1סוף דבר הכל נשמע כי זהו כל האדם כל ימי היותו על אדמתו לעבוד את בוראו עד תתעצם נפשו וישוב לחיי נצחיים והרמב"ן והרא"ה ז"ל כתבו כי אחר שיתנהג הגוף עפ"י שכל אלהי מבלי הרף ישוב הגוף להיות רוחני. ואם תשאל מדוע לא זכו האבות הקדושים וכן משה רבינו למעלת אליהו ז"ל להנצל מהמות ושישוב הגוף להיות רוחני שאלה זו שאלת הראשונים הוא ורבינו משה קורדווארו זצ"ל בספר הפרדס שער ההיכלות פי"ג נלחץ בזה ותוכן דבריו כי מדרגת אליה היה חסרון למעלתם הגדולה שהם זכו להיות מרכבה לעצם הספירה ובחייהם הי' צינורות אל השפע הנשפע ממש מהשכינה אל העליונים ואף גם אחר מותם הנה הנם במעלתם מעלה מובחרת ממעלת מט"ט והם צנור אל עצם הספירות אפילו בגופם ואם היה מתלבשים במעלת איזה מלאך בדוגמת אליהו היה זה נחשב להם לחסרון כי מעלת המרכבה גדולה ממעלת המלאכים כפי המתבאר לנו מדברי הזוה"ק בכמה מקומות זהו תוכן דבריו הקדושים בקצרה. – ומרגלא בפומי לפרש בזה מאמר הכתוב פ' ויגש. ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי פניך כי עודך חי, כי ידוע מעלת יעקב שהיה מרכבה לת"ת ויוסף היה מרכבה ליסוד וכאשר נסתלק יוסף משם ונסתלקה ממנו שכינה דימה בנפשו כי אפס כוחו ואינו כבתחלה להיות מרכבה להשכינה גופא וברית תד הוא ואם אין מרכבה ליסוד יש חסרון גם במעלתו ויבוא למדרגת אליהו שלא יטעם טעם מיתה, ובהודע לו כי יוסף חי ותחי רות יעקב להיות צינור השפע מהשכינה אז אמר הפעם אמותה אחרי ראותי פניך כי עודך חי ונשוב למה שהיינו תחלה ונצטרך לבוא לידי מיתה כי זהו מעלה גדולה ממעלת חנוך ואליהו כאשר ביארנו בזה, והיותר נאות לנו בכוונת הכתוב בזה – כאשר ניתן לב אל אמרם ז"ל שלהי כתובות בפטירת רבי דאמרי מאן דאמר נח נפשי' דרבי ידקר בחרב ובתר הכי אמרו לי' לבר קפרא זיל עיין אזיל אשכתי' דנח נפשי' קרעי' ללבושי' כו' אמר לי' נח נפשי' אמר להו אתון קאמריתו אנא לא קאמינא. ונראה כי ענין המניעה לומר נח נפשי' דרבי תסוב עד"ז בהיות הצדיק בעולם הזה בעוד תשכון גויתו בתוכינו הוא מרכבה וצינור להשכינה לכן אין צדיק מת עד שנברא צדיק אחר תחתיו כמו שדרשו ז"ל על פסוק וזרח השמש ובא השמש וכשאין צדיק אחר נולד תחתיו נמצא צדיק אחר בדורו אשר ימלא את ידו לכהן תחתיו כמו שכתוב בזוה"ק ביוסף שהיה מרכבה ליסוד דדוכרא ובנימין היה מרכבה ליסוד דנוקבא ובמות יוסף היה בנימין מרכבה לשניהם – וזהו מאמר הכתוב מלכים ב' ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי שביקש ממנו שהוא יהיה מרכבה גם לרוח אליהו ויהיה לו פי שנים בצירוף רות אליהו והיינו ברוחך וזה מאמר בני הנביאים ביריחו שם נחה רות אליהו על אלישע שהוא נעשה מרכבה גם אל הרוח אשר שכן קדם על אליהו – וזה אמרם ז"ל מאן דאמר נח נפשי' דרבי היינו שנחה רוחו על איזה יחיד מחכמי דורו ידקר בחרב כי ראו והשיגו ברוח קדשם כי לא נולד צדיק אחר אשר יכהן תחתיו ואין איש מבני דורו שימלא מקומו ואחר כך כשאמרו נח נפשי' א"ל בר קפרא אתון קאמריתו אנא לא קאמינא כי אולי אתם מרגישין בנפשכם כי ימולא ידכם לכהן תחתיו אנא לא קאמינא ידעתי בנפשאי כי לא הגעתי למדה זו. וזהו ענין אמרם. ז"ל בבא בתרא ע"ה זקינים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני תמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה, כי שם ראו שינוי באותו הדור מכל אשר לפניהם ולאחריהם במיתת צדיק השני העומד במקומו אף אם אינו במעלות הראשון יכהן תחתיו ויהיה מרכבה לאותו רוח אשר שכן על הצדיק הנפטר לא כן במיתת משה כי נסתלק למעלה הארת דור המדבר ושני המטות אשר מאורות אלו קבלו משה וישראל כאמרם ז"ל יהושע לא נשתמש אלא בכידון כאשר האריך בזה רבינו הקדוש האר"י ז"ל בע"ח שער הארת המוחין ולזה אמרו כי הוא לחרפות פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה כי יהושע הוא סיהרא כמ"ש בזוה"ק בראשית ושאר דוכתי ואין זה מענין אורו של משה כלל – והנה יעקב שהיה מרכבה למדת הת"ת ראה כי אין איש בדורו שיכהן תחתיו. וכשראה יוסף עומד בצדקו ואמרו ז"ל במדרש רב עוד יוסף בני חי רב כחו שעומד בצדקו יותר ממני. ויוסף הי' מרכבה למדת היסוד וכשנתעלה בצדקתו יוכל להיות מרכבה גם למדת הת"ת כי גופא וברותח שבינן חד ואמר אמותה הפעם אחרי ראותי כי עודך חי ועוד הוא לשון תוספות וריבוי כמאמר הכתוב לא ישום על איש עוד וחי הוא צדיק ובהיות חיותו בתוספות וריבוי יוכל להיות שהגיע זמנו של יעקב להסתלק מהעולם ואחר אשר התבאר לנו מצד השכל האלהי השופע בתוכינו וביחוד כאשר נפתחו לנו ארובות השמים ונתראה מראות אלהים על ידי רבינו האר"י ז"ל במעלת הנפש וכוונת תכליתה ותיקונה כל איש נבוב ילבב והשקפה אל התכלית תתלהב אש התשוקה אל האושר האמיתי בקרבו ולא ינוח מלהעמיס שכלו תחת הפלגת העיון הנמרץעדי תתעצם נפשו בו להיות עצם נבדל ונושא קיים. ואולם צריך אדם להתבונן לבל יתחכם הרבה ויטריח שכלו להשיג למעלה מהשגתו ועי"ז ימצא ליאות בשכלו ויחשכו כוכבי נשפו אף במה שהיה בידו להשיג מקודם. ויתנהל לאטו לרגל המלאכה אשר לפניו כפי הכנתו נפשו לקבל ומה בצע אם המשפיע ישפיע לפי כחו אבל המקבל אינו יכול לקבל רק כפי כח הכנתו. וכמ"ש בזה הרב המורה ז"ל חלק א' פל"א ול"ב. וכבר נמצא כת הקודמת אשר דברו סרה על ה' באמרם כי יש בו כיליות וצרות עין לבלתי השפיע לכל איש רוח נבואה ומעלות השכליות, ולא מחכמה שאלו על זה כי מאתו יתברך שמו לא יבצר להשפיע לכל איש בהפלגה יתירה ואם קצתם גרועים מקצתם הוא לטבע הנושא ההוא שלא היה מוכן לקבל והיה מהנמנע אצלו לקבל צורה מעולה מזו. ובזה חתם החכם את דבריו מציאות כל הדברים טוב מהעדרם והקב"ה בטובו ישפיע לכל אישי הנמצאות מעלה היותר מובחרת אשר יוכלו שאת כפי כח הכנתם בחומרם ונפשם – ובזה אני בא להבין דברי חז"ל במדרש רבה פ' ויקהל ראו קרא ה' בשם בצלאל הה"ד ישעי' מם אל מי תדמיוני ואשוה, בשר ודם אם מהלך באפילה ובא אדם והדליק לו את הנר אין צריך להחזיק לו טובה ואני הבריות ישינים ואני מעלה להם את האורה ואין צריכין להחזיק לי טובה הוי אל מי תדמיוני ואשוה, וכבר שיערנו בכוונתם ז"ל בזה. כאשר נתבונן בהבדל שבין ענינים הרוחנים ובין ענינים גשמים כי ענינים החומרים כל אשר יתרבו המלאכות ויצאו אל מציאות יותר מתגלה הם בעילוי רב אל הקודמת. ובענינים הרוחנים כל אשר יתרחק משרשו ויתגלה יותר על ידי ריבוי העלולים כל עלול פחות מעילתו והסיבה לזה כי בענינים גשמים אחר הפעולה אין עוד התיחסות להפעול אל הפועל ואם יעדר הפועל לא יעדר הפעולה בסיבתו לכן יתכן שתגדל מעלת הפעולה מהפועל לא כן בדברים הרוחנים כל עלול טמון בקרבו כח עילתו ומהוה אותו בכל עת ולא יצויר העלול בהעדר העולה והואיל והעלול אין לו שום כח בלי העילה אין אפשרות שיהיה גדול במעלה ממנו והאריך בדברים אלו בספר הפרדס שער המציאות פ"א, והרב המורה ז"ל חלק א' פס"ט הביא סכלות המדברים בזה באמרם אילו יצויר העדר הבורא ית"ש לא תתחייב העדר הדבר אשר המציאו כמו שלא תתחייב העדר הפעולה בהעדר הפועל ולעג עלימו כי אם היה השם ברוך הוא פועל לבד כדרך הפועל שאינו בורא יש מאין רק שמלביש צורה אחרת להדבר הנפעל לא היה הפעול צריך אליו בהמשך עמידתו אבל בהיותו יתעלה צורת העולם פועלו ותכליתו ובלעדו מאומה אין ואיך יצויר הפעול בלתי הממשיך עמידתו וקיומו. ואל הענין הנפלא הזה כיוונו חז"ל במגילה י"ד ובברכות יו"ד אין קדוש כה' כי אין בלתך אל תקרי בלתך אלא לבלותך שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד מדת בו"ד מעשה ידיו מבלין אותו אבל הקדוש ב"ה מבלה מעשה ידיו אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו אדם צר צורה ואינו יכול להטיל בה רות ונשמה כו' הקדוש ב"ה צר צורה כו' ומטיל רוח ונשמה כו' כיוונו אל ענין המעולה הזה להבדיל בין פעולת הפועל בדברים גשמיים לדברים רוחנים. כי מעשה בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו כי אין להפועל שום כח בהמשך עמידת הפעול וקיומו והקב"ה מבלה מעשה ידיו כי לא יצויר המסובב בלתי הסיבה כי הוא הממשיך עמידתו וקיומו. והטעם לזה כי אין צייר כאלהינו בשר ודם צר צורה ואינו יכול להפיל בה כו' ואינו אלא פועל לבד ואינו נקראת כולו על שמו כי עושה יש מיש רק שמלביש להפעול צורה אחרת והקדוש ב"ה צר צורה ונופת בו נשמה קרבים כו' רמזו בזה כי הוא העושה, הכל יש מאין והכל בסיבתו כביכול – ואמרו ז"ל במדרש פ' קדושים שני פרשיות כתב לנו משה בתורה ואנו למדין אותן מפרשתו של פרעה הרשע כתוב והיה רק למעלה יכול כמוני ת"ל רק גדולתי למעלה מגדולתך ואנו למדין אותה מפרעה הרשע אמה תהיה על ביתי יכול כמוני תלמוד לומר רק הכסא כו' גדולתי למעלה כו' והדין קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם ועוד אנו למדין מפרעה הרשע ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה יכול כמוני ת"ל אני פרעה גדולתי למעלה מגדולתך והדברים הללו איך להם ביאור ויובן ענינו כאשר נשים לב כי מלבד ההבדל הנזכר בין פעולת הקב"ה לבשר ודם. יש לנו הבדל והוא עיקר אמונתינו אמונת היחוד כי הבורא יתב"ש הוא האחד האמיתי ואין בו תואר נוסף על העצם כי אינו מורכב משני ענינים וכל תואריו חכמתו וקדושתו הוא עצמו וכמו שהאריך בזה בספר המורה ז"ל ובשמונה פרקים ובחובת הלבבות בשער היחוד. והקדוש ב"ה הוא מחויב המציאות ואינו מקבל מזולתו ואנו וכל צבאיו הם אפשרי המציאות בסיבתו, וענינים אלו כולם בכלל המקרא הזה באומרו כי קדוש אני שהוא עצמות הקדושה וקדושתו הוא עצמו, ובאומרו קדושים תהיו כי קדוש אני ה' ואתם הבאים בסיבתו צריך להיות בכם כח המסבב והואיל וקדושתם תלוי בקדושת הבורא ית"ש מסתמא כח המסבב גדול מהסיבה, וכ"ז מרומז בפרשת פרעה הרשע שעשה עצמו אלהי כמבואר במדרשות, ונודע כי פרעה שם המלוכה והיה עושה הבדל בינו ובין יוסף בשני הענינים כי יוסף נתמנה למלך מפי אחרים והוא תואר נוסף על העצם מה שא"כ אני פרעה שהוא המלוכה והמלוכה הוא עצמו אתרי שנולד בחינת אלהי ולא יאתה מלוכה בעצם והוא כמו מחיוב המציאות כביכול לזה אמר יכול כמוני ת"ל אני פרעה גדולתי למעלה מגדולתך, והשנית כי יוסף בא בכחו של פרעהובסיבתו והוא מהוה אותו למלך בכל עת לזה אמר יכול כמוני ת"ל רק הכסא אגדל ממך ואם אני מושל עליך בכל עת הרי להפועל התיחסות בהפעול וגדול כח הפועל מהפעול. וזהו ג"כ ענין הכתוב ונתנך ה' אלהיך לראש והיית רק למעלה והואיל ואתה בא מכחו של הקב"ה ממילא גדולתי למעלה מגדולתך. וענין המאמר ההוא על דרך מליצה כאשר אחד יתפאר במעלת חכם ועשיר ואין בו אם כי חזה לך משאות שוא ותפל תוכל להבין ממנו איזה מעלת האושר יגיע לחכם ועשיר כמו כן מהרשע הזה שבא להטעות בדמיונות כוזבות על עצמו נדע ממנו מעלת האחד האמיתי יתברך שמו – ועד"ז ניסוב אל המאמר אשר אנחנו בביאורו במאמר הכתוב ראו קרא ה' בשם בצלאל וימלא אותו רוח אלהים בחכמה נראה כי משה דבר על לב העם לתת תודות לה' על חכמת בצלאל ועיי' טו"ז או"ח סי' רכ"ד במה שמברכין על חכמי ישראל שחלק מחכמתו ליראיו כי יש להחלק התיחסות בכל, ולזה אמרו ז"ל הה"ד אל מי תדמיוני ואשוה כי הנביא העיר כי אין לדמות מעשה הקב"ה למעשה בשר ודם כי הקב"ה הוא מהוה ומתמיד עמידת העולם בכל עח ואמר שם שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כת איש לא נעדר דהיינו אף שכבר ברא אלה קדם קדמתה ואעפ"כ הוא בכל עת מוציא במספר צבאם מוציא הוא לשון הוה ובשם יקראום ומרוב אונים ואמיץ כח זה הקדוש ב"ה איש לא נעדר שאור א"ס שופע בכל אישי הנמצאות, אדם מדליק הנר לחברו אין צריך להחזיק לו טובה עוד דאחר שגמר פעולתו און צריך עוד אל הפועל אבל אם הבריות ישינים ואני מעלה להם את האורה כי כל עניני השפעה מכונים בשם אורה ואין צריכין להחזיק לו טובה בכל עת אתמהה? הלא אני המהוה וממשיך קיומו בכל עת הוי אל מי תדמיוני ואשוה – ואולם ע"פ הצעתינו למעלה רואה אני בזה הכוונה פשוטה. כי רבותינו ז"ל באו להשקיט המיית רוחינו לבל יפול לב אדם באומרו ראו קרא ה' בשם בצלאל אם הכל בהשגחתו מי יתן והי' כל עם ה' נביאים כי יתן רוחו עליהם ולזה באו לתרץ אדם מדליק את הנר לחבירו בהיות העין נעדר הגוונים לכן מקבל כל גוון שתעמוד לפניו והדבר המובט אשר הוא בחושך אין לו שום גוון ותמונה והדלקת הנר הוא מביא גוון להדבר המובט ועי"ז העין מקבל גוון דבר המובט לפני האם ימצא בזה תואנה ועלילות דברים על המדליק את הנר מדוע אין אורו מבהיק לכל בשוה ומי שאור עיניו אין אתו בשלימות אינו מקבל גוון המובט לפניו בשלימות הלא הוא הכין האור לכל אדם בשוה וכ"א מקבל כפי הכנת אור עיניו לקבל וכ"א צריך להחזיק לו טובה כי השפיע לפניו האורה לקבל כפי הכנתם ואני הבריות ישינים ואני מעלה להם את האורה וכ"א מקבל ההשפעה לפי כחו אין צריכין להחזיק לי טובה אתמהה הוי אל מי תדמיוני ואשוה שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה לכולם בשם יקרא ושם הוא לשון חשיבות כמו ידעתיך בשם כמ"ש המורה ז"ל ח"א והיינו כי כ"א יש לו חשיבות בפ"ע לפי ערך מצבו והכנתו לקבל – ורואה אני לכוין בזה אמרם ז"ל במדרש רבה פ' ויצא והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו יורדים ועולים אין כתיב כאן אלא עולים ויורדים עולין הם ועלי' תהא להם אלא שכל אחד ירוד מחבירו יבאו בזה להורות לנו לבל יעלו במחזה אלהים במעלות בדברים ששערי השגה נעולים בפניו ועל ידי זה ירדו ממעלתם ומלאכי אלהים נאמר על אוחזי בסנסני מושכלות, יורדים ועולים לא נאמר כי כל איש אשר ישתדל להשיג בדברים שידו משגת עולים הם ועלי' תהא להם כו השכל מתעצם בכל עת אלא עולים ויורדים שעי"ז שעולים במקום שאין ידם מגעת הם יורדים שכל אחד ירוד מחבירו וכ"א ישתדל בהשגה כפי כחו וביחוד צריך האדם להזהר בנפשו לבל ישלח יד לחקור בדבר שאין שכל אנושי ראוי להשיגו וכמדומה אני כי זהו שאמרה תורה ולא קם עוד נביא כמשה ויפלא בזה הואיל ואמרו ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שמא ובא אחד ויסגל מצות ומע"ט כמשה אבל האמתית הענין בזה כי בוודאי שערי השגה לעולם פחותים לכל שואל ומבקש דבר ה' עד מקום שיד שכל אנושי מגעת ואולם משה נתעלה כ"כ להשיג אף במקום שאין יד שכל אנושי מגעת לגודל ההכרח וצורך שעה כי לא היה אפשר לקבל התורה כ"א על ידי השלם בתכלית השלימות ולזה אמרה תורה ולא קם עוד נביא כמשה כי השם לא ישפיע אף לגדול שבגדולים כ"א לפי הכנת כח החומרי ומעלת משה להשיג יותר מהכנת כח החומרי היה מפלאי הבורא יתב"ש. וכבר מצינו ככל החזון בזוה"ק בכמה מקומות בשעת בריאת העולם כד סליק ברעותיה למברי עלמא כי מעת בריאת שמים וארץ לא יפעול הקב"ה דבר בעולם בלתי אתערותא דלתתא ועל ידי אתערותא דלתתא שהוא הכנת המקבל בא אתערותא דלעילא ואולם בשעת בריאת העולם שברא יש מאין ולא היה אפשרות הכנה מזולתו על כן היה הבריאה ברצונו הפשוט וזהו סליק ברעותי' למברי עלמא ועיי' בזה בע"ח שער מ"ל ומ"ד פ"ב – וע"פ הצעה זו תשכיל ותבין דברי המדרש פרשת נשא ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל אינו קם אבל באו"ה קם ומנו בלעם, ועיין בזוה"ק פ' בלק ויש בזה לבעלי הקבלה סוד נעלם כידוע. וגם המורה ז"ל נלחץ בביאור דברי חז"ל בזה, וע"פ דברינו הענין מובן כפשוטו כי עיקר אומרו בישראל אינו קם היינו שלא יהיה עוד נביא שישיג מעלה יתירה מהכנת קבלות כת שכל אנושי כי הקדוש ב"ה לא יפעול עוד דבר דק לפי כח הכנת המקבל וכ"זבישראל אבל באו"ה שאין בהם אחד שיהיה מוכן לנבואה בכל הענינים הנאותים לה במעלת המדות והשכליות כמ"ש בזה בשערי קדושה לרבינו חיים ויטל ועיי' במורה חלק ב' פל"ב. ולא נעלם ממך דברי התלמוד בשלימות בלעם שהיה נפשו רחבה ורוח גבוה ובא על אתונו עכ"ז גם הוא בנביאים ואמרו במד' שם ובפ' בלק כדי שלא ליתן פ"פ לאומות העולם לעתיד לומר רחקתנו העמיד להם בלעם לנביא ולא חזרו למוטב ולזה היה בלעם נביא כמשה שהיה מעלת נבואתו בלי שום כח הכנה ממנו לקבל. וזהו מאמר הכתוב ישעי' מ' כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו כי האו"ה וחכמיהם הם לפניו ית"ש כמו האין שהיה טרם בריאות העולם שאז פעל הקב"ה בלי שום כח הכנה מלמטה כן האו"ה כל דבר חכמה ונבואה הבאה להם הוא בלי הכנה מהם וכאמור והבן:
