכ״י פלארענץ ופ״ב ובילקוט הגי׳ ולא צלי תנור של חרס ובמכילתא לפנינו ולא צלי התנור. ובילקוט שם חסר הציון מכילתא כי הציון זבחים נ״ז מוסב רק עלהביאמר א״כ מה ת״ל בלילה.
125 הוסיף לו. מכילתא.
126 מנין. שם.
127 ד״א. מכילתא שם.
128 אין נא. מכילתא שם. ועיין רש״י והראב״ע ועיין פסחים מ״א ע״א. קכח. לשון אנינה כו׳. הוא דברי רבינו.
129 ולא בשל ומבושל. עד לחייב על החי. הם דברי רבינו.
130 לחייב על החי. מכילתא.
131 אין לי אלא במים. מכילתא.
132 וק״ו. במכילתאהביאמר וק״ו הוא מובא ברישא בשם ר׳ ישמעאל ואח״כ מובא בשם ר״ע מה שהביא המחבר ברישא, ועיין פסחים י״א ע״א.
133 לפי שמצינו בישול בפסח. שענינו צלי עיין מכילתא שם אין בשל אלא צלי כו׳.
134 ויבשלו את הפסח. וכן מובא בכ״י פלארענץ וגם במכילתא מובא כן ובמקרא כתוב ויבשלו הפסח.
135 מה ת״ל. עיין מכילתא.
136 מקולס. מכילתא ועיין פסחים ע״ד ע״א וברש״י שם.
137 אלו הדקין. עיין פסחים שם וברש״י עה״ת.
138 לפי שאין לוקין. מכות ה׳ ע״ב וע״ש י״ג ע״ב.
139 ולא יוסיף. בקרא לא בלי וי״ו.
140 ליתן לו בקר שני לשריפתו. שבת כ״ד ע״ב.
141 מגיד שאינו נשרף עד אור י״ו. מכילתא שם סוף פ״ו ועיין במפרשי המכילתא.
142 במס׳ שבת. כ״ד ע״ב.
143 ואמרינן. שבת כ״ג ע״ב.
144 ואם חל י״ו להיות בשבת. מכילתא שם. קמד. ולא מפרישין חלת האור. פסחים מ״ו ע״א.
145 כיוצאי דרכים. מכילתא פ״ז וילקוט רמז קצ״ט בשם המכילתא וברש״י עה״ת מתניכם חגורים מזומנים לדרך.
146 ר׳ יוסי הגלילי. מכילתא שם.
147 במס׳ שבת. דף ט׳ ע״ב ע״ש.
148 שני חפזון. מכילתא שם, ועיין ברכות ט׳ ע״א. ודרש בחפזון ב׳ חפזון.
149 ב׳ עפרים. חולין פ״ג ע״ב.
150 שיהיו כל מעשיהם. מכילתא שם.
151 ר׳ יהודה. מכילתא וכןהביאמרים שלאחריו.
152 וכן בסדום. זה ליתא במכילתא. וע״ש ותמצא ראיות אחרות.
153 אלו הדמויות שהם אבני שיש. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ונשמט לפנינו במכילתא וכן ליתא בילקוט רמז קצ״ט בשם המכילתא.
154 של אבן נמסת. בילקוט הגי׳ של אבן היתה נמסס, של עץ היתה מרקבת של מתכת נעשית חלודה. ובמכילתא לפנינו צלם של אבן הי׳ נימוח ושל עץ הי׳ נרקב, ושל מתכת היה נעשה חררה, ועיין רש״י עה״ת.
155 בשבועה אני נפרע מהם. כ״ה במכילתא וכן גורס הילקוט. ובאיפת צדק גורס בשמי אני נפרע מהם.
156 ולא לאחרים לאות. מכילתא שם, וכןהביאמרים שאחר זה מקורם במכילתא.
157 ר׳ יאשיה. מכילתא.
158 ר׳ יונתן. מכילתא.
159 אפילו ביתו של ישראל כו׳. עיין רש״י עה״ת.
160 זו תוכחה. עד הזהרו בעצמכם הם דברי רבינו.
161 יום שהוא לכם לזכרון. מכילתא שם.
162 לרבות ימות המשיח. במכילתא שינהוג הדבר לדורות.
163 ושומע אני כל מין מצה. מכילתא פ״ח וילקוט רמז ר״א בשם המכילתא.
164 יכול אף מעשה קדירה. מכילתא שם ומובא בילקוט.
165 מיכן תשובה. מנחות ם״ו ע״א ספרא אמור פי״ב ועיין רש״י והראב״ע והרמב״ן ויקרא כ״ג י״א.
166 מעי״ט. מכילתא. ועיין פסחים ה׳ ע״א.
167 ר״ע אומר. במכילתא לפגינו הוא בשם ר׳ יונתן וכן מובא בילקוט והאיפת צדק הגיה גם במכילתא שצ״ל ר׳ עקיבא עפ״י מאמרם בפסחים שם.
168 ר׳ יוסי הגלילי. מכילתא. קסח. דתנן אוכלין כו׳. פסחים י״א ע״ב:
169 מן אח״ס בט״ע גי״ף דכ״ץ. וכן מצאתי ברש״י פסחים דף ה׳ ע״א וז״ל. אך חלק אכין ורקין מיעוטין אלמא מקצת היום מותר ומקצתו אסור ומעתה יש לנו לחלק חציו לאיסור וחציו להיתר, ואיכא דאמר אך הוא ח״ץ בגימטריא דאח״ס בט״ע גי״ף דכ״ץ ותופס חי״ת תחת א׳ וצד״י במקום כ׳ עכ״ל ואולי כוון במה שכתב ״ואיכא דאמר״ לדברי בעל לקח טוב שחי בימיו.
170 קודם יום הראשון. והיינו עי״ט, פסחים ד׳ ע״ב ועיין ברש״י ובהראב״ע.
171 בכל דבר שהוא נשבת. פסחים כ״א ע״א ושם כ״ז ע״ב.
172 דתנן. ביצה ב׳ ע״א וכןהביאמרים שלאחריו נמצא פסחים מ׳ ע״ב ביצה ז׳ ע״ב פסחים מ״ב ע״א. שם מ״ח ע״א, מ״ב ע״א והמאמר ותחת הכוכבים ליתא בגמ׳ ונובע מבה״ג ה׳ פסחים ושם הגי׳ תחת הרקיע.
173 במס׳ פסחים. ל׳ ע״ב.
174 אין הכרתה אלא הפסקה. מכילתא שם.
175 יכול תלך אל עם אחר. מכילתא שם.
176 לימדך. הוספת רבינו והסיום רשותי בכל מקום הוא ממכילתא.
177 עונש שמענו. מכילתא שם סוף פ״ח. ועיין פסחים כ״ח ע״ב.
178 ארעם במאכל ובמשתה. במכילתא בא פ״ט הגי׳ כבדהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. ובספרי פנחס סי׳ קמ״ז איתא ביום הראשון מקרא קודש אירעו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. וכן ת״א על וביום הראשון מקרא קדש וביומא קדמאה מערע קדיש ובתיב״ע מארע קדיש וכן וקראת לשבת ענג ישעיה נ״ח י״ג ת״י ותערע לשבתא בתפנוקין וז״ל הרמב״ן ויקרא כג ב אשר תקראו אותם מקראי קודש. מקרא קדש מלשון קרואי העדה, ואחר כן יאכלו הקרואים, וכן על מכון הר ציון ועל מקראיה, המקומות שנקראים שם שיתקבצו בהם קרואי העדה ואונקלוס עשאו מלשון אשר יקרא אתכם באחרית הימים לשון מאורע, בכל יום שיארעו תעשו אותם קדש. ורז״ל אמרו ארעם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, כלומר שלא יהא חוקה אצלך כחק שאר הימים אבל תעשה להם מקרא של קדש לשנות במאכל ובמלבוש מחול לקודש וגם זה דעת אונקלוס עכ״ל, ומדברי רבינו טוביה ז״ל נראה כי הי׳ לפניו הגי׳ גם במכילתא ארעם במאכל ובמשתה.
179 מנין לרבות חולו של מועד. מכילתא שם, ועיין ברמב״ן ויקרא כ״ג ז׳ ובפי׳ התורה והמצוה להרב הגאון הגדול מהרמ״ל מלבים ז״ל ספרא אמור פרשה י״ב אות קפ״ז.
180 כי חדות וגו׳ עד ואני פורע. זה ליתא במכילתא. ונמצא בגמרא ביצה ט״ו ע״ב.
181 אפילו ע״י אינו יהודי. מכילתא שם. קפא. לרבות הדלקת הנר. עיין מכילתא סוף ויקהל, ובגמרא ביצה כ״ב ע״ב ושם כ״ג ע״א בתוס׳ ובירושלמי ביצה פ״ה ה״ב.
182 לפי שאין בין יו״ט. מגילה ז׳ ע״א, וביצה כ״ח ע״ב.
183 אפילו בהמה. מכילתא. ועיין ירושלמי ביצה פ״א הלי״א.
184 במס׳ יו״ט. ביצה כ״ח ע״א וע״ב.
185 הוא ולא מכשיריו. ביצה כ״ח ע״ב.
186 זה הכלל. ביצה שם.
187 ולא מילה. שבת כ״ד סע״ב.
188 מיכן אמרו. ביצה כ״א ע״ב.
189 ומה ראית להוציא את העובד כוכבים ולרבות את הבהמה כו׳ הבהמה מזונותיה עליך העובד כוכבים אין מזונותיו עליך. עיין מכילתא שם מה ראית לחלוק שאתה מוזהר על הבהמה ואין אתה מוזהר על א״י. ובילקוט רמז ר״א במאמר המתחיל אך אשר יאכל מה ראיתה לחלק שאתה מוזהר על הבהמה ואין אתה מוזהר על האחרים שהאחרים אין מזונותם עליך אבל הבהמה מזונותיה עליך. והוא כמו שהביא רבינו.
190 שמרהו שלא תביאהו לידי פסול. מכילתא, ומובא בילקוט שם, וברש״י עה״ת שלא יבואו לידי חמוץ.
191 שכן אמר. צ״ל מיכן אמרו. ובמכילתא שם מכאן אמרו. והוא במשנה פסחים מ״ח ע״ב.
192 אמרו חכמים, פסחים שם ומכילתא.
193 והאוכלו חייב מיתה. כ״ה הגי׳ במכילתא. אולם במשנה נאמר לנכון האוכלו חייב כרת. וכן הגיה בעל זה ינחמנו במכילתא שם וכן הביא הרב בעל מאיר עין, דחמץ בכרת ולא במיתה.
194 מיכן אמרו. במשנה פסחים שם.
195 ר׳ יאשי׳. מכילתא, וילקוט שם, ומובא גם ברש״י עה״ת.
196 היינו דתנן. אבות פ״ה מכ״ג.
197 בן תימא. במשנה אבות שם יהודה בן תימא ובכ״י פלארענץ בן זומא אמר.
198 מגיד שביום יצאו. מכילתא שם.
199 אלו צבאות ישראל. מכילתא.
200 הרי כבר נאמר. מכילתא.
201 לרבות דברים שהם משום שבות. עיין ברמב״ן עה״ת, ועיין במאיר עין אות כ״ב.
202 מקרא קודש אסור משום שבות, ז״ל המכילתא ואף חולו של מועד יהא משום שבות אסור והדין נותן הואיל ויום הראשון ויום האחרון קרוין מקרא קודש וחולו של מועד קרוי מקרא קודש ויו״ט הראשון והאחרון הרי הן אסורין משום שבות חולו של מועד שהוא קרוי מקרא קודש אינו דין שיהא אסור משום שבות, ת״ל ביום הראשון שבתון. ורבינו קצר בלשונו.
203 הכתוב קבעו חובה. מכילתא פ״י, והסיום ושאר כל הימים רשות הוא במכילתא פ״ח.
204 להביא לילות כימים. מכילתא ועיין במאיר עין, ומדות סופרים.
205 חסר וי״ו לרבות שאר כל דהו. הוא דברי רבינו מדנפשי׳ וכן הביא הרב בעל מנחת שי בשמו על הכתוב תשביתו שאר חסר וי״ו וכלהון דכוותיה ונדרש בלקח טוב להביא שאר כל שהוא.
206 אין לי אלא בבל ימצא. מכילתא שם. ומובא בילקוט רמז ר״ב.
207 אף זה בבל יראה ובבל ימצא. הוספתי כמו שהוא לנכון בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב, וכ״ה במכילתא.
208 מה ביתך ברשותך. מכילתא ומובא בילקוט שם. ופי׳ ברייתא זו עיין ברמב״ן, ובמפרשי המכילתא.
209 אבל אינו ברשותו. המלות שהוספתי הוא שהשמיט המעתיק מן אבל אינו הראשון עד אבל אינו השני ונמצא לנכון בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב וגם לפנינו במכילתא. ובילקוט בשם המכילתא.
210 אני אקרא. עיין מכילתא ורש״י עה״ת.
211 ת״ל כי כל אוכל מחמצת. הסגרתי מלת מחמצת והצגתי מלת חמץ וכן הוא בטעות בכ״י פלארענץ ונמצא לנכון בכ״י פ״ב וגם במכילתא לפנינו.
212 כל איסורין. הם דברי רבינו מדנפשי׳.
213 כתב בוי״ו ופי׳ ביו״ד וכן ניקודו. כוונתו כי כתוב בוי״ו והניקוד ההוא בחירק תחת הה״א, כמו שמות י״ב ט״ו וי״ט. ל״א י״ד. ויקרא ז׳ כ׳ וכ״א וכ״ז, וכן כ׳ ו׳, ובמדבר ט׳ י״ג, וט״ו ל׳, בכולם נקוד ההוא.
214 שמא תאמר. מכאן עד ת״ל ונכרתה מעדת ישראל ליתא במכילתא לפנינו.
215 ואם יאמר. מכילתא פ״ח ופ״י וילקוט שם.
216 לפי שהוא עושה מעשה ישראל. במכילתא וילקוט לפי שהוא עושה מעשה בישראל. וברש״י עה״ת לפי שהנס נעשה לישראל הוצרך לרבות את הגרים.
217 למה נאמר עוד פסוק זה. מכילתא סוף פ״י. וילקוט ועיין רש״י עה״ת שכתב מחמצת לא תאכלו אזהרה על אכילת שאור, כל מחמצת להביא את תערובתו. ודבריו נובעים ממכילתא סוף פ״ח ששם יליף מיניה לאזהרה, ומן מכילתא סוף פ״י יליף מיניה תערובתן.
218 במס׳ פסחים. מ״ב ע״א ולפנינו במכילתא הגי׳ תערובתן מנין ת״ל כל מחמצת לא תאכלו וראיתי במאיר עין אות י״א שהביא שבמגדל עוז פ״ד מה׳ חו״מ כתב וז״ל לשון מכילתא כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי יכול יהו חייבין עליהן כרת ת״ל חמץ מין אחד שהוא מין גמור יצאו אלו שאינן מין גמור כזו לעבור עליהן בלא תעשה ע״כ. ונראה כי כן היה לפני רבינו במכילתא.
219 אף טפולי נשים. במשנה נאמר תכשיטי נשים רק בגמרא שם מ״ב ע״ב אמרו תכשיטי נשים סלקא דעתך, אלא אימא טפולי נשים.
220 במס׳ פסחים. הוא שם מ״ב ע״ב.
221 למה נאמר. מכילתא סוף פ״י ע״ש. ומובא בילקוט רמז ר״ה ומובא בקצרה ברש״י עה״ת.
222 לאחר שנצטוו משה ואהרן. כ״ה גם בכ״י פלארענץ. והוא מאמר בפני עצמו. ובכ״י פעטערסבורג מתחיל פה ויקרא משה לכל זקני ישראל לאחר שנצטוו משה ואהרן דברו אל כל עדת ישראל בכל הלכות הפסח הכתובה בפרשה.
223 מגיד הכתוב שעשאן ב״ד. מכילתא פי״א וילקוט רמז ר״ו. ומובא ברמב״ן עה״ת.
224 הדבור מפי משה. בכ״י פ״ב השמיט המעתיק מן הדבור מפי משה עד הדבור מפי משה במאמר ר׳ יונתן.
225 ולמה חלק. מכילתא שם. ועיין שמ״ר פט״ז.
226 משכו ידיכם מן ע״ז. מכילתא וכן ת״י נגידו ידיכון מטעות מצראי ועיין שמ״ר פט״ז.
227 דברי ר׳ יוסי. במכילתא רבי יוסי הגלילי.
228 ד״א משכו מי שיש לו צאן בעדרו. זה דברי ת״ק במכילתא אולם בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב הגי׳ יותר נכונה בתחלה מובא מאמר הזה מי שיש לו צאן בעדרו ואח״כ מובא מאמר מר׳ יוסי.
229 ר׳ יוסי. הסגרתי ותקנתי שצ״ל ר׳ יצחק כמו שהוא במכילתא וכ״ה לנכון בכ״י פלארענץ ופ״ב.
230 מצוה שישחטו לשמו. מכילתא.
231 במס׳ זבחים. דף ב׳ ע״א במשנה. וכן מובא במכילתא מכאן אמרו.
232 כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן. כ״ה הגי׳ במשנה שם ולפנינו במכילתא מכאן אמרו כל הזבחים שלא נזבחו לשמן כשרין ובילקוט רמז ר״ו הביא הגי׳ בשם המכילתא כמו שהוא במשנה.
233 מיכן אתה דן. מכילתא ומובא בילקוט שם.
234 ולא אזוב יון כו׳. מכילתא שם. משנה פרה שי״א מ״ז ספרא מצורע פ״א ספרי חקת סי׳ קכ״ד. וסי׳ קכ״ט.
235 שיהא בדם כו׳. מכילתא.
236 מלמד שתהיה חקוק בצד האסקופה. הכ״י פלארענץ מגיד היה חוקק בצד האיסקופה, ובכ״י פ״ב מגיד שעוקה היה חוקק וכ״ה גי׳ הילקוט בשם המכילתא. ולפנינו במכילתא שעוקה חוצץ יש לתקן שצ״ל שעוקה תוקק וכן יש לתקן לפנינו בדברי רבינו מלמד שהיה עוקה חוקק ועיין לעיל הערה ק״ט.
237 כמו שאמרנו למעלה. פסוק ז׳.
238 מבפנים. מכילתא.
239 כמו שאמרנו למעלה. פסוק ז׳.
240 על כל הגעה. מכילתא ועיין רש״י עה״ת.
241 מלמד. מכילתא שם ורש״י עה״ת, וב״ק ס׳ ע״א.
242 למחבלים. במכילתא ובגמרא שם וברש״י עה״ת הגי׳ למשחית ובכ״י פלארענץ ופ״ב ובילקוט רמז ר״ו הגי׳ למלאך לחבל.
243 מיכן אמרו. פסחים ב׳ ע״א, תענית י׳ ע״ב.
244 ר׳ יהודה אומר. מכילתא שם.
245 ד״א ועבר. זה חסר במכילתא במקומו פי״א ומובא במכילתא פ״ז עה״כ ועברתי בארץ מצרים. ובילקוט מובא זה גם כאן, ויפה העיר הרב בעל מאיר עין שהיה כן במכילתא במקום הזה רק השמיטוהו הסופרים.
246 כדכתבינן לעיל. קצר המחבר והביא לעיל פסוק י״ב ובמכילתא מובא גם כאן אף שכתוב גם בפ״ז על הכתוב וראיתי את הדם.
247 ומה אם בשביל דם. מכילתא וילקוט שם.
248 שנאמר עונותיכם הטו אלה. במכילתא מובא הכתוב כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין לבין אלהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע ישעיה נט ב ובילקוט סוף רמז ר״ו הביא שנאמר עונותיכם הטו אלה ואומר כי עונותיכם היו מבדילים. לכן מזה תראה כי יש להגיה כן במכילתא.
249 ואלו הן עשרה שמות המיוחדין. הוא הוספת רבינו, ועיין בהרמב״ם ה׳ תפילין פ״ה ה״ד, ובהגהות מיימוניות שם.
250 להביא פסח דורות. מכילתא שם.
251 מצוה זו. מכילתא ועיין מאיר עין.
252 תלה הכתוב. מכילתא ועיין רש״י עה״ת.
253 הוא אשר דבר ה׳ לאמר. בקרא ליתא למלת לאמר. ובכ״י פ״ב חסר מן הוא אשר דבר ה׳ לאמר בקרובי אקדש, שהשמיט המעתיק.
254 והיכן דבר את ה׳ האמרת היום. כ״ה במכילתא והגיהו המפרשים שצ״ל כיוצא בדבר אתה אומר את ה׳ האמרת היום וגו׳ וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך דברי׳ כו יז יח והיכן דבר והייתם לי סגולה שמות יט ה.
255 והיכן דבר ונתנך ה׳ לראש. המקרא הזה הוא מאוחר למקרא ולתתך עליון. ועיין במאיר עין מה שמגיה שם.
256 ורבים אחרים כיוצא בהם. הוא דברי המעתיק שרצה לקצר אולם בכ״י פלארענץ ופ״ב מונה עוד הרבה כתובים כמו שהוא במכילתא לפנינו מן כיוצא בו ונגלה כבוד ה׳ עד סופו.
257 יש כאן לומר בשורה טובה. עיין במכילתא ומובא בילקוט רמז ר״ח ושם הוא להיפך בתחלה הביא בשורה רעה נתבשרו ישראל ואח״כ ויש אומרים בשורה טובה ועי״ש.
258 למדנו כו׳. ממה שכתוב ויקוד העם וישתחוו.
259 זה לדורות. בכ״י פ״ב השמיט המעתיק מן מלת זה עד זה ששנינו. ובכ״י פלארענץ הגי׳ כמו שלפנינו.
260 זה ששנינו. פסחים קט״ז ע״ב.
261 מיכן שצריך האדם. עיין מכילתא ורש״י עה״ת.
262 ד״א. מכילתא.
263 ליתן שכר. מכילתא ורש״י עה״ת.
264 את משה ואת אהרן. כ״ה גם בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב. ובקרא כתיב את משה ואהרן.
265 וכה״א בדניאל. הוספת המחבר.
266 למן היום. וכן הוא בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב ובקרא כתיב כי מן היום הראשון. גם נאמר להבין ולהתענות לפני אלהיך.
267 מי החצהו. מכילתא פי״ג ושם הלשון משונה קצת ועיין פסיקתא פסקא ויהי בחצי הלילה דף ס״ב ע״א. ס״ג ע״ב ועי׳ בס׳ והזהיר דף ד׳ ע״א ובענפי יהודה שם.
268 אומרים. מכילתא שם, פסיקתא שם דף ס״ה ע״א וע״ש הערה נ״ה ורש״י עה״ת.
269 וכי השבויין. מכילתא שם ומובא בס׳ והזהיר דף ה׳ ע״א.
270 מה חטאת הבהמה. מכילתא ופסיקתא שם. וע״ש הערה ס״ט ומובא בס׳ והזהיר שם.
271 דרך בני מלכים. מכילתא שם ומובא בס׳ והזהיר וברש״י עה״ת.
272 מלמד. מכילתא ועיין רש״י עה״ת ובס׳ והזהיר דף ה׳ ע״א הגי׳ שהיה פרעה מתחזר על כל בתי עבדיו, והוא ועבדיו מתחזרין על כל בתי ישראל ומעמידין אחד אחד ממקומו.
273 ר׳ נתן אומר. מכילתא ופסיקתא שם דף ס״ד ע״ב וע״ש בהערה מ״ח ומובא בס׳ והזהיר שם.
274 נשחקת ונדקת. עפ״י המכילתא והפסיקתא יסד הפייטן במעריב ליל שני של פסח, ליל שמורים להדק נשחק איקונם ראשית לכל אונם.
275 ונזרת. פי׳ נרמסת כמו רגל תזורה איוב לט טו.
276 וי״א גדול הבית נקרא בכור, עיין בפסיקתא שם א״ר אבא בר חמא אפטרופוס של בית הי׳ מת כו׳. ועיין רש״י עה״ת שכתב גדול שבבית קרוי בכור שנאמר גם אני בכור אתנהו.
277 היה פרעה מחזר. מכילתא, ורש״י עה״ת ובס׳ והזהיר שם.
278 וישכם שמואל. בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב נוסף וכן וישכם יעקב בבקר בראשית כח יח וישכם משה בבקר שמות לד ד וישכם יהושע בבקר יהושע ג א. והמעתיק השמיט מן וישכם עד וישכם וכן ראיתי שמובא ג״כ כן במכילתא פי״א.
279 ד״א ויקרא. מכילתא שם.
280 וכן אתה מוצא באליהו וחמו״ע. במכילתא שם מובא ראיות מן הכתובים וכן איתא שם שמצינו ביוסף ויעקב ודניאל שחלקו כבוד למלכות.
281 מגיד שהיו טורדין. מכילתא. ובס׳ והזהיר הביא שהיו מתתזקים בהם להוציאם בבהלה.
282 בכורות מאחרים. בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב בכורות מרווקין אחרים וכ״ה במכילתא ובס׳ והזהיר. רפב. הם עשו בסתר. סוטה ג׳ ע״א ט׳ ע״א.
283 מלמד שלשו. מכילתא שם.
284 אלו שיורי מצה ומרור. מכילתא ורש״י עה״ת. ודרש כאלו כתיב משאריתם וכך הוא בתרגומים.
285 אלו העריסות. וכן הביא מנחם והרשב״ם והראב״ע והמבאר.
286 שהיו עליהם חביבין הכסות. במכילתא שאין ת״ל ושמלות אלא הכסות היתה חביבה עליהם יותר מכסף וזהב, ובתנחומא למה ושמלות הכסות חביבה ורש״י עה״ת כתב ושמלות אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב והמאוחר בפסוק חשוב, וכן הביא הילקוט.
287 כמשמעו. מכילתא שם.
288 דברי ר״י. מכילתא.
289 האמינו בהם. עי׳ במכילתא וכלשון המחבר הביא גם הילקוט.
290 ר׳ אליעזר אומר. במכילתא ר׳ אליעזר בן יעקב והסיום ״בעל כרחו״ הוא מגמרא ברכות ט׳ ע״ב.
291 ר׳ נתן אומר. עי׳ במכילתא ורש״י עה״ת.
292 עשאוה כמצולה שאין בה דגים. הוא מאמר ריש לקיש ברכות ט׳ ע״ב, ופסחים קי״ט ע״א.
293 חכמים אמרו. מכילתא פי״ד.
294 אמרו מרעמסס לסוכות מהלך ק״ל פרסה. צ״ל מאה ועשרים מיל עיין במפרשי המכילתא ובמדות סופרים ומאיר עין.
295 דברי ר׳ ישמעאל. מכילתא שם.
296 זו דברי ר׳ יונתן. עי׳ במדות סופרים ובמאיר עין. וצ״ל ר׳ נתן כמו שהוא במכילתא ובכ״י פ״ב. אולם בכ״י פלארענץ כתוב ג״כ זו דברי ר׳ יונתן.
297 מלמד שלשו. מכילתא שם.
298 עוגות אלו חררה. מכילתא שם ועיין רש״י עה״ת.
299 נס גדול. מכילתא שם.
300 שאכלו ממנה שלשים יום. וכ״ה בילקוט רמז ר״ט בשם המכילתא וביב״ע, ולפנינו במכילתא הלשון משובש ובעל מדות סופרים ובעל מאיר עין תקנו במכילתא שצ״ל ל׳ יום.
301 מן חמשה עשר בניסן. זה ליתא במכילתא בא רק במכילתא בשלח פ״א על הכתוב בחמשה עשר יום לחודש.
302 והא כתוב. מכילתא שם.
303 שהרי יש לנו מאדם עד המבול אתרנ״ו. עיין במבוא אות ז׳ סימן ב׳ שם ביארתי הדברים באר היטב.
304 מגיד שכיון שהגיע הקץ. מכילתא ומובא בתנחומא בא ובילקוט ורש״י עה״ת.
305 בו נגאלו. מכילתא.
306 ליל המשומר. ר״ה י״א ע״ב.
307 ד״א. הוא במכילתא ובתנחומא בשם ר׳ אליעזר. ומובא גם ברש״י עה״ת.
308 שני פעמים שמורים. הוא דברי רבינו. בכ״י פ״בהביאמר משובש וקטוע ונאמר לנכון גם בכ״י פלארענץ כמו שהוא לפנינו.
309 משונה פסוק זה כו׳. הוא דברי המחבר מדנפשיה ולפלא כי במכילתא ובילקוט רמז רי״א מובא הכתוב אל משה ואל אהרן ובעל מאיר עין לא העיר על זה כלום.
310 כלל. מכילתא בא פט״ו׳ ומובא בס׳ והזהיר דף ה׳ ע״ב וע״ש בענפי יהודה.
311 יש לי לפרש. הוספת רבינו.
312 במס׳ נזיר. דף ל״ה ע״ב וכן עירובין כ״ז ע״ב.
313 למדנו מזה. מכילתא ורש״י עה״ת.
314 ישראל שמתו אחיו מחמת מילה. עי׳ תוס׳ זבחים כ״ב ע״ב ד״ה ערל.
315 מנין לרבות. מכילתא שם ועיין במאיר עין אות ו׳.
316 רבו מגיד. מכילתא.
317 אף אז האמור כאן מילת עבדיו מעכבתו. עיין במכילתא ותראה שחסר פה וכצ״ל אף אז האמור כאן מילת זכרים מעכבתו ומה להלן מילת עבדיו אף כאן מילת עבדיו ועי׳ במפרשי המכילתא גם במדות סופרים ובמאיר עין והילקוט רמז רי״א גרס ומה כאן מילת עבדיו אף להלן מילת עבדיו. ובכ״י פ״ב נשמט מן אז יקריב לעשותו א׳ עד לעשותו ב׳ ובכ״י פלארענץ כתוב כמו שלפנינו.
318 זו דברי ר׳ אליעזר. וכן גירסת הילקוט, ועי׳ תוס׳ יבמות ע׳ ע״ב ד״ה אי מה פסח ועי׳ במדות סופרים ומאיר עין.
319 ר׳ ישמעאל. כ״ה גם בילקוט בשם המכילתא ועיין במאיר עין שגורס ר׳ יהושע במקום ר׳ ישמעאל, וכן ברש״י עה״ת הגי׳ דברי ר׳ יהישע.
320 ר׳ אליעזר אומר. עי׳ במכילתא ושם הגי׳ תושב ושכיר לא יאכל בו. תושב זה גר תושב שכיר זה הגוי ואח״כ מובא שם רבי אליעזר אומר תושב ושכיר למה נאמר כו׳ וכן הביא הילקוט ברמז רי״א בשם המכילתא.
321 תושב ושכיר בתרומה. בפ׳ אמור כב י.
322 מה כאן פסל בו את הערל אף להלן. כ״ה גם גי׳ הילקוט וכ״ה ביבמות ע׳ ע״א מה תושב ושכיר בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר בתרומה ערל אסור בו. אולם במכילתא לפנינו הגי׳ נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה להלן פוסל את הערל אף כאן פוסל בו את הערל. יש לתקן שצ״ל מה מכאן פוסל את הערל אף להלן פוסל בו את הערל כגי׳ רבינו וכאשר הביא הילקוט ברמז רי״א בשם המכילתא. וכמו שהוא לנכון בגמרא שם ולפלא כי כל מפרשי המכילתא לא העירו על זה.
323 ר׳ יצחק אומר. מכילתא שם. ועי׳ יבמות ע״א ע״א אמר רב שמעיה לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול ופירש״י גבעוני שם אומה שמוהלין עצמן, ובגמרא שם נרשם בצדו ס״א גבנוני מהול. וכן היה גי׳ הילקוט במכילתא ונרשם שם בגליון פי׳ בני קטורה הדרים בהרים גבנונים. וזה לקוח מהערוך ערך גבן ע״ש.
324 במס׳ נדרים. דף ל״א ע״ב.
325 בחבורה אחת. מכילתא שם.
326 ומה אני מקיים בבית אחד בחבורה אחת. במכילתא הלשון משובש ויש לתקן שם עפ״י גי׳ המחבר וע״ש במאיר עין אות כ״ח.
327 יוצאין לחוץ. עיין במאיר עין שהגיה יוצאין לחצר.
328 ואם היו בחוץ. במכילתא הגי׳ היו בחצר.
329 אבל לא בשתי חבורות. עיין במאיר עין אות ל׳.
330 והלא כבר נאמר משכו. מכילתא עי״ש ועי׳ רש״י עה״ת ופסחים פ״ד ע״ב.
331 במס׳ יבמות. דף מ״ז ע״א.
332 סגופים ודחופים. בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב סחופים דחופים. וכן בגמרא שם דווים דחופים סחופים. ופירש״י שם סחופין שפלין וכפויין כמו סחופי כסא שבת סו. פי׳ כפיית הכסא ולדעתי יותר נכון שהוא מלשון נסחף אבירך ירמיה מו טו ענינו דחייה ודחיפה. ידחה רשע, תר׳ אסתחיף. וסגופים לשון ענוי. לענות נפש, תר׳ לסגפא נפשא.
333 כדרך שאמרה נעמה לרות. עי׳ יבמות שם מ״ז ע״ב.
334 מנין עמך כו׳. הוספת רבינו.
335 אז אז לגזירה שוה. לעיל פסוק מד כתיב אז יאכל בו ועי״ש בהערה שי״ז ולפנינו במכילתא הגי׳ המול לו כל זכר מגיד שמילת זכרים מעכבתו מלאכול בפסח, אין לי אלא מילת זכרים מילת עבדים מנין, הרי אתה דן נאמר כאן אז, ונאמר להלן אז, מה להלן מילת עבדים אף כאן מילת עבדים ומה להלן מילת זכרים אף כאן מילת זכרים דברי ר׳ ישמעאל. אולם בעל זה ינחמנו והגאון באיפת צדק והובא במאיר עין, הגיהו שצ״ל ומה כאן מילת זכרים אף להלן מילת זכרים ולכן יש להגיה בדברי המחבר מה להלן מילת עבדיו מעכבתו אף כאן מילת עבדיו מעכבתו. ועתה ראיתי בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב ששם הגי׳ נכונה כמו שתקנתי.
336 מה אזרח בי״ד. עי׳ במכילתא. ורש״י עה״ת הביא וז״ל ועשה פסח יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד ת״ל והיה כאזרח הארץ מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר.
337 לימד ישראל שמתו אחיו מחמת מילה. עי׳ מכילתא ושם הלשון משובש וקטיעה ועי׳ במאיר עין וכאשר הביא המחבר כן הוא גם ברש״י עה״ת וכל ערל לא יאכל בו להביא את שמתו אחיו מחמת מילה שאינו מומר לערלות כו׳.
338 בא הכתוב. מכילתא, ורש״י עה״ת.
« הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 11 הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 13 »