1שלשה אנשים, תלתא גוברין. ובנ"א גברין. והנוסתא הראשונה עקרית וכן בכ"י, כי גוברין בשורק יורה על אנשים מצוינים בגבורה וחכמה כמלאכים; וכן מצינו בש"ס סנהדרין ס"ה ב' "מה גבר בגוברין" ע"ש.1מצאתי חן בעיניך, אשכחית רחמין קדמך. יש נוסחאות רחמין בעינך, ואינן נראין לי; יען כי אונקלוס ית' פה ה' ודעתו שהוא קדש, ומציאות חן בעיני האל יתברך דרכו לת' תמיד בדרך כבוד קדם. והנה אנחנו רואים כי גם לקמן י"ט י"ט אף שת' שם, לפי נוסחת הכ"י רבוני, והוא דרך חול, מ"מ ת' קדמך. ק"ו כאן שת' ה'. ואיפשר שהוא חלוף בנוסחאות וכאן צ"ל קדמך, ושם בעיניך.1עמד עליהם, משמש עִלִוֵיהון. הוא ל' אצל או סמוך. ולקמן פסוק כ"ב עודנו עומד לפני ה', ת' משמש בצלו קדם ה':1כעת חיה, כעידן דאתון קימין. ערש"י, ובשמואל א' כ"ה ו' כה לחי, פירש"י כה יהיה לשנה הבאה גוזז. ואפשר שגם פה מלת חיה היא כמו לחי והה"א בסופה תמורת למ"ד בתחלתה אף שהנגינה מלרע, וזה כוונת התרגום.1ונברכו בו, ויתברכון בדיליה. עמ"ש לעיל י"ב ג'.1כי ידעתיו, ידעתינה. ובנ"א גלי קדמי. עמ"ש הרמב"ן. ל' רש"י ארי ידעתיהו בתרגום לשון חבה" ואיננו ברש"י שלפנינו ; ונוסחת גלי קדמי הוא כמ"ש הרמב"ן בפירושו שהוא ידיעת השם. דרך ה', ארחן דתקנן קדם ה'. הוא כמו שדרשו רז"ל "ובו תדבק, הדבק במדותיו.1הכצעקתה, הכקבלתהון. ת' ל"ר, ר"ל אנשי סדום ועמרה והיא פשוט, כי ה"א הכנוי מוסב על המדינה כפירש"י; ובעברית יבא באופן הזה לפעמים בל"י, כמו "ותשחת הארץ" לעיל ו' י"א, ולפעמים בל"ר כמו, "וכל הארץ באו" לקמן מ"א נ"ז, לא כן בל' ארמית שיבא רק בל"ר - כי מלות וכל הארץ באו "ית' וכל דירי ארעא אתו" ע"כ שינה גם פה לל"ר.2הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה, דעלת לקדמי עבדו אעבד עמהון גמירא ואם תיבין לא אתפרע. אפשר שסובר שמלת "אדעה" היא מל' ויודע בהם את אנשי סכות שופטים ח' ט"ז שהוא פרעון, או כפשוטו. אדעה מה אעשה להם ופקדתי בשבט פשעם, והת"א קיצר בלשון. והנה ראיתי בעקד של British museum חומש כ"י עם ת"א ורמב"ן b. 49. d 3-4 ושם הנוסחא אעבד עמהון גמירא אם לא תיבון ואם תיבון לא אתפרע ; ובכל אלה עוד לא תנוח דעת כל משכיל, כי מה הכריח להמתרגם לעוות עלינו הכתוב, ומה היה חסר לו אם פרשהו כפשוטו אם עשו כהצעקה הבאה אלי אעשה כלה, ואם לא אדעה, והיא ל' חבה ורחמנות, כדעת הי"א שהביא הראב"ע וכמ"ש הרמב"ן בסוף דבריו בפירושו לפסוק הזה על דעת מקבלי האמת, וכמתורגם בל"א ? והנראה לדעתי כי הוקשה לאונקלוס אם נאמר כפשוטו, הלא תתחייב אחת משתי אלה, או לעשות בהם כלייה, או לרחם על כלה, וסוף המעשה לא היה כן, כי את סדום ואת עמרה הפך ה' באפו ובחמתו, ועל צוער - שהיתה ג"כ שייכת אליהם, כעדות הכתוב שאמר המלאך ללוט הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי וגו' - שת עין לחמלה - אם לבקשת לוט, או כדרשת רז"ל במס' שבת דף י' שלא נתמלאה סאתם עדיין - ולכן ת"א, אעבד עמהון גמירא, וכוונתו כדברי בעל ס' יא"ר - שהביא בעל אוג"ר - שהוא אעשה עמם סליחה ולכן אמר עמהון ולא להון, ואם לא אתפרע ; וכלייה לא נזכרה בדברי הקב"ה אבי הרחמים. ועי' לקמן פסוק כ"ט לא אעשה.1האף תספה, הברגז תשיצי. לא פי' כרש"י הגם, אלא ל' אף ורוגז וע' בנתה"ש.1חלילה לך, קושטא אינון דינך. ר"ל משפטיך הם אמת לכן א"א לעשות לך כזאת, וכמו חולין הוא לך.2השפט כל הארץ לא יעשה משפט, דיין כל ארעא ברם יעבד דינא. כ"ה הנוסחא הנכונה ובהכ"י הנ"ל מצאתי ג"כ דיין כל ארעא ברם יעבד דינא וכן הסכים בעל אוג"ר, כי כן הוא מדרך אונקלוס להסיר התמיהה במקום שיש שום חשש חירוף וגידוף ולבאר המכוון. וכ"כ בעל נתה"ש. וכתב הרשב"ם "השופט כל הארץ ששלחך כאן לא יעשה משפט" עכ"ל והוא לפי דרכו שעם המלאך הגדול שבהם דבר כל זאת.1לכל המקום. לכל אתרא. הוא כפירש"י והרמב"ן שכוונת "לכל המקום" הוא לכל החמשה כרכים. ובאשר סדום היחה המטרופולין והחשובה שבכולם, לכן תלה בה הכתוב. ויב"ע ת' "לכל ארעא".1לא אעשה, לא אעבד גמירא. לכאורה משמע שכוונתו במלת גמירא בפה גמירא איננה כדעת ס' יא"ר שהבאנו למעלה פסוק כ"א אבל באמת יש הבדל בין אעבד הכתוב שם ללא אעבד הכתוב פה, שהוא כמדתו מדת הרחמים ית"ש.
