1פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא. כלומר שהוא קרוב לפשוטו של מקרא ולא נצטרך לפרשו לפי פשוטו כמנהגו בשאר המקומות:2ויקח קרח לקח עצמו לצד א' להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה וזהו שת"א ואתפליג כו' וכן מה יקחך לבך לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם. הרמב"ן ז"ל טען ואמר ודעת המדרש איננו כפי' הרב אבל אמרו שם אין ויקח אלא ל' פליגה שלבו לקחו כענין שנא' מה יקחך לבך ואינו לומר שלקח עצמו לצד א' וכן מה יקחך לבך אינו שיקח אותך לצד אחד להפליג עצמך משא' בני אדם אבל כונת המדרש בויקח קרח שלקח עצה בלבו לעשות מה שיסבר כי הלקיחה נאמרת על העצה והמחשבה וכן מה יקחך לבך מה מחשבה יקח לך לבך שתחשיב בסתר לית דין ולית דיין ולא תגלה אות' או מה ירזמון עיניך שמתוך רמיזותי ניכר שאתה כופר במשפט האלהים ולא תפרש זה אבל תקרא תגר כמסתיר עצמו ואליפז אמר זה לאיוב קודם שיגלה איוב מחשבתו במאמר ברור שאין לבורא השגחה בפרטי הנבראים השפלים ולכך אמר לו ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוכו והוא ענין המענה ההוא למתבונן בו וכן ל' לקיחה במחשבה קחו מוסרי ואל כסף לבלתי קחת מוסר ואמרו עוד במדרש ויחלק ויקבץ וידבר ויצו קרח אינו אומר אלא ויקח קרח מה לקח לא לקח כלום אלא לבו נטלו ועליו אמר הכתוב מה יקחך לבך והוא מה שפירשתי ואנקלוס שתרג' ואתפליג פתר הענין לא הלשון כמנהגו במקומו' רבי' וכן תרגם על דבר קרח על פלוגתא דקרח ותרגם בדבר בלעם בעצת בלעם כי הוא מזכיר הענין כתרגומו עכ"ד. ולא הבינותי דבריו כלל במה שאמר ואינו לומר שלקח את עצמו לצד א' כי אם כיון לומר שאין כונת המדרש הזה שלקח קרח את גופו מהמקום אשר נטה שם אהלו בתחל' ונטה אותו למק' אחר רחוק ממקום חניית העדה מי הגיד לו שכוונת הרב הוא זה אם מפני שאמר להיות נחלק מתוך העדה והחלוק מורה על החלוק המקומיי הנה כל התלמוד מלא מזה פעם בלשון עברי פעם בלשון ארמי פעם בל' עברי נחלקו פלוני ופלוני פעם בלשון ארמי פלוגתא דפלוני ופלוני שהוראת' היא חלוק מחשביי לא מקומיי אף כאן להיות נחלק מתוך העדה בחלוק מחשביי שכל ישר' חושבי' שכל מעשה משה היו בשליחותו של מקום וקרח לבדו היה חושב שהם מלבו כמו שהור' מאמר אם כמות כל האדם ימותון אלה לא יי' שלחני ואם מפני שאמר לקח עצמו לצד א' שלקיחת עצמו מורה על לקיחת גופו ולצד א' מורה על הצד המקומיי הנה מצאנו בכמה מקומות שרז"ל נשתמשו במלת צד על הצד המחשביי באמרה לצדדין קתני ופר' איזהו נשך צד א' ברבית מותר וכן בכמה מקומות שאין שום א' מהם מורה על הצד המקומיי גם מלת עצמ' מצאנוה בכמה מקומות על נפשו ולבו לא על גופו כאמרם כל החושך עצמו מן הדין כו' ואם יש שם ראוי להוראה ומנע עצמו מן ההורא' הרי זה משובח שפירושו מנע לבו מן ההוראה אף כאן לקח עצמו לצד אחד לקחו לבו ומחשבתו לצד אחד משאר המחשבות וכן יתפרש גם לשון אנקלוס שתרגם ויקח ואתפליג חלוק מחשביי שנחלק במחשבתו ממחשבות שאר כל העדה והתימה מהרמב"ן ז"ל שהוא עצמו אמר אבל כונת המדרש בויקח קרח הוא שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר ואנקלוס שתרגם ואתפליג פתר הענין לא הלשון ופירושו שנחלק במחשבתו בעצתו לא לקיחת גופו ולמה לא יפרש גם דברי הרב כן והלא תרגומו של נחלק הוא ואתפליג וכיון שפירש ואתפליג הוא חלוק עצה יהיו גם פירש להיות נחלוק חלוק עצה לא חלוק גוף ועוד איך אפשר לומר שכונת המדרש בויקח קרח הוא שלקח עצה בלבו והלא מלשון המדרש שאמרו לבו לקחו ובמקום אחר לבו נטלו מורה שקרח הוא לקוח לא לוקח וכן הוא מבואר עוד מראיתם שהביאו מפסוק מה יקחך לבך שהלב הוא הפועל ואיוב הוא הפעול ובמקום אחר אמרו לא לקח כלום אלא לבו נטלו ועליו אמר הכתוב מה יקחך לבך אם כן הלב הוא הפועל וקרח הוא הפעול לא שהפעול הוא העצה והפועל הוא קרח וכבר הרגיש בזה והוכרח לפרש מה יקחך לבך יקח לך לבך לא יקח אותך כמו שפרש"י ז"ל לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם וכן הוא מבואר עוד ממה שאמרו ויקח קרח מה לקח לא לקח כלום אלא לבו נטלו ואם היה הפעול היא העצה מאי לא לקח כלום דקא' והלא לקח העצה שהלקיחה נאמרת עליה כמו קחו מוסרי לבלתי קחת מוסר וא"כ הראיות שהביא עליו שהלקיחה נאמרת על העצה והמחשבה אין בהם ענין כלל כי מאמר נטלו לבו ולקחו לבו מורה שקרח ולבו היא הפועל כאילו אמר ויקח את קרח הזכיר הפעול והעלי' הפועל שהוא הלב לא שהזכיר הפועל והעלי' הפעל שהיא העצה כאשר פי' הוא ז"ל אך מה שפי' ואונקלוס שתרגם ואתפליג פתר הענין ולא הלשון הוא אמת לא מאותו הצד שכיון הוא רק מצד שפירש ויקח כמו ויוקח שפתר הענין כמנהגו בכמה מקומות כי אחר שפי' ויוקח שב אל הלב וקרח הוא הפעול כמו שאמרו לבו לקחו חוייב מזה בהכרח שיהיה קרח לקוח לא לוקח ויהיה ענינו ואתפליג לא שפירוש ויקח הוא ואתפלגו:3יעקב בקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקת' שנאמר בקהל' אל תחד כבודי והיכן נזכר שמו על קרח כו'. בתנחומא אמרו בן יצהר בן קהת בן לוי למה לא כת' בן יעקב או בן ישראל הוא שאמר הכתוב בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זו מחלוקתו של קרח שלא יזכר שמו על אותן הרשעים שעתידין להכעיס ואימתי יכתב שמו כשהן מתיחסין על דוכנם בן תחת בן אסיר בן אלקנה בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל ונ"ל שכך פירושו שאע"פ שדרך כל המתיחסי' בכל מקום שיכלה יחסם עד השבט ולא יותר מכל מקום כיון שמצינו בהתיחס' על הדוכן בדברי הימים שנאמר בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי כן ישראל היה לו להזכיר שמו של יעקב גם פה כמו שהוזכר שם אלא שיעקב בקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתו של קרח שנ' ובקהלם אל תחד כבודי וזהו שכתב רש"י ז"ל אחר זה והיכן נזכר שמו על קרח כלומר היכן נזכר שמו של יעקב אבינו על קרח עד שנצטרך לתת טעם פה על שלא הוזכר שמו והלא אין דרך כל המתיחסים לעלות אלא השבט בלבד אך קשה אם כן גבי מרגלים היכן נזכר שמו עליהם וכן מה שפרש"י ז"ל בפרש' ויחי גבי בסודם אל תבא נפשי זה מעשה זמרי שנ' בו זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני ולא אמר בן יעקב היכן נזכר שמו על זמרי עד שנצטרך לתת טעם על מה שלא הוזכר שמו של יעקב על זמרי ועוד כיון שדרך כל המתיחסי' לעלות עד השבט ותו לא לא היה ראוי לתת טעם אלא על מה שהוזכר שמו בהתיחסם על הדוכן שלא כמנהג אבל בפ' בתרא דסנהדרין מייתי לה בלשון אחר בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כלו כצהרי' בן קהת בן שהקהה שני מולידיו בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם ולחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם א"ר שמואל בר יצחק יעקב בקש רחמים על עצמו שנ' בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זו עדת קרח שבזה אנו צריכין לתת טעם למה לא הוזכר פה גם שמו של יעקב להודיע שעקב עצמו לגהינם כמו שהוזכר שאר השמות המודיעין רשעותו ועונשו אך במה שאמרו בפר' חלק בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים ואלו בפרשת ויחי פרש"י ז"ל זה מעש' זמרי צ"ע:4ודתן ואבירם בשביל שהי' שבט ראובן שרוי בחניית' תימנה שכן לקהת ובניו החוני' תימנה נשתתפו עם קרח במחלוקתו אוי לרשע אוי לשכנו. ובתנחומ' אוי לרשע אוי לשכנו טוב לצדיק טוב לשכנו דתן ואבירם לפי שהיו שכנים לקרח שהיה בדרום דכתיב משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה ודגלו של ראובן סמוך להם שנאמר דגל מחנה ראובן תימנה לצבאותם נשתתפו במחלוקתו של קרח אבל דגלו של יהודה היה במזרח ויששכר וזבולן עמו והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן לפיכך זכו להיות בני תורה דכתיב יהודה מחוקקי וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ומזבולן מושכים בשבט סופר דאל"כ מה ראו דתן ואבירם להשתתף עם קרח במחלוקתו זה והלא כל מחלוקתו של קרח לא היה אלא לעורר על הכהונה ודתן ואבירם אינן מכלל המעוררים על הכהונה כי הם לא היו לא מן הבכורות דהא כתיב ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם ולא מן הלוים שהיו חושבים שכשנבחרו תחת הבכורות לכל עבודת הבכורות נבחרו אף על הכהונה והיו גם כן מעוררים על הכהונה ואמר להם משה שמעו נא בני לוי המעט מכם כי הבדיל כו' ובקשתם גם כהונה כי רחוק הוא שיכנסו הם בעצם המחלוקת בעבור נמואל אחיהם שהיה בכור ונמואל שהוא המעורר לא יזכר כלל:5ומה ראה קרח לחלוק עם משה נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל כו'. בתנחומא והכי פירושא אע"פ שקרח היה חושד את משה בכל מעשיו והיה סובר שמפני עצמו הוא עושה ולא בשליחותו של מקום מ"מ לא היה לו לקרח לחלוק על הכהונה מאחר שאהרן היה קודם ממנו להיותו בן עמרם הבכור וקרח בן יצהר השני לעמרם לפיכך אמרו שבודאי לא היה לו לקרח לחלוק עם משה על דבר הכהונה אך מפני שנתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שקרח היה קודם ממנו להיותו בן יצהר השני לעמרם ואליצפן בן עוזיאל הרביעי לפיכך נכנס לחלוק עם משה וכיון שנכנס עמו במחלוקת רצה לבטל כל דבריו ובקש הכהונה שהיא יותר מעולה מהנשיאו' וזה מה שכתב באחרונה הריני חולק עליו ומבטל את דבריו כלומר אף בדבר שאין לו זכות עליו ומה שבקש הכהונה ולא המלכות מפני שבכהונה היו לו עוזרים רבים שהם הבכורות וכל שבע לוי מה שאין כן במלכו':6אחי אבא ד' היו. פי' האחי' שאבא אחד מהם ארבע' היו עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל:7מה עשה עמד וכנס ר"ן ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן שכניו והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו כו' והלבישן טליתות שכולן תכלת כו'. אלה ר"ן ראשי סנהדראו' הם אותם שקמו על משה כענין שנ' ויקומו לפני משה ואנשי' מבני ישראל חמשים ומאתים שהם נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם ומסתבר' שמשבט ראובן שכניו היו כמו שאמרו בתנחומ' גבי ודתן ואבירם בשביל שהיו שכניו נשתתפו עם קרח במחלוקתו אוי לרשע אוי לשכנו ומה שאמר והם אליצור בן שדיאור וחבריו הם האנשים אשר נקבו בשמות כדילפינן לה מג"ש דקריאי קריאי כמו שמפורש בתנחומא ומפני שהאנשים אשר נקבו בשמות לא היו כי אם י"ב נשיאי השבטי' ואלה היו חמשים ומאתים איש הוכרח רש"י ז"ל לומר וכיוצא בהם שכלם היו ראשי ישראל ונשיאי עדה מהם נשיאי שבטים והם אליצור בן שדיאור וכיוצא בהם ומהם ראשי סנהדראות ואהני ג"ש ללמד שהיו מהמדרגה של שדיאור וחבריו ואהני קרא דחמשים ומאתים דלא תימא דוקא אותם אשר נקבו בשמות ולא אחרים וכיוצא בהם ומה שאמר עמד והלבישן טליתות שכולן תכלת כו' מסמיכות פרשת ציצית לפרשת קרח הוא דמפיק לה כמו שאמרו בתנחומא מה כתיב למעלה מן הענין דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם על ציצית הכנף פתיל תכלת קפץ קרח ואמר למרע"ה הלא אמר הקב"ה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטור מן הציצית א"ל חייבת אמר קרח ראו מה הוא אומר טלית שכולה תכלת אינה פוטרת את עצמה וד' חוטין פוטרין אותה ומה שאמר חייבת בציצית או פטורה אינו ר"ל חייבת להטיל ציצית בכנפיה או פטורה דמה ענין ציצית עם התכלת מצות ציצת מצוה בפני עצמה ומצות תכלת מצוה בפני עצמה אלא ה"פ חייבת להטיל התכלת גם בציצית שלה ואינה נפטרת עם התכלת של הטלית או לא וזה דומה למה שאמרו בתנחומא שאמר קרח למשה בית מלא ספרי' חייב במזוזה או פטור שפירושו חייב לשי' גם במזוזת הבית השתי פרשיות של מזוזה ואינו נפטר עם הרע"ה פרשיות הכתובות בס"ת שבכללן גם השתי פרשיות שהבית מחוייבת בהן או לא:8בני ראובן דתן ואבירם ואון בן פלת. י"מ שכונתו לומר שבני ראובן שב אל דתן ואבירם האמורי' למעלה בלבד לא אל און שלא מצינו לא שם פלת ולא שם און בבני ראובן כי פלת לחוד ופלוא לחוד שהרי פלוא לא הוליד רק אליאב לבדו כדכתיב ובני פלוא אליאב וכאילו אמר בני ראובן שב אל דתן ואבירם אבל און הוא בן פלת וכן מצאתי בקצת נוסחאי' שכתוב בהן ודתן ואבירם בני ראובן היו ואון בן פלת אבל הוא זר מאד להיות און בן פלת מפסיק בנתים ועוד מי גלה לו שלא היה און בן פלת מבני חנוך או מבני חצרון או מבני כרמי שהם מבני ראובן ולא נזכרו תולדותם כמו שלא נזכרו תולדות שאר משפחות השבטי' וגם אלה שנזכרו לא נזכרו רק בעבור אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם וי"מ שכונתו לומר שבני ראובן שב אל כלם אל דתן ואבירם ואון שלא תאמר דוקא אל דתן ואבירם שהם מפורשים מבני ראובן ולא אל און בן פלת שלא פורש בשום מקום ואינו נכון שא"כ היה לו לומר בני ראובן דתן ואבירם ואון שלא יזכיר שם אביו כמו שלא הזכיר אבי דתן ואבירם או בני ראובן אליאב ופלת שאז יהיה פי' הכתוב דתן ואבירם הם בני אליאב ואון הוא בן פלת ואליאב ופלת הם מבני ראובן אבל אין כל אלו הטענות נופלות רק אם יהיו פלת שם אביו של און אך אם יהיה פי' פלת מענין פלא כמו שאמרו בפרק חלק בן פלת בן שנעשו בו פלאות שע"י פלאות שנעשו בו נוצל מעדתו של קרח אין מכל אלו טענה כלל כי אז יהיה פירושו כאלו אמר בני ראובן דתן ואבירם ואון:
