נתינה לגר, בראשית כ״ח:כ״ב

מפרשים:
1 יהיה בית אלהים, תהי דאהי פלח עלה קדם ה'. ר"ל מקום שאעבוד לאל, ושנה מן "בית אלהים" שלעילפסוק י"ז משום שהראשון הוא לעבר, ופה הוא לעתיד, ולא יוכל לדעת אם יעלה לרצון לפניו ית' ות' "תהי"' משום שאבן בל' ארמית הוא בל"נ, ואף שבלה"ק הוא משותף לזכר ולנקבה, כמ"ש רש"י לקמן ע"פ "המחנה האחת והכהו" ל"ב ח', הנה העברי ישמש בכל שם משמות כאלה כמעט כפסוק אחד בב' הלשונות זכר ונקבה יחד, להורות כי השם הזה משותף, לא כן אונקלוס שת' פה "ואבנא הדא" בל"נ - לא "הדין" בל"ז "פלח עֲלַהּ "בל"נ, - לא עֲלֵהּ בל"ז - לכן ת' ג"כ תהי "בל"נ.
2 עשר אעשרנו לך, חד מן עשרא אפרשנה קדמך. ולא ת' "מעשרא" כמוויקרא כ"ו ובשאר מקומות, אולי מדרשת רז"ל כתובות נ' ע"א שנדר לתת שתי מעשרות דהיינו א' מחמש. ותי' כפשוטו שהמקור קודם ההחלטה הוא רק לחזק העניו ר"ל שאפרוש המעשר בודאי.