1וכל אשר יגע בו הטמא הזה שנטמ' במת יטמא והנפש הנוגע' בו בטמא מת תטמא עד הערב כאן למדנו שהם אבי אבו' הטומא' והנוגע בו אב הטומאה ומטמא אדם. אמר הטמא הזה מפני שה"א הטמא מורה על הנזכר לעיל ואמר שנטמא במת מפני שהנזכרו לעיל הם שנים הטמא הסמוך לו שהוא המזה מי הנדה או הנונע בם והטמא שנטמא במת ואמר שאותו שנטמא במת נגע בדבר אחר בין אדם בין כלים הם טמאין סתם ולא פי' טומאתן אם הן טומאת ז' או טומאת ערב ואח"כ חזר וכתב שהאדם שנגע באדם שנגע במת טמא טומאת ערב והוסיף מלת בו לומר שצריך כאן בו כמו גבי וכל אשר יגע בו כדי להודיע באי זה מקום נגע ופי' שמלת בו פה מורה בטמא מת שלא תאמר בנוגע בטמא מת דלעיל מיניה ואמר כאן למדנו פי' מוהנפש הנוגע' תטמא שהמת אבי אבות הטומאה והנוגע בו אב הטומאה שאלו לא היה המת אלא אב הטומאה לא היתה הנפש הנוגעת בטמא מת טמאה מפני שהטמא מת אז הוא וולד הטומאה ואין אדם וכלים מקבלים טומאה מוולד הטומאה אבל השתא שהמת הוא אבי אבות הטומאה יהיה הטמא מת אב הטומאה ולפיכך הנפש הנוגעת בו טמאה שהאב מטמא אדם וכלים ומה שלא למד זה מקרא דוכל אשר יגע בו הטמא יטמא שפירושו הטמא הזה שנטמא במת כדלעיל משום דפירוש אשר יגע בו יתכן שיהיה באוכלין ומשקין ולא באדם אבל מקרא דוהנפש הנוגעת תטמא שפירושו האדם הנוגע בטמא מת טמא למדנו בהכרח שהטמא מת אב הטומאה ויחוייב מזה שהמת הוא אבי אבות הטומאה זה הנראה לי בפירוש רש"י ז"ל פה ומה שפירש בפרק אין מכשירין כל אשר יגע בו הטמא יטמא טומאת שבעה אינו אלא לדעת המקשה דרמי קראי אהדדי אבל ראיתי קצ' מפרשים שפירשו השני פסוקים הללו הראשון בחבורין והשני שלא בחבורין ויהיה הראשון בטומאת שבעה וזהו ששנו השרץ ושכבת זרע וטמא מת הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגען מה הכלים טומאת שבעה אף האדם טומאת שבעה ואין זה אלא בחבורין והשני הוא שלא בשעת חבורין ולמדך הכתוב שהוא טמא טומאת ערב וזהו ששנינו אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב ודבריהם תמוהים מאוד בעיני שהרי אין טומאה חבורין אלא מדברי סופרים וההיא דפרק אין מעמידין דרמי קראי אהדדי כתיב וכל אשר יגע בו הטמ' יטמ' וכתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב הא כיצד כאן בחבורין כאן שלא בשעת חבורין כבר דחה אותה רבא ואמר לא תתלו ביה ברב נחמן בוקי סריקי ואע"פ שהתוספות פירשו לאו משום דאית ליה טומא' בחבורין לאו דאורייתא אלא משום דקא סבר דיוסי בן יועזר לא איירי בהכי מכל מקום רש"י ז"ל איני סובר פירוש התוספות ועוד כיון דמספקא לן מלתא אין לפרש המקראות כאחת מן הדעות והרמב"ם ז"ל כתב בפרק חמישי מהלכות טומאת מת אדם שנטמא במת וכלים שנגע בהן אדם זה מטמאין טומאת שבעה אבל אדם שנגע באדם שנטמא במת בין שנגע בו אחר שפירוש ממטמאיו בין שנגע בו כשהוא עדין נגע במת הרי זה השני טמא טומאת ערב וזהו דין תורה אבל מדברי סופרים הנוג' במת ונגע באדם אחד ועדיין הוא מחובר במת שניהם טמאים טומאת שבעה וכאילו נגע זה השני במת עצמו ודוקא לענין תרומה וקדשים אבל לנזיר ולעושה פסח בין בשעת חבורו בין אחר שפירש אינו טמא אלא טומאת ערב מדין תורה והראב"ד ז"ל לא השיג עליו בזה כלו' בהשגותיו אבל כתב בפרק שביעי מהלכו' נזיר מה שאמרו שהאדם מטמא בכלים הנוגע במת בטומאת שבעה לא יאמר אלא בחבורין חבורי אדם בכלים וכלים במת אבל שלא בחבורין טומאת ערב משמע אבל חבורי אדם באדם ואדם במת לא וכן הראיה שהביאו מאותה ששנינו בריש מסכת טהרות השרץ והשכבת זרע וטמא מת הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע אינה טומא' שבע' כמו שחשבו שהרי השרץ כתוב בו בפירוש כל הנוגע בהן וטמא עד הערב וכן השכבת זרע ואיך יתכן שיערב התנאו הטמא מת בשעת חבורו במת שהנגע בו טומאתו טומאת שבעה עם השרץ ושכבת זרע שהנוגע בהן טומאתן טומאת ערב הלכך על כרחי' שבטמ' מת שלא בשעת חבורו קא מיירי שכלן שוין בטומא' ערב וכי קתני כלים אשארא דהיינו בשרץ ושכבת זרע בלבד ולאו בטמא מת שהכלים שנגעו בו טומאתן שבע אבל בספר' דרשו הני תרי קראי הראשון לכלי' שנגעו במת שהן מטמאין את האדם טומאת ז' מפני שהם סבורין שפירוש יטמא בטומאת שבעה קא מיירי מדאצטריך לומר בפסוק השני של והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ואי אפשר לאוקומי אלא בכלים שנגעו במת דאי באדם בהדיא כתיב ביה והנפש הנוגעת תטמא עד הערב והשני שהאדם שנגע במת שמטמא את האדם טומאת ערב וזהו ששנו וכל אשר יגע בו הטמא יטמא למה נאמ' לפי שהוא אומר בחלל חרב בא הכתוב ולמד על החרב שהיא טמאה טומאת שבעה הנוגע בה טמא טומאת שבעה הא למדנו לכלים ואדם או יכול יהא אדם מקבל טומאה מן המת לטמא את חבירו טמאת שבעה ת"ל והנפש הנוגעת תטמא עד הערב טומאת ערב הוא מטמ' ואינו מקבל טומאה מן המת לטמא את חברו טומאת שבעה ולפי זה לא למדנו שהמת אבי אבות הטומאה אלא מהפסוק השני בלבד מפני שהפסוק הראשון באדם שנגע בכלים שנגעו במת קא מיירי שטמא טומאת ז' ואין משם ראיה על המת אם הוא אבי אבות הטומאה שהרי הכלים הנוגעים במת והאדם שנגע בהן כלם אבות הטומאות הן מכיון שהם טומאת שבעה ולא לכלים ואדם בלבד אלא אף לכלים ואדם וכלים כדתניא בספרי אין לי אלא כלים ואדם כלים ואדם וכלים מניין ת"ל וכבסתם בגדיכם הא למדנו לכלים ואדם וכלים שאם נגעו הכלים באדם שנגע בכלים שנגעו במת כולן טמאי' טומאת ז' וכלם אבות הטומאה הן מכיון שהם טמאים טומאת שבעה ואין ללמוד מזה שהמת אבי אבות הטומאה והנוגע בו אב הטומאה שהרי גזרת הכתוב היא בכלים שנגעו במת שתהיה טומאתן טומאת שבע' מדכתיב בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל:2תבא הפרה ותכפר על העגל. והא דתנן כל השופרות כשרין חוץ משל פרה ואמר עולה טעמייהו דרבנן כדרב חסדא דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה שאין קטיגור נעשה סניגור כבר פירשו דבריהם מבפנים קא אמרינן מבחוץ לא קאמרינן תדע שהרי כהן משתמש בחוץ בבגדי זהב הכא נמי כיון דעבודת פרה אינה אלא חוץ לשלש המחנות לית לן בה אך קשה האי דקאמר ולפי שאהרן עשה את העגל לא נתנה לו עבודה זו שאין קטיגור נעשה סניגור ושמא י"ל שאני פרה שעל ידה נעשית קטיגוריא ועל ידה נעשית סניגוריא לא שהיא עצמה קטיגור או סניגור דכי האי גוונא דוקא בשעבודתם בפנים איכא למיחש בה משום אין קטיגור נעשה סניגור אבל כשעבודת' בחוץ כולי האי לא חיישנן אבל אהרן שהוא עצמו קטיגור וסניגור לא שנא בפנים לא שנא מבחוץ אין קטיגור נעשה סניגור:
