מפרשים:
6 בסודם אל תבא נפשי, ברדהון לא הות נפשי. ר"ל בעצתם לאנשי שכם לא היתה נפשי ופי' תבא" שבעברית, עתיד במקום עבר.
7 בקהלם אל תחד כבודי, באתכנשיהון למהך לא נחתית מן יקרי, ר"ל בהתאספם ללכת לא ירדתי מכבודי. ויש סוברים שט"ס הוא וצ"ל "באתכנשהון לכרך" אבל באמת אין צורך לזה, כי כוונתו לא לבד שלא הייתי בעצתם להרוג, אף בהתאספם ללכת שמה ר"ל לשכם לא תחד כבודי, וממלת. "נתתית" שָׁעַר המפקפק שהיה לפניו הנוסח "תרד" ברי"ש אבל גם לזה אין שום צורך, כי נוכל לומר שגם הוא סבר ששרשו "אחד" או "יחד" כדעת בעל נתה"ש וכוונתו שכבודו לא ירד וישרה עמהם ביחד או פי' "תחד" כמו "תֵּחַת" בחלוף דטלנ"ת, והוא מן "נחת" שהוראתו גם בארמית, גם בעברית "ירידה" כמו "ותנחת עלי ידך תהלים ל"ח ג' ומה שהוסיף מלת "מן" אפשר שכוון לתקן שלא תקשה קושית המפרשים הלא "כבוד" הוא לשון זכר, ולמה בא עליו הפעל "תתד" בל"נ, לכן הוסיף מלת "מן" לבל יהי השם "כבוד" נושא המשפט כ"א שם הצדדי.
8 כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור, ארי ברגזהון קטלו קטול וברעותהון תרעו שור סנאה, "תרעו" שרשו "תרע" הוא ת'. "רצץ, נתק, נחץ" שור סנאה. באיזה תרגומים הנוסחא "סנאה" בג', ור"ל שור גדול שיוסף נמשל לשור שנאמר בכור שורו הדר לו, והנה אף שיב"ע ורש"י פירשו כן, מ"מ הוא דחוק מאד, האחת כי אונקלוס ית' תמיד "תורא" ולא "שור" והשנית, לא נדע איזו רעה עשו הם בפרט ליוסף? ולכן נראה שיותר נכונה הגי' שלנו "שור סנאה" ר"ל חומת השונא, כמ"ש הרמב"ן שהוא תרגום של בנות צעדה עלי שור כי מצינו כמה פעמים בארמית ובתלמוד "שור" בטעם "חומה" כמו ערכין ל"ב ב' "חומה ולא שור אגר וכ"כ הראב"ע "וכבר בארתי בס' המאזנים כי החולם והשורק יתחלפו זה בזה" ומשום ששכם היתה עיר מוקפת חומה אמר שעקרו ורצצו עיר גדולה המוקפת חומה, ויותר נכון שסנאה הוא נ"א ופי' "שור" הוא כמו ותבט עיני בשורי וכוונתו שעקרו השונא וכמ"ש הרמב"ן, ובתוס' מלואים לס' לחם ושמלה כתב, שלכך ת' "סנאה" משום דמלת "ארור" שבפ' שאח"ז היא מחמש המקראות שאין להם הכרע כמ"ש חז"ל ביומא נ"ב ופרש"י שם "עקרו שור של ארור, או ארור אפם וזה דחוק דא"כ למה לא ת' "שור ליטא" כדרכו לת' "ארור" בל' לווט" ?