1מה ראה מואב ליטול עצה ממדין. במדב' רבה ואעפ"י שמרוב יראתן של ישראל עשו שלום ביניהם ובהכרח היה להם ליטול עצה ביניהם מכיון שהיראה משותפת לשניהם כדמשמע מקר' דעתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו סביבותי לא נאמר אלא כל סביבותינו שניהם משותפים בו וכדאיתא במדבר רבה וכ"מ מדתלה הכתוב בקשת העצה למואב לבדו ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו ולא אמר ויאמר זקני מואב וזקני מדין משמע שמואב בקש העצה ממדין:2כלחוך השור כל מה שהשור מלחך אין בו ברכה. במדבר רבה אף אלו כל אומה שנוגעין בהם אין להם סימן ברכ' דאם לא כן כלחוך הבהמה מיבעי ליה:3בעת ההיא לא היה ראוי למלכות מנסיכי מדין היה וכו'. ובמדבר רבה אמרו והלא מתחלה נסיך היה דכתיב את אוי ואת רקם ואת צור פי' בספר יהושע כתיב ואת נשיאי מדין את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע נסיכי סיחון יושבי האר' ואם כן פי' והלא מתחלה נסיך היה מנסיכי סיחון קאמ' ולא מנסיכי מדין כמו שכתב רש"י כי הם בעוד מדין מקיומה מלכי מדין היו כדכתיב בפרשת פנחס חמשת מלכי מדין ואחרי הכבוש שכבשה סיחון נתבטלה מלכותם ומינה אות' נסיכות וקורא אותם נסיכי סיחון ולכן מה שכתב רש"י מנסיכי מדין היה שבוש נפל בספרים וצריך להיות מנסיכי סיחון כי רחוק לומר שקורא אותם נסיכי מדין מפני שהיו מתחלה מלכי מדין ולא ידעתי מאין הוציא רז"ל שבלק היה מנסיכי סיחון והלא לא נקראו נסיכי סיחון רק חמשת מלכי מדין כדכתיב את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע נסיכי סיחון וליכא למימר שבלק הוה אחד מהם ושני שמות היו לו דמהיכן למדו זה אדרבה ממה שאמרו רז"ל שבלע' נמצא במדין בעת שבאו ישראל עליהם למלחמה מפני שהלך שם לקבל שכרו בעד הכ"ד אלף שהפיל מישראל בעצתו ושם נהרג הוא וחמשת מלכי מדין וזה המעשה היה כשהיה בלק מלך למואב בעת ההיא שאז נתן לו העצה הרמוזה במאמר איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך כי רחוק הוא שיעברו ימים רבים אחר מיתת הכ"ד אלף שמתו בעצתו עד שיבקש שכרו ממדין:
