מזרחי, במדבר כ״ד:י״ד

מפרשים:
1 לכה איעצך מה לך לעשות. הוסיף מאמר מה לך לעשות אחר מלת איעצך מפני שמאמר אשר יעש' העם הזה לעמך הבא אחריו אינו דבק עם איעצך ונשאר איעצך לבדו והוא מקרא קצר שצריך להיות איעצך מה לך לעשות וגם אודיעך את אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים וכן תרגם אותו אנקלוס ואמר אמלכינך מה דיעבד עמא הדן לעמך בסוף יומיא אבל רבותינו אמרו בפרק חלק שהוא דבק עם איעצך ופריך התם אי הכי עמך לעם הזה מיבעי ליה ומשני אמר רבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים ולא ידעתי למה לא הביאו רש"י בפירושו כמו שהביאו גבי ועלה מן הארץ שאחר שפירש אותו חזר ואמר ורבותי' דרשוהו כאד' שתולה קללתו באחרים וכן בכמה מקומות:
2 ומה היא העצה שהכתוב לא גלה אותה. בין אם יהיה מאמר אשר יעשה העם הזה לעמך דבק עם איעצך בין אם יהיה מאמר בפני עצמו:
3 אלהיהן של אלו שונא זמה הוא וכו'. בפרק חלק אמרו אמר לו אלהיהם של אלו שונא זמה הוא והם מתאוין לכלי פשתן בא ואשיאך עצה עשה להם קלעים והושב בהם זונות זקנה מבחוץ וילדה מבפנים וימכרו להם כלי פשתן עשה להם קלעים מהרי שלג ועד בית הישמות והושיבו בהן זונות זקנה מבחוץ וילדה מבפנים בשעה שישראל אוכלים ושותים ושמחים ויצאין לטייל בשוק זקנה אומרת לו אי אתה מבקש כלי פשתן כו' זקנה אומרת לו בשוה וילדה אומרת לו בפחות ב' ושלשה פעמים אומרת לו כן מכאן ואילך אומרת לו הרי אתה כבן בית שב וברור לך וצרצור של יין מונח אצלה שעדיין לא נאסר יינן אומרת לו רצונך שתשתה כוס של יין כיון ששתה בער בו אמר לה השמעי לי הוציאה יראתה מחיקה אומרת לו עבוד לזה אמר לה ולא יהודי אני אומרת לו ומה איכפת לך כלום אני מבקשת ממך אלא פעור ולא עוד אלא שאין אני מניח לך עד שתכפור בתורת מרע"ה שנאמר המה באו בעל פעור וגו':